מבוא
במשך אלפי שנים הוקסמה האנושות מהתופעה המתוקה שאנו קוראים לה שוקולד. מתנת האלים שהגיעה מיערות הגשם שבמרכז אמריקה הדרומית, ידועה עוד מימי תרבות המאיה עברה כברת דרך ארוכה דרך האימפריה האצטקית, ממנה אל הספרדים ומשם לשאר ארצות אירופה ושאר העולם.
מקור השוקולד - הקקאו, נחשב בימים קדומים למוצר יוקרתי שווה בערכו לזהב שנהנו ממנו רק המעמדות העליונים בחברות שונות. הוא נחשב בעל תכונות מיסטיות רוחניות, שימש בטקסים דתיים ואף נחשב למוצר בעל תכונות מרפא רבות. בעבר סברו שהשוקולד ממכר בגלל הקפאין הנמצא בין מרכיביו ומשמש כסם מעורר אולם הוכח כי בטבליית שוקולד רגילה יש רק 10 מ"ג קפאין לעומת כוס קפה המכילה 80-100 מ"ג. לנשים מיוחסת תשוקה זמנית לשוקולד בגלל תקופות של חוסר איזון הורמונלי וישנם מדענים הטוענים שצריכת השוקולד מתעוררת כשישנו חוסר במגנזיום, אשר קיים בקקאו. מחסור זה גורם לירידה בכמות הורמון הדופאמין במוח שמשדר אופוריה וסיפוק ולכן אחת ההשפעות הנעימות של אכילת שוקולד היא ההרגשה הטובה שאנשים רבים חווים לאחר אכילתו.
השוקולד אהוב בכל גיל, ואני כשוקוהוליסטית מוצהרת - אוהבת אותו בכל צורה צבע וטעם. מסע קצר שאקח אתכם אל מקורות הממתק החום הזה יאפשר להבין מאין הגיע מה היה תפקידו בתרבויות שונות ומהו סוד קסמו.
מקור הקקאו
עצי הקקאו גדלים ביערות ברחבי העולם ובמיוחד באיזורים טרופיים ובארצות קו המשווה: דרום ומרכז אמריקה, אפריקה ומזרח אסיה, גאנה, וקמרון. העצים מתנשאים עד לגובה של 12 מטר וקיימים 3 זנים עיקריים וכעשרים זני משנה. חוף השנהב וניגריה נחשבות כיום לספקיות הקקאו הגדולות בעולם. עד המהפיכה התעשייתית הקקאו שימש רק כמשקה או כמרכיב במתכונים. המהפכה התעשייתית הפכה אותו למוצר נפוץ ואכיל שכמעט כל אדם יכול היה להרשות אותו לעצמו. מחירי הקקאו בעולם נקבעים בבורסות הגדולות לקקאו של ניו יורק, שיקגו ולונדון ובערים אחרות במערב, ומושפעים כמו כל בורסה ממצבים פוליטיים ותנודות כלכליות.
שמו הבוטאני של עץ הקקאו הוא: Theobroma cacao שפרושו משקה האלים (מיוונית: אל = theos, משקה = Broma). מקור המילה קקאו מביא אותנו הרחק לשפת בני המאיה. המילה נמצאה כתובה באותיות מצויירות על כלי חרס מהתקופה שנמצאו וששימשו לשתיית המשקה. הקקאו שימש כמשקה המלכים של שבטי המאיה ושל האצטקים. מקום מושבם היה באיזור דרום מקסיקו של היום, בית הגידול הטבעי של עצי הקקאו. המאיה שהכינו מהפולים משקה שנקרא צ`וקואטל (Xocoatle) ייחסו לו תכונות מרפא ותכונות מאגיות. בגלל ערכם הרב שימשו הפולים כמטבעות לתשלום: מציורים מהתקופה ניתן ללמוד כי: תמורת 4 פולי קקאו ניתן לקנות דלעת. ב-10 פולי קקאו ניתן לקנות ארנבת. ב-100 פולי קקאו - ניתן לקנות עבד!
היסטוריה
פולי קקאו ניתנו כמתנות בארועים כמו טקסי התבגרות וטקסים דתיים. לכבודו של אל המסחר ek-chuan השתמשו בטקסים וחגים בתשורות של פולי קקאו. סוחרים החליפו פולי קקאו בתמורה לסחורות אחרות כמו בגדים, נוצות ואבנים יקרות. האיכרים בני המאיה היו מביאים את יבולם לשוק בסירות קנו או בסלים גדולים שנשאו על גבם, סוחרים עשירים השתמשו בסבלים וחלקם הגיעו עד למקסיקו לארץ האצטקים והביאו לידיעתם את הפולים היקרים. בציור שעיטר ספל מתקופת המאיה נראה שליט עושה בידו תנועה שהוא מלא ואינו מעוניין בספל נוסף.
בדומה לבני המאיה, רק המיוחסים מבני האצטקים שתו את המשקה. הם שמו במשקה שלהם תבלינים וצ`ילי ולכן הוא היה חריף. ב-1400 האצטקים היו בעלי השליטה על שטחים גדולים במרכז אמריקה. הטריטוריה שלהם חלשה על האיזורים מצפון מקסיקו עד לארץ המאיה בהונדורס. וגם אצלם היה הקקאו אמצעי סחר ושימש כמטבע. על כריסטופר קולומבוס נאמר שהיה הראשון שהביא פולי קקאו לאירופה מביקורו הרביעי בעולם החדש, בין השנים 1502-1504, אבל כפי הנראה האוצרות האחרים שהביא על סיפונו היו הרבה יותר מרגשים ופולי הקקאו שהציג בפני המלך פרדיננד והמלכה איזבלה לא עוררו תשומת לב רבה. רק כעשרים שנה מאוחר יותר - הכובש הספרדי הרננדו קורטז הוא שגילה את הערך המסחרי של הפולים היקרים, והביא אותם עימו בחזרה לספרד ב-1528.
קורטז, שהחל מסעו בשנת 1517 כאשר הפליג עם 11 ספינות ו-600 איש בחיפוש אחר פרסום ועושר בעולם החדש, עגן בחוף מקסיקו ליד vera cruz ועשה את דרכו לעיר הבירה האצטקית tenochititlan כדי לראות בעצמו את העושר המפורסם של השליט מונטזומה. המלך מונטזומה עצמו, שהאמין כי קורטז הוא האל הלבן שלפי האגדה יגיע לארצו כיבד את אורחו במשקה האהוב עליו שנקרא בשפת האצטקים Chocolatle אותו שתה בגביע זהב. קורטז שהוביל את חייליו לבירת האצטקים במטרה לחפש אוצרות זהב גילה שם חדרי איחסון מלאים בזרעי קקאו. במאי 1520 השתלט קורטז בקרב על האצטקים. הוא הפך למושל מכסיקו וכשחזר לספרד ב-1528 העמיס על ספינותיו מלאי של פולי קקאו וגם ציוד להכנת המשקה שהפך עד מהרה לאופנתי בקרב עשירי ארצו.
בספרד, פותחה גירסה ספרדית של משקה הקקאו. לשם כך נבחרו נזירים שהיו ידועים בכישוריהם הרפואיים, כדי להפיק את המשקה מן הפולים לפי הטעם הספרדי: קינמון, אגוז מוסקט וסוכר התווספו, הצ`ילי הושמט והם גילו שטעמו של המשקה אף השתפר כשהוא מוגש חם. הספרדים גם נטעו מטעי קקאו במרכז ודרום אמריקה, תוך שהם נעזרים בסוסים או בתחנות רוח לצורך טחינת הפולים. קרוב ל-100 שנה נשמר המרשם של המשקה המיוחד בסוד ולא יצא מספרד. ימאים הולנדים ואנגלים אשר מצאו פולי קקאו בספינות אוצר ספרדיות שנתפסו על-ידיהם בשובם מהעולם החדש, לא הכירו בחשיבותם וניזרקו לים על-ידי מלחים זועמים.
תייר איטלקי בשם פרנצ`סקו קרלטי היה הראשון לשבור את המונופול הספרדי על הקקאו. הוא ביקר במרכז אמריקה וראה את האינדיאנים מכינים את המשקה וב-1606 התבסס השוקולד גם באיטליה. סוד השוקולד הובא לצרפת ב-1615 כאשר אן, בתו של המלך פיליפ ה-II מספרד נישאה למלך לואי ה-XIII מצרפת והביאה עימה כנדונייה ארגזי פולי קקאו. חצר המלכות הצרפתית אימצה את המשקה האקזוטי החדש שיוחסו לו תכונות רפואיות. בחתונה שהתקיימה באחת מטירות צרפת הוגש המשקה שנקרא Shocola. אספקת הקקאו לשוק הצרפתי התגברה אחרי 1684 כאשר צרפת שלטה בקובה והאיטי ונטעה שם מטעי קקאו משלה. במאה ה-17 ההולנדים הביאו מאמריקה להולנד את הפולים גם אפשרו את הפצת המסחר בהם.
לגרמניה הגיעה הקקאו ב-1646 על ידי מבקר באיטליה ולאנגליה הוא הגיע דרך צרפת ב-1656, שם הפך פופולרי בחצרו של צ`רלס ה-II. אז הפך המשקה לפופולרי בקרב האריסטוקרטיה ו"בתי-שוקולד" הוקמו בכל רחבי אירופה. ככל שהפופולריות של השוקולד עלתה, כן מספר הארצות שגידלו אותו עלה. מטעי קקאו ניטעו גם במערב הודו, המזרח הרחוק ואפריקה.
לתחילת הכתבה
כתבה: אילנה גרף
