עפתי לתרמילאים

טנזניה - מי הבדולח של חופי זנזיבר

חופי זנזיבר הם בין החופים היפים בעולם. עם מים בצבע טורקיז, חולות לבנבנים ושלל של יצורי ים מרהיבים. הכתב החדש שלנו שם כותב לנו סקירה קצרה על החופים הטובים, שלא כדאי לכם לפספס. מי הבדולח של חופי זנזיבר, חופים בהם לא תהיו אם לא תקראו כתבה זו
eytanin
|
שמור לעצמי

החופים בזנזיבר

בזנזיבר מתחלקים בדרך כלל החופים לשניים. החופים המזרחיים והחופים המערביים. למהדרין אומר גם שישנם החופים הצפוניים והחופים הדרומיים, ולמהדרין עוד יותר קיימת חלוקת משנה נוספת: החופים הנקיים והחופים המטונפים. גם החופים המזרחיים מתחלקים לשניים: החופים הדרום מזרחיים והחופים הצפון מזרחיים, כשמפרץ צ'וואקה הוא קו התפר שבין השניים. כך, שאם נסתכל על החופים בפרספקטיבה של "שניים" תמיד כנגד כל חוף מצוין, יהיה גם חוף יוצא מגדר הרגיל.

לתחילת הכתבה

החופים המזרחיים

מה ההבדל שבין החופים המזרחיים לחופים המערביים? החופים המזרחיים פונים מזרחה אל לבו של האוקיאנוס ההודי. גלי אוקיאנוס אדירים מגיעים ממזרח, כשהם נושאים איתם מכל טוב האוקיאנוס מזון טרי לכל יצורי הים. במשך השנים, החל צומח ריף אלמוגים שהלך וגדל, הלך והתרחב עד שהגיע לרוחב של עד חצי קילומטר. ריף זה, אינו מאפשר התקרבות של אניות לחוף מצידו המזרחי של האי, ורק סירות דייג בעלות תחתית שטוחה, יכולות להגיע לחוף וגם זה רק בשעות הגאות. אם הן "תיתפסנה" ליד החוף בשעת השפל, הן תראינה כציפורים, שהרטיבו את כנפיהן ולא יכולות לעוף. הריף גם גורם שגלי האוקיאנוס הענקיים נבלמים בו ואל החוף יגיעו רק גלי ים קטנים והמים יהיו שקטים מאוד. דבר נוסף הוא שעומק המים מעל פני הריף הוא נמוך מאוד, דבר שגורם להתחממותם המהירה וגורם שלנכנסים למים יש לפעמים הרגשה שהם נכנסים לצלחת מרק חמה. גם כשהאוקיאנוס בגאות מוחלטת, עדיין יהיו המים חמימים ונעימים לשחייה.

האלמוגים, בעת התפרקותם בלחץ הגלים, הולכים ומתבלים, הולכים וכלים עד שהם הופכים לחול דק. מכיוון שמקור החול הם האלמוגים, יהיה צבע החול לבן עד כדי כך שבעת שהשמש זורחת בצהריים, אורה מוחזר מהחול כמו ממראה ענקית והחול "זורח" בלבנו. לא רק יתרונות לריף האלמוגים שממזרח, יש לו גם חסרונות גלויים. האחד הוא, שגדלים עליו ובסביבתו הרבה עשבי ים, וכך, כאשר משתנה משטר הזרמים באוקיאנוס, הרבה מהחופים מתכסים באצות ועשבי ים. הבעיה השנייה היא קיפודי הים. הללו אבדו במשך השנים את אויביהם דגי התוכי וכך הם הולכים ומתרבים כמעט ללא הפרעה, מוצצים את לשדם של אלמוגים חיים, "הורגים" את הריף החי וגורמים הרבה סבל לתיירים תמימים, שדורכים עליהם בטעות! ואילו בעיית הבעיות היא מצבו של האוקיאנוס בעת השפל. בזמן זה "בורחים" המים מעל פני הריף, משאירים אותו חשוף ואין אפשרות פיסית לשחות מכיוון שעומק המים המכסימלי יכול להיות כחצי מטר, וגם זאת רק בברכות טבעיות שעל פני הריף.

זמן זה הוא טוב בשביל ללכת על פני הריף ולהסתכל על יצורי הריף השונים כמו סרטנים מכל מין וסוג, כוכבי ים מעניינים, דגיגים צבעוניים וסוסוני ים (וגם קיפודי-ים לסוגיהם, אבל מהם צריך להיזהר). לבישת נעל-צלילה, מגינה בדרך כלל מדקירות של קיפודים אלה.

 המקומיים מנצלים את הריף להקמת "חוות" לגידול אצות ים, שאותן אוכלים במזרח וגם משתמשים בהן בתעשיית התמרוקים. כשהמים בשפל, ניתן לראות מאות רבות של מקלות, התקועים שורות שורות בתוך המים. בין המקלות תלויים חבלים ועל החבלים קושרים המגדלים אגודה קטנה של עשב-ים, שניזון ממי האוקיאנוס העשירים וגדל עד ליום שבו אוספות אותו הנשים ומניחות אותו לייבוש לאורך החוף. במשך היממה, האוקיאנוס גואה ושפל פעמיים. בכל יום משתנה המועד בערך בעשרים דקות. במשך החודש יש שניים שלושה ימים של "סופר-שפל". בימים אלה המים נסוגים לגובה מינמלי ואפילו שושנות מים נחשפות לשמש. אלה הימים המתאימים ביותר לטיול על הריף. טבלאות שפל וגאות ניתן לקבל בדרך כלל בכל בקבלה שבבית המלון ולפיו לתכנן את ימי החופשה באי.

לתחילת הכתבה

החופים המערביים

מהמזרח נעבור מערבה. זהו חלקו של האי, הפונה ליבשת. תעלת מים עמוקה מפרידה בינו ובין היבשת. לאורך תעלה זו מופיעים הרבה ריפים תת ימיים, שחלקם כבר צמחו והפכו לאיים ממש וחלקם מתגלים לעיין רק בעת שפל נמוך במיוחד. המייחד את החופים המערביים הוא שאין בצד זה ריף. המים נעשים עמוקים מיד ליד החוף וזרם חזק זורם, בדרך כלל, בתעלות העמוקות שבצד זה. הרבה דגים גדולים, כמו מקרל וטונה, חיים בתעלות אלו וניזונים היטב. בצד זה של האי תמצאו את "המספנות", בהן בונים את סירות הדאו המקומיות, העשויות מגזע עץ יחיד ואת סירות הדייג הגדולות יותר. חיי המסחר, ברובם, מתנהלים בצד זה של האי והנמל הראשי נמצא בעיר סטון-טאון, שפונה מערבה לעבר היבשת.

 עומקם המשתנה של המים הוא מהמרכיבים העיקריים לשוני ולגווניי הצבעים של מי האוקיאנוס (אחת מהחוויות היותר מרעננות למתעתדים לשחות באוקיאנוס). צבע האוקיאנוס לובש גוונים רבים של הכחול והאזמרגד. המים, שהם רק עד שלושה מטרים בעמקם ותחתם נמצא רק חול לבן, יקבלו את גווני צבע הטורקיז. ככל שעומק המים יהיה נמוך, גוון הטורקיז יהיה נוטה ללבן-צהבהב וככל שעומק המים יעלה, הגוון יהיה עמוק יותר. בכל המקומות, שבהם צומח עשב ים והמים אינם עמוקים, תראו את הצבעים מירוק עמוק ועד ירקרק-צפרדע. כל השאר, כולל תעלות עמוקות, ישתקף אליכם בצבע כחול עז ובימי עננות, ישתקפו העננים במים ויעניקו להם גוונים לבנים ואפורים. גם זריחות ושקיעות משתקפות במי האוקיאנוס ומעניקות למים צבעים בסולם הכתום תפוזי, הלבן והצהוב.

לתחילת הכתבה

חוף לכל מצב רוח

משחק צבעים זה במי האוקיאנוס, בתוספת מעט קצף לבנבן מגלים קטנים, כבר עושה חשק מיידי לרוץ ולצלול במי האוקיאנוס המזמינים. הוסיפו לקלחת עוד חולות לבנים וכמה עצי קוקוס ויש לכם מקום שהוא "עמיד התנגדויות". כל אחד רק רוצה לרוץ המימה! אז היכן כדאי להתרחץ?

כמובן שהזכרתי גם חופים צפוניים וגם דרומיים, ובכן, החופים הדרומיים צרים מאוד ועמוסי בוץ ימי סמיך ולא מזמין, שמורות מנגרוב גורמות להיווצרות משקעי בוץ לאורך החוף, מקום שזרמי הים לא מצליחים להרחיק את הבוצה מהחוף והיא הולכת ומצטברת. ואילו החופים הצפוניים, אלה למעשה צרים וקטנים. הם נמצאים לאורך "האצבע" הקטנה, שמהווה את מפגש החופים המערביים והמזרחיים שנפגשים בנקודה אחת, "נקודת המגדלור" שבקצהו הצפוני של האי, ליד הכפר נונגווי.

אז אשתף אתכם "בסודות כמוסים", שידועים לזנזיברים כמובן ולעוד אחדים שכבר "חרש" את האי ימים רבים והם יודעים בדיוק לאן ללכת לשחות ומכירים "חוף לכל מצב רוח".

 החוף הראשון עליו אספר הוא חוף מנגהפוואני (Mangapwani). החוף אמנם מארח באופן קבוע אורחים ממלון סרנה, שרוצים גם להתרחץ באוקיאנוס ולא מסתפקים בבריכה הנחמדה שבמלון. ישנן הסעות קבועות מהמלון לחוף זה, אבל הן תאסופנה אך ורק את אורחי המלון לבדם ואילו עליכם למצוא בעצמכם דרך להגיע אל החוף.

מה יש בחוף מנגהפוואני? באנגלית מכנים מקום שכזה "קוב", ובעברית? התרגום הישיר הוא 'מפרצון', אבל התרגום לא מתאר במלואו את המקום. שימוש במילה האנגלית Cove מתאים הרבה יותר. ובכן, המגיע למקום (אחר דרך חתחתים לא קלה) יעצור בתוך סבך שיחים ועצים, המצל על נקודת החנייה הקטנה שלמעשה מסתירה את החוף. קיר לבנים שניצב שם גם הוא, בכלל יסתיר הכול. יש להיכנס בכניסה הקטנה, שמעקי עץ וסככה מעליה. מיד תראו שאתם נמצאים גבוה מעל פני המים. למעשה תראו שמשמאלכם מבנה שלם, מימינכם ים וצמחיה פראית וכי לפניכם שביל מפותל שעובר בין סככות ישיבה קטנות. למעשה זוהי "הזרוע הקדמית" של מלון סרנה. במקום פועלת מסעדה, שנועדה להאכיל את אורחי המלון שבחרו להתרחץ באוקיאנוס ואת האורחים המזדמנים למקום. כמובן שיש במקום גם שירותים ומלתחות מסודרים. אם תבחרו קודם לשבת ולשתות משהו אחר הדרך המתישה, אין בעיה, פשוט שבו באחת הסככות ותשורתו. אם בחרתם לרדת לאוקיאנוס, גם אז אין כל בעיה, פשוט רדו עם השביל. המסעדה ממוקמת בערך 12 מטרים מעל המים, בתוך חורש טרופי טיפוסי לאזור החוף. גם השביל עובר בתוך הסבך ולמעשה מסתיר מעינכם את החוף עד לדקה התשעים ממש! רק כשתגיעו למטה יתגלה לכם החוף בכל יופיו... ומה תראו, לפניכם ממש ולשמאלכם עוגנות כמה סירות דייגים. הדייגים והילדים יברכו אתכם בשלום. איים קטנטנים נמצאים בתוך המפרצון שעכשיו מתגלה לכם בכל הדרו. צוקים בגובה של 15 מטרים עוטרים מפרצון נפלא זה. צבע המים הוא כחול עמוק והמים שקטים לחלוטין. מצד ימין תראו חוף חולי קטן ועליו כמה מטריות קש, כמה מיטות שיזוף... וזהו, אף נפש חיה, אולי בכל זאת איזה זוג או שניים.

אתם צועדים על שבילים מיוחדים, שנמתחו בחול עבור מטיילים מפונקים, עד אחת המיטות, פורשים עליה מגבת "לאות כיבוש" ונשכבים לעיסוק עם הליוס, אל השמש. תוכלו להזמין מהמסעדה כל משקה או מאכל המופיעים בתפריט (ממליץ לא לוותר על מנת שרימפס ברוטב פפריקה בתוך אבוקדו טרי). השחייה במקום מרעננת מאוד, המים הופכים עמוקים במרחק קצרצר מהחוף ואין השפעה לגאות או השפל על המקום (הורים לילדים קטנים, לתשומת לבכם). אם ברשותכם משקפת צלילה, תוכלו להתקרב לאיים הקטנים או למצוקים שמימין ולראות דגים טרופיים קטנים. אם יתמזל מזלכם תוכלו לראות תמנונים ואולי גם את דגי-הארי, בעלי "כנפיים" כשל פרפרים ענקיים (זהירות, אלו דגים רעילים). חרף הקרבה לעיר סטון-טאון, עדיין המים נקיים מאוד וצלולים ורק במקרה של זרמים חזקים יוצאי דופן, יגיע מעט לכלוך צף לאזור.

 החוף השני עליו רציתי לספר, נמצא בחלק הצפוני של החוף המזרחי, מול האי מנמבה. זהו חוף מווהנהזה (Mwanahaza). חוף זה אינו דומה בכלום לחוף הראשון. ראשית, יש מולו ריף רחב מאוד ושנית, אין מול הים צוקים גבוהים כמו בחוף הקודם. יחודו של חוף זה הוא שגם כאן כמעט ולא תפגשו נפש חיה. הפיתוח עדיין לא רדף והכניע מקום נידח זה.

כשתגיעו, תתקלו במעט בני משפחות של דייגים, שחיים בפינה שכוחת-אל זו. במידה והדייגים לא יצאו לים, תעגונה סירות הדאו שלהן בבדידות על החוף ותעניק לכם הזדמנות צילום יוצאת מהכלל. חוץ מכמה נשים, כמה ילדים וכמה ברווזים משוטטים, לא תמצאו במקום דבר אם תצעדו כמאתיים מטר צפונה, תהיו בודדים על החוף ותוכלו להרגיש את בדידותו של רובינזון קרוזו. לא סימן רגל בחול ולא נפש לשוחח אתה.

 איך מגיעים לחופים אלו? בכדי להגיע לחוף מנגהפוואני, עליכם לצאת מסטון טאון ולנסוע צפונה. לאחר שעברתם את הכפר בובובו (Boobooboo, שכבר נראה גדול יותר מסתם "כפר") להמשיך צפונה, עוד שלושה ק"מ בערך. ליד הדרך, בצד ימין, יהיה שלט עץ חום, שעליו יהיה כתוב "מנגהפוואני" וגם יהיה עליו תחריט של סמל מלונות סרנה. במקום זה, פנו שמאלה והמשיכו עם כביש האספלט הרעוע, עד שפשוט יגמר. תגיעו לעץ צאלון יפה, פנו ימינה, סעו 15 מטרים, הגעתם! מכיוון שבסביבה יש מערות עתיקות, שלפי האגדה התגוררו בהן עבדים נמלטים, קבוצות רבות של תיירים מגיעות לשם, אל תתבלבלו ותפנו שמאלה ליד השלט המפנה למערות, פשוט המשיכו ישר! בכדי להגיע לחוף מווהנהזה: עליכם להגיע בראשונה לכפר מטמווה (Matemwe), שבצפון החוף המזרחי. הכביש החדש נגמר במעין רחבה קטנה. מדי פעם עובר במקום מטאטו, שנוסע צפונה עד הכפר מווהנהזה. לא כל מטאטו שעובר ברחבה זו מגיע עד מווהנהזה. בררו היטב בטרם תעלו על המטאטו. במידה ויש לכם אופנוע שכור, המשיכו מרחבה זו צפונה, עברו בשבילי הכפר המתפתלים. בשלב מסוים השביל "ימשוך" מעט מערבה ויחלוף כמה קילומטרים בתוך סבך טרופי, עד שיפנה ימינה אל החוף. הגעתם.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על זנזיבר