”ביקור בסנט מרטין במסגרת קרוז“

עצרנו בין שמונה בבוקר לשש בערב בסנט מרטין. לקחנו מונית לחוות הפרפרים. נהגת המונית המתינה לנו מחוץ לחווה. מוניות לא עוברות שם סתם כך, וצריך לקבוע עם נהג המונית שיגיע לאסוף לנקודה הבאה. החווה היתה חביבה מאוד עם סיור מודרך מעניין שהסביר על הצמחים, הפרפרים והזחלים שנמצאים בחווה. המשכנו לאוריינט ביץ'. נהגת המונית הביאה אותנו ישירות למקום על החוף שעובד איתה, שמציע כסאות נוח ושמשיות, שתיה ואוכל וספורט ימי. שרותים ציבוריים אין בחוף ומשתמשים בשרותים של המקום ממנו משכירים את הכסאות. החוף מאוד עמוס בכסאות חוף ששיכים למסעדות השונות זו ליד זו. הים היה גלי וסחף איתו אצות לחוף, מראה שלא נראה אסתטי למדי והחלטנו להמשיך ללכת לאורך החוף, ולחפש מקום שנראה יותר טוב. 

באתר האינטרנט שממנו בניתי את התוכנית לטיול הייתה התלהבות רבה מהחוף עם המלצה חותכת "לא להחמיץ". לא כל כך ברור לי למה. חוף חביב, ללא ספק, אבל בהחלט לא החוף הכי מדהים שהייתי בו. הגענו לאזור על החוף שנקרא ואיקיקי שנראה יותר סימפטי, אבל משלמים על זה. אם במקום הראשון גבו 7 דולר על כסא, שמשיה חינם ושתיה אחת חינם, כאן רצו 10 דולר על כסא, 5 דולר על שמשיה ושתיה בתשלום. החוף נמצא בחלק הצרפתי של האי (האי הוא פיסת היבשה הקטנה ביותר המחולקת בין שתי ארצות, צרפת והולנד, ועגנו בחלק ההולנדי, אבל יש מעבר חופשי בין החלקים השונים של האי). האנשים דוברי צרפתית והאנגלית שלהם בסיסית ביותר. נאלצתי להשתמש בצרפתית החלודה שלי. הבת לקחה פרסיילינג (מצנח שקשור לסירת מנוע) ונהנתה מאוד. שנורקלינג בדרך כלל עושים באי קטן שנמצא מול החוף, שוכרים ציוד, סירת מנוע לוקחת לאי ומגיעה לאסוף אחרי זמן מוסכם, אבל השנורקלינג בוטל בגלל הגלים הגבוהים. אכלנו במסעדה של החוף שהיתה יקרה, אך מעולה.