למטייל 50 פלוס

טנזניה ל-50 פלוס: כל מה שצריך לדעת לטיול מדויק ומושלם

אוהבים חיות בר ורוצים לראות אותן מקרוב? בטנזניה מובטחת לכם חווית ספארי מדהימה, שלא תאפשר לכם להוריד את המצלמה לרגע. תוכלו גם לטפס להרים גבוהים, לראות חופים וערים ולהתפנק באחד מחופי זנזיבר. מוכנים לצאת לדרך? טנזניה מחכה לכם!
אלון הברפלד
|
תמונה ראשית עבור: טנזניה ל-50 פלוס: כל מה שצריך לדעת לטיול מדויק ומושלם
© אלון הברפלד

סקירה כללית

פילים, אריות, קרנפים, ג'ירפות, נמרים, זברות, צ'יטות, ועוד בעלי חיים, זאת טנזניה בשורה אחת. הרפובליקה המאוחדת של טנזניה היא מדינה עצומה – כמעט מיליון קמ"ר (פי חמישים מישראל), עם אוכלוסיה של 50 מיליון נפש ומיליוני חיות בר. כמעט 40% משטחה הם הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע, שטח שהוא בערך פי 20 משטח מדינת ישראל. אם אתם שוקלים לנסוע לטנזניה, אז אתם אוהבים חיות בר, ומובטח שתראו אותן כאן ממש מקרוב. אבל טנזניה היא לא רק חיות בר, תוכלו גם לטפס על הרים מהגבוהים באפריקה – קילימנג'רו והר מארו, לשחות עם דולפינים וללכת לאיבוד על החופים הלבנים של זנזיבר. בקיצור – גן עדן.

עונות ומזג אוויר

למרות היותה מדינה טרופית הסמוכה לקו המשווה, טנזניה היא ארץ נעימה ברוב ימות השנה. באזור הפארקים, העונה הגשומה היא בין אוקטובר לאפריל, אז יורדים שם גשמים כבדים ולא מומלץ לבקר. בשאר השנה הטמפרטורות נעימות, כ-20 מעלות ביום ו-10 מעלות בלילה. העונה המומלצת ביותר לספארי היא אפריל-מאי, עונת הנדידה הגדולה בסרנגטי. מיוני עד אוקטובר מזג האוויר מצויין, עם מעט מאוד משקעים, אך כמות החיות בסרנגטי קטנה יותר. עם זאת, מיעוט הטרף מאלץ את הטורפים לנוע מרחקים גדולים בחיפוש אחר מזון, והסיכוי לראותם גדול יותר.

אם החלטתם שהגשם לא מפחיד אתכם, בואו בין דצמבר למרץ, העונה בה ההמלטות בשיאן, ותוכלו להתענג על מראות הגורים הצעירים המדדים אחר אמותיהם. זנזיבר, לעומת זאת, מתאפיינת בשתי עונות יבשות ושתיים גשומות. יוני - אוקטובר וינואר – פברואר הן העונות היבשות, בהן מומלץ לבקר באי, בו הטמפרטורות תמיד נעימות וטמפרטורת המים אינה יורדת מ-25 מעלות. בעונות הגשומות – מרץ – מאי ונובמבר – דצמבר, תירטבו בגשם, אך לא תיאלצו להתחכך בהמוני תיירים אירופאים.

חמישה דברים שאסור לפספס בטנזניה

1. חמשת היונקים הגדולים

אחרי הכל, אם החלטתם להגיע לטנזניה זה בגלל שאתם אוהבים חיות ורוצים לראות אותן מקרוב. לפיכך, אסור לכם לוותר על חמשת היונקים הגדולים (The Big Five) של אפריקה – הפיל, הקרנף, האריה, הבאפלו והנמר. נכון, גם הג'ירפה, הזברה, ההיפופוטם והצ'יטה הם יפים, גדולים וחשובים, אבל בלי "לעשות וי" על חמשת הגדולים ולצלם אותם מקרוב, פשוט לא חוזרים מטנזניה. בסדר, גם 4 מ-5 יהיה לא רע.

נמר עם טרף על עץ, צילום: אלון הברפלד

2. הנדידה הגדולה בסרנגטי

אחד הדברים המדהימים בטבע בכלל ובאפריקה בפרט, היא הנדידה הגדולה בסרנגטי (Serengeti). מיליוני גנו, זברות, באפלו ואנטילופות, נעים במסלול שאורכו כ-800 ק"מ, בעקבות המים והעשב הירוק. באפריל-מאי אפשר לראותם בסרנגטי, נעים צפונה, מטנזניה לקניה. אין מחזה מרהיב, מדהים ומהמם יותר מעדרי הענק, שאורכם קילומטרים רבים, נעים כגוש אחד, חוצים ערבות ונהרות, כשמסביבם אורבים לטרף אריות, נמרים וצ'יטות. מדהים כבר אמרנו? את הנדידה אפשר לראות בפארק הסרנגטי בעונה המתאימה. אל תחמיצו!!!

3. פארק נגורונגורו

פארק נגורו-נגורו (NgoroNgoro) הוא סוג של גן חיות. זו אומנם שמורת טבע, אין סביבה גדרות, אך מיקומה בתוך לוע הר געש עם קירות בגובה של כמעט קילומטר, וזמינות מים ואוכל בכל עונות השנה, גורמים לחיות לא לרצות לעזוב. גם למבקרים. כאן תראו פילים, ג'ירפות, זברות ואנטילופות, גם כששאר הפרקים מתרוקנים לטובת הנדידה הגדולה. נגורו-נגורו הוא גם המקום בו יש לכם סיכוי לא רע לראות קרנפים, חיה הנמצאת בסכנת הכחדה חמורה ביותר. אם החלטתם לבחור רק פארק אחד בואו לנגורו-נגורו.

4. הקילימנג'רו

הטיפוס לפיסגת הקילימנג'רו (Kilimanjaro), ההר הגבוה באפריקה (כ-6,000 מטר), הוא לא קל, והוא לוקח 6-9 ימים, כתלות במסלול שתבחרו (יש שבעה מסלולים שונים העולים לפסגת ההר). אם אין לכם את הזמן הנחוץ (ולא, אי אפשר לעשות זאת מהר יותר), אתם יכולים להקדיש שלושה ימים לעליה במסלול מרנגו (Marangu) הנקרא גם מסלול קוקה קולה, לגובה 4,000 מטר, ממנו תראו את ההר במלוא הדרו (פרטים בהמשך). אם גם זה לא, אז לפחות סעו למושי (Moshi) עיר הנמצאת כמאה ק"מ מזרחית לארושה, ממנה תוכלו בשעות הבוקר המוקדמות, בימים לא מעוננים, לראות את ההר מלמטה. לא משנה באיזו דרך תבחרו, אל תחזרו מטנזניה בלי שראיתם את הקילימנג'רו.

5. בטן גב בראס נונגווי, זנזיבר

נונגווי (Nungwi) הוא כפר קטן בקצה הצפוני של זנזיבר, המוכר גם כראס נונגווי (Ras Nungwi), והוא הדבר הקרוב ביותר לחופי סיני שתצליחו למצוא. חופים לבנים, מים כחולים, סירות דייגים, כפרים קטנים, חושות על קו המים והמון שקט. זה המקום לבלות כמה שעות או ימים של בטן-גב - לקרוא, לשתות קוקטיילים, לספור את עשרות הגוונים של הצבע הכחול ולטייל על החופים בשעות השפל, בהן המים נסוגים מאות מטרים מהחוף ומשאירים אחריהם קונכיות, סרטנים, בריכות קטנות והמון יופי.

בטן גב או טיול על החוף של ראס נונגווי, כשהוא בשפל, צילום: אלון הברפלד

ארבעה דברים נוספים שכדאי

1. לילה מתחת למיליארד כוכבים

גם אם אתם לא אנשים של קמפינג, אתם חייבים לעצמכם לפחות לילה אחד, באחד מאתרי הקמפינג בפארק הסרנגטי. ככל שתבחרו באתר קמפינג פראי יותר, כך תגדל ההנאה. אתרי הקמפינג הלאומיים הם הפשוטים ביותר, הזולים ביותר והכיפיים ביותר. האתר הוא שטח שהוכשר בלב הפארק, יש בו מקום להקמת אוהלים, מטבח וחדר אוכל בו תוכלו לבשל ולאכול את ארוחותיכם, מבנה שירותים קטן, וזהו.

כיוון שאין גדרות באתרים הללו, אתם צפויים לביקור של חיות הבר ממש בפתח האוהל. זברות, אנטילופות ובאפלו, הם עניין שבשיגרה, ואם יתמזל מזלכם, יעבור בסביבה גם איזה אריה. אל דאגה, בעשור האחרון לא נרשמו תקיפות של חיות בר באתרי הקמפינג של טנזניה. אבל עם כל הכבוד לחיות הבר, ויש כבוד, המחזה המרהיב ביותר הם השמים. אתם בלב שום מקום, מקור האור הקרוב נמצא עשרות או אפילו מאות ק"מ מכם, וזיהום האור אפסי. תשכבו על הגב, ראש על הכרית, ותסתכלו למעלה. זה מחזה שאי אפשר לשבוע ממנו. מיליארדי כוכבים, שביל החלב זוהר בלבן חלבי ומפעם לפעם מטאוריט חוצה את השמיים. מרהיב.

2. לילה בלודג' טנטד

לודג' טנטד (Tented Lodge) אינו מחנה אוהלים, אלא פינוק בקנבס. אמנם גרים באוהל קנבס, אבל פנים האוהל הוא סוויטה מפנקת. תלוי באיזה לודג' בחרתם, אבל תוכלו למצוא לודג'ים עם מיטות אפיריון, אח מוסקת בעץ (בעונה הקרה), מזגנים (בעונה החמה), חדר אמבטיה עם ג'קוזי, אינטרנט מהיר ושירות חדרים. הלודג'ים הם על בסיס הכל כלול, והאוכל בהם בדרך כלל מעולה, כולל ארוחת הפיקניק שתכינו לעצמכם ב"בופה" יעודי.

בכל ערב יש בלודג'ים פעילות כלשהיא, החל מערב מוזיקה וריקודים ועד ערב אתני עם אחד מהשבטים שבסביבה. את כל זה תמצאו בכל לודג' בטנזניה, אבל גולת הכותרת של ה-Tented Lodges זה לפתוח את קירות האוהל קצת לפני הזריחה, לחזור למיטה ולהתענג מתחת לשמיכה על מראות הספארי, עם החיות הרועות באחו והציפורים המקבלות את השמש. אין דבר כזה.

3. פארק הנחשים ליד ארושה

פארק הנחשים בעיירה דוקה בובו (Meserani Snake Park, Duka Bovo), לא רחוק מארושה (Arusha), הוא הזדמנות לראות מקרוב את הזוחלים של אפריקה. קשה ולא מומלץ לפגוש אותם בספארי - פיתונים ואנקונדות עצומים, קוברות וממבות שהורגים תוך שניות, תנינים, צבים ולטאות ענק. סיור בפארק מאפשר לכם לראות אותם בביטחה, ובמקביל לתרום למאמץ להפיק נוגדנים ולטפל בנפגעי הכשה. יש במקום גם מוזיאון קטן ונחמד לתולדות שבט המסאי (Maasai Cultural Museum).

4. דולפינים בקיזימקאזי

גם אם לא מתאים לכם לשחות עם דולפינים – הפעילות המועדפת על רוב המבקרים בקיזימקאזי (Kizimkazi), כדאי לכם להגיע לעיירה הכי דרומית בזנזיבר. נכון, הפעילות המרכזית היא מרדף משעשע אחרי להקות הדולפינים הנמצאות כאן דרך קבע ליד החופים, אבל החופים הלבנים, החושות על קו המים ואווירת "סוף העולם", שווים ביקור.

איך מטיילים – עצמאי או מאורגן?

טיול עצמאי-מאורגן

מאחר ומרכיב הספארי הוא המרכזי בתכנון הטיול לטנזניה, מומלץ לא לארגן הכל לבד, אלא להיעזר בסוכנויות מקומיות. הטיול בזנזיבר פשוט יותר וניתן בקלות לבצעו באופן עצמאי. התמהיל המומלץ הוא:

  • הזמנת כרטיסי טיסה בינלאומיים – עצמאי
  • ספארי – בעזרת סוכנות מקומית (עם שליטה מלאה שלכם במסלול וברמת הלינה)
  • כרטיסי טיסה פנימיים – בעזרת סוכנות מקומית
  • מלונות בזנזיבר – עצמאי
  • סיורים בזנזיבר – תכנון עצמאי ושכירת נהג עם רכב לכל סיור בנפרד

כמה דגשים לתכנון הספארי:

1. הכניסות לפארקים הן מרכיב העלות הגבוה ביותר בטיול. נצלו עד תום את שעות הביקור בפארקים, גם אם זה אומר יציאה בחמש בבוקר, ועמדו על כך שמקומות הלינה יהיו קרובים לכניסות לפארקים. בארושה, חפשו מלון ביציאה המערבית מהעיר, אחרת תבלו את שעות הבוקר בתנועה הכבדה של העיר.

2. בכל יום בו אתם משלמים עבור רכב הספארי, אתם צריכים לבקר בפארק או בשמורת טבע. השתדלו להימנע מימים ללא פארקים. מארגני הספארי ינסו למכור לכם כל מיני חוויות כמו יציאה לצייד עם הבושמנים באגם אייסי (Lake Eyasi) או סיור אנטרופולוגי בשבטים הציוריים של מטו-ווא-מבו (Mto Wa Mbu). מבחינתם, כל יום ללא פארק, וללא צורך בתשלום דמי כניסה, זה בונוס. מבחינתכם, אגם אייסי זה יום נסיעה בדרך עפר קשה, כדי לרוץ שעה אחרי כמה בושמנים שעושים קולות של ציידים. בעשורים האחרונים לא נרשמו מקרים בהם קבוצת תיירים אכן זכתה לראות צייד. הרעש שאנחנו הלבנים עושים, מגרש את כל החיות. סיור אנטרופולוגי אצל השבטים של מטו-ווא-מבו משמעו נסיעה בדרכי עפר בין כפרים תיירותיים. מה שכן, שניהם מצטלמים נפלא.

צ'יטה בעשב בסרנגטי, צילום: אלון הברפלד

3. בדקו היטב את האותיות הקטנות ועמדו על כך שימומשו, למשל אם שכרתם טבח שיבשל עבורכם, שימו לב שהוא מביא מספיק אוכל, כי אחרת תבזבזו זמן יקר על קניות. שימו לב שהאוכל כולו כלול, כי אין איפה לקנות אוכל במהלך הספארי. בין אם מי שתיה כלולים במחיר או לא, שימו לב שאתם יוצאים עם כמות מספקת של בקבוקים, כי גם מים קשה למצוא במהלך הספארי. בסרנגטי ממש קשה למצוא מים ומצרכים, וגם אם כן, הם יקרים להפליא.

4. שימו לב שהרכב שקיבלתם תקין, שיש לו שני גלגלים רזרביים, ג'ק תקין ואת חפירה. אתם לא רוצים לבזבז זמן בהמתנה בצד הדרך כשיהיה לכם תקר (ויהיה) כי אין לכם גלגל או ג'ק או את חפירה.

מסלול טיול לדוגמא

טנזניה היא מדינה עצומה שארבעים אחוז משטחה הם פארקים ושמורות טבע הפזורים לאורכה ולרוחבה. כדי לנצל היטב את הזמן העומד לרשותכם, מומלץ להתמקד. המסלול שלהלן מציע טיול של 14 ימים, המתחלקים לשבוע ספארי בשלושה פארקים לאומיים מרכזיים בצפון המדינה (סרנגטי, טרנגירי ומניירה) ובשמורת הטבע נגורו-נגורו ושבוע רגוע בזנזיבר.

יום 1: נחיתה והתארגנות בארושה

הדרך הנוחה להגיע לאזור הפארקים של צפון טנזניה היא טיסה לשדה התעופה הבינלאומי קילימנג'רו, הנמצא כ-50 ק"מ מזרחית לארושה (Arusha), העיר ממנה יוצאים לספארי. אם הגעתם מוקדם, מומלץ לפנות דווקא לכיוון מושי (מזרחה מהשדה) ולנסוע כ-20-30 ק"מ על הכביש הראשי. המראה של הר הקילימנג'רו שווה את הנסיעה, ויש סיכוי טוב לראותו בשעות הבוקר. במידה ולא, תוכלו לעשות זאת לאחר הספארי.

ארושה היא עיר היציאה לספארי, כאן תוכלו להצטייד במים ובמזון לדרך, ובמידה והגעתם מוקדם, תוכלו לבקר באחד המוזיאונים, לטייל קצת בשווקים ולהצטלם ליד כיכר השעון.

בעיר שני מוזיאונים מעניינים: מוזיאון הטנזנייט (Tanzanite Experience) שוכן בבנין בלו פלאזה שברחוב אינדיה, ליד כיכר השעון, ובו תוכלו להכיר את האבן הלאומית של טנזניה, הטנזנייט, ואת תהליך הפיכתה לתכשיטים. הכניסה חינם, אך המחיר הוא ביקור בחנות המוזיאון, שעלול לעלות לכם ביוקר. אתר אינטרנט: www.tanzaniteexperience.com. מוזיאון נוסף – מוזיאון ההיסטוריה של ארושה (Natural History of Arusha) נמצא ברחוב בומה, גם הוא לא רחוק מכיכר השעון, ובו תשלמו 5 דולר כניסה. כאן תוכלו להכיר קצת את הטבע וההיסטוריה של טנזניה לקראת היציאה לספארי. אתר אינטרנט: eol.habari.co.tz/museum

שוק שנגה (​​​​​​Shanga Market) הוא חנות מזכרות במסווה של שוק, הנראית כמו מוזיאון ונמצאת ביציאה מהעיר מערבה, לכיוון הפארקים. כאן תוכלו למצוא את כל המזכרות האפריקאיות שתוכלו להעלות בדעתכם, אך במחירים גבוהים. סנטרל מרקט (Central Market) הוא השוק של המקומיים, וכשמו כן הוא, נמצא ממש במרכז העיר. כבכל שוק באפריקה, תוכלו למצוא כאן ירקות ופירות טריים באיכות גבוהה ובמחירים מגוחכים, בגדים, כלי בית, כלי קש ומזכרות. אם אתם מגיעים בעונה של הליצ'י, המנגו והאננס – אל תוותרו עליהם, הם ממש מעולים.

בארושה תמצאו עשרות ואולי מאות מקומות לינה, בכל רמה אפשרית – החל מקמפינג, דרך פנסיונים זולים ועד מלונות 5 כוכבים. בלי קשר למה שתבחרו, נסו לגור במערב העיר, כי התנועה בארושה בשעות הבוקר די כבדה והיציאה ממנה לכיוון הפארקים עלולה לעלות לכם בזמן יקר.

יום 2: פארק אגם מניארה

הפארק הלאומי אגם מניארה (Lake Manyara National Park) נמצא כשעתיים וחצי נסיעה (120 ק"מ) מארושה על כביש יחסית טוב. הפארק נפתח בשש וחצי בבוקר, נסו להגיע כמה שיותר מוקדם. עלות הכניסה היא ליום אחד וניתן להישאר בפארק עד 18:30. סיור לילה בין השעות 19:00-23:00 אפשרי בתשלום נוסף של 20$ לאדם. פרטים מדוייקים ניתן למצוא באתר של רשות הפארקים הטנזנית »

על אגם מניארה כתב ארנסט המינגווי שהוא "האגם היפה ביותר שראיתי באפריקה". אכן, זהו אגם יפהפה, שאורכו כ-50 ק"מ והוא משתרע לאורך בסיס השבר הסורי אפריקאי בגובה של כ-600 מטר מעל פני הים. שטחו הוא כ-200 קמ"ר והוא תופס את רוב שיטחו של הפארק הלאומי אגם מניארה (שטח של 330 קמ"ר, כולל האגם). בגלל גודלו ובגלל המגוון העשיר של צמחים ובעלי חיים החיים בו, הביקור בפארק הוא סוג של סיור וירטואלי באתרי הספארי של טנזניה.

בפארק חיות משפחות קופים גדולות, בעיקר בבונים וקופי ורווט (Vervet), יש בו היפופוטמים, זברות, ג'ירפות, פילים והמון מיני ציפורים. הסיור בפארק כולל מספר עצירות בעמדות תצפית מהן ניתן לראות את האגמים עם החיות והעופות שבהם. אבל גולת הכותרת של מניארה הם האריות המטפסים - אריות שחיים על העצים. לא בטוח שתצליחו לראות אותם, אבל אם כן, הרווחתם בענק. זה מחזה מרהיב ונדיר. מניארה הוא אחד המקומות המעטים בעולם בהם אריות חיים על עצים.

האריות המטפסים של מניארה, צילום: אלון הברפלד

את הלילה כדאי לעשות בקראטו (Karatu), עיירה קטנה שנמצאת כשעה נסיעה (40 ק"מ) מהפארק לכיוון צפון מערב. יש כאן מגוון אפשרויות לינה, מקמפינג ועד לודג'ים מפנקים, אחד מהם נגורונגורו פארם האוס (Ngorongoro Farm House) - לודג' כיפי, עם שירות נפלא ובמחיר סביר יחסית.

בדרך לקראטו, כדאי לכם לעצור בשוק המקומי של מטו-ווה-מבו (Mto wa Mbu) וליהנות ממגוון הירקות, הפירות, התבלינים ושאר המוצרים שבו. זהו שוק צבעוני ושמח שמצטלם נפלא.

ימים 3-5: הפארק הלאומי סרנגטי

סרנגטי הוא שם כולל לאזור עצום של סוואנה אפריקאית, המשתרעת על פני כ-60,000 קילומטרים מרובעים (שלוש פעמים שטח מדינת ישראל) בצפון טנזניה ובדרום קניה. פירוש השם סרנגטי בשפת שבט המסאי, שיכול להתגורר בשטחי הפארקים הלאומיים בטנזניה, הוא ערבות אין-סופיות. הפארק הלאומי סרנגטי (Serengeti National Park) משתרע על-פני 14,000 קמ”ר בצד הטנזני של הסרנגטי. בסרנגטי חיים למעלה מ-2 מיליון אוכלי עשב (אנטילופות, גנו, זברות ואחרים) ואלפי טורפים הניזונים מהם.

הנסיעה מקראטו לסרונרה (Seronera) שבלב הסרנגטי אורכת כ-4 שעות (170 ק"מ), ורובה על דרך עפר טובה. חלקה האחרון של הדרך הוא כבר תחילת הספארי ממש בתוך הפארק. הכניסה לפארק היא דרך אחד השערים שלו, המזרחי (מכיוון ארושה), המערבי או הצפוני, ועלות הביקור 60$ לאדם ליום. אין ממש שעות פתיחה, הפארק תמיד פתוח וניתן לשהות בו גם בלילה, אבל המשרדים בנקודות הכניסה, בהם משלמים את דמי הכניסה, פתוחים בין 8:00 ל-17:00. פרטים מדוייקים ניתן למצוא באתר של רשות הפארקים הטנזנית »

כיוון שהסרנגטי הוא פארק עצום, יש לתכנן את הביקור בו בקפידה. שבו עם המדריך שלכם בערב שלפני כל יום בסרנגטי, והגדירו היטב מה אתם רוצים לראות, צאו לדרך מוקדם בבוקר, זאת השעה הטובה ביותר לראות את החיות פעילות, והקפידו שהנהג שלכם מאזין לקשר, שם שומעים איפה נמצאות החיות המעניינות. את הזברות והג'ירפות לא תצטרכו לחפש, אבל את מיקום האריות, הנמרים, הצ'יטות והפילים, הכי קל לשמוע בקשר. בסרנגטי ניתן לעשות ספארי לילי, הכרוך בתוספת תשלום, אבל מהווה חווייה נהדרת והזדמנות לראות את הטורפים הליליים בפעילות.

בסרנגטי יש מספר אזורים, ורצוי למקד את הביקור באזור המתאים על פי עונת השנה: מדצמבר עד מרץ – עונת ההמלטות – לראות גורים באזור נדוטו (Ndutu) ולראות את הטורפים הגדולים באזור סרונרה (Seronera). מאפריל עד מאי – לראות את הנדידה באזור גרומטי (Grumeti). מיוני עד יולי – לראות את הטורפים הגדולים ואת כל מי שנשאר מאחור בסרונרה (Seronera). מאוגוסט עד נובמבר – כולם יהיו בצפון הסרנגטי.

מספר אתרים חשובים שבהם כדאי לבקר בכל עונה הם: בריכת ההיפופוטמים (Retima Hipo Pool) – מאות היפופוטמים רובצים בתוך בריכת מים גדולה ולידה הם מחזה מדהים. אזורי סלעים ענקיים הפזורים בסרנגטי (Moru Kopjes, Simba Kopjes, Gol Kopjes) ומושכים אליהם את הטורפים הגדולים. כאן הסיכוי הטוב ביותר שלכם לראות אותם. האגמים הגדולים בהם ניתן לצפות בעופות מים, תנינים וחיות אחרות – האגמים מאסק (Lake Masek), נדוטו (Lake Ndutu) ומגדי (Lake Magadi). מרכז המבקרים בסרונרה – כאן תוכלו לקבל הסבר על הסרנגטי, עולם החי והמערכות האקולוגיות השונות שבו, ולסייר בלווית אחד מהמדריכים של הפארק במוזיאון פתוח בו נמצאים מוצגים ארכיאולוגיים והיסטוריים מעברו של הפארק, ולפעמים גם שפני סלע. המרכז פתוח כל יום בין 8:00 ל-17:00.

בריכת ההיפופוטמים, צילום: אלון הברפלד

הערה: המדריכים ירצו לקחת אתכם לביקור בכפר מסאי אותנטי או לסיור אנטרופולוגי אצל שבטי הצ'אגה, המקונדה או העיראקווי. שקלו היטב אם אתם מעוניינם להשתתף בתעשיה הזאת, כי לרוב אלה לא כפרים אותנטיים, אלא כפרים תיירותיים ויש היוצאים מהביקורים האלה ברגשות מעורבים. תמורת כ-100$ לביקור יראו לכם בקתות מסורתיות, עבודות יד, כלים ואולי אפילו יכנסו עבורכם את ילדי הכפר בבית הספר לשיעור אנגלית. כן, זה מצטלם נפלא, אבל את כל אנשי השבטים תוכלו לפגוש פנים אל פנים ואל מצלמה בשוק של מטו-ווה-מבו.

בסוף היום האחרון כדאי לקצר טווח בחזרה לכיוון קראטו, כדי ללון קרוב לשמורת נגורונגורו ולהיכנס אליה מוקדם בבוקר. ניתן ללון בקראטו עצמה, או באחד הלודג'ים או אתרי הקמפינג הנמצאים ממש ליד הכניסה לשמורה.

יום 6: שמורת נגורונגורו

הנסיעה מקראטו לשמורת נגורונגורו (Ngorongoro Conservation Area) הענקית, שמשתרעת על פני כ-8,300 קמ”ר, אורכת כרבע שעה. הפנינה שבה הוא מכתש נגורונגורו (Ngorongoro Crater), שטחו כ-300 קמ"ר, הוא נוצר מקריסה של הר געש בגובה דומה לקילימנג'רו (כ-6,000 מטר) לפני מיליוני שנים. יש בו מספר אגמים מתוקים ומלוחים, ערבות עשב נרחבות ואזורים מיוערים, בקיצור – גן עדן. השמורה פתוחה משש בבוקר עד שש בערב, ומספר כלי הרכב המורשים להמצא בה בכל זמן נתון מוגבל. לפיכך, מומלץ להגיע מוקדם כדי לא להמתין יותר מידי זמן בתור. זו גם השמורה היקרה ביותר בטנזניה וכדאי לנצל את מלוא שעות הפתיחה. פרטים מלאים תוכלו למצוא באתר הרשמי של נגורונגורו »

בנגורונגורו אתם לא צריכים לחפש את החיות, הן מסביבכם כל הזמן. יש בשמורה מאות אלפי אוכלי עשב (זברות, גנו, בופלו), מאות פילים, עשרות רבות של אריות וטורפים אחרים ומעל 100 היפופוטמים. גולת הכותרת היא אוכלוסיית קרנף שחור המונה כ-20 קרנפים (נכון לסוף שנת 2018), שהיא אחת הגדולות בעולם. החיות הן בעלות הבית בנגורונגורו. אתם אלה שצריכים לתת להן זכות קדימה בחציית הכבישים, הפילים לא עוצרים לרכבי ספארי.

את ארוחת צהריים שתביאו איתכם מומלץ לאכול ליד בריכת ההיפופוטמים וליהנות מהצגה עם האוכל. אם אתם כאן בקיץ (שלנו) אסור לכם להחמיץ את האגם המלוח עם מיליוני הפלמינגו הוורודים. בנגורונגורו מותר להישאר עד חמש בערב, אז אל תצאו דקה לפני. בדרך החוצה, אתם יכולים לעבור באיזור המיוער, בו יש סיכוי גבוה לראות פילים מקרוב.

זברות בנגורונגורו, צילום: אלון הברפלד

הלילה רצוי ללון בקירבת הפארק הלאומי טרנגירי (Tarangire), הנמצא כ-4 שעות נסיעה מנגורונגורו. יש באזור הפארק אתרי קמפינג, מלונות ולודג'ים מפוארים לרוב.

יום 7: הפארק הלאומי טרנגירי

הפארק הלאומי טרנגירי (Tarangire National Park) הוא הפארק הלאומי השישי בגודלו בטנזניה ומשתרע על שטח של כ-2,850 קמ"ר. שמו של הפארק מגיע מנהר טרנגירי החוצה אותו ומהווה את מקור המים העיקרי לבעלי החיים. במהלך העונה היבשה נודדים לכאן אלפי בעלי חיים מהפארק הלאומי מניארה בחיפוש אחר מים. הפארק מפורסם בעדרי הפילים הרבים החיים בו, ובמאות עצי באובב עצומים, אך יש בו גם המון חיות אחרות.

זה לא גן חיות כמו נגורונגורו, כאן צריך לחפש את החיות, אבל הן כאן. טרנגירי הוא אחד הפארקים היחידים בטנזניה בהם הסיכוי לראות פילים הוא 100%, כי יש כאן אלפים מהם. מלבד פילים יש כאן כמעט כל חיה שתוכלו להעלות על הדעת, והמון ציפורים מדהימות. אם החלטתם לוותר על הסרנגטי, אל תוותרו על הסרנגטי הקטן - אזור עם סוואנות, עשב גבוה ועדרי גנו, בפאלו וזברות. הטרנגירי הוא גם ההזדמנות שלכם לראות טורפים העוקבים אחרי עדרי אוכלי העשב. הצ'יטות, האריות והנמרים נמצאים כאן, ואם יתמזל מזלכם תוכלו לראות אותם בפעולה.

כדאי לנצל את כל שעות הפתיחה של הפארק, ולצאת ממנו רק עם ערב. אם תרצו להשקיע (300$-500$ ללילה), יש בתוך הטרנגירי מספר לודג'ים מפנקים, שהיתרון שלהם הוא שהשהות בהם (יקרה משהות בלודג' דומה מחוץ לפארק) מאפשרת לכם לסייר בפארק גם לאחר שעת הסגירה, ולראות את השקיעה בין עדרי הזברות והפילים.

פילים בטרנגירי, צילום: אלון הברפלד

יום 8: טיסה לזנזיבר, ערב בסטון טאון

בדרך לארושה, ממנה טסים לזנזיבר, מומלץ מאוד לבקר בפארק הנחשים בעיירה דוקה בובו (Meserani Snake Park, Duka Bovo). יש בפארק אוסף גדול של נחשים – פיתונים, אנקונדות, קוברות וממבות וזוחלים אחרים. המקום משמש גם כתחנת מחקר וייצור נוגדנים, לטיפול חינם במי שנחש הכיש אותו, במידת האפשר כמובן, כי הכשת הממבה הירוקה הורגת תוך דקות ספורות. בנוסף יש במקום תנינים, צבים ולטאות ענק, וניתן לסייר בו בלוויית מדריך מקומי שיסביר לכם על הנחשים ובעלי החיים האחרים שבפארק, ואף ייתן לכם לשחק עם פיתון צעיר (לא חובה).

כחלק מהביקור בפארק הנחשים תוכלו לבקר במוזיאון לתולדות שבט המסאי (Maasai Cultural Museum). כאן תוכלו ללמוד על השבט הגדול הזה ממדריך משבט המסאי בתלבושת מסורתית, ולצפות במראות מחיי השבט בתצוגות השונות. בסוף הסיור תוכלו לתרום לקהילה ולרכוש כמה מזכרות (ממש זולות) בדוכנים שביציאה מהמוזיאון. פרטים נוספים באתר האינטרנט של הפארק »

במידה ואתם טסים לזנזיבר בשעות הערב, תוכלו לבלות חצי יום בפארק ארושה (Arusha National Park), פארק קטן יחסית שנמצא קצת מצפון לעיר. הפארק מפורסם בעיקר בציפורים ובעופות מים, והוא אחד הבודדים המציע גם ספארי הליכה עם אחד הרנג'רים של הפארק. פרטים מדוייקים ניתן למצוא באתר האינטרנט של רשות הפארקים הטנזנית »

הטיסות לסטון טאון (Stone Town) שבזנזיבר יוצאות משדה התעופה הקטנטן של ארושה, או משדה התעופה קילימנג'רו ואורכות כשעה. את הערב הראשון בסטון טאון כדאי לבלות בשיטוט על הטיילת ולגימת קוקטייל על המרפסת של מלון טמבו. אם הגעתם מוקדם, נצלו את שעות אחר הצהריים לסיור ראשון בסימטאות ובשווקים של העיר. מחירי המזכרות יורדים לקראת הערב.

אם אתם בעניין של אוכל מקומי, לכו לשוק האוכל המתקיים מידי ערב בעונת הקיץ לאורך הטיילת. השוק מציע מגוון עצום של דגים ופירות-ים הכי טריים שיש, עשויים בסגנונות בישול שונים, בלוויית פירות וירקות ואפילו קינוחים טעימים. האוכל מוגש בכלים חד פעמיים ואוכלים אותו על ספסלי הטיילת או על הדשא. למרות שמדובר בעיקר בדגים ובפירות-ים (יש גם בשר למי שמעדיף), זו תהיה הארוחה הכי זולה שלכם בכל הטיול. אל תתפתו למוכר הראשון שיתנפל עליכם, קחו את הזמן, שוטטו בין עשרות הדוכנים, ובחרו את הדוכן שלכם בעצמכם.

המלון שלכם בסטון טאון הוא בחירה חשובה. יש בעיר עשרות מלונות, פנסיונים ואפילו חושות סטייל סיני. כמה נקודות חשובות בבחירת המלון:

  • מומלץ לבחור מלון בעיר העתיקה (סטון טאון) ולא בעיר החדשה (זנזיבר סיטי).
  • רצוי מלון על קו המים או לפחות בקירבת קו המים.
  • שימו לב שלא כל המלונות בעיר מציעים ארוחת בוקר כחלק מהעיסקה הבסיסית.
  • בידקו שהמלון יכול לארגן לכם הסעה משדה התעופה. המוניות של שדה התעופה יקרות יותר ממוניות מהעיר.
  • בידקו אם ניתן לשלם בכרטיסי אשראי, זה לא מובן מאליו, ובמידה ולא, הצטיידו במספיק מזומנים.
  • אם אתם רוצים להתפנק במחיר סביר (כ-100$ ללילה לזוג) נסו את מלון טמבו (Tembo House Hotel).

יום 9: סטון טאון

סטון טאון היא העיר העתיקה של זנזיבר סיטי, בירתה של זנזיבר והעיר הגדולה ביותר בה. היא ממוקמת על חצי אי דמוי משולש בחופו המערבי של האי אונגוג'ה (Unguja), האי הראשי בארכיפלג זנזיבר, הכולל גם את האי פמבה (Pemba) ועוד מספר איים קטנטנים. מעבר להיותה עיר כיפית, סטון טאון היא נקודת יציאה מעולה לטיולים באי, הן לקיזמקאזי (Kizimkazi) בדרום, והן לראס נונגווי (Ras Nungwi) בצפון. בעיר ניכרת השפעתם של כובשיה האירופים (הפורטוגזים היו כאן במאות ה-16-17 והבריטים מ-1880 ועד עצמאות האי ב-1963) והערבים (העומאנים ישבו כאן במאות ה-18 וה-19), ושל הסוחרים ההודים שעברו בה במהלך השנים. לאחר עצמאות זנזיבר אולצו רוב תושבי האי ההודים והערבים לעזוב אותו, וכיום רוב תושבי זנזיבר הם מוסלמים. בשנת 2000 הכריזה אונסק”ו על העיר כאתר מורשת עולמי.

את היום נבלה בסטון טאון, והאמיצים מוזמנים לצאת ממנה לזנזיבר סיטי לטובת ביקור בשוק העירוני האמיתי, לא זה של התיירים. יש בו בלגן צבעוני של מאות מוכרים המציעים את מרכולתם בצעקות רמות ושירי שוק בסגנון מחנה-יהודה בסווהילית. יש כאן בגדים, נעליים, כלי בית, ירקות ופירות, והכל במחירים מגוחכים.

אחד הדברים הכי כיפיים בסטון טאון זה סתם ללכת לאיבוד בסימטאות הצרות שלה העמוסות מכל טוב האי – עבודות עץ, עבודות חרוזים, צעיפים ובגדים מסורתיים, תבלינים וכמובן ציורי טינה-טינגה - סיגנון ציור פרימיטיבי, אופיני לזנזיבר, המצוייר בשכבות עבות של צבע שמן על בדי קנבס גסים, ומתאר סצנות מחיי אפריקה. לשוטט בסימטת טינגה-טינגה מכוסה באלפי ציורים כאלה, זה כמו לטייל בתוך ספר ילדים. וכמובן, אתם תרצו לצלם את כל דלתות העץ המקסימות של סטון טאון, הן פשוט מרהיבות.

כשתשבעו מסמטאות העיר, קחו סירה לאי הצבים (Changuu, ידוע גם כ-Kibandiko), שהוא בעצם אי הכלא. זהו אי ממש קטן, 800 מטר אורכו ו-230 מטר רוחבו, הנמצא כשישה קילומטרים מצפון-מערב לסטון טאון. בעברו שימש בית כלא לעבדים מורדים. בתקופת השלטון הבריטי (סוף המאה ה-19) שימש כתחנת הסגר למקרי קדחת צהובה וכולירה. ב-1919 קיבל מושל זנזיבר זוג צבי Aldabra ענק במתנה ממושל איי סיישל. הצבים התרבו מהר מאוד והפכו לאחת האוכלוסיות הגדולות בעולם של צבים אלה. במהלך השנים, לאחר שגני המושל הפכו קטנים מידי, הוחלט להעביר את הצבים לאי וכיום הם האטרקציה הגדולה של האי. עשרות רבות של צבים עצומים (חלקם מגיעים למשקל 300 ק"ג) ומאות צבים צעירים, מסתובבים בשטח השמורה ומחפשים תשומת לב. ההפלגה לאי היא בסירות קטנות אותן ניתן לשכור לכל אורך הטיילת של סטון טאון. המחיר הוא 7$-10$ לאדם, והוא כולל הפלגה לאי ובחזרה וחניית שניקרול קצרה ליד אחד הריפים של האי.

בנוסף, סיור מקיף בסטון טאון (רצוי בלוויית מדריך מקומי אותו תוכלו למצוא דרך המלון שלכם בעלות שבין 30 ל-50 דולר ליום סיור) ראוי שיכלול את האתרים הבאים:

  • מוזיאון הארמון או בית הפלאות (Beit al-Sahel) – ארמון אבן לבן שנבנה ב-1883 עבור הסולטן השני של זנזיבר - Barghash bin Said. תמורת 3$ לאדם תוכלו לבקר במקום בלווית מדריך, לראות ריהוט עתיק ויצירות אומנות ובעיקר ללמוד על ההיסטוריה של זנזיבר.
  • מוזיאון הנסיכה סלמה (Princess Salme Museum) – מוזיאון המספר את סיפורה של הנסיכה סלמה, בתו של הסולטן, שהתאהבה באיש עסקים גרמני ונמלטה עימו לגרמניה. המוזיאון יפה, והנוף ממנו עוד יותר. סיור מודרך של כשעה בלווית אחד מאוצרי המוזיאון עולה 10$ לאדם.
  • המצודה (The Old Fort) – המצודה היא המבנה העתיק ביותר בזנזיבר, היא הוקמה ב-1699 לצורך הגנת האי. המצודה שימשה במהלך המאות כמחנה צבאי, תחנת רכבת ואפילו בית כלא. יש בה אמפיתאטרון גדול ועשרות חנויות לממכר מזכרות. הכניסה חופשית.
  • קתדרלת סנט ג'וזף (St Joseph's Cathedral) – קתדרלה עם צריחים גבוהים שנבנתה ע"י מיסיונרים צרפתים בשנת 1883. בימי ראשון מתקיימות בה מיסות.
  • מסגד מיסיקיטי ווה בלנארה (Misikiti wa Balnara) – המסגד העתיק בזנזיבר (1881) או מסגד אגה קאן (Aga Khan) עם אחת הדלתות היפות באי. הכניסה למסגדים היא למאמינים בלבד, אבל הם יפים גם מבחוץ.

ארוחת ערב תוכלו לאכול באחת מעשרות המסעדות בסטון טאון. עם זאת, למי שרוצה ליהנות מאוכל מעולה, במסעדה מעוצבת נפלא ומנוהלת כמו מסעדה אירופאית, במחיר סביר (כ-30$ לאדם), מומלץ לנסות את Six Degrees South הנמצאת בצד הדרומי של הטיילת.

יום 10: קיזימקאזי ויער ג'וזאני

קיזימקאזי (Kizimkazi) הוא כפר דייגים קטן בקצה הדרומי של זנזיבר, שהיה פעם עיר מוקפת חומה. בשנים האחרונות הפך קיזימקאזי לאטרקציה תיירותית - סירות דייגים קטנות לוקחות אתכם לשייט קצר כדי לצפות בדולפינים ואם יתמזל מזלכם, גם לשחות איתם. הנסיעה אורכת כשעה וחצי (60 ק"מ) ועוברת בין כפרים קטנים, מטעי מנגו עצומים ונופים זנזיבריים מקסימים. כשתגיעו לחוף תצטרכו לבחור לכם קפטן, שיקח אתכם בספינתו (יותר סירה מספינה, אבל קפטן זה קפטן) לחפש דולפינים. השייט נמשך כשעה, והמחיר כ-10$ לאדם כולל גם משקפת וסנפירים למי שרוצה לקפוץ למים (לא חובה). לא בטוח שתראו דולפינים, אבל הסיכוי גבוה, ואם יתמזל מזלכם, הם יהיו במצב רוח למשחקים, ישחו מסביבכם ויקפצו ליד הסירה כדי למשוך תשומת לב.

אחרי השייט מומלץ לטייל על החוף המדהים של קיזימקאזי עם החולות הלבנים, המים בחמישים גוונים של כחול והצדפות הפזורות לאורכו ולרוחבו. סיני של פעם זה כאן. אחרי הטיול אפשר לשתות קפה באחת המסעדות או בתי הקפה הפזורים על החוף. כאן המקום להזכיר שחלק מהאירגונים הירוקים מתנגדים למנהג של שחיה עם דולפינים, בטענה שזו חדירה למרחב המחייה שלהם. יכול להיות שזה נכון, אבל מי שראה את הדולפינים עוצרים לשחק עם התיירים השוחים מסביבם, תוך שהם קופצים מעל התיירים ומשמיעים קולות שמחה, לא יכול אלא לפקפק. גם אם החלטתם לא לשחות עם דולפינים, הביקור בקיזימקאזי הוא חוויה.

חמישים גוונים של כחול: שייט בקיזימקאזי, צילום: אלון הברפלד

מקיזימקאזי נוסעים בחזרה צפונה (30 ק"מ, 45 דקות נסיעה) ליער ג'וזאני (Jozani Chwaka Bay National Park) זהו פארק לאומי שבו חיה האוכלוסייה היחידה בעולם של קופי קולובוס אדומים. בפארק אפשר לצאת לסיור רגלי של כשעה וחצי עם מדריך מקומי, ביער העבות של עצי המהגוני האדום המשמשים לעבודות העץ המפורסמות של זנזיבר. יש ביער קצת חיות, והמון קופי קולובוס אדום, אותם ניתן לראות ממש מקרוב. זהירות, הקופים אוהבים להטיל את מימיהם על ראשי ההולכים ביער.

לאחר מכן אפשר לסייר ביער המנגרובים, עצים הגדלים במים מלוחים. משביל העץ הסלול מעל המים בין המנגרובים אפשר לראות סרטנים ועופות מים המתחבאים בין ענפי העצים. משך הסיור ביער המנגרובים הוא כחצי שעה. הפארק פתוח בין 9:00 ל-17:00, ועלות הסיור המודרך היא כ-$7 לאדם. פרטים מדוייקים ניתן למצוא באתר האינטרנט של רשות הפארקים הטנזנית »

יום טיול לקיזימקאזי וג'וזאני ניתן לארגן דרך אחת מחברות התיירות בסטון טאון, דוגמת Colors of Zanzibar או Eco & Culture Tours, בעלות של 40$-100$ למשתתף (תלוי בגודל הקבוצה וביכולת המיקוח שלכם). לחילופין, תוכלו לשכור רכב עם נהג ליום טיול ב-30$-50$ (תלוי בגודל הרכב).

יום 11: חוות תבלינים וראס נונגווי

ראס נונגווי (Ras Nungwi) היא הנקודה הצפונית ביותר בזנזיבר, מרחק של כשישים ק"מ (שעה וחצי נסיעה) מסטון טאון, בדרך העוברת בין כפרים קטנים ועיירות ציוריות. מומלץ לשכור רכב עם נהג/מדריך ליום שלם, ולנצל את הנסיעה למספר עצירות.

חוות התבלינים הן אחת האטרקציות של זנזיבר.רובן נמצאות על הדרך בין סטון טאון לראס נונגווי ומומלץ לבקר באחת מהן בדרככם צפונה. החוות כולן דומות, הביקור בהן אורך בין שעה לשלוש שעות, תלוי בעניין שתגלו, ועלותו כ-10$ לאדם, בין אם תבחרו ב-Tangawizi Spice Farm, ב-Zanzibar Spices and Heritage Centre או ב-Jambo Spice Farm. בסיור בחווה תוכלו לראות את הצמחים עליהם גדלים התבלינים שכולנו משתמשים בהם במטבח – הפלפל השחור, אגוז המוסקט, הכורכום, ההל, הציפורן והקינמון – כולם, ועוד רבים אחרים, גדלים כאן. קוטפי הקוקוס ידגימו לכם כיצד הם מטפסים בזריזות מפחידה על עצי דקל הקוקוס ומורידים עבורכם אגוזים טריים. תוכלו לראות את עצי הקקאו העתיקים ולטעום (בעונה) את הפולים הטריים המתוקים. גולת הכותרת של הסיור הם צמחי הווניל, בין אם בתקופת הפריחה (הווניל הוא סחלב עם פרח מדהים) או בתקופת הקטיף של הפולים הירוקים. לסיום, יכינו לכם כובעים (לבנות) או עניבות (לבנים) מעלים של דקל הקוקוס, וינסו למכור לכם תבלינים. אתם ממש לא חייבים לרכוש תבלינים, אבל במידה וכן, קנו חבילות קטנות, התוקף של התבלינים הללו מוגבל.

קצת לפני שתגיעו לנונגווי, כדאי לכם לבקר באחד הכפרים של בוני סירות דאו (תתייעצו עם הנהג/מדריך שלכם). סירות הדאו (dhow) של זנזיבר מגיעות ממסורת מפוארת של סירות ששלטו באוקינוס ההודי עוד במאה הראשונה לספירה, והובילו סחורות אפילו לסין. כיום משמשות סירות העץ עם המפרש המשולש בעיקר לדיג ולהובלת תיירים, והן מצטלמות נפלא. בזנזיבר עדיין בונים סירות דאו בשיטות מסורתיות, בעזרת פטיש, איזמל ומסור. השינוי היחיד הוא השימוש במסמרים (שהגיע עם האירופאים) במקום בחבלים, לחיבור הקורות. בניית סירת דאו קטנה יכול לקחת מספר חודשים לצוות של 3-4 בונים, ובניית סירות גדולות יכולה להימשך שנה ויותר. בכפרים מסביב לנונגווי תוכלו לראות בוני סירות בעבודה, או לבקר במפעל לייצור המסמרים המיוחדים המשמשים לבניית הסירות.

סירת דאו בראס נונגווי, צילום: אלון הברפלד

ההחלטה הכי חשובה שלכם בביקור בראס נונגווי (Ras Nungwi) היא כמובן המלון. יש כאן הכל, החל מחושות ב-10$ ליום אבל בלי חשמל ובלי מים זורמים, דרך מלונות ב-30$-40$ ועד אתרי נופש מפוארים (בהילטון תוכלו לבלות לילה ב-400$ לזוג, כולל ארוחת בוקר). רמת מקום הלינה שתבחרו היא ביניכם לבין מנהל סניף הבנק שלכם, אבל אתם חייבים לבחור מקום על קו המים. לקום בבוקר מול חמישים גוונים של תכלת זה משהו שלא תשכחו במהרה. מלונות כמו Mnarani Beach Cottages, בעלות של כ-100$-120$ ללילה לזוג על בסיס חצי פנסיון, יאפשרו לכם גם ליהנות מראס נונגווי וגם להישאר ביחסים טובים עם מנהל סניף הבנק.

לצורך הנסיעה לנונגווי מומלץ לשכור רכב עם נהג (30$-50$), לסגור את פרטי הנסיעה מראש כולל איפה עוברים בדרך וכמה עצירות תעשו בדרך – ולתאם עם הנהג איסוף לשדה התעופה ביום האחרון.

ימים 12-13: ראס נונגווי

את ראס נונגווי (Ras Nungwi) השארנו לסוף הטיול, כי אחרי הספארי, הטיפוס על ההרים וההתרוצצות ברחבי זנזיבר, מגיע לכם קצת שקט, וכאן תמצאו אותו בשפע. היומיים הקרובים מוקדשים למנוחה - לקום בבוקר מול הכחול המדהים, לאכול ארוחת בוקר על קו המים, לשבת בכסא נוח, להרים רגליים וליהנות. קוקטייל עם מטרייה מפעם לפעם יוסיף לחווייה. אחרי הצהריים, כשהמים נעלמים בשפל, טיול על החוף בעקבות השפל, איסוף קונכיות והצלת כוכבי ים שנותרו מאחור. לעת ערב עוד קצת שקט, וארוחת ערב של השף המקומי.

מי שמנוחה לא מספיקה לו, יכול לצאת לטיול בכפר. יש בנונגווי כמה אטרקציות שיאפשרו לכם לזוז קצת:

  • האקווריום או שמורת צבי הים (Mnarani Marine Turtle Conservation Pond) שנמצא בכפר משמש מקלט לצבי ים פצועים שהדייגים מביאים אליו לשיקום (זה לפחות הסיפור הרשמי).
  • שמורת החולות הלבנים, הנמצאת על החוף המזרחי של האי קצת דרומה לנונגווי, היא מקום מדהים לטיול קצר.
  • שוק הדגים של נונגווי (כל בוקר ב-6:30) הוא הזדמנות צילום מעולה של סירות דאו השבות מהדיג. מי שבוקר זה לא הצד החזק שלו, בשעות אחר הצהריים הספינות יוצאות לים ומצטלמות לא פחות יפה.
  • הצוללים שביניכם יכולים כמובן לצלול לריפים המדהימים של האוקינוס ההודי, האחרים יכולים לשנרקל, לגלוש, או לעסוק בספורט מים מסוגים שונים.

יום 14: נסיעה לסטון טאון וטיסה הביתה

היום האחרון תלוי בשעת הטיסה שלכם. הנסיעה לשדה התעופה בסטון טאון אורכת כשעה וחצי, אז תדאגו להזמין הסעה בהתאם. עוד ארוחת בוקר, סיבוב קצר על החופים המדהימים והביתה.

אפשרויות הרחבה

קילימנג'רו (3-6 ימים): הטיפוס על הקילימנג'רו הוא חוויה מדהימה. הנוף מההר הניצב בודד מעל ערבות טנזניה מדהים, והוא עצמו פשוט יפהפה. עם זאת, קחו בחשבון שמעל גובה 3,000 מטר אתם צפויים לקשיי גובה (נשימה כבדה, סחרחורות או אפילו מחלת גבהים) אז בואו מוכנים.

האפשרות הקצרה היא לעלות במסלול מרנגו (Marangu), המתחיל בעיירה באותו שם בגובה 1,700 מטר, בשביל מתון ונוח להליכה. ביום הראשון עולים למחנה מנדרה (Mandara) שבגובה 2,740 מטר, וביום השני למחנה הורומבו (Horombo) בגובה 3,750 מטר. הלינה במסלול מרנגו היא בבקתות מאובזרות במיטות ובמזרנים, אבל יש להביא שקי שינה חמים, כי קר שם למעלה.

ביום הראשון ההליכה היא ביער גשם סבוך, אבל החל מהיום השני ההליכה היא מעל קו העצים, הנוף נפתח, והוא פשוט מרהיב. הורומבו הוא גם מחנה ההתאקלמות למי שרוצה לעלות לפיסגה, מה שייקח עוד שלושה ימים – יום התאקלמות הוא בגדר חובה!, יום עליה לבייס קמפ Kibo בגובה 4,760 מטר ויום עליה לפיסגה Uhuru Pick בגובה 5,890 מטר וחזרה להורומבו. היום האחרון (שלישי במסלול הקצר ושישי במסלול המלא) הוא ירידה מהורומבו בחזרה למרנגו.

כדי לעלות להר תצטרכו לשכור שני מדריכים (מוביל ומאסף) גם אם אתם שניים, וצוות סבלים (בדרך כלל סבל לכל משתתף) שיעלו את הציוד האישי שלכם, את המזון ואת כלי הבישול. העלייה לקילימנג'רו מחייבת להביא איתכם את כל המזון והמים, מאחר ואין על ההר מקומות ישוב, ולא ניתן לרכוש עליו מזון. מים ניתן להרתיח במהלך הטיול, אך רצוי להביא חלק מהמים בבקבוקים.

מסלול קוקה קולה הוא המפורסם ביותר, אך אינו היחיד. ישנם 7 מסלולים שונים בהם ניתן לטפס על ההר. אם החלטתם לעשות זאת, תכננו את העליה בקפידה. רצוי לארגן את כל החבילה דרך ספק מקומי. הספקים שמארגנים טיולי ספארי יכולים לארגן גם את הטיפוס. קחו בחשבון עלות של כ-200$ לאדם ליום.

אגם ויקטוריה (2-3 ימים): לחובבי הציפורים שביניכם כדאי להמשיך את הספארי בפארק הסרנגטי דרך המסדרון המערבי של הפארק עד שער נדבקה (Ndabaka), השער המערבי של הפארק (כ-170 ק"מ מסרונרה, 4-5 שעות נסיעה), לאחד מהלודג'ים שעל גדות אגם ויקטוריה. מלבד הספארי במסדרון המערבי, שהוא מעניין לכשעצמו, באזור זה ניתן לצפות במיני ציפורים אופיניים למערב טנזניה, ועל גדות אגם ויקטוריה ניתן לצפות בעופות מים אופיניים לאגם ולביצות שבסביבתו. החזרה יכולה להתבצע בנסיעה או בטיסה ממוונזה (Mwanza) לארושה. אל תבלבלו את אגם ויקטוריה עם מפלי ויקטוריה, כי תתאכזבו, המפלים נמצאים בזמביה, על גבול זימבאבווה, הטיול הזה הוא לאגם ויקטוריה, האגם הגדול באפריקה ומקור הנילוס הלבן.

אפשרויות קיצור

• לקצר או להוריד את הביקור בפארק סראנגטי (קיצור של 2-3 ימים).
• לקצר את הביקור בזנזיבר ולהתמקד במרכז או בצפון האי (קיצור של 2-3 ימים).

הגעה למדינה

רוב חברות התעופה הגדולות טסות לשדה התעופה הבינלאומי קילימנג'רו, הנמצא בחצי הדרך בין מושי וארושה. הדרך הקצרה ביותר מתל אביב היא דרך אדיס אבבה עם אתיופיאן איירליינס, והיא גם בדרך כלל הזולה ביותר. ויזה לחודש ימים מוציאים בשדה התעופה עם הנחיתה במדינה, בעלות של 50$. חשוב מאוד לזכור להביא פנקס חיסונים עם חיסון קדחת צהובה בתוקף, ללא אישור זה לא תוכלו להיכנס למדינה, או שתיאלצו לקבל חיסון מרשויות הבריאות הטנזניות. לא מומלץ.

תחבורת פנים ושירותי תיירות נוספים

טיסות פנים

אייר טנזניה (Air Tanzania) ופרסיז'ן אייר (Precision Air) הן שתי החברות הטסות בין קילי לסטון טאון. יש מספר טיסות בכל יום, אך תמיד הטיסה הלוך היא ישירה, ובטיסה חזור יש עצירת ביניים בדר-א-סלאם. משך הטיסה כשעה (ללא חניית הביניים), והמחיר הוא כ-100$ לכל כיוון.

רכב ספארי עם נהג

הדרך היחידה לצאת לספארי היא ברכבי ספארי יעודיים עם גג נפתח. קיימים שני גדלים, ל-5 מטיילים או ל-7 והעלות שלהם דומה. כתלות באורך התקופה, מרחקי הנסיעה וכוח המיקוח שלכם, תשלמו בין 250 ל-400 דולר ליום שכירות כולל הנהג, לא כולל דלק.

רכב עם נהג

בזנזיבר הדרך המקובלת ביותר להתנייד היא לשכור רכב עם נהג. מאחר והאי עביר יחסית, אין סיבה לשכור רכב שטח. רכב פרטי או מסחרי יספיקו. בכל מלון יוכלו להמליץ לכם על נהגים אמינים עימם הם עובדים. כתלות באורך התקופה, מרחקי הנסיעה וכוח המיקוח שלכם, תשלמו בין 30 ל-50 דולר ליום שכירות כולל נהג ודלק.

תחבורה ציבורית

התחבורה הציבורית בטנזניה, הן ביבשת והן בזנזיבר, מבוססת על אוטובוסים ו"דלה-דלה", שהם מיניבוסים של 12-16 נוסעים, שלא נדיר למצוא בהם גם 30 טנזנים דחוסים היטב. קחו בחשבון שהרכבים, משני הסוגים, די עתיקים, האמינות שלהם מוטלת בספק ואין להם ממש לוחות זמנים. עם זאת, הם זמינים וזולים להפליא.

נסיעה בדלה-דלה מסטון טאון (זנזיבר) לקצה הצפוני או הדרומי של האי, תעלה לכם 1$-2$, נסיעות יותר קצרות יעלו כדולר אחד ונסיעות בתוך העיר יעלו פחות מדולר. כמעט בכל מקום בו תסמנו שאתם רוצים להצטרף לנסיעה, יעצור לכם רכב דלה-דלה וישאל לאן. ביבשת עצמה מקובל להשתמש בדלה-דלה לנסיעות קצרות, בעוד את הארוכות יותר עושים באוטובוסים במגוון רמות – מאוטובוסים מקומיים מקרטעים ועד אוטובוסי תיירים ממוזגים. העלות בהתאם, אבל נסיעה של 8 שעות, מדאר-א-סלאם למורוגורו, לדוגמא, לא צריכה לעלות יותר מ-20$ באוטובוס תיירים טוב.

מוניות

בכל הערים הגדולות בטנזניה יש שירותי מוניות סבירים ואפילו אמינים. מונית בתוך ארושה או מושי לא צריכה לעלות יותר משני דולר לאדם, ללא תלות במרחק. בדר-א-סלאם תשלמו קצת יותר, עד 5$ לאדם לנסיעות ארוכות. משדה התעופה קילי לארושה או מושי, מונית תעלה לכם 50$, ומהמלונות של דר-א-סלאם לשדה התעופה של העיר תשלמו בין 5$ ל-10$ לאדם.

מעבורת

את המעבורת המהירה מדר-א-סלאם לסטון טאון ובחזרה מפעילה חברת אזאם (Azam Marine). בקו פועלות שמונה ספינות בשם קילימנג'רו 1 - 8, משך ההפלגה כשעתיים ועלותה כ-35$-60$ (תלוי בשעה וברמת הכרטיס. כרטיסי VIP הם יותר יקרים). ההפלגות יוצאות 4 פעמים ביום לכל כיוון, בין השעות 7:00-16:00. באתר החברה תוכלו למצוא פרטים מלאים, מחירים עדכניים, לוחות זמנים ואף להזמין כרטיסים »

עלויות, יוקר, תקציב משוער

טיסות

טיסות מתל אביב לקילימנג'רו עם אתיופיאן דרך אדיס אבבה עולות כ-750$ ברוב השנה, אך רצוי להזמין אותן כמה חודשים מראש. הטיסות בחברות אחרות מעט יותר יקרות. טיסות פנים לזנזיבר יעלו לכם כ-100$ לכל כיוון.

ספארי

כדי לצאת לספארי תצטרכו לשכור רכב ספארי יעודי כולל נהג, לארגן כניסות לפארקים, מלונות וארוחות. הדרך הנוחה ביותר היא להתקשר עם ספק מקומי, שיארגן עבורכם את הטיול וגם יבוא לאסוף אתכם משדה התעופה. עלות הספארי תלויה בכם – ספארי אוהלים, הכולל רכב עד שבעה משתתפים ברכב עם נהג/מדריך ודלק, לינה באתרי קמפינג, טבח צמוד שיבשל לכם את כל ארוחותיכם וכניסה לפארק אחד ביום, יעלה לכם כ-100$-150$ לאדם ליום. ספארי לודג'ים צנוע, הכולל רכב ונהג, לינה בלודג'ים טובים, שלוש ארוחות ביום וכניסה לפארקים, יעלה לכם 200$-300$ לאדם ליום. עלות הספארי תהיה נמוכה יותר ככל שיהיו יותר משתתפים בכל רכב. וכמו בכל דבר, השמיים הם הגבול, יש בפארקים לודג'ים מפוארים ב-500$ ללילה ויותר.

לינה

בזנזיבר תוכלו למצוא חושות על חוף הים ב-10$ ללילה, מלונות טובים ב50$-100$ ללילה ואתרי הכל כלול ב-300$-1,000$ ללילה (המחירים לחדר לזוג). תקציב של 80$-100$ לזוג ללילה יאפשר לכם לבחור מלונות מצויינים.

אוכל

אפשר לאכול טוב בטנזניה בזול, יחסית. ארוחה במסעדה מקומית, כולל שתיה קלה ובירה, תעלה לכם 5$-6$ לסועד. ארוחה במסעדת יוקרה (יש כמה כאלה בסטון טאון) יכולה להגיע ל-30$ לסועד.

פארקים

החלק היקר ביותר של הטיול בטנזניה הוא עלות הכניסה לפארקים. אם לא רכשתם חבילת ספארי, קחו בחשבון בין 50$ ל-70$ לאדם ליום, ועוד כ-50$-100$ ליום עבור הרכב (בחלק מהפארקים). כל פעילות נוספת כמו: ספארי לילה, ספרי רגלי, שיט בקנו וטיסה בכדור פורח, היא בתוספת תשלום, הן לפארק והן למפעיל.

מזכרות

נסו לרכוש מזכרות בדרכים, כך תתרמו לכלכלות המקומיות, וגם תשלמו הרבה פחות. בשוקי המזכרות בארושה המחירים יכולים להיות גם פי 10 מהמחיר בכפרים, אך המבחר הרבה יותר גדול, וניתן להתמקח. אפשר להוריד עד 30% אם יש לכם זמן וסבלנות. בזנזיבר תוכלו למצוא מזכרות בשוק של סטון טאון במחירים סבירים.

טיפים

במלונות מומלץ לא לתת טיפים אישיים, אלא להשתמש בקופסת הטיפים הקיימת בכל מלון. 5$-10$ יתקבלו בשמחה, תלוי ברמת המלון, משך השהות ואיכות השירות. במסעדות לא נהוג להשאיר טיפ, רק לעגל כלפי מעלה, לאלף הקרוב. למדריכים ולנהגים נהוג להשאיר 5$-10$ ליום.

כללי

טנזניה מתנהלת במזומן ורק במטבע המקומי (שילינג). מלבד מלונות יוקרה, לא תוכלו להשתמש בכרטיסי אשראי. נכון לדצמבר 2018, שער השילינג הוא 2,300 שילינג לדולר (או 610 שילינג לשקל). את החלפת הכסף (כדאי להביא דולרים) רצוי לעשות בשדה התעופה קילימנג'רו, ממספר סיבות: יש שם מספר חלפנים וניתן להשוות ביניהם, זה המקום הבטוח ביותר להסתובב בו עם סכום כסף גדול ושם תקבלו את השער הטוב ביותר (אם כי תשלמו עמלה מעט יותר גבוהה).

במהלך הספארי אין איפה להחליף כסף, ובסטון טאון ניתן להחליף כסף בסניפי בנק, אך זה תהליך ארוך ומיגע, כך שכדאי לכם להחליף בקילי את כל סכום הכסף שתצטרכו. פזרו את הכסף ביניכם, ואל תנופפו בו יותר מידי, ההכנסה השנתית לנפש בטנזניה נמוכה בהרבה מסכום הכסף שתביאו איתכם לטיול.

חגים ופסטיבלים

חגים מרכזיים

  • 12 בינואר - יום המהפיכה בזנזיבר (Zanzibar Revolution Day) לציון יום העצמאות מהשלטון האנגלי (בשנת 1964). בין השאר מתקיימת תהלוכה צבעונית ברחובות סטון טאון.
  • 26 באפריל - יום איחוד טנזניה (שנוצרה בעקבות איחוד בין טנגנאייקה וזנזיבר) שנחגג בתהלוכות ובמסיבות רחוב בעיקר ביבשת, בזנזיבר פחות.
  • 7 ביולי - יום התעשייה (Sabe Sabe) הוא יום חופש לאומי. בדאר-א-סלאם מתקיימת תערוכת הסחר הבינלאומית.
  • 8 באוגוסט - יום החקלאים (Nane Nane), יום חג לאומי שנחגג בתהלוכות בכפרים. בארושה מתקיימת התערוכה החקלאית השנתית.
  • 9 בדצמבר - יום העצמאות של טנזניה הנחגג באירועים, תהלוכות ומופעים ברוב הערים הגדולות במדינה.

פסטיבלים

  • מוואקה קוגווה (Mwaka Kogwa) - בכל שנה בחודש יולי מגיעים לכפר מקונדוצ'י (Makunduchi) שבדרום-מזרח זנזיבר מאמינים רבים לטקס המוואקה קוגווה. הטקס, שמקורו בפרס, משחרר את המאמינים מהרוע ומטהר אותם לקראת השנה החדשה. התאריך נקבע בכל שנה ואינו קבוע. אם אתם מעוניינים להשתתף, כדאי לברר פרטים מדוייקים באתר משרד התיירות הטנזני »
  • פסטיבל ארצות הדאו (Festival of the Dhow Countries) מתקיים בסטון טאון, ברחבי זנזיבר ובאי פמבה הסמוך בשבועיים הראשונים של חודש יולי. הפסטיבל מציג את תרבות הדאו (ארצות המפרץ הפרסי ואיי האוקינוס ההודי) - בסרטי קולנוע, תערוכות, מופעים ועבודות אומנות מארצות הדאו.
  • פסטיבל המוסיקה של זנזיבר (Sauti za Busara), פסטיבל של מוסיקה סוואהילית, מתקיים באמפיתאטרון של המבצר בסטון טאון במהלך חודש פברואר.
  • פסטיבל אירועי תרבות ומחול (Serengeti Cultural Festival), המציג את האומנות והמחול של השבטים המתגוררים בסרנגטי מתקיים בפארק הסרנגטי באמצע חודש יולי .

קניות ושווקים

מלבד מזכרות לא תמצאו הרבה מציאות בטנזניה, אבל מי לא מביא משם פיל מגולף בעץ או פסל אפריקאי מסורתי. בארושה תוכלו למצוא גם מוצרי קש ארוגים ביד במחירים טובים. זנזיבר זה כבר סיפור אחר. כאן תוכלו למצוא ציורי "טינגה-טינגה" מסורתיים, מסכות אתניות מדהימות ושלל עבודות גילוף עץ מרהיבות, בעיקר רהיטים ודלתות.

זנזיבר היא גם יצרנית תבלינים ותוכלו לרכוש בה וניל טרי, ציפורן, קינמון, כורכום, ועוד תבלינים. שימו לב שאתם קונים חבילות קטנות, התוקף של התבלינים הללו מוגבל.

טנזניה היא מולדת הטנזנייט, אבן יקרה בשלל גוונים של כחול, והיא המקום לרכוש אותה במחירים סבירים יחסית. עם זאת, אבן AAA (האיכות הגבוהה ביותר) של קראט אחד תעלה לכם 300$-400$, וככל שהאבן גדולה יותר, מחירה לקראט עולה. אבן 3 קראט תעלה 1,500$-2,200$. אם החלטתם לרכוש טנזנייט, עשו זאת רק במקומות בעלי רישיון, שחייב להיות מוצג באופן בולט, וקחו את הזמן הדרוש למצוא את האבן שלכם.

בטנזניה עומדים על המקח. תלוי איפה, תלוי מה קונים, אבל עומדים על המקח, אפילו בחנויות הטנזנייט. בשווקים ברחבי המדינה ניתן להוריד בקלות 20%-30% מהמחיר המקורי, בארושה אפשר להגיע גם ל-50%, אבל צריך הרבה סבלנות. קחו בחשבון שאם הורדתם את המחיר ב-1,000 שילינג, חסכתם שקל וחצי.

בטיחות ובריאות

זמינות שירותי בריאות

שירותי בריאות מודרניים, ברמה סבירה, קיימים אך ורק בערים הגדולות. במקרה חרום כדאי להגיע לארושה או לסטון טאון. להלן מספר מרפאות בארושה ובסטון טאון המומלצות ע"י השגרירות האמריקנית בטנזניה:

(Arusha Lutheran Medical Centre (Selian Hospital

(Arusha Medical Center (AAR

  • כתובת: P.O. Box 12877, Arusha
  • טלפון: 255-27-250-1594+ או 255-27-250-6849+
  • אתר אינטרנט: www.aarhealth.com

Ithna-Asheri Charitable Hospital

  • כתובת: P.O. Box 7176, Arusha
  • טלפון: 255-27-250-2320+ או 255-27-254-8737+
  • פקס: 255-27-254-4561+
  • נייד: 255-784-459600+
  • נייד ד”ר און: 255-784-687383+
  • מייל: ich@syberned.so.tz

Al Rahma Hospital

  • כתובת: Kilimani Road, Zanzibar, P.O. Box 281 Zanzibar
  • טלפון: 255-24-2236715+
  • נייד: 255-774-518123+ או 255-713-518123+

התנהלות בריאה

  • אין לשתות מי ברז בשום מקום בטנזניה. מים מינרליים עולים 1-2 שקלים לליטר.
  • רצוי להימנע מכניסה למאגרי מים מתוקים בשל הסיכון להידבקות בבילהרציה.
  • בעונות הגשומות ובאזורים הנמוכים חשוב להשתמש בחומר דוחה יתושים, רצוי על בסיס DEET.
  • יש להתייעץ ברופא במרפאת מטיילים לגבי החיסונים הנדרשים. עם זאת, חשוב לדעת שחיסון נגד קדחת צהובה מחוייב ע"י רשויות הבריאות הטנזניות.
  • רצוי להצטייד בכדורים למניעת מלריה.
  • השמש בטנזניה חזקה, חשוב להשתמש בקרם הגנה.

בטיחות

טנזניה מדינה בטוחה יחסית והטיול בה רגוע. עם זאת, המנעו מנסיעה בשעות הלילה באזורים כפריים, מחשש לשודדי דרכים. במהלך הספארי אין לצאת מהרכב, מלבד במקומות מאושרים ומסומנים בבירור, ולעולם אל תצאו מרכב הספארי לצלם אריות. בארושה, המנעו מלהסתובב רגלית עם מצלמות או טלפונים סלולריים משוכללים אחרי רדת החשיכה, והישארו באזורים התירותיים המוגנים יחסית.

טיפים להתנהלות במדינה

טנזניה היא אפריקה במיטבה בכל הנוגע לדיוק ולעמידה בלוחות זמנים. שמונה בבוקר – משמעותו מתישהו בין הזריחה לצהריים, תיכף - משמעותו בהזדמנות הראשונה כשאתפנה, ורכב מפנק שמתאים לשישה נוסעים - משמעותו איזה רכב שאצליח לארגן.

אל תצפו לדיוק, אבל עימדו על כך שספקי השירותים יעשו מה שביקשתם ובזמן שביקשתם. אם קיבלתם רכב לא מתאים, תחליפו אותו, אל תוותרו, אתם משלמים על חלק מהשירותים סכומים המקבילים למשכורת טנזנית שנתית.

טנזניה היתה מושבה בריטית כ-40 שנה, עד לקבלת העצמאות ב-1961. השפה הזרה המקובלת היא אנגלית וחלק גדול מתושבי הערים אכן מדברים אותה. עם זאת, שימו לב שהמדריכים שלכם דוברי אנגלית סבירה. לא כל מי שחושב שהוא יודע אנגלית, באמת יודע.

כמעט כל תושבי זנזיבר הם מוסלמים, מעל 90%. לא היינו מזכירים עובדה זאת, אלמלא ההשפעה שיש לחודש הרמדאן על הטיול שלכם. בתקופה זו המדריכים, הנהגים, ואפילו המוכרים בחנויות המזכרות, צמים. לא כולם יהיו נחמדים אליכם בתקופה זו של השנה, כי להתרוצץ יום שלם בלי לשתות מים זה לא קל. נסו להימנע מביקור בזנזיבר ברמדאן, ואם לא הצלחתם, היו סבלניים.

שקיעה בראס נונגווי, צילום: אלון הברפלד

יעדי הכתבה

סגור
0
×