האוטובוס, מספר 111 מ- Airolo, טיפס ועלה במעלה כביש צר ומתפתל עד שעצר בתחנה ב- Alpe di Cruina, בגובה קצת מעל 2000מ׳.
השעה היתה 10:45.
מצאתי את עצמי עומדת לצד הכביש כשאני מוקפת הרים גבוהים מכל הכיוונים. בהתאם לעונה (תחילת יולי), כל פיסת אדמה מסביב היתה ירוקה מאוד ופרחונית במידה מרוממת נפש. יובלים קטנים זורמים על הקרקע מכל מיני כיוונים, מחפשים את דרכם למטה. המדרונות הגבוהים ופסגות רבים מההרים עדיין מנוקדות בכיסי שלג לבנים.
ומזג האוויר - רענן, קריר, מושלם.
אחרי 2 או 3 דקות שבהן "התאפסתי על עצמי", חציתי את הכביש (בתעלה שעוברת מתחתיו) והתחלתי לצעוד בשביל ברור לכיוון נקודת הציון הראשונה שלי להיום: Capanna Corno-Gries.
תוך כמה דקות השארתי מאחור קבוצה של 5 או 6 מטיילים צעירים מקומיים שירדו מהאוטובוס איתי ופנו אף הם בכיוון הבקתה. נותרתי צועדת לבדי, נבלעת עוד ועוד אל תוך ההרים.
השביל שמוביל ל Capanna Corno-Gries מטפס בשיפוע מורגש אך סביר לגמרי והוא ברור וקל להליכה.
ב- 11:30 אני כבר ליד הבקתה (בגובה 2340מ׳). כ- 2 ק״מ נוחים ביותר מאחורי.
לא עצרתי בבקתה כי היה לי מוקדם מידי לעצירה ורציתי להמשיך ללכת.
ליד Capanna Corno-Gries השביל מתמתן תחילה ופוגשים כיסים ראשונים של שלג לצד השביל.
עד כה, הקרקע היתה פרחונית וירוקה מאוד. אבל הלאה הדרך הופכת טרשית ועקרה יותר ויותר. כיסי השלג הולכים ומתרבים בהדרגה.
אני חוצה מקטע ראשון קצר של שלג, בלי שום בעיה (שטוח לגמרי, השלג כבר לא עמוק ו״חרוץ״ בו שביל שחרצו מטיילים קודמים).
אחרי מקטע ראשון קליל, ישנה עלייה מעט יותר תלולה אך קצרה ומופיע משמאל (מעט מתחת לשביל, אפשר לרדת אם רוצים) אגם מוארך ויפיפה בצבע כחול כהה. שרדי Griesgletscher, כבר נראים ממול. השביל מתמתן שוב לצד האגם.
בקצה המרוחק של האגם - Passo del Corno, בגובה של כ- 2500מ׳ הוא מעבר ההרים הראשון שלי אך הוא אינו מורגש כלל. פשוט נקודה על השביל.
4.5 ק״מ די קלים ולגמרי נפלאים עד כה!
עכשיו מש״כבשתי״ את נקודת הציון השנייה שלי להיום, אני מסמנת לעצמי את הנקודה הבאה: Passo del Gries. איטליה!
הקרחון המתכווץ, ביחד עם האגם הנסוג שלו (תחום מצפון בסכר) מלווים אותי במקטע הזה. המראה יפיפה אך גם מדאיג. לפחות מהזווית הזו (מהכיוון הזה לא רואים את כולו) לא נראה שישאר פה זכר לקרחון בעוד שנים ספורות.
מימין לי על הרכס ישנן כמה טורבינות רוח, דקות גבוהות ומעניינות. זרועותיהן מסתובבות באלגנטיות, ללא קול.
הדרך יורדת מעט ושוב עולה. בשיפועים ממש נוחים. אני חוצה 5-6 שדות שלג קטנים, באורך של כ- 30 עד 70 מ׳ בערך כל אחד. השלג רך אבל כל כיסי השלג ממוקמים באיזורים שטוחים והם קלילים לחצייה. אני שמחה שלא סחבתי crampons, זה מיותר לגמרי עכשיו.
השעה היא 12:50 כשאני מצטלמת, עם אגרוף מונף ופרצוף מאושר, ליד השלט הקטן בראש המעבר 😊
6.5 ק״מ, כשעתיים של שכרון חושים, ואני כבר נפרדת משוויץ (לטיול זה!).
