טיול אופניים באיזור סנטה קתרינה

לרובנו סיני מעלה בדמיון חופים זהובים, סטלבט, ים כחול עמוק, עצי דקלים וחושות. יש מי שמחליטים לנסות את סיני על שני צמיגים, זוג פדלים ומד דופק באזור ההר הגבוה- סנטה קתרינה. על החוויות שלהם - בכתבה שלפניכם.
דורון צים
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: טיול אופניים באיזור סנטה קתרינה
Dollarphotoclub ©

התמקמות בסנטה קתרינה

לרובנו סיני מעלה בדמיון חופים זהובים, סטלבט, ים כחול עמוק, עצי דקלים וחושות. אנחנו מחליטים לנסות את סיני על שני צמיגים, זוג פדלים ומד דופק באזור ההר הגבוה- סנטה קתרינה. את סנטה ראיתי בפעם האחרונה בגיל 17 בטיול של הצופים. ממשלת ישראל החליטה על החזרת סיני ואנו רצינו טיול פרידה מהמדבר. הזיכרונות היו בהחלט נעימים: הרים גבוהים, בוסתנים ומראה המנזר שחרוט בזיכרוני עד היום. העונות המתאימות לטיול מהסוג הזה הן עונות המעבר כשלא קר ולא חם מדי. יום חמישי. אחרי יום עמוס ישיבות ופגישות הנהלה אני נכנס לרכב ותוך 10 דקות הופך מאיש עם עניבה לטייל מושבע עם תרמיל על הגב. אני משועשע מהשינוי הדרסטי ומשאיר מאחור את כל הרצינות של השבוע שחלף עם הפנים למדבר. המדבר עושה משהו לבן אדם, החום צהוב, ההרים, הגובה ובעיקר השקט. אני עולה על מטוס לאילת שם אני אמור לפגוש את שבעת חברי לטיול ולהמשיך איתם לתוך סיני.

באילת אני חובר לחברי למסע ויחד אנחנו עוברים את הגבול לצד המצרי. המעבר מלווה במבטי התפעלות של אנשי הביטחון והשוטרים המצרים. "How much?" הם שואלים, סקרנים לדעת כמה עולים זוג אופניים. הם כנראה יודעים שחבילת שני גלגלים עם קצת גומי עולה הרבה, הרבה מאוד בשבילם. מטעמי צניעות אנחנו ממציאים סכומים נמוכים בהרבה, למה לנקר עיניים... אחרי בדיקות קפדניות במסוף ("כן, יש "חומר" בגלגלים, אבל זה נגד פנצ`רים...") אנחנו עולים על מונית שמביאה אותנו ללילה הראשון שלנו בסיני. המקום הנקרא "החלום הבדואי" (Bedouin Dream). האני, בעל המקום, מסביר כי הצבא המצרי הורה לו לשנות את השם ל-Bedouin Home, אולי בגלל שבסיני מסוכן לחלום

 למחרת, אחרי ארוחת בוקר בדואית אנחנו מעמיסים את האופניים על גג המונית ומלאים בחדוות טיולים פונים אל יעדנו הנכסף. הנסיעה מנואיבה לסנטה אורכת כ-3 שעות. אנחנו מוקסמים ממראות הדרך ועוצרים כדי לחלץ איברים ולתפוש כמה תמונות של מדבר. בינתיים אנחנו נראים כמו חבורת תיירים שבאה לסיור בעיר העתיקה עם מכנסי שלושה רבעים ומצלמות על הצוואר, שונה לגמרי מאיך שניראה בימים הבאים. ל-Fox Camp, המחנה הבדואי שממוקם בסמוך לעיירה סנטה, אנחנו מגיעים בשעת צהרים וזוכים לקבלת פנים חמה מאוד- 40 מעלות בצל. מטבח, "פינת זולה" במרכז, ומסביב מבנים שהם החדרים שלנו. במחנה אנחנו פוגשים את אחמד, המדריך הבדואי שלנו. אחמד בן 33, גבוה, רזה ודובר עברית רהוטה. הוא נקרא בפי חבריו "מודיר אל עם"- המנכ"ל בערבית. עם אחמד יצרנו קשר טלפוני מהארץ ויחד סיכמנו את המסלול. בדואי עם טלפון סלולרי וג`יפ... תכף הוא גם ילבש ג`ינס אני מהרהר...

לתחילת הכתבה

יומיים ראשונים - איזור וואדי ר'רבע

אנחנו מיד מתכוננים לרכיבת השטח הראשונה שלנו: רכיבה בת כשעתיים לכיוון דיר אל ארבעין- בוסתן הממוקם בוואדי אל ארבעין. שרב בחוץ אבל אנחנו לא מוותרים, וממשיכים לפי התוכנית. בכניסה לוואדי אני מהרהר האם הוא נקרא כך על שם ארבעים המעלות שאנחנו מרגישים היטב בשעה זו של היום. הרכיבה בתוך הוואדי מקסימה ובסופה מחכה הפתעה: בוסתן ענק וירוק שמהווה ניגוד גמור לצבע החום השולט סביב. הבוסתן מוקף חומה גבוהה וניתן לראותו רק אם מטפסים על ההר ממול. הטיפוס שווה. אנחנו חוזרים חזרה למחנה ומסיימים בהצלחה את הרכיבה הראשונה שלנו. אחמד מסביר כי הוואדי נקרא כך על שם ארבעים הנזירים שנרצחו שם. סיפור עצוב.

 בינתיים השמש כבר עברה את שיאה ואנחנו ממשיכים לכיוון מחנה הלילה הראשון שלנו: וואדי ר`רבע. אנחנו יוצאים שוב ברכיבה מ-Fox Camp בשביל עפר אשר מוביל אותנו אל אבו-סילה, כפר ציורי מוקף הרים. במרכז הכפר סלע בגובה של כ-20 מטרים ומתחתיו בית עשוי אבן. לא ברור מי היה קודם, הבית או הסלע. אנחנו נכנסים לכפר ומולנו רצה חבורת ילדים המקבלת פנינו בהתלהבות. אחד מהם רכוב על אופניים, מפגין את ביצועיו וסוחט מאתנו תשואות ומבטי הערכה. אחרי שזכו לצילומים מכל הזוויות האפשריות אנחנו נפרדים מהילדים ולאחר מספר ניסיונות אנחנו מצליחים למצוא את היציאה מהכפר. תקלה באחד מזוגות האופניים מביאה אלינו שוב את החבורה העליזה שמביטה בנו (או אולי באופניים שלנו) במבטי הערצה.

 אנחנו ממשיכים ברכיבה של כשעה עד לתחילתה של הירידה המטורפת והארוכה ביותר שעשינו (עד כה...). המקום נקרא נקב אל האווה - ירידה טכנית הנמשכת כ-5 ק"מ שמוציאה מאיתנו את המיטב. אנחנו נכנסים ל"מדיטציית סינגל", קטע של ריכוז בירידה כשמדי פעם קופצת לה אבן ענקית ודורשת מאתנו את כל הריכוז כדי לא ליפול. מהירות כאן היא שם המשחק- מהירות איטית מדי מיד תעצור אותנו מול אחת האבנים, ומהירות גבוהה מדי תגרום לאיבוד שליטה על האופניים.

 את הירידה אנחנו מסיימים לשמחתנו ללא נפגעים ובסופה מחכה לנו אחמד המדריך הדואג. אחמד מוביל אותנו עם הג`יפ לאתר הלינה הראשון שלנו - וואדי ר`רבע. המקום ציורי ומזכיר מנזר- מבני אבן עתיקה, מיטות ענקיות וחדרים שבהיעדר חשמל, מוארים על ידי אור נרות, כמה רומנטיים הם הבדואים. אין כאן איש מלבדנו ואנחנו מתכוננים לקבלת שבת וארוחת ערב שעורכים לכבודנו. במהלך הארוחה אחמד לוקח את תפקיד המדריך ונותן הסבר על המסלול שעברנו היום. אני מנסה לשמור על ערנות אחרי שכמעט לא ישנו בלילה הקודם בגלל היתושים על החוף, ועד מהרה אני נרדם על אחד מכיסאות העץ במקום שאחמד מספר לנו כי גילם עולה על 150 שנים.

בבוקר אנחנו מתעוררים לנוף מדברי קסום. ג`מיל, גבר בדואי צנום כבן חמישים עם חיוך שובה לב, מסתובב בינינו ומחלק לנו פרוספקטים של האזור. ממש כמו נציג מלשכת התיירות. אנחנו רוצים להרוויח את שעות הבוקר הקרירות, ולאחר התארגנות קצרה וקבלת הסבר על התכנית היומית אנחנו בדרך לוואדי ר`רבע. תחילתו של הוואדי בבוסתנים יפיפיים המוקפים בבארות מים, ואנחנו מפלסים את דרכנו ביניהם ברכיבה מהנה. אחרי כשעה של רכיבה אנחנו פוגשים סכר ענק, זכר לכמות העצומה של מים הנאגרת כאן בעונת החורף. כעת האדמה סדוקה ואין למים כל זכר.

 הגענו לכפר ר`רבע. את פנינו מקבלות נשות הכפר. הן פורשות מיד את מרכולתן: מחרוזות, רקמות ומיני צמידים. התחרות ביניהן גבוהה, ואנחנו מנסים שלא לקפח אף אחת וקונים מהן את עבודות היד. בכפר אנחנו מבחינים בעמודי חשמל ענקיים ותוהים למי הם מיועדים שהרי ברור לנו שאין להם ולו מכשיר חשמלי אחד בבית... לאחר "מסע הקניות" אנחנו ממשיכים בדרכנו ומתוודעים למחמוד, הדאליל של המסע. מחמוד בן 25 והוא מורה הדרך שלנו. תפקידו לדאוג שלא נאבד את דרכנו במדבר בין כל האבנים שכולן נראות כמעט אותו דבר. מחמוד מוביל אותנו דרך מעלה בשם נק`ב אל הג`יג` אל ג`אבל אל בנאת`. הוא ברגל ואנחנו מנסים לפלס דרכנו בין הסלעים ובקושי מדביקים את קצב ההליכה הבדואי שלו. בשלב מסוים אנחנו מוותרים, מעמיסים את האופניים על הכתף, וממשיכים בעלייה ברגל במעלה ההר.

 לאחר טיפוס רגלי של כשעתיים אנחנו משקיפים על נוף מדברי קסום. עכשיו אפשר לשחרר בלמים ולזרום בירידה מדהימה בתוך וואדי נוגרה. בדרך אנחנו לא מוותרים על אף אטרקציה ומתעכבים על מדף סלע בגובה של כ-60 ס"מ על מנת לבחון את כישורינו כרוכבי פרי רייד. אחרי שרוב חברי הקבוצה מצליחים לרדת בטכניקה של מתחילים, לירון מנסה אסטרטגיה של מתקדמים- קפיצה. אחרי שני ניסיונות מוצלחים, אני מתלהב ומציע לו לתעד את הקפיצה במצלמה שלי. לירון מיד נעתר לבקשה, ולאחר נחיתה לא מוצלחת הוא נחבט בידו בסלע שממולו. כולנו עומדים בדריכות ומחכים למוצא פיו. לירון מביט באצבע העקומה ומודיע לנו כי שבר אותה. מה עכשיו? אני מהרהר, איך נצא מזה?

אחרי שלירון מתאושש מעט אנחנו ממשיכים בירידה קצרה של מספר דקות לתוך הוואדי כדי לפגוש את מחמוד שמחכה לנו כבר חצי שעה מתחת לשני דקלים. אנחנו מתמקמים להפסקת קפה. בין לגימה ללגימה אני מנסה להבין מה עובר בראשו של מחמוד. הוא בוודאי אינו מבין מדוע הגענו עד לסנטה עם אופניים ועוד כדי לשבור אצבעות. מה רע להם שם בעיר? הוא בוודאי מהרהר לעצמו... לאחר הערכת מצב וקיבוע האצבע אנחנו ממשיכים ברכיבה בתוך וואדי פאריאה ברכיבה מהירה יותר והפעם אנחנו אלו שמחכים למחמוד. מראות המדבר משכרי חושים. הוואדי הולך ונפתח וקירותיו הולכים ומתרחקים. פה ושם אנחנו מבחינים בכמה בדואים יושבים בצל מסתתרים מהשמש היוקדת ואנחנו מנופפים להם לשלום. מדי פעם אנחנו שוקעים בתוך אדמה חולית אך מצליחים לעבור אותה ברכיבה מאומצת.

כיוון שחם עדיין ומאזן המים שלנו הולך ומדלדל, מחמוד לוקח אותנו להתארח באוהל שהקים אחד הבדואים בתוך בוסתן יפיפה. בבוסתן נבנתה בריכה ממנה אנחנו ממלאים מים. המים מעט חמימים, אבל במדבר הרי לא מתפנקים. אנחנו עושים הפסקת תה וארוחה קלה שמחמוד סחב כל העת על הגב. כמנהג הבדואים אנחנו לוקחים את הזמן, ולאחר ששבענו נפרדים מהמארח שלנו וממשיכים בדרכנו. לאחר רכיבה של כחצי שעה מחמוד עוצר אותנו ליד באר מים, אחת מיני רבות בנחל. אנחנו מגלים כי המים בה קרים כאילו זה הרגע יצאו מהמקרר, ואנחנו חוגגים במילוי שקיות המים שלנו ובשתיית מים היישר ממעבה האדמה. מים במדבר הם חגיגה, ובאזור סנטה הם ממש פסטיבל.

 תוך כדי אנחנו חוזים איך מחמוד וחברו הבדואי מביישים את כישורי הרכיבה שלנו ברכיבה טכנית על האופניים שלנו. הרכיבה נמשכת בתוך מישור קסום מוקף הרים צבועים אדום ואנו מסיימים את היום ברכיבה טכנית בירידה עד לסיום. בסוף הירידה מחכה לנו אחמד שמסיע את לירון לבית החולים של סנטה לבדוק את מצב האצבע. סיכמנו יום רצוף הרפתקאות. אנחנו מודים לבדואים שפגשנו היום, למחמוד שהראה לנו את הדרך ולמדבר שגילה לנו בהדר את ההמראות הקסומים. רק פציעתו של לירון מעיבה על השמחה. בסוף יום רכיבה יושבים בפינת הזולה אנו מפגינים את יכולתנו בשירה ובתיפוף על הדרבוקה. לחפלה שלנו מצטרף חוסיין, הנגן הבדואי, עם עוד בעל מיתרים חלודים.

לתחילת הכתבה

יום שלישי - סנטה קתרינה

בוקר היום השלישי לטיול. התכנית היומית היא לעלות ברגל עד לקפלת סנטה קתרינה הממוקמת בגובה 2600 מטר ומשם להמשיך בירידה בדרך ג`יפים שצה"ל הכשיר כאשר סיני הייתה בשליטתנו. היום, 25 שנה אחרי, הדרך חזרה להיות טרשית ובלתי עבירה לרכב לאחר שלא תוחזקה - בדיוק מה שאנחנו מחפשים. אנחנו יוצאים מ-Fox Camp ומתחילים ברכיבה בתוך וואדי אל ארבעין, אותו וואדי בו רכבנו ביום הראשון. לאחר כ-30 דקות של רכיבה אנחנו מגיעים ל"מסוף השילוח" של האופניים שלנו לפסגה. אנחנו מתכבדים בארוחת בוקר שכוללת סלט ירקות, גבינת פטה מדהימה, פול, חלבה מצרית, זיתים וכמובן פיתות בדואיות. לאחר הארוחה הדשנה אנחנו מתחילים את העמסת האופניים על "המעבורת" שלנו לפסגה: 2 גמלים. אנחנו מעמיסים 4 זוגות אופניים על כל גמל והם אינם מאמינים למראה עיניהם, ומחייכים בחיוך סלחני. אנחנו מתנחמים בעובדה שהם רגילים לשאת משקלים גבוהים בהרבה מ-4 זוגות אופניים.

 אחרי העמסת הגמלים אנחנו מתחילים בהליכה במעלה שאג מוסא. נכונות לנו שלוש שעות של טיפוס רגלי בנוף הררי מדהים. ההליכה ברגל מהווה שינוי בהחלט מרענן לאחר 3 ימים רצופים על מושב האופניים. אחרי כשעה מחמוד עוצר להפסקה בעין שינאר, מעיין סודי בגובה 2000 מטרים. בתום 3 שעות אנחנו מגיעים לפסגה ולא מוותרים על ביקור ב"קפלת סנטה קתרינה" כדי להשקיף על הנוף האקזוטי. אנחנו יושבים ממש על קצה קצהו של ההר כשמולנו מונחת הקפלה המסתורית סגורה ומיותמת ממבקרים. לאחר צילום קבוצתי אנחנו יורדים חזרה לנקודה בה פרקו הגמלים את האופניים שלנו ומתחילים ירידה שאורכה כ-14 ק"מ. הירידה ברמה טכנית בינונית אך המהירות שהאופנים שלנו צוברים בגלל השיפוע החד הופכת אותה לאתגרית והיא מפוצצת את מוחנו באדרנלין. מדי פעם אנחנו עוצרים על מנת לתת לידיים ולבלמים שלנו לנוח, ונהנים מנוף תנ"כי קסום ואקזוטי.

הרכיבה בדרך הג`יפים היא אחת מהמהנות שהכרתי, מהירה ומלאה בקטעים טכניים. לאחר כשלוש שעות של הנאה צרופה אנחנו פוגשים את אחמד שמחכה לנו כרגיל עם ארוחת מלכים שהוא יחד עם מחמוד פורשים לנו בפתחת וואדי רוטוג. זו שעת בין ערביים קסומה ואנחנו מתענגים על הארוחה, לפתע משום מקום מגיחה מולנו חבורה של 4 בדואים שפיתחת הנחל הוא נקודת המפגש שלהם. הם מתיישבים מולנו ואחרי מספר דקות מצטרפת אליהם נערה בדואית ומביטה בנו במבטים סקרניים. המראה האקזוטי של ארבעה הבדואים הלבושים על פי מיטב מסורת המדבר על רקע קיר הוואדי מדהים ביופיו ואני מבקש מהם להנציח את הרגע במצלמה. הם נעתרים בנענוע ראש ואני זוכה לאחת התמונות היפות שצילמתי בחיי.

 נשארה לנו עוד כשעה של אור. אחמד מתאר לנו את הדרך ל-Fox Camp ואחרי שעה וחצי של רכיבה אנחנו מגיעים בחושך למחנה עייפים ומאוד מרוצים. בערב אנחנו יושבים סביב הפינג`אן ומתכננים יחד עם אחמד את היום הרביעי והאחרון של המסע. לאחמד יש הרבה רעיונות בראש אבל אנחנו מחפשים סיום משכנע לטיול מדהים שכזה, ורוצים לסיימו בשעות הצהרים. לאחר התלבטות אנחנו בוחרים ברכיבה שמשלבת מעבר דרך מנזר סנטה קתרינה ורכיבה עד למקום הנקרא "פארש אליהו". בבוקר אנחנו קמים ויוצאים לדרך. מטיילים רבים באים למקום כדי לראות את המנזר המרתק בו יש אטרקציות מרובות ובמהלך הרכיבה אנחנו פוגשים חלק מהם בדרך חזרה מהפסגה. הם השכימו ב 3 לפנות בוקר על מנת לחזות בזריחה המדהימה. העלייה ל"פארש אליהו" מהווה סיום משכנע למסע מפרך- טכנית ברובה ואורכה כשעתיים ברכיבה מאומצת. בסופה אנו יורדים אל תוך עמק קסום הבנוי מקפלי סלע מדהימים שם פורש מחמוד את ארוחת הבוקר והפעם יש הפתעה...פלאפל.


אחרי הארוחה אנחנו מרשים לעצמנו להשתרע למנוחה קלה ולהתבשם מהמראות לפני החזרה הביתה. למחנה אנחנו מגיעים בשעות הצהרים, ולאחר התארגנות קלה אנחנו בדרכנו חזרה ל-Bedouin Dream. במונית חזרה אנחנו חולמים ומתכננים את הטיול הבא שלנו בסיני.

לתחילת הכתבה

 צילם: שלמה אורבך

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על מצרים

כתבות על חופשת סקי 2022

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם