”בוקס דל טורו - פנמה“

בוקאס דל-טורו הם קבוצת איים. לגדול בינהם קוראים ``איסלה קולון`` (גם כן אי גדול. מקצה אחד לשני באוטובוס איטי זה פחות מ-40 דקות). יש שם כמה פאבים קטנים, כמה דוכנים לתיירים, הכל מאד קטן ושקט. אם את מגיעה לשם, את יכולה לקחת סיור בין האיים (אני ממליצה על חברה בשם J and J או קפטן J או משהו כזה עם J...), ולראות דולפינים, לעצור לשנרקל בשני אתרים ולרדת בחוף הצפרדעים האדומות. אם אני לא טועה, יש גם סיורים בין איים אחרים אבל אני לא משוכנעת. באופן עקרוני, את יכולה לבקש מאיזה מקומי שייקח אותך לסיור בסירה הפרטית שלו ולהוזיל את המחיר. אני כמעט עשיתי את זה, עד שהם התחילו להתנהג בצורה קצת מפחידה, אז החלטנו להשקיע שלושה דולר יותר ולקחת סיור בחברה נורמלית. (אם את לוקחת סיור ``פרטי`` ורוצה לשנרקל, תבקשי שיורידו אותך ב-Hospital point).

חוצמזה, בקצה קולון יש חוף יפהפה עד כדי קלישאה, בשם ``בוקאס דל דרקו``. אם חול לבן, קוקוסים ענקים, אוקיינוס כחול, אפס אנשים וכמה ערסלים עושים לך את זה - אז זה המקום. החוף הכי שקט שיצא לי להגיע אליו במרכז אמריקה.

אם את גולשת, אי בשם ``בוסטינאדוס`` הוא המקום בשבילך. אי קטנטן ונטול כבישים. למען האמת, הדברים היחידים שאפשר למצוא שם זה גולשים וכל מיני כאלו שרוצים לשטוף את העיניים (וכאן המקום להתמרמר על כך שבגלל אי הבנה מטופשת מטופשת וגשם שנמשך בדיוק 20 דקות לא הגעתי לשם).

הנופים? בעיקר חופים. (וזה אפילו חרוז! הידד!) 

אבל לדעתי, העניין בבוקאס הוא לא החופים או הים, אלא בעיקר האווירה. באופן אישי, הגעתי לשם בטעות, תכננתי להשאר חצי יום, נשארתי שלושה ובבוקר האחרון, רגע לפני שהמעבורת יצאה, שכנעתי את החברות שלי להשתקע ליום נוסף.