”קמפו דה פיורי“

שוק הפרחים והמזון הצבעוני הזה (פתוח כל יום, חוץ מיום א`, מ- 7:00 עד 13:00). השוק היה בעברו אחו. בהמשך, במאה ה-15 שימש כמשכנם של בתי הארחה ובתי בושת. ב-1600 הפך המקום לבית גרדום. כיום הרחובות מרוצפים אבנים עגולות סביב הפיאצה.

כל בוקר התחלנו עם השוק המקומי. אין כמו לקנות פירות טריים (כל האוכמניות, תותי בר, בננות ננסיות וכו`). תענוג אמיתי. בנוסף לאוכל, יש גם שוק של כל מיני שמונצעס, לעיתים יש מציאות. יש באחד הדוכנים של הירקות אדם מבוגר, ששמח לשמוע שאנחנו מישראל ואמר שגם הוא יהודי. הוא עושה צורות בירקות ומדגים על המקום. אח``כ אפשר לרכוש את הערכה, שהוא משתמש בה (כמובן שקנינו, בתקווה שנצליח ליצור את הקסם ונפיל את כל האורחים שלנו מהרגליים). לאט לאט מתאסף קהל לצפות במעשיו. מצחיק ומדהים. 

בסמטה המובילה לכיכרונת הזאת, יש איזה בית קפה/כוך קטנטן שכתוב עליו ``BAR`` באדום. שם קנינו את המים שלנו כל יום. קרים ואפילו קפואים ונוחים במחיר. גם קרואסונים מצויינים היו לו. לא יודע הרבה אנגלית, אך לבבי מאד (באיזו שמחה ואושר היה מקדם את פני כל בוקר ``בון ג`ורנו סיניורינה``. רק בשביל זה היה שווה להכנס ולצאת מחוייכת ממנו).המשך יש מסעדה, הצמודה לסמטה הזאת. לא יודעת מה שמה, אך היא תמיד מלאה. האוכל מאד טעים. לא מאד זול, אך טעים מאד. השתדלו לא לספר שאתם ישראלים, אחד המלצרים (עם כובע תמידי, שמעביר כל הזמן קטעים עם הסועדים), איבד את חוש ההומור שלנו לאחר שאמרתי לו שאני ישראלית... נכון שזה מכעיס, אך זה המצב. לא ממש מתים עלינו בעולם... בסמטה הזאת יש גם חנויות נעליים (יקרות), תיקים וחנות לתכשיטי קריסטלים ``ללה`` Lala שמה. מחירים מאד מאד נוחים. תכשיטים חמודים. הבנות שבחבורה יאהבו. שווה לקנות גם כמתנות לארץ.