הגעה לפִּינָאר דֶל רִיוֹ
ישנן כמה דרכים. רכבת יוצאת מהוואנה פעמים אחדות ביממה. הנסיעה בה אטית ואינה נוחה, והתחנה ממוקמת מחוץ לעיר. אוטובוס של חברת "וִיאָזוּל" ("Viazul") יוצא פעם ביום מהוואנה לוִינָאלֶס ועוצר בפִּינָאר. משך הנסיעה כשלוש שעות. מוניות שירות יוצאות מטרמינל אַסְטְרוֹ (Astro). הנסיעה עלולה להתארך בשל ההמתנה לנוסעים. מועד היציאה נקבע לאחר שהמונית מתמלאת. נסיעה מיוחדת במונית תהיה נעימה ונוחה. המחיר הוא כ-100$ ובמיקוח קצר ניתן אף להוזילו מעט. השכרת רכב היא החלופה הטובה ביותר, משום שבדרך זו ניתן ליהנות מנופים ואתרים בצדי הדרך.
פרובינציית פִּינָאר דֶל רִיוֹ משתרעת על פני 10,900 קמ"ר, התחומים על-ידי מפרץ מקסיקו בצפון, נפת הוואנה במזרח והים הקריבי בדרום. מספר תושביה הוא כ-750,000 והם עוסקים בעיקר בגידול טבק משובח ובדיג. המבקרים בפינאר דל ריו יוכלים ליהנות מהנוף הקסום, מהרחצה במעיינות מרפא, כמו San Diego de los Banos ו-San Vicente, משתיית הליקר המפורסם גוּיָבִּיטָה דֶל פִּינָאר (Guayabita del Pinar) ומביקור ברשת של מערות יפות. בין העיר פינאר דל ריו והעיר לָה קוֹלוֹמָה (La Coloma) נמצא אתר בעל חשיבות היסטורית בשם לָאס טָאִירוֹנָאס (Las Taironas). כאן ניהל הגנרל מָסֶאוֹ בשנת 1896 קרב גבורה נגד הצבא הספרדי בעת מלחמת העצמאות השנייה. האנדרטה שבמקום מנציחה את הקרב ההרואי. בשנת 2002 פגעו באזור שתי סופות ההוריקן "לילי" ו"איזידור", אך עד מהרה שוקם המקום וכמעט ולא נותר בו סימן לאירועים אלו. באזור פינאר דל ריו ניתן למצוא בתי מלון בכל רמות הדירוג וכן מבחר בתים פרטיים ללינה.
לתחילת הכתבה
כפר הנופש סורואה
טיפ - הדרך לפינאר דל ריו ארוכה וניתן לעצור בסוֹרוֹאָה ( Soroa). לנוסעים בכביש המהיר a4 Autopista מהוואנה לפינאר דל ריו מזומן מפגש יפהפה עם אזור כפרי, שלאורכו גדלים עצי לימונים, מטעי בננות ושדות טבק. לאחר נסיעה של כ-90 ק"מ מהוואנה מגיעים למחלף סוֹרוֹאָה, יורדים מהכביש המהיר ועוקבים אחרי השילוט המכוון אל הכפר. הדרך לתוככי הכפר עוברת באזור טבע, שהוכרז כשמורת ביוספירה על-ידי ארגון אונסק"ו בשנת 1999. בצדי הדרכים אפשר לפגוש תושבים מקומיים, המוכרים גבינות מעשה בית ורוֹלָדָה מתוקה העשויה מפרי עץ הגויאבה. המקומיים נוהגים לאכול את שניהם יחד, ושילובם של השניים הופך זאת למעדן שמחייב טעימה.
באזור סורואה יורדים למעלה מ-1,300 מ"מ של גשם בשנה, ולכן נקרא המקום "הקשת של קובה". כפר הנופש סוֹרוֹאָה מתנשא לרום של 250 מטרים מעל פני הים, במרכזו של יער טרופי יפהפה. הוא נקרא על שמם של שני אחים ממוצא בַּסקי-ספרדי, לוֹרֶנְזוֹ ואַנטוֹניוֹ סורואה מוּנאגוֹרי, שקנו מטעי קפה באזור בשנת 1856 והפכו לבעלי קרקעות גדולים. הכפר, המשמש כאזור נופש, מציע למבקרים בו כמה אתרים לביקור כמו: המפל "סָאלְטוֹ" (El Salto) המרהיב , גן הסחלבים - האוֹרְכִּידָארְיוֹ (Orquideario) ואיזור טבע ציורי.
לתחילת הכתבה
העיר פינאר דל ריו
עיר הבירה של הפרובינציה הוקמה ב-1669. שמה הקודם של העיר היה נוּאֶבָה פִילִיפִּינָס, אך בשנת 1778 שינו התושבים את שם העיר לפִּינָאר דֶל רִיו בשל האורנים שגדלו על גדות הנהר גוּאָמָה, החוצה את העיר. כיום לא ניתן כמעט לראות את האורנים הללו. העיר מצטיינת באוויר נקי ובאווירה קולוניאלית, המשרה שלווה ורוגע. תושביה חברותיים, מסבירי פנים וידועים כמארחים נפלאים, שמקבלים את התיירים בלבביות ובחיוך רחב. הנהר גוּאָמָה, החוצה את פרווריה של העיר הציורית והנעימה, מספק מים לגידולים החקלאיים באזור, ולכן נתפס בעיני המקומיים כמקור החמצן של העיר.
הקִרבה לים אפשרה לתושבי פִּינָאר דֶל רִיו לפתח ענף דיג משגשג, המצטיין באיכות גבוהה של פירות ים שונים. מרבית התוצרת הימית מיועדת ליצוא. האזור המעניין ביותר בעיר השקטה והפסטורלית הוא המרכז ההיסטורי. ברחוב הראשי, רחוב מָארְטִי, או בשמו הקודם; רחוב רִיאָל, ניצבים טורים ארוכים של עמודים דקורטיביים ניאו-קלאסיים, התומכים בתקרה מקומרת. במעברים המוצלים שנוצרו בין העמודים יש בתי עסק וחנויות. ברחוב זה נמצאים גם הבניינים החשובים ביותר באזור.
לתחילת הכתבה
האזור התיירותי - וִינְיָאלֶס
כדי להגיע מפִּינָאר דֶל רִיֹו לאיזור וִיניאלס (Viñales) ניתן להיעזר בתחבורה ציבורית, אך הדרך הטובה ביותר היא לתור את העיירה ואת העמק במונית או ברכב שכור. ציר הנסיעה הנוח ביותר הוא צפונה דרך רחוב אִיסָאבֶּל רוּבְּיוֹ (Isabel Rubio), שם יש לפנות לכיוון צפון-מזרח (ימינה) לרחוב גֶרָארדוֹ מֶדִינָה (Gerardo Medina), המוביל לעיירה. העיירה וִינָאלֶס שוכנת כ-25 ק"מ מצפון לפּינָר דֶל רִיוֹ, ומתגוררים בה כ-14,000 תושבים. העיירה, שעליה הכריז ארגון אנסק"ו בשנת 1999 כאתר מורשת עולמית, מוקפת בנוף המציג טבע טהור, גושי ענק של אבן גיר וערפילי בוקר, המשווים למקום מראה מיוחד, קסום ורומנטי. עיירה זו מייצגת את תמצית הנוף והתרבות של קובה: עמק ירוק, שדות אורז, מטעי בננות וחלקות משפחתיות לגידול טבק. בעת התיור מומלץ להיכנס לבתי התושבים באזור ולהתרשם מצורת מגוריהם ואורח חייהם. לא בכל הבתים יש חשמל ומים זורמים, אך קשה שלא להבחין באושר ובשלווה שמקרינים תושבי המקום.
בחלקות המשפחתיות נמצא בדרך כלל שלושה ביתנים, שגגותיהם עשויים כפות תמרים יבשים ורצפתם בנויה מאדמה מהודקת או בֶּטוֹן. ביתן אחד משמש למגורי המשפחה, השני למגורי החיות, והשלישי לייבוש עלי טבק. פרנסתם של תושבי המקום תלויה בגידולי הטבק, הנמצאים תחת פיקוח ממשלתי. קרוב לוודאי כי יוצע לכם במהלך הסיור קפה קצר, חזק ומתוק, ואולי גם סיגר, אותו יגלגל עבורכם בעל הבית. אל תשכחו להודות למארחים שלכם ואף לתת להם תשר - הם מצפים לכך.
תושב מקומי. צילום: צביקי זיידה
וינאלס נוסדה ב-1607 ושמה ניתן לה על-ידי מתיישבים שעסקו בגידול גפנים וייצור יין. מגדלי הטבק הראשונים באזור הגיעו מהאיים הקנריים. כיום, עיקר עיסוקם של התושבים מבוסס על חקלאות. רחובות העיירה משופעים בעצי אורן גבוהים ובתים ציוריים, הצבועים בשלל גווני הפסטל. ברחוב הראשי, רחוב סָלְבָדוֹר סִיסְנֶרוֹס בֶּטָאנְקוֹרְט (Salvador Cisneros Betancourt), ניצבים בטור בתים קולוניאליים וביניהם מעברים מקומרים, המקנים מחסה מפני השמש הקופחת והגשם הטרופי.
בסמוך לכיכר המרכזית, פארק מַארְטִי, ניצבת כנסיית הלב הקדוש של ישו (Iglesia del Sagrado Corazón de Jesús) משנת 1888. בסמוך לכנסייה נמצא הקוֹלוֹנְיָה אֶסְפָּאנְיוֹלָה (Colonia Espanola). מבנה זה, אשר שימש בעבר כמקום מפגש עבור האצולה הספרדית, משמש כיום כבית תרבות, המציע מגוון של תוכניות ופעילויות שונות. תושבי העיירה וינאלס גאים במיוחד בפנינה האדריכלית - קָאסָה דֶה דוֹן טוֹמָאס. הבית נבנה בשנת 1887 ושימש כבית מגוריו של סוחר עשיר, בעל קווי אוניות. כיום משמש המקום כמסעדה.
לתחילת הכתבה
עמק וִינְיָאלֶס
"הטבע הנשקף לנגד עיניי מחוויר את המילים המנסות לתאר אותו". לעמק וינאלס (Valle de Viñales) פני שטח מיוחדים במינם. התופעה הבולטת בנוף הקארסטי הם תִלֵי המוֹגוֹטֶה (Mogote), הנראים כגושי סוכר המוטלים בעמק. בעיני המתבונן מהצד נדמים "גושי סוכר" אלו לזקיפים, השומרים על גידולי התבואה והתירס, שדות הטבק ועצי הדקל המלכותיים, הגדלים על אדמת העמק. האגדה מספרת כי ספנים ספרדים, שראו מבעד לערפל את התצורה המיוחדת של תִלֵי המוגוטה, דימו אותם לאורגן כנסייה ענק, ומכאן גם שמה של שרשרת ההרים באזור - סְיֶירָה דֶה לוֹס אוֹרְגָנוֹס.
תלי המוגוטה הם, כנראה, התופעה הגיאולוגית העתיקה ביותר בקובה. תהליך היווצרותם החל כאשר הקרקע הייתה מישור העשוי מאבן גיר. לאורך מיליוני שנים חלחלו מים לתוך אבן הגיר וכרסמו את החלק הרך של האבן. כתוצאה מכך נוצרו מערות גדולות מתחת לסלע. מאוחר יותר התמוטטו קירות המערות, והסלעים הקשים שנשארו יצרו את המוגוטה. על צוקי המוגוטה מצויה בדרך כלל שכבת קרקע דקה, שלכאורה אינה מאפשרת צמיחה כלשהי; אך למרות זאת הם מכוסים בצמחייה עבותה, שהסתגלה לתנאי מזג האוויר ולקרקע שמתחתיה. מעניינים במיוחד הם עצי הדקל שצמחו במקום. טיפ - רכיבה על אופניים היא דרך מיוחדת לתור את האזור. אפשר לשכור אותם בכמה מקומות בעיירה (ב-8$ ליום בערך). גם רכיבה על סוסים מקובלת ונפוצה.
לתחילת הכתבה
צביקי זידא
לגלות את מרכז אמריקה
www.zaida-centralamerica.co.il
