עבדות – רקע היסטורי

העבדות מלווה את ההיסטוריה האנושית כמעט מאז ומעולם. כבר בחוקי חמורבי מהמאה ה-18 לפני הספירה יש התייחסות לעבדות כתופעה חברתית מושרשת, וחוקרים מעריכים שמדובר בתופעה עתיקה עוד הרבה יותר. עבדים היו נפוצים תחת שלטונן של האימפריות הקלאסיות של מצרים יוון ורומא, ומעריכים כי בתקופתן 30-40% מהציבור היו בחזקת עבדים. הויקינגים, ששלטו בסקנדינביה בין המאות 7-11 מיסדו את האלמנט הכלכלי של הסחר בעבדים אירופים, והיו מעורבים בו גם הערבים וסוחרים יהודים שנקראו רדהנים, וסחרו בעבדים בעיקר ממזרח אירופה, האיזור הסלאבי והקווקז. מסעות גילוי העולמות של הספרדים והפורטוגזים במאה ה-15 התחילה את הקולוניאליזם והעבדות המודרנית באפריקה, אליהם הצטרפו גם הבריטים, ההולנדים ואחרים. רק תחילת המאה ה-18 הביאה לתחילתו של גל עולמי כנגד העבדות, והיא הצטמצמה באורח משמעותי.

לא נוכל לציין אטרקציות תיירותיות שעוסקות בעבדות מבלי להזכיר שגם כיום, למרות שהיא אסורה על-פי חוק ברוב המוחלט של מדינות העולם, עבדות עדיין קיימת בעולם. לפי הארגון העולמי נגד עבדות, Free the Slaves, הערכות אופטימיות מדברות על 27 מיליון בני אדם שחיים כיום בתנאי עבדות, וישנן גם הערכות שמדובר ב-200 מליון בני אדם. העבדות מתקיימת כיום בהחבא, בעיקר במדינות אפריקה (מאוריטניה, ניג`ר וחוף השנהב הן הפגועות ביותר), אסיה והמזרח התיכון. בחג החירות הזה אנחנו מאחלים שכבר בחג החירות הבא יהפכו העבדים בני זמננו לבני חורין.

לתחילת הכתבה

שוק העבדים של זנזיבר, טנזניה

זנזיבר נחשבת היום לסוג של גן עדן, המקום האידיאלי לחופשות ירח דבש רומנטיות, והיא אכן נהדרת. אלא שההיסטוריה שלה מוכתמת בגלל השימוש שנעשה בה כתחנה החשובה ביותר בסחר העבדים של מזרח אפריקה במהלך המאה ה-19, על-ידי עומאן, שאף העבירה לאי את בירתה. כיום יכולים המבקרים לבקר במתחם בו נשמרו העבדים – תאים קטנטנים ומעוררי צמרמורת, בסמוך לכנסיה האנגליקנית בה מוצגת תערוכה מרתקת בנושא. למטיילים בעיר כדאי גם להקדיש תשומת לב לדלתות של האי – הן אומנם מפורסמות בגלל העיטורים הנהדרים שלהן, אבל מעטים יודעים שדלתות שמוקפות בחריטות דמוי שרשראות מסמלות את מגוריהם של סוחרי העבדים.
אתר שוק העבדים נמצא בקצה המזרחי של העיר סטון טאון, בסמוך לכנסיה האנגליקנית הגדולה, וליד השוק הראשי. הכניסה אפשרית בין השעות 09:00-17:00, ועלות כניסה כ-3,000 שילינג טנזני.

אחוזות נהר ג`יימס, ורג`יניה

ורג`יניה שבמזרח ארה"ב הייתה הקולוניה הבריטית הראשונה בעולם החדש, וככזו היא הייתה תחנת היעד לרבות מספינות העבדים שיצאו ממערב אפריקה. ג`ימסטאון, על גדות נהר ג`יימס, הייתה בירת המושבה עוד לפני שהיא הועברה לריצ`מונד הבירה הנוכחית, ולכן בסביבתה התפתחו אחוזות (Plantations) רבות בהן הועבדו העבדים בחקלאות של טבק וכותנה. כיום ניתן לבקר בחמש אחוזות מרכזיות, והן מציעות מבט מיוחד על ההיסטוריה המרתקת של המקום. הטבע באזור נהדר, והמטיילים נדרשים להתנתק מהפסטורליות כדי לדמיין את העבדים הסובלים בשדות.
ניתן לבקר באיזור בטיול יום מוושינגטון D.C, או לשלב את הביקור עם וויליאמסבורג ההיסטורית. האחוזות ממוקמות לאורך כביש מספר 5, וניתן לעשות בהן סיורים מודרכים. לפרטים נוספים: www.jamesriverplantations.org

לתחילת הכתבה

צבא חיילי החרס בש`י-אן, סין

אתר צבא חיילי החרס (Terracotta Warriors, נקרא גם בינגמאיונג) נחשב לאחד משלושת אתרי התיירות הראשיים של סין (יחד עם החומה הסינית והעיר האסורה), ובצדק – מדובר באתר מרהיב ממש. באתר, שהפך למוזיאון לאחר שנתגלה בשנות השבעים, נתגלו פסלים של יותר מ-6,000 חיילי חרס (כולל סוסים וכלי לחימה) בגודל אמיתי, שמסודרים בשורות כדי להגן על מקום קבורתם של שושלת קין (Qin). אלא שגם ראשיתו של האתר הזה בעבדות: בשושלות שקדמו לזו של קין, היה מקובל לקבור את העבדים חיים עם אדונם כאשר הוא נפטר. חוק שהוצא במאה הרביעית לספירה אסר את הנוהג הנורא, וקבע כי העבדים יוחלפו בפסלי חרס.
הגעה למוזיאון צבא חיילי החרס היא פשוטה יחסית – הן באוטובוס מהתחנה המרכזית של ש`י-אן, והן בסיור מאורגן מהעיר. הכניסה כרוכה בעלות של כ-60 יואן, והמקום פתוח בין השעות 08:30-17:30. מידע נוסף על המקום: www.chinatravel.com

לתחילת הכתבה

מוזיאון העבדות הבינלאומי בליברפול, בריטניה

מוזיאון העבדות בליברפול (International Slavery Museum) מציע לגם זווית חדשה ומרתקת על תופעת העבדות – לא רק את נקודת המבט של מי שהיו הקורבנות שלה, אלא גם את זו של המשעבדים האירופים, עם החרטה והבושה שמתלווה לכך. הביקור במוזיאון לוקח את המבקרים דרך מסלול חייו של העבד ממערב אפריקה, באמצעי המחשה אפקטיביים ומעוררי צמרמורת. אנחנו עוברים את המסלול מהכפרים האופייניים במערב אפריקה, דרך ספינת העבדים והתנאים הבלתי אנושיים בהם הוחזקו והועבדו העבדים, ועד הסוף האופטימי בדבר מורשת העבדים, וצאצאי העבדים שהגיעו לגדולה.
המוזיאון ממוקם במתחם המוזיאונים של ליברפול, ב- Albert Dock, כחלק ממוזיאון Merseyside Maritime Museum. המוזיאון פתוח מדי יום בין השעות 10:00-17:00. לפרטים נוספים: www.liverpoolmuseums.org.uk/ism

לתחילת הכתבה

מבצרי החוף של גאנה

גאנה הייתה אחת מהמדינות שנפגעו מעבדות בצורה החמורה ביותר. החופים הפסטורליים של המדינה הפכו לתחנות עגינה לאירופאים רבים – תחילה פורטוגזים ולאחר מכן נוספים, ואותותיה ניכרות במדינה עד היום. לאורך החוף ניתן למצוא מספר מבצרים וטירות ששימשו תחנות איסוף ומסחר לעבדים, ואלה שוכנים בדרך כלל על הכפרים בני ימינו שעל החוף. את הטירות המרשימות ביותר ניתן למצוא בקרבת אלמינה (Elmina) ובכפר דיקסקובה (Dixcove). ממשלת גאנה נרתמה למאמץ לשמר את ההיסטוריה הכאובה שלה, והקימה את פרוייקט ג`וסף (www.thejosephproject.com) , שריכז את כל האתרים שקשורים לעבדות במדינה, ומציע אפשרויות טיול מרתקות בנושא.
אלמינה ודיקסקובה נמצאות 120 ו-170 ק"מ מזרחית לאקרה, בהתאמה, וניתן להגיע אליהן הן מאקרה והן מטאקורדי (Takoradi). מסלולי טיול של פרוייקט ג`וסף ניתן למצוא בלינק: www.thejosephproject.com (מסמך PDF).
לתחילת הכתבה 

שוק העבדים של לאגוש, פורטוגל

לאגוש (Lagos) היא עיר נופש נהדרת בדרום פורטוגל, בזכות האקלים הנהדר, החופים הנפלאים, העיר היפה ופסטיבל ימי הביניים המרהיב. לעיר היסטוריה מתועדת של יותר מאלף שנה, והיא נחשבת למקום יציאותו של ואסקו דה-גאמה למסעותיו ואפילו קולומבוס עצר כאן. במאה ה-15 הוקם בעיר מבנה שהיה שוק העבדים הראשון באירופה. הבית לא גדול במיוחד, אבל העובדה שמדובר בנקודה ממנה הופצו לכל אירופה אלפי עבדים כל שנה הופכת אותו למשמעותי ביותר.
שוק העבדים, Mercado de Escravos, נמצא בככר Praca da Republica, בבניין עם קשתות שתחתן היה מתבצע המסחר. כיום המקום משרת גלריה לאומנות. למידע נוסף: www.lagos.me.uk

לתחילת הכתבה

הפירמידות בגיזה, מצריים

מבין אתרי העבדות הפירמידות בגיזה (Giza) הן ללא ספק היעד הכי "שלנו", גם אם זהותם האמיתית של בוני הפירמידות נתונה במחלוקת רבה. מדובר באחד האתרים הידועים ביותר בעולם, השריד היחיד מבין שבעת פלאי העולם העתיק ששרד עד היום. העבדים היו בוני הפירמידות, אבל אין התייחסות לעבודתם באתר עצמו. הפאר של המבנים האדירים, עם ההיסטוריה המפוארת, והמחלוקות בדבר זהותם של העבדים דחקה אותם אל מחוץ לאתר עצמו.
ההגעה לגיזה פשוטה למדי. מהכיכר הראשית של קהיר, מיידן תחריר, ניתן לתפוס מוניות לאתר, או לצאת במיניבוסים מהתחנה שמלון מלון הילטון. ניתן גם לארגן סיורים מאורגנים במקום. הכניסה למתחם עולה 50 לירות, והכניסה לפירמידה הגדולה תעלה 100 לירות נוספות. האתר פועל בין השעות 07:00-19:30.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה