”ונציה באוגוסט“

כמות התיירים בונציה באוגוסט עולה על כל דמיון. הדרך מתחנת הרכבת לסן מארקו עוברת דרך רחובות מרכזיים יותר ופחות (מומלץ לסטות לכיוון הגטו ולחזור) ונראית כמו נחיל אנושי אחד גדול.

בכנסיה הגדולה בסן מרקו מומלץ לבקר בערב לקראת זמן הסגירה אחרת ניתן לבלות בתור את כל הבוקר. ועוד טיפ לכנסיה זו: קחו איתכם שקית ניילון גדולה או שקית מבד עם ידיות. ניתן להכניס לתוכה את תיק הגב ולהיכנס. אחרת, עם תיק גב גלוי, ברגע שיש לו רצועות, לא ניתן להכנס.

לדעתינו המוזיאון היחיד שחובה הוא ארמון הדודגים בכיכר סאן מרקו. יש גם הרבה כנסיות יפות עם ארכיטקטורה וציורים מרשימים.

ככלל ונציה חוויה שאסור לוותר עליה. למרות התיירים יש בעיר קסם מיוחד. אם סוטים מדרך התיירות הראשית, ובמיוחד לקראת הערב, החוויה מיוחדת במינה. אנחנו היינו יומיים ונהנינו מאוד (זוג הורים וזוג ילדות 9 ו14, במסגרת טיול ל-8 ימים בורונה, דולומיטים וונציה).

השאלה הראשונה ששואל/ת את עצמו/ה התייר/ת בעיר זו האם לקנות כרטיס חופשי יומי לסירות. אנחנו קנינו (20 יורו X 4) אבל לא חובה. מצד אחד, חלק גדול מהקסם בעיר הוא המים והשייט. מצד שני, כמו שאשתי אומרת, תחבורה ציבורית זה לא כיף לא משנה איפוא. היתרון בכרטיס שהוא מאפשר לשוט לאיים: מוראנו ובוראנו. הדרך למוראנו נחמדה (אנחנו גם עצרנו באחת התחנות לאכול במסעדה שהיא פחות תיירותית מהרגיל בונציה). מוראנו עצמה אפשרית, במיוחד לקניית מזכרות (בונציה עצמה שודדים בכל דבר). על בוראנו מומלץ לוותר: הפלגה ממוראנו חצי שעה כל כיוון ואין שם כלום (האטרקציה של בתים צבועים עלובה למדי).

וטיפ אחרון: במקום לשלם יורו וחצי לאדם על שירותים, אנחנו נהגנו לקנות קפה. אפילו במחיר של אחד ניתן להשתמש בשירותים של המקום כל המשפחה.