Welcome to Italy 🇮🇹
לפני שאני מתחילה בירידה מצידו השני של המעבר, אני ניגשת למחסה החרום Bivacco Passo del Gries שממוקם כמה עשרות מטרים מה- pass. את המחסה הזה סימנתי לי כנקודת לינה אפשרית, כשלא ידעתי עדיין אם אספיק לתפוס את האוטובוס המוקדם מ- Airolo לתחילת השביל. מכיוון שהגעתי מוקדם מספיק כדי להתקדם בדרך, סימנתי לי אותו כנקודת עצירה להפסקת צהריים. אולם קבוצה קטנה בת כ- 6 מטיילים כבר ישבה לה בפתח המחסה הקטנטן כשהגעתי (חוסמת לגמרי את הגישה פנימה, למען האמת הייתי ממש סקרנית לראות אותו מביפנים אבל לא רציתי להפריע לחבורה אז ויתרתי). יש מאחורי ה- bivacco איזור שמאוד מתאים לאוהל וגם ספסל קמפינג נוח (אין מים זורמים!), אבל אני מחליטה לוותר על ההפסקה מכיוון שהספסל בשמש. אע״פ שמזג האוויר מושלם (קריר בצל, נעים בשמש) אני מעדיפה לא לעצור בשמש לפרק זמן ארוך.
נקודת הציון הבאה שלי: Lago Morasco. את האגם כבר רואים הרחק למטה - ממחסה החרום שיושב לו ברום הרכס, משקיף אל העמק.
השביל תלול! זה המקטע הראשון שמצריך מאמץ.
אני עושה הפסקה בת כ- 10 דקות כשהשביל מתמתן מעט במפגש עם נחל. אני שותה ואוספת מעט מים, מחדשת שכבה של קרם הגנה ואוכלת חטיף חלווה. אבל גם כאן אין צל. ככל שאני יורדת נעשה קצת יותר חם, עדיין לא במידה שמקשה עלי אבל אני מעדיפה לא לעצור בשמש...
המשכתי לצעוד בירידה כשאני הולכת ומתקרבת לאגם היפיפה. השיפוע אמנם התמתן אחרי פתיחה תלולה מאוד אבל הוא מורגש כמעט כל הזמן. המים זורמים מהצוקים במורד העמק, ביובלים ומפלים רבים, צידי השביל שוב ירוקים ופרחוניים.
אחרי שלא פגשתי מטיילים אחרים עד למחסה החרום ליד Griespass, ככל שאני מתקרבת לאגם אני פוגשת לא מעט מטיילי יום (יום שישי מושלם, כמעט סופ״ש). המקום נגיש מלמטה בכביש.
לדאבוני, לא ניתן לחצות לצד השני של האגם על גבי הסכר, בגלל עבודות שמתבצעות שם (ניתן לחצות בצד העליון של האגם, ממנו הגעתי; אבל אני תכננתי לחצות דרך הסכר, אז התעלמתי מאותו פיצול ועכשיו הוא הרחק מאחור בעלייה). נאלצתי להמשיך בכביש בירידה משמעותית כברת דרך לפני שחציתי את הנחל שנשפך מהאגם על גשר - ואז חזרתי לטפס אל בקתת Bim Se בצד המזרחי של אגם Morasco. זו תוספת של כחצי שעה בירידה חדה ואח״כ בעלייה חדה על כביש סלול. אבל הנוף פה מפצה על המאמץ בקלות, גם כשזה ״מיותר״.
השעה היא משהו כמו 15:20 כשאני מגיעה לבקתה (לא לגמרי שמתי לב לזמן). זו בקתה שנגישה עם כביש קטן ובהתאם ליום (שישי של תחילת יולי), למזג האוויר (מושלם) ולנוף שעוטף אותה (מהמם) - בחצר המזמינה שלה יושבים כמה וכמה מטיילים. יש שם שולחן מוצל גם עבורי אבל אני רוצה לטעון את הסלולרי בזמן שאני נחה ואוכלת אז אני נכנסת פנימה ותופסת לי פינה ליד שקע חשמל (אחרי שאני מבקשת רשות לטעון את המכשיר כמובן).
פספסתי את השעה שהמטבח פתוח לצהריים. אז אני מזמינה שטרודל תפוחים וכמובן קפה וגם תה קר (מסכנה שכמוני 😜).
יצאתי לדרך ב- 5:40 בבוקר ברכבת ממילנו אחרי שישנתי אולי שעתיים בלילה (טיסת ערב שהתעכבה, הגעתי למלון אחרי חצות ועד שהתקלחתי והתגברתי על ההתרגשות שלא אפשרה לי להרדם - כבר הייתי צריכה לקום). פרט לקטע הירידה הראשון מ- Griespass שהיה תלול מאוד, היה לי די קל אבל בשעה האחרונה בערך אני מתחילה להרגיש היטב את העייפות. ועל הפסקת הצהריים המתוכננת שלי דילגתי. הפסקה ארוכה כאן היא ממש מתבקשת.
אני לגמרי מתכוונת ללון הלילה באוהל אבל שואלת האם יש במקרה מיטה פנויה בבקתה ונענית שכבר אין. (יש כפר קטנטן בשם Riale לא רחוק במורד הכביש. הוא נראה חמוד מאוד ואני יודעת שיש בו לפחות אופציית לינה אחת, אף כי לא טרחתי לבדוק אותה).
אני גם מתייעצת עם אחת מעובדות הבקתה לגבי האופציה לחנות באוהל ב- Alpe Nefelgiu - והיא מאשרת שזה יעד מתאים עם מים זמינים.
אחרי שאני נחה בבקתה עד 16 בערך, הגיע הזמן לצאת למקטע האחרון להיום.
עוד כ- 3 ק״מ וכ 300 מ׳ עלייה לפני.
לפני שהספקתי לטפס בחדות אל המדרון התלול שמעל האגם, עוד ישבתי כמה דקות על ספסל שהשקיף על המים ואכלתי בננה שהבאתי איתי (בעיקר מפני שהספסל ניצב בנק׳ מושלמת, על השביל שמקיף את האגם ממש בנק׳ בה מתפצל השביל שמטפס משם הלאה, עד כי לא יכולתי לוותר על עצירה קצרה).
השביל מטפס אל מעל האגם - בנוף נפלא אל המים הכחולים למטה ואל ההרים הירוקים והצוקים שמסביב. מהשביל רואים הרחק לאחור, עד ל- Griespass ואת כל הדרך שעברתי בירידה מה- pass לאגם (מדהים וממלא בסיפוק להתבונן אל המסלול שעשיתי).
מדובר בעלייה תלולה בשביל שמזגזג על המדרון. אני צועדת לאט, לאט ובסבלנות. עוצרת שוב ושוב להביט לאחור.
בהמשך הדרך מתאזנת במידה רבה, אם כי מגמת העלייה ממשיכה (בעצם עד ל- Passo di Nefelgiu אליו אטפס מחר).
כעבור קצת יותר משעה (בערך ב- 17:15) אני מגיעה לאחו הירוק בו אבלה את הלילה הראשון שלי על השביל.
אני מוצאת מבנה אבן קטן, ישן וחמוד אך מלוכלך (חדר ריק אחד, ו-״גלריית עץ״ קטנה מעל, הגישה בסולם מאוד רעוע). והרבה מים צלולים, זורמים. והמון שלווה.
את האוהל שלי אני מקימה כ- 5 דקות במורד השביל מהבקתה, לצד צבר שיחים שנחלון שזורם בינהם. זו הנק׳ הכי שטוחה שמצאתי שהיא גם נקייה מצואה של פרות (אתגר לא זניח באירופה! ועוד אספר על כך בימים הבאים), נסתרת חלקית מהשביל ומרוחקת ממנו כ- 50-70 מ׳ (עברו רק שני מטיילי יום, בכיוון מטה, אחרי שהגעתי; כשישבתי וסעדתי את ארוחת הערב שלי על ספסל האבן של הבקתה, בצמוד לשביל; ובכלל מאז עזבתי את אגם Morasco בשביל שטיפס בחדות מעליו, לא ראיתי אף אדם פרט לצמד). אני מקדישה כ- 20 דק׳ לצורך איתור הנקודה המושלמת לאוהל שלי, אבל זה חלק של היום שאני נהנת ממנו מאוד.
כשאני סורקת את השטח אני מזהה שועל אדום, בעל זנב נפוח, שחומק בין השיחים! לא הספקתי לצלם אבל שמחתי על המפגש הקצר מאוד, אף כי הקפדתי לשים עין על הציוד שלי בעקבותיו (במיוחד על האוכל).
ברגע שהשמש נעלמה מאחורי הצוקים, בערך ב- 6, נעשה קר. זה קרה מהר ואני לא הגבתי בזמן ולא הספקתי לרחוץ את עצמי בנחל כשהיה עדיין חמים. הרחצה שלי היתה לכן קפואה - אבל מרעננת ומהנה.
אחרי שלבשתי בגדים חמים וסיימתי את כל ההתארגנות לקראת שינה עוד הספקתי לגשת שוב לבקתה. התיישבתי על ספסל האבן כשאני עטופה בביגוד חם, הכנתי לי כוס תה וכתבתי ביומן וצפיתי בסיפוק על ה- Alpe הפרטי שלי.
ביומן שלי סיכמתי את היום הראשון במילים ״הצלחה גדולה״.
סיכום יומי.
התחלה: Alpe di Cruina.
סיום: Alpe Nefelgiu.
לינה: באוהל, wild camping. מושלם.
מרחק: 15ק״מ.
עלייה מצטברת: 800מ׳.
ירידה מצטברת: 780מ׳.
גובה מירבי: 2530מ׳.
גובה מינימלי: 1745מ׳.
אלפיני גבוה קלאסי. כיסי שלג ואגמים מטריפים. שרידי קרחון אחד. המון מים - נחלונים זורמים ממש מכל פינה.
מעט מאוד עצים, רוב השביל מעל גובה העצים. הפריחה עדיין בעיצומה.
ניווט קל מאוד. הצמתים משולטות. השבילים ברורים. מעט שלג שעדיין שכב על הקרקע הוסיף התרגשות ולא הקשה.
בע״ח: פרפרים ושאר חרקים. מרמות׳. שועל אדום.
היום הכי מושלם שאפשר לקוות לו בטרק. מושלם גם כיום ראשון של הליכה ל״חימום מנועים״. בתוך דקות הרגשתי שאני כבר ״בתוך זה״.
