”טרקים“

אני לא יכולה לאמר לך לגבי הרוטברן והקפלר בנובמבר (עשיתי את הרוטברן בפברואר והוא טרק מדהים לדעתי, כך שאם אפשרי לעשות אותו בנובמבר אל תוותרי עליו). אני כן יכולה להגיד לך על הטונגרירו קרוסינג (הטרק היומי) - הטיפוס הוא די מסיבי ובמיוחד למי שלא בכושר. אני לא הייתי בכושר כל כך טוב ובמדריך כתוב שהוא קל אז ממש לא ציפיתי לעלייה הזו (למעשה זה שתי עליות). הן עליות די ארוכות והן לא מתונות (אבל גם לא תלולות מאוד מאוד) ואני ושותפתי למסע היינו צריכות לעצור כל שתי דקות ולנוח. בסוף הטרק גם היתה ירידה מתונה וארוכה מאוד שהיתה גם מעצבנת. כמובן שאם את בכושר יותר טוב מהכושר שלי באותה תקופה (שהיה די ירוד) יהיה לך יותר קל ואם את בכושר טוב אז בכלל (אני חושבת שאם הייתי עושה אותו לקראת סוף הטיול שלי הוא היה נחשב קל בעיני כי הלכתי כל כך הרבה מאז שהכושר שלי השתפר פלאים). יחד עם זאת, זה טרק יפהפה ושווה לעשות אותו, עם כל הקושי. אני ממש ממש לא מצטערת שעשיתי אותו. מומלץ ביום בהיר ויפה (שמעתי על כאלה שעשו אותו כשירד גשם והם לא ראו כלום ובמצב כזה הוא לא שווה כי הולכים אליו, מן הסתם, בשביל הנוף). 

דרך אגב, באי הדרומי יש כמה טרקים יומיים מומלצים והם טרק ארנוד ריינג` בנלסון לייקס, דאימונד לייקס ורוב רוי - שניהם באיזור וואנאקה.

אני הלכתי את הקפלר לפני שנתיים בנובמבר. לרוע המזל הקטע האלפיני היה סגור בגלל שלג שנערם על המסלול. למרות שהשלג הפסיק לרדת, הוא עדיין חסם את המסלול. בכדי ללכת את הטרק בכל זאת החלטתי להתחיל מ-``הסוף`` ולהרויח עוד יום הליכה לפני הקטע האלפיני (יומיים הליכה לפני הטיפוס, במקום יום). לרוע המזל השביל עדיין היה חסום, למעלה ממטר שלג נערם על הקרקע. 

היתרון המרכזי היה להיות לגמרי לבד בטרק ובבקתות. היו שתי ברירות, לחזור חזרה (עוד יומיים של הליכה), או לחצות בכל זאת. בסופו של דבר החלטתי ללכת בשלג, למרות שרישמית הטרק היה חסום (יש צורך לחתום על טופס מיוחד אצל הדוק). סה``כ עבר בסדר, למרות שאם אין לך נסיון בהליכה בשלג, מאוד מומלץ לותר על החויה ולא להתחיל לצבור את הנסיון דווקא בקפלר. אחרים שהתחילו מספר ימים מאוחר יותר, לאחר המסת השלגים, הלכו ללא כל בעיה.