טיול קצר להר קניה

הר קניה הוא אחד הנופים המרשימים ביותר במדינה, אפילו כשהוא מכוסה עננים ולא ממש ראוים אותו. עידית ומשפחתה נוסעים להר כדי לנקות קצת את הראש, ועל חוויותיהם בכתבה שלפניכם. מה קורה כשלוקחים פונפון שמצמיח שיניים לטיול בהר קניה?
עידית
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: טיול קצר להר קניה
Thinkstock Imagebank ©

מפגש מקרוב עם תופעת האיידס באפריקה

איידס... אני יודעת שפירטתי לכם כבר לגבי המחלה הזאת פה, אבל האמת- אי אפשר ממש להבין מה הולך פה ומה המימידים האמיתיים של המחלה עד שזה לא מגיע לפתח הבית. אפילו את הסטטיסטיקה הנוראית (אם אני לא טועה 1:7 נשאים) קצת קשה לקלוט.... עד שזה מגיע אליכם... אני אציג לכם כמה שאלות מוסריות. האם יש לכם זכות לבקש מהעוזרת שלכם, שמנקה את הבית, לעשות בדיקת איידס? ומה לגבי המבשלת? והמטפלת (nanny) של הילדים? באיזו תדירות? מה הייתם עושים אם הייתם מגלים שהעוזרת שלכם, שגם מבשלת לכם את הארוחות, נשאית של הנגיף? ממשיכים להעסיק אותה? נרתעים? מפטרים? אני חייבת לציין שאלו שאלות לא קלות בכלל.

לפני כמה חודשים החליט אחד השכנים שלנו לבקש מהבחורה שמנקה את הבית ומבשלת את הארוחות בביתו לערוך בדיקת איידס, אתם יודעים - "to be on the safe side". התשובה לא איחרה לבוא - הבחורה, כולה בת 23, נשאית של הנגיף. בעיה - מה עושים? ההיגיון אומר - אז מה?? הנגיף עובר במגע מיני או דרך עירויי דם. אם היא מנקה את הבית - אין שום דרך להידבק. אפילו אם אוכלים אוכל שהיא מבשלת- הנגיף (אתם מוזמנים לתקן אותי אם אני טועה) אינו שורד יותר מדקות ספורות באוויר. אם כך, בואו ניקח את התסריט הגרוע ביותר - הבחורה הכינה אוכל, נחתכה, כמה טיפות דם נפלו לאוכל, אבל היא המשיכה לבשל, ובערב אכלתם את האוכל. עדיין, הסיכוי להידבק שואף לאפס. אבל (וזה "אבל" די גדול..), הרגש אומר - מפחיד מדי. למה לקחת סיכון? למה להיות עם היד על הדופק כל הזמן? ואם יש בכל זאת יש דברים שהמדע אינו יודע? אם בכל זאת, חס וחלילה נדבקים, מה תעזור הסטיטסטיקה? וחוץ מזה, עם כל הסימפטיה, יש עשרות בחורות שמחפשות עבודה, למה פשוט לא להעסיק מישהיא אחרת?..

 ב"דו-קרב" בין הרגש וההיגיון, הרגש בדרך כלל מנצח, ועם כל הכאב החליט השכן לפטר אותה, ולהעסיק מישהי אחרת במקומה. ועכשיו, כמו ב"סולמות וחבלים" שוב הגענו לנקודת ההתחלה - מה עם בדיקת איידס? אולי חוסר הידיעה עדיפה? תיראו, מאוד קל לתת "עיצ`ס" כשמדובר במישהוא אחר. גם אני, כשנשאלתי על-ידי אותו שכן מה לעשות, הזעקתי לעזרתי את ההיגיון. ואז, לפני כמה ימים, נודע לי שסוזן, העוזרת שהעסקנו בבית במשך עשרה חודשים (פיטרתי אותה לפני כ-5 חודשים מסיבות שונות), נפטרה בבית החולים בנקורו מ...איידס. בהתחלה, הרגשתי צער. אחר כך, שוק - אבל איך? נדמה כאילו היא לא היתה ב"קבוצת הסיכון"- היא התקרבה לגיל 50, עם שלושה ילדים גדולים (הגדול בגילי, ואמור להתחתן בקרוב ובהחלט לא טיפשה. אז איך? אולי למילים "קבוצת סיכון" אין פה כל כך משמעות? ואחרי השוק, הגיע תורו של הרגש, הפחד. זה השלב שבו מתחילים להעביר בראש מה היא עשתה בבית, האם היא נחתכה מתישהו, מתי היא בישלה.... בקיצור - לא נעים. אני מקווה שהצלחתי להעביר אליכם את התחושות הלא פשוטות שלי בנושא, ואם יש מישהו שקורא את זה (אולי רופא?) שיכול להרחיב קצת יותר לגבי המחלה, דרכי ההדבקות וההתמודדות, אשמח לשמוע!

לתחילת הכתבה

מנקים את הראש בהר קניה

בשביל לנקות קצת את הראש מהבעיות הללו ומכמה בעיות בחווה, החלטנו לנסוע לסוף שבוע בהר קניה. הר קניה מהווה את אחת האטרקציות המרכזיות בקניה, בעיקר למחפשי האתגרים שמעפילים לפסגתו. העלייה לפסגה כרוכה בטיפוס מקצועי בקרח, ואולם גם הפחות מקצועיים יכולים לעלות עד לפסגה השלישית בגובהה Lenana הנשאת ל-4985 מטר, מבלי הצורך בציוד וידע מקצועי. הטרק אורך בין שלושה ימים (מינימום!! הממהרים מסתכנים במחלת גבהים) לחמישה ימים ואפילו יותר (תלוי במסלול). לנו לא היה את הזמן הדרוש, וכן לטפס עם פונפון לא ממש מומלץ, ולכן הסתפקנו ביומיים בסביבתו.

 בדומה לקילימנג`רו שבטנזניה, נוצר גם הר קניה במהלך הפעילות הוולקאנית שגרמה להיווצרות ה-Rift valley, ואולם הוא יותר "זקן" מהקילימנג`רו, וגאולוגים מאמינים כי בעבר היה גובהו 1500 מטר מעל גובהו המקסימלי הנוכחי (כלומר 5199 מטר). הר זה הוא הגבוה ביותר בקניה, והשני בגובהו באפריקה כולה (את המקום הראשון והמכובד תופס, כמובן "קילי"- הקילימנג`רו). מסביב להר התיישבו אנשי שבט ה"קיקויו", לפני כ-200-300 שנה, צדו בעלי חיים ועיבדו את האדמה שלמרגלותיו. אנשי השבט האמינו כי מקום מושבו של Ngai (אלוהים) הוא בפסגת ההר, ולכן, מתוך כבוד, נהגו לבנות את בתיהם כאשר דלת הכניסה פונה לכיוונו.

שם ההר בשפת הקיקויו "Kirinyaga" שמשמעותו "ההר הלבן" (או הבהיר), ובשפת שבט ה"קמבה", השוכנים אף הם באיזור, "Kee Nyaa" שמשמעותו "איזור בנות היענה" - על שם הפסים הלבנים (קרח) והשחורים (אבן חשופה) שהזכירו להם את נוצות היען. גם פה מורגש "אפקט החממה" הגורם לעלייה של הטמפרטורה הגלובלית - הקרח בפסגת ההר נמצא בתהליך מתמיד של נסיגה, דבר שהופך את הטיפוס בקרח מכיוון Naro Moru למסוכן. בבדיחה חצי עצובה, אמר שיקוקו (עליו בהמשך!) שעוד מעט הם יצטרכו להחליף את ציוד הטיפוס בקרח לציוד טיפוס על סלעים...

הגענו לבקתות של קרוליין ושיקוקו, זוג מקומי, כבר בחושך. הם קיבלו את פנינו כאשר כל אחד עונד לראשו פנס ראש. אין להם חשמל בבית - במשך היום הם טוענים בטרייה באמצעות אנרגיה סולארית, ובלילה הם מנצלים את החשמל. התמקמנו בבקתות המדהימות, שנראות כאילו נלקחו מארץ האגדות, וטרפנו (כל הקפצוצים בדרך מסייעים בצורה נפלאה להגברת הרעב...) את ארוחת הערב המצויינת שהכינה קרוליין- בשר, דגים, ירקות, אורז, תפוחי אדמה.... בקיצור- מכל טוב! לאחר ארוחת הערב, ואחרי שכמעט ולא יכולנו לזוז מהכיסא, הצטרף אלינו שיקוקו וסיפר לנו קצת על עצמו ועל החיים באיזור.

עד לפני ארבע שנים, היתה באיזור מעין שלוחה של אחת מהאוניברסיטאות בארה"ב ללימודי סביבה, ותמורת סכום "זעום" (בסביבות 11,000 דולר לא כולל טיסות...) היו סטודנטים אמריקאים מגיעים לאיזור לסימסטר (חודשיים וחצי) על מנת להתנסות באופן פיסי בהשרדות, ניהול סביבתי, משחקי מנהיגות ועוד, ולטייל ברחבי קניה - הר קניה, מומבסה, מסאי מרה, וטנזניה. משהו מעין "קייטנה אוניברסיטאית"... (גם אני לא הייתי מתנגדת לקבל כך כמה נקודות לתואר...). שיקוקו ניהל את המקום מבחינת ההדרכה. ואולם מאז הפיגוע שהיה במלון הישראלי במומבסה, החליטה האוניברסיטה לבטל את הקורס בגלל הסיכון הביטחוני. מאז מתעסק שיקוקו עדיין בתיירות ובהדרכה, אולם לא באותה אינטנסיביות. לכל המעוניינים - יש לו ידע עצום לגבי האופציות והמסלולים בקניה בכלל ובאיזור ההר בפרט, והוא ישמח לסייע לכם באירגון טיולים או מסלולים באיזור! למעוניינים, כתובת האימייל של שיקוקו: info@janamwilderness.com, או shikuku_ooko@wanachi.com

בני הזוג אינם שייכם לשבט ה"קיקויו", שמהווה את הרוב באיזור, אלא משבט ה"לאו" הנמצא ליד אגם ויקטוריה (במערב המדינה), ויש להם בחצר בריכה קטנה עם דגי נסיכת הנילוס שמזכירים להם את ה"בית". הבקתות אף הן בנויות בצורה האופיינית לשבט - מחימר וטיט עם גג ענפים. חלק מהריהוט מיובא מאוגנדה ואת חלקו בנה שיקוקו במו ידיו. מומלץ בחום!!!

למרות שאני שונאת (באמת שונאת!!) לקום מוקדם בבוקר, כיוונו את השעונים על השעה שש בבוקר - השעה בה הריאות טובה ואפשר לראות את ההר, כי בדרך כלל, במהלך המשך היום, ההר מכוסה עננים (הגענו עד פה ונחזור בלי לראות את ההר??). נכנסו למיטה הגדולה, התכסינו בשמיכת הצמר (קר מאוד באיזור) ותכננו ללכת לישון... אבל, לפונפון היו תכניות קצת אחרות... למסכנון צומחות שיניים (ככל הנראה משימה לא פשוטה בכלל...) ולא יהיה זה מוגזם להגיד שהוא, ובעקבותיו גם אנחנו, התעוררנו כל ארבעים וחמש דקות בממוצע... באיזשהוא שלב (כנראה בסביבות חמש בבוקר) הוא החליט להפסיק להפריע, מה שגרם לנו לשקוע בשינה עמוקה עמוקה.. התעוררתי בבהלה למשמע ציוצי ציפורים ואור מהחלון. מניסיוני, אין אור בשש בבוקר, ואף ציפור לא פראייארית לעזוב את הקן החם ולהתחיל לצייץ בשעה כזאת. זינקנו מהמיטה ויצאנו מהר מהבקתה עם המצלמה ביד, כמובן, כדי להספיק לראות ולהצטלם על רקע ההר. התוצאות לפניכם. השמש זורחת, הצמחייה ירוקה ורעננה, אבל הר- אין, פשוט אין.

 אם לא ראינו את הההר, לפחות "נחווה" אותו החלטנו, ואחרי ארוחת הבוקר, נסענו עם הג`יפ לנקודה הכי גבוהה אליה אפשר להגיע עם הרכב- ה-Meteorological station, הנמצאת בגובה 10,000 רגל. אחרי כשעה נסיעה ב-"דרך לא דרך", הגענו. ה"דרך" (אין לי שום תואר אחר לכנות אותה) עוברת בתוך יער, בנוף שמזכיר את פארק ה-Aberdares הנמצא סמוך לביתנו. התרשמנו, הצטלמנו, הכנו קפה עם עוגיות, וירדנו חזרה עם שלושה טרמפיסטים, שלמרות שקפצו כהוגן בארגז של הטנדר, לא ראיתי מאושרים מהם (מה שחמישה ימי טרק על הר עושים לאנשים...).

 את ה"הר" לא ממש חווינו, שזה קצת חבל, במיוחד לאור התלהבותם של הרבה אנשים מהנופים בעת הטיפוס. אבל היה לנו סוף שבוע נחמד מאוד, פגשנו זוג מקסים, החכמנו קצת בנושא השבטים והמאבקים הפנימיים ביניהם, ו... צריך להשאיר משהוא גם לעתיד כשהפונפון יגדל ויבוא לעשות פה "טיול שורשים", לא?...

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על הפארק הלאומי הר קניה