אל קלפאטה
בסוף נפרדנו מברילוצ`ה המפנקת. אוטובוס לילה לקומודור וטיסה חלקה בחברת התעופה הצבאית LADE הישר לאל קלפאטה בלב פטגוניה. לפני שאתם מתכוננים לבלות כארבעים שעות נסיעה באוטובוסים והמתנות מתישות עוד יותר, בררו בברילוצ`ה על אפשרות הטיסה. רכשנו טיסה במחיר קרוב לעלויות הנסיעה באוטובוס והזמנו טיסה חזרה מאושוואיה לבואנוס שלושה שבועות מאוחר יותר. למרות שאיננו אוהבים לתכנן רחוק כל כך ולקבע עצמנו בזמנים, עושה זאת הקרנבל בברזיל עבורנו. טיסה חלקה מעל ערבות שטוחות. כשהופיעו לגונות כחולות ירוקות, נחתנו.
אל קלאפטה. עיירה קטנה ונחמדה הנכבשת מחדש בכל יום בידי תיירים ומוצ`ילרים. גן עדן לחובבי טבע. נהרות קרח גולשים מההרים אל אגמי טורקיז. גבוה מעברם השני משטח קרח ענק, מגמד בגודלו את שטחה של מדינתנו, משתרע מאופק לאופק. למחרת התאהבנו. למחרת התמכרנו. מי שלא ראה התנפצות קרח בחזית הקרחון יתקשה להבין. גוש ענק, בניין רב קומות, ניתק מקיר הקרח ומתנפץ אל תוך האגם. מי שראה יעצור נשימתו, ישחרר אויר מראותיו או ימחא כף או יילל או יצעק, אחי, תפסתי אותו במצלמה משהו בן... בכל השפות, מכל מרפסות התצפית.
קרחון מורנו. ממאנים לעזוב. מרחק שעה מהעיר, ענק היורד ומתקדם חמישה סנטימטר ביום ובתוך כך יוצר לחצים פנימיים אדירים העוברים אל קו החזית ומנפצים אותו בכל יום מחדש. ניתן להפליג לצידו. אנו מותרים ונשארים על מרפסות התצפית. הגעה לשם בתור מסודר או במונית. לארבעה אנשים הופכת האפשרות השניה לאטרקטיבית יותר. למחרת כבר היינו בדרכנו צפונה אל העיירה אל צ`אלטן, נקודת היציאה לטרק הפיץ רוי המפורסם.
טרק הפיץ רוי
בארבע וחצי לפנות בוקר טיפסנו לעמדת התצפית שלרגלי הפיץ רוי. רוח חזקה ריתקה אותנו אל הסלעים הקרים. כובע התעופף באויר, עדי הגדולה ועדי הקטנה הסתתרו מאחורי סלע גדול ועמית הוליך ותמך ביעל שמשקפי הראיה שלה התעופפו להם. רק ברסקה הירושלמי קפץ בצהלות שמחה לכשמצא עשרות מטרים ממנו את כיסוי העדשה שנפרד ממצלמת הזום שלו. לקראת הקצה היכה בנו רסס ואבק סלעים מוטס ברוח אדירה. מי שהגיע זכה לראות את עמודי הפיץ רוי נצבעים באור הזריחה, את לגונה טורה הקטנה נשפכת ללגונה סוסיא הנמוכה יותר. את מפל הקרחון התלוי מעליה מתפזר לכל עבר ברוח המשחקת בו, מותירה ממנו רסס הממלא את האויר. מערבולות מהירות מטיילות על פני לגונה טורה, מרימות אדי מים וקשת אור נשברת בהם. שתנשוב לה הרוח. אנחנו מרותקים לנוף המדהים הזה.
למחרת היתה הזריחה שקטה ורכה. מי שעלה זכה לשבת על אגם שפניו כראי. מקום הפכפך. ממכר גם הוא. שני לילות עשינו בקמפינג שלרגלי התצפית. ביקשנו להמשיך לתצפית יפה נוספת מעל לגונה אלקטריק אבל השעות חלפו להן עם רוח הבוקר שהתארכה אל תוך היום. תחת זאת יצאנו לטיול קצר ללא מוצ`ילות ללגונה הסמוכה. בולדרים גדולים חוסמים את מוצאה, וקרחון גולש אליה. את מימיה הירוקים לבנים מעטרים שברי קרח צפים. נהר הקרחון פורץ לרגע מהמדרון התלול כדי להבלע שוב אל תוך הקרחון ומתחתיו. מקום קטן, סגור, בולע את רחשי העולם, מותיר מקום לרחשי ליבך.
את הלילה השלישי כבר עשינו בקמפינג אגוסטיני לרגלי לגונה גדולה בהרבה שקרחון טורה גולש אליה.
הרבה שעות הליכה מיותרות עשינו בטרק. ניתן להנות מהפארק בשעות הליכה בודדות בכל יום. אם זמנכם בידכם, ורצוי שכך יהיה, קחו הסעה מאחת האכסניות באל צאלטאן, צפונה לכניסה הצפונית, ועשו את הפארק מצפון לדרום. כך תוכלו לשהות בשלושת הקמפינגים ולהנות מהפרק בהליכה מעטה בכל יום. רבים מגיעים לכאן לטיול יום מהיר, לצפות בפיץ רוי ולחזור. ניתן, אבל מי רוצה לעזוב את המקום הזה? אהבנו כל רגע.
ברסקה הירושלמי ממשיך להעלות את רף הגסטרונומיה לאורך הטרק. הפעם הוא מביא מאל צאלטאן בשר טחון ואנו זוכים לקציצות בשר לצד האננס הטרי. בשעה שכל המטרקים סביבנו מערבבים את אבקת הפירה, גולשים ריחות הטיגון וממלאים את המחנה... נו די. שלושה אוהלים, אחת עשרה צעירים מקסימים (הכללנו גם אותנו במספר...). בתוך כל הביחד הזה מצאנו גם פינות של שקט, כל אחד לעצמו בתוך הטבע הענק הזה. איזה אושר.
יום מנוחה באל קלפאטה. הסניורה בלוס דוס פינוס נחמדה מתמיד. מקום נעים. קבניות בנות שש מיטות. ישנים בשקי השינה שלנו. מכאן אנו גם רוכשים את האטרקציה הבאה קרחון אופסלה. הפלגה אל הקרחונים הגדולים. יום לא זול. כשבעים דולר לאדם. שווה כל פזו. על טרימאראן ענקית התרווחנו בסלון הקדמי, מוותרים על שורות הכסאות לטובת ביחד על הספות העגולות. כמאתיים איש על הספינה. שלושה מפרצים לפנינו מסתיימים כל אחד בקרחון מרשים. טיול רגלי קצר ללגונה נוספת אליה גולשים חמישה קרחונים נוספים. שטים בשדה קרח לרגלי קרחון אופסלה, על גבו מצויירים קווים חומים של שפוכת סלעים. לא נוסיף מילים. ניתן לתמונות לדבר. אנחנו שתקנו. מאתיים איש שתקו כשגלשה הספינה לצד מגדלי הקרחונים שצפו לרגלי הקרחון הענק אופסלה.
