”מרכז גטי - כן ולא“

ביקרתי בפברואר 2009 בלוס אנג`לס. לפני שנסעתי, כל מיני ממליצים שונים, ובכללם האתר, כללו את מרכז גטי כאחת מאטרקציות החובה בעיר. האמת? לא בטוח. התאכזבתי. מבחינת האוסף האמנותי, ישנן כמובן תערוכות מתחלפות, שיכולות להיות מעניינות, אך לגבי האוסף הקבוע... המטייל ההדיוט, שאינו פריק של אמנות, לא ייצא משם פעור פה (מאיזה מוזיאונים לאמנות בארה``ב כן יוצאים פעורי פה? המטרופוליטן בניו יורק, או הגלרייה הלאומית בוושינגטון, למשל). 

מי שמחפש - חובבן כמוני - ``מותגים`` (אמנים וציורים מפורסמים) - אז עד המאה ה-19, כמעט כל היצירות הן של אמנים פחות מוכרים (וההיצע של אמנות מודרנית בכלל חלש). זה לא שהציורים אינם ראויים - בהחלט היו שם כמה יצירות מרתקות ומרגשות - אבל מי שזמנו קצר ויש לו מעט סבלנות לאמנות, יכול כנראה לפסוח. רק האוסף של המאה ה-19 באמת מרשים מאד: אימפרסיוניזם: פיסארו, מונה (ציורים מהסדרות הידועות ``החבצלות`` ו``הקתדרלה בשרטר``), רנואר, דגה. פוסט אימפרסיוניזם: ואן גוך (היצירה החשובה ביותר במוזיאון - ``איריסים``), גוגן, טולוז-לוטרק. 

גם חובבי הסגנון הניאוקלאסי (כמוני) יגלו אוצרות של ממש: דלקרואה, ז`ריקו, דוד. מי שאוהב אומנות אירופאית מוקדמת יותר, צריך לנסוע 45 דקות לפסדינה, שם במוזיאון נורטון נמצאות יצירות עילית באמת (רמברנדט, רפאל ועוד - אני ארחיב בטיפ הבא). מבחינת הארכיטקטורה - לדעתי המבנה כולו מזכיר מתנ``ס בראשון לציון, הנוף יפה - של שכונת בל אייר - אבל מעבר לזה לא ברורה לי ההתלהבות. הגנים אמנם מרהיבים, אך להגיד ש``התעלפתי``? אולי בגלל שנסעתי ביום שבת והגנים היו עמוסים במבקרים - והם גם ככה קטנים למדי ועוצבו בצורה קלסטרופובית. 

שורה תחתונה - הכניסה בחינם - אבל מי שזמנו קצר צריך לשקול.