מגיעים לסיאטל
העיר סיאטל שבמדינת וושינגטון ארה"ב, נמצאת במרחק שלוש שעות נסיעה מהעיר ואנקובר. בין שתי הערים יש קו תחבורה סדיר של אוטובוסים שיוצאים מתחנת הרכבת. מעבר הגבול הראשי נמצא על כביש מספר 5 (ארה"ב) שהופך לכביש 99 (קנדה). לאילו מכם שמתכננים לעבור את הגבול במכונית מומלץ להשתמש במעבר הגבול Bellingham (מעבר מכביש מספר 5 לכביש מספר 539 בארה"ב. אם מגעים מקנדה נוסעים בכביש מספר 1 ועוברים לכביש מספר 13).
המעבר בנקודה זו מהיר מאוד אך אין בו משרדי הגירה ולכן יש להיות מצוידים באשרות כניסה לארה"ב וקנדה. אפשרות מעבר נוספת היא המעבורת שמחברת בין סיאטל לויקטוריה שעל האי ואנקובר. כפי שכתבנו בעבר, טיסות לסיאטל זולות מטיסות לואנקובר. לאלה מכם שרוצים לטייל בארה"ב וגם בקנדה עדיף לעבור את המרחק בין שתי הערים באוטובוס במחיר של 20$.
ירדנו לסיאטל לשני לילות. עד הגבול ליווה אותנו כיסוי דק של שלג שעטף בלבן כל דבר בצדי הדרכים. מרגע שהגענו לגבול עם ארה"ב הוא נעלם כלא היה (מוזר שגם הטבע אוהב את קנדה יותר). כביש מספר 5 עובר בקטע זה באזור כפרי מישורי, אך את הדרך מלווה מראה הפסגות המושלגות של הריCascade .
סיאטל בנויה על חצאי איים בין Puget Sound ל-Lake Washington. יש בה את מערכת המעבורות השניה בגודלה בעולם והיא מפורסמת במגוון הדגה ובשפע מאכלי הים שיש בה. פרט להיותה עיר נמל התפרסמה סיאטל במהלך שנות ה-90 גם כמרכז למוסיקת רוק, והייתה בית לזרם האלטרנטיבי וללהקות כגון Nirvana, Pearl Jam and Soundgarden. בשנים האחרונות יש בעיר אבטלה קשה ואלפי מחוסרי בית שנראים באזור מרכז העיר מעניקים לה פרסום מסוג אחר.
מה לעשות בעיר
הגענו אל העיר בשעות הצהרים ולהפתעתנו לא ירד גשם. ניצלנו את מזג האוויר הנדיר וירדנו לאזור הים. על קו החוף ישנם מספר רציפים ובהם תחנת המעבורת, חנויות, מסעדות וגם Seattle Aquarium, Argosy Cruises Harbor Tour, ו- Pacifoc Science Center הכולל קלנוע Imax. ברחוב מעל נמצא Pike Place Market, מה שהתחיל כשוק איכרים התפתח לאחת האטרקציות של העיר. בשוק המקורה והמסועף אפשר למצוא מעדניות, דוכני פירות וירקות, חפצי אומנות, זמרי חוצות, מסעדות ודוכני דגים בהם ניתן לקנות מלבד דגים, גם מיני סרטנים, