מה יש לחפש בניוארק?

קצת היסטוריה

כולנו מכירים את העיר ניוארק (Newark), או ליתר דיוק, את החלק המזערי של יציאות 13 עד 15 על הטרנפייק (Turnpike) - בין אם בדרכנו לשדה התעופה ובין אם בדרך לאיקיאה. וכן, גם המכרים שלי הרימו גבה בתמיהה - "מה יש לך לחפש בניוארק"? אבל ניוארק, עיר ואם בניו ג`רסי, זכתה לשלל תארים שווים ממגזינים שווים לא פחות: הניו יורק טיימס- Newly Cool Newark, הוושינגטון פוסט: "ניוארק מהווה מקור ליום טיול מפתיע בעושרו...", The Village Voice טרח ליידע אותנו כי "...ניוארק הינה בעיצומו של קאמבק..", וברשימת רבי המכר מתנוסס ספרו של פיליפ רות, יליד העיר, אשר מקור ההשראה לספרו האחרון "הקשר נגד אמריקה", נעוץ בחייו כילד בניוארק. די היה באלה כדי לגרום לי ללכת ולבדוק מה מסתתר לנו ממש מתחת לאף.

ראשית ההסטוריה של ניוארק הינה דווקא במדינת קונטיקט בשנת 1662, עת הנוצרים הפוריטאניים של ניו הייון, שברחו מאנגליה, לא הסכימו לצו שהוטל עליהם להתמזג עם הנוצרים הליבראליים יותר. לאחר ששלחו נציגים וקיבלו את אישורו של מושל ניו-ג`רסי, ולאחר משא ומתן ארוך עם שבט האקנסאק האנדיני, ולאחר שהסחורה (התשלום) עברה לידי המוכרים, הקימו לבסוף הפוריטאניים את ביתם החדש באדמת ניוארק ב-1666.

מרכז חיי ההתיישבות היתה הכנסיה, וחיי הקהילה הקטנה סבבו סביב הדת. אולם מאז, הלכה ניוארק וגדלה בהתמדה והפכה רשמית לעיר בשנת 1836. גלי ההגירה לעיר ביחד עם ההתפתחות התעשייתית הפכו את ניוארק לעיר רבת מפעלים וייצור המוני של בירה וסיידר, מוצרי עור, פלסטיק ומיני מכשירי אלקטרוניקה (שהרי שם ממש המציא אדיסון את הפטיפון). ובמובן זה, אכן, לא הרבה השתנה. כבר בגלישה איטית לאחר המשאיות בירידה מהטרנפייק, מקדמים את פנינו מבני תעשיה, מוסכים ומגרשים מלאים בגרוטאות (או שמא היו אלה רכיבים חשובים של משהו?). בנחישות המשכנו ליעד וזה המקום לציין כי ההתמדה השתלמה- גילינו את רחוב אלנבי, אבל לא של ישראל - של פורטוגל!

לתחילת הכתבה

מה לעשות בעיר

הפעם אנחנו מפרגנים למי שכבר עבר את בית הספר היסודי וכותבים על טיול ש.... איך נגיד? ההנאה במהלכו גדולה יותר ללא ילדים קטנים. אם מצאתם בייבי-סיטר ובא לכם לחוש אמריקה אחרת, לחוש את הריחות, את האנשים, את הקולות, אך גם להעריך את מבניה ההסטוריים של העיר, וכל זאת באמצעות הליכה ממקום למקום, לעיתים אף באמצע המון רוגש ורועש, זה המקום בשבילכם. זהו אכן טיול ליום אחד, וכיון שיש לעשותו רגלי ולא קל למצוא חניה, מומלץ להעזר בשירותי הרכבת ולנסוע בה (בין אם ממנהטן ובין אם מרחבי ניו ג`רסי) עד לתחנת Penn Station שבניוארק, שם ממילא כדאי לבקר. תחנת הרכבת שבנייתה הסתיימה ב-1937 הינה דוגמה מפורסמת לסגנון הארט-דקו. שיפוצים מאסיביים בעלות של כ- 38 מליוני דולרים הכניסו משב מרענן למבנה הישן תוך שימור סגנונו המקורי. הכניסות לאולם הנוסעים המקושטות בתבליטים מצועצעים, הנברשות המפוארות המנקדות את התקרה הגבוהה, תבליטי הקיר המוקדשים להסטוריה והתפתחות התחבורה, והאור הרב המציף את החללים מעשרות החלונות, כל אלה שרים הלל לתפארת עברה של התחנה.

היישר מתחנת הרכבת נפנה מזרחה לרחוב Ferry שהוא עמוד השדרה של שכונת ה-Ironbound. המולה ושלל צבעים יקדמו את פניכם ולזמן מה תשכחו שאתם בכלל בארצות הברית. הכל דובר פורטוגזית וספרדית, הרחובות עמוסים אנשים (לא אופייני לאמריקה אלא אם אתם בעיר ניו יורק), ושלל חנויות קטנות מציעות את מרכולתן שאינה הסחורה לה הינכם רגילים במרחבי קניוני החנויות. וכך, למרות שבניגוד לעצתי דלעיל, אנחנו דווקא כן טיילנו עם ילדים (לא מצאנו בייבי-סיטר), מצאנו עצמנו עוברים בין החנויות, לעיתים מדביקים את הפנים לשימשה כדי לברר מה קורה בפנים ולעיתים סרים לתוככי החנות המוצלת ולו כדי לשמוע עוד קצת פורטוגזית. בצהרי היום נכנסנו למסעדה פשוטה וצנועה המגישה אוכל - נכון- פורטוגזי.

המסעדות, בהיותן חלק בלתי נפרד מ"אגן הים התיכון" אשר בצפון אמריקה, ניחנות במאכלים ביתיים טעימים להפליא בצירוף שירות נעים, עממי ולא יומרני. אנחנו בכלל הזמנו משהו אשר נקרא בפורטוגזית "קדירת הבית" על אף שלא היה לנו מושג מה כלול בו, והמבחן האמיתי הגיע כשהילדים נאותו לאכול את מה שהתברר כעוף מתובל עם תוספת אורז- טעים מאד. בהזדמנות זו יכולנו כבר לשאול את המלצר החביב מיני שאלות אודות המקום. כמובן שלא יצאנו מהשכונה ללא תשורות לכולנו- כובעים לילדים וכלי קרמיקה פורטוגליים לבית. אה כן- באחת המכולות הצטיידנו בקפה ובכמה שקיות של ממתקים לא ברורים מברזיל.

למי שטרם צפה בפריחת הדובדבן הכל-כך מפורסמת בוושינגטון הבירה, כדאי לדעת שבמהלך חודש אפריל מתקשטת לה ניוארק ביותר מ-2,000 (לא טעות דפוס) עצי דובדבן פורחים משל עצמה, ומושכת קהל תיירים לשוח בינות לעצים בפארק בראנץ` ברוק (Branch Brook Park). גם כאן נחגגת עונת הדובדבן בפסטיבלים ומוסיקה. וכמו כל פארק גדול, גם כאן תוכלו להנות ממראהו של אגם גדול אשר ברקע שלו- עוד פנינה ארכיטקטונית, הפעם בסגנון גותי, קתדרלת הלב הקדוש. אם אתם חובבי כנסיות (וגם אם לא) את הכנסיה הזאת אל תחמיצו. כבר מבחוץ תבחינו כמה מרשימה ומהודרת הכנסיה, שבנייתה הסתיימה בתחילת המאה ה-20, על מגדליה וצריחיה. בפנים מסתתרת הפנינה האמיתית: עשרות חלונות עשויים מלאכת מחשבת של זכוכיות צבעוניות וכן תקרות מוזאיקה צבעוניות. בכדי להגיע לפארק, מומלץ להשתמש בשירותיה הטובים של הרכבת התחתית של ניוארק, ולשם כך יש לחזור לתחנת פן המרכזית ומשם לקחת את קו התחתית החוצה את מרכז העיר, ולהגיע עמו עד לפארק עצמו (לרדת בתחנת Park Ave). למפת הרכבת התחתית: לחצו כאן. כמובן שמטיבי הלכת, ובכפוף למזג אוויר טוב (ולבייבי-סיטר כאמור), יוכלו פשוט לצעוד לפארק או לכנסיה.

לתחילת הכתבה

תרבות בניוארק

כיאה לעיר הנותנת אותותיה על מפת התרבות (שמרכזה בעיר ניו-יורק), אין ניוארק נשרכת מאחור כלל וכלל. לשוחרי האומנות (ולמי שעתותיו בידו) ראוי ליתן יתר תשומת לב לפנינים החבויות המתפתחות להן בשקט. בדאון טאון, ברחוב ברוד (591 Broad St). תוכלו לסור לגלריית אלג`ירה (לא- לא אל-ג`זירה) המעניינת ששמה לה למטרה לטפח ולקדם אומנים דלי אמצעים אך שנותנים נשמתם לאומנותם והמייצגים קשת רחבה של האוכלוסיה. הגלריה בוחרת בקפידה את האומנים שיציגו בתחומיה תוך שימת דגש על מפגשים בין-תרבותיים. www.aljira.org.

אוסף לא מבוטל של צילומים משנת 1890 ועד לשנת 1940 המתעדים את התפתחותה של העיר, שינויי סגנונה, ואנשיה, מוצג לראווה באגודה ההסטורית של ניו ג`רסי (The New Jersey Historical Society) ברחוב Park Place, לא הרחק מאלג`ירה. המקום המתפקד כמוזיאון (והכניסה אליו בחינם) אוצר מיני חפצים הסטוריים הקשורים לעברה של ניו ג`רסי (כגון תחפושות, פרטי ריהוט, ציורים, מכתבים, מכשירים ועוד). שיטוט במקום מזכיר קצת נבירה בעליית גג המלאה הפתעות של פעם. www.jerseyhistory.org.

לא הרחק ממקדש העבר דלעיל, תוכלו לדרוך בהיכל אמיתי בן-זמננו, הריהו המוזיאון של ניוארק (The Newark Museum) ברחוב וושינגטון. איך מתחילים אפילו לתאר את המבנה היפהפה המכיל תערוכות קבועות ומתחלפות ומקיים אינספור ארועים, סדנאות אומנות מגוונות, הרצאות וסיורים? במוזיאון יש שמונה אוספים, כולל מיני גן-חיות, פלנטריום וטבע וכן יותר מעשר תערוכות המתארחות בו. בקלות ניתן להקדיש רק למוזיאון יום שלם, ולהספיק אף לנגוס בכריך בבית הקפה המרוהט בהידור מאופק ולחפש מתנה מקורית בחנות המוזיאון שכמוה כאוסף מוזיאוני מעניין לכשעצמו. www.newarkmuseum.org.

ועוד לא הזכרנו את מרכז רובסון המצוי בעיבורו של הקמפוס של אוניברסיטת ראטגרס בניוארק, שהינו חלק מהפקולטה לאמנות. המרכז מציג עבודות חדשותיות, לא ממוסחרות, לעיתים אף בשלבים הראשוניים הלא- ממוקצעים של תלמידי הפקולטה לאומנות ( 350 Dr. Martin Luther King, Jr. Blvd -Paul Robeson (Gallery. הזכרתי רק מקצת מקשת הגלריות/מוזיאונים/מרכזי אומנות בניוארק. היו בטוחים כי במהלך השיטוט הרגלי בדאון טאון תגלו לבד עוד מוקדי אומנות.

בערבו של יום וכדי להרגע מהאינטסיביות של העיר, נסו לתכנן מראש לסור לאחד מהמופעים במבנה החדש (יחסית) בלב הדאון-טאון, למרכז אומנויות הבמה של ניו ג`רסי (NJPAC). המרכז הענק מכיל כ-2700 מקומות ישיבה ומאז 1997 הציג על במותיו מגוון רחב של הצגות ומופעים שלא היה מבייש אף את ברודוויי. במהלך עונת הקיץ, החל מיולי ועד ספטמבר, מדי יום חמישי משעה חמש אחה"צ ועד 9:45 בערב, במסגרת פסטיבל "צלילי העיר", תוכלו להאזין ולרקוד לצלילים מוסיקאליים בשלל סגנונות: ג`ז, רוק, מקצבים אפריקאיים, סלסה, בלוז ועוד. ההופעות מתקיימות (בחינם !) ברחבת התיאטרון. www.njpac.org. טוב, כדי לא לאבד את הטעם הטוב וכדי לא ליישם את הפתגם "מרב עצים לא רואים את היער", את יתר הגילויים בניוארק אותיר למטיילים לגלות לבד.

לתחילת הכתבה