הפארק הלאומי הקילימנג'רו

Mount Kilimanjaro National Park

חוויה מדהימה! משנה חיים! מתאימה לכל אדם בעל רצון, וכוח נפשי!

עשיתי את הטיפוס ליום הולדת 40, אחרי שנים שחיכיתי לאותו ״אביר על סוס״. החלטתי, שאני לא מחכה יותר לבחור, כדי לנסוע לטיול גדול ויקר לירח דבש. החלטתי שאני עושה ירח דבש לעצמי. כך היה.

לכן ממליצה לא לחכות, לאף אחד או אירוע משמעותי, כדי לעשות משהו שבאמת רוצים!

בחרתי במסלול למושו 8 ימים עם חברה שנקראת Mboni Adventures. הגעתי אליהם דרך המלצה סקבוצה של ישראלים מטיילים בטנזניה. הם היו מדהימים!

כמה טיפים לגבי בחירת חברה:

1- תבדקו שהחברה רשומה - כלומר בעלת מספר חפ. אפשר לשאול את איש הקשר ו/או לעשות חיפוש קל על החברה באתרים שונים.

2- תוודאו שזאת חברה שמשלמת שכר לפורטרים (מעבר לטיפ) . המון חברות ייצאו מחירי טיפוס אטרקטיביים, כלומר מאוד זולים, דבר שבסופו של דבר משפיע על איכות הצוות, ועל הסיכוי להגיע לפיסגה.

3- אם מחיר הטיפוס ל 8 ימים נמוך או בקירוב ל $2000 אל תתמקחו! זה מחיר מציאה! מיקוח ייגמר במה שציינתי בסעיף.

קצת על חברת Mboni מהרגע הראשון שיצרתי איתם קשר, קיבלתי מענה מפורט לכל בקשות/שאלות. הציעו לי דברים שלא חשבתי עליהם בכלל. מהרגע שנחתתי בטנזניה התיחסו אלי לפחות כמו אל נסיכה. היה יוצא מן הכלל!

לגבי הטיפוס עצמו, עבורי הוא עבר די בקלות, לא סבלתי ממחלת גובה כלל, להפך, כשהגענו למחנה האחרון לפני הפסגה, % החמצן בגוף היה כמעט נורמלי. לא לקחתי תרופות. רק שתיתי מים, הקפדתי על נשימות עמוקות, ואכלתי טוב (היה שף פצצה! )

סגרתי את הטיול חודשיים מראש, קראתי המון על הטיפוס, השגתי מלא מידע, כך הגעתי מוכנה נפשית. בסופו של דבר, הכל בראש!

ממליצה בחום על Mboni Adventures לא תתחרטו והם שווים את ההשקעה!

חזרתי מטיול של שבוע עם הבן שלי (בן 25) שאורגן במיוחד לשומרי שבת וכשרות לפסגת הקילימינג''רו. מתוך קבוצה של 15 מטיילים, רק 11 הצליחו להגיע לפסגה. לדעתי הרבה חברות טיולים מנסים לפתות מטיילים לשלם להם אלפי דולרים, רק כדי להתאכזב. זה ממש לא מתאים לכל אחד. כמובן שכושר טוב ונסיון קודם בטרקים עוזר, וגם רצוי לבחור במסלול שמאפשר התאקלמות הדרגתית לגובה (מה לעשות ובישראל ההר הכי גבוה בקושי 2,000 מטר, שזה חסר משמעות כשבאים להתמודד עם מחלת גבהים, ולכן אין מה להתאמן כאן) ועדיין, עד שלא מתנסים לבד בהשפעות של דלילות החמצן, אתה לא יכול לדעת איך הגוף יגיב. ולכן חשוב לבוא מודעים לכך שיתכן שלא תוכלו להעפיל עד הפסגה, ועדיין הנוספים לאורך הדרך מדהימים, ומצדיקים את כל עסק, בין אם תצליחו להגיע לפסגה, ובין אם לטובת בריאותכם- תצטרכו לוותר.

בקיץ 2018 עליתי להר (כשאני בן 59 מתקרב ל-60) עם חבר בגילי, הבן שלי וחבר שלי מקומי, מדריך ספארי. לקחנו חברה עם מדריכים מקצועיים ובחרנו מסלול שמאפשר התאקלמות טובה (7 ימים, 6 לילות) . השנה הטיפוס היה קשה במיוחד בקטע האחרון כי ההר היה מכוסה שלג. התכוננתי למסלול, הן מבחינת כושר גופני והן מבחינת ציוד - הדבר חיוני אבל לא מספיק. מחלת גבהים לא קשורה לכושר גופני. החבר שלי ואני הגענו לפסגה, הבן שלי לקראת תחילת הטיפוס האחרון התחיל להרגיש לא טוב והמדריך לא היסס ושלח אותו למחנה הבא עם עוזר המדריך. זאת אחריות של החברה ומקצועיות של המדריך, הישראלי הממוצע נוטה להערכת יתר על יכולותיו אבל זה לא כך, ברגע שזה מתחיל המשך הטיפוס זה סכנת חיים.

בקיצור: להתכונן, לא לחסוך על אנשים לא מקצועיים, להקשיב למדריכים ולשול לעשות את המסלול הארוך להתאקלמות טובה. בהצלחה.

השמרו חברים! טיפוס על ההר המדהים הזה הוא בהחלט חוויה בלתי נשכחת אבל לא מתאים לכולם. שימו לב לנתון הבא: 7 תיירים מתים על ההר בכל שנה! ובערך אותו מספר של אנשי צוות. אם לוקחים בחשבון את עונות הטיפוס הקצרות מדובר במספר מפחיד! רוב מקרי המוות קשורים במחלת הגבהים, אני מציע שתקראו על המחלה הנוראה הזאת. הטיפוס לפסגת ההר פשוט לא מתאים לחובבנים, הוא מהיר מידי ולא מאפשר התאקלמות מספקת לחמצן הדליל ואין צוות וציוד רפואי בכלל. ממשלת טנזניה מחביאה את הנתונים הללו כדי לא לפגוע בהכנסה העצומה מתיירות המטפסים. אנחנו ירדנו מההר לפני יומיים בעקבות מחלת גבהים שתקפה אותנו בגובה 4350 מטר, ישראלי אחר שהיה איתנו הגיע כמעט לפסגה ופרש מאותה הסיבה. אני מציע לקרוא מאמרים ולהעמיק לפני ההחלטה. אפשרות שניה היא הר מרו האח הקטן, טיפוס קשה אך התאקלמות טובה יותר שמורידה את רמת הסיכון.

בניסיון הראשון (ינואר 2016) לא הגעתי לפסגה (נוזלים בריאות). לא ויתרתי. הפעם הוספתי זמן להתאקלמות לגובה. תוצאה? הצלחה! וללא סימפטומים של מחלת גבהים בשום שלב.

שוב לקחתי את Karibu Adventure ואת אותו המדריך (August Mshanga). למה Karibu? בטיחות, אמינות ודיוק; איכות וגמישות; מחירף לבביות. למה August? בעל ניסיון רב (מעל 160 פעמים על ההר!), בטיחות במקום הראשון, יודע להתאים קצב הליכה בצורה מושלמת, גמיש וקשוב, בחור נהדר.

במקומות רבים ניתן לקרוא על שיעורי הצלחה של 90% להגיע לפיסגה כאשר מטפסים דרך מסלול Machame. זה נכון. אבל מה שהם לא מספרים הוא, כי רוב המטפסים הם בני 20 ומשהו. שיעור ההצלחה עבור מטפסים מעל גיל 50 (כמוני) – 20%! למה? מטפסים לאט יותר ולכן יש סיכוי גבוה יותר למחלת גבהים חמורה בדרך לפיסגה. אז איך לשפר את הסיכוי להגיע לפיסגה?

1. ריצות/הליכות לפני הנסיעה
2. תרגול טכניקת הליכת pole-pole כל יום במהלך הטרק - מדריך טוב ינחה.
3. התאקלמות לגובה רב יותר – התוכנית שלי להלן:
 

Day 1: Machame gate – Machame camp
 Day 2: Machame – Shira
 Day 3: Shira – Lava tower – Baranco
 Day 4: Baranco – Caranga
 Day 5: Caranga – 5000m – Caranga
 Day 6: Caranga
 Day 7: Caranga – Barafu
 Day 8 : Barafu – summit – Mweka
 Day 9: Mweka camp – Mweka gate

יום 5 חיוני כדי לעורר את הגוף להתאקלם ל 4,700 מ'. יום 6 חיוני לתת לגוף את הזמן לעשות את זה, לתת את השרירים לנוח לפני העלייה לפסגה מאומצת, לתת אנרגיה (ב-Barafu יש פחות תיאבון). תוצאה: שום סימפטום של מחלת גבהים בטיפוס לפיסגה.

אז תודה לך פרנק - הבעלים של Karibu, ותודה August - המדריך המעולה שלי! הענקתם לי חוויה לזכור לכל החיים.