”ה``בית`` של איציק בהמפי“

אחרי ששמענו וקראנו המלצות על הבית של איציק בהמפי, החלטנו לבדוק את המקום כשהגענו. בקתות-האבן אכן מקסימות, עם מרפסת פרטית, שירותים ומקלחת צמודים, מיטה נוחה ובכלל נקי בסטנדרט ישראלי שזה נדיר למדי למצוא. יש גם בקתות פשוטות עם מקלחת ושירותים משותפים, בחדר אין כמעט שום דבר והאמת היא שהמחיר שהוא לוקח בעונה לבקתה כזו (150 רופי) מחוצף למדי בהתחשב בכך שברוב המקומות לוקחים על בקתה זהה 60-100 רופי. סה``כ התנאים נוחים ונעימים, ולמי שמחפש תנאים נוחים ותו לא, זה המקום בשבילו.

בן-זוגי ואני ראינו את החדר, והתלהבנו. אמרנו לו שאנחנו הולכים להביא את התיקים ונכנסים. במקום לבקש בנעימות לשלם מקדמה כדי שיהיה בטוח וישמור לנו אותו, הוא נעמד ואמר בקולניות ובקרירות - ``אז תביאו לי 100 רופי, אני לא סומך על ישראלים!`` אני מאמינה שאיציק נכווה מישראלים ומתיירים בכלל בעברו, אבל כבעל עסק יש דרך לומר דברים לאורחיך. מה גם שהמשפט שנאמר מעורר תהיה בהתחשב בזה שהוא אחד מאיתנו. בהמשך השהות שלנו שם נוכחנו, כמו ישראלים רבים אחרים, שיחס זה ממשיך. אפילו חיוך קשה להוציא ממנו. יום אחד, כשבן-זוגי ראה על המדף במסעדה ספר שהוא התעניין בו, הוא שאל בנחמדות את אשתו של איציק (המה) האם הוא יכול להשאיל והיא חטפה לו את הספר מהיד והסבירה לו בחוסר-נעימות שזה שלה והלכה זועפת עם הספר. מה גם שזו פעם ראשונה שבעל מקום בהודו מסרב להשאלה של ספר, זה די מקובל ונותן הרגשה טובה. דבר אחרון - כשהגענו לאיציק, מחיר הבקתות היה 250 רופי ללילה, מחיר לא נמוך אך שווה את החדר. יומיים לאחר מכן, הועלו המחירים בגסט-האוס ל-300 רופי ללילה, ואנחנו (כמו כל הדיירים שהגיעו הרבה לפני העלאת המחירים) התבקשנו גם להתחיל לשלם סכום זה. זה כבר טיול שלישי שלי בהודו, ותמיד נהוג להעלות תעריפים רק לחדשים לבוא. מי שבא קודם, ממשיך באופן הוגן והגיוני לשלם את המחיר שסוכם מראש. לסיכום - אחרי החוויה אצל איציק, גם אני מתחילה לפקפק באמינותם של ישראלים.. (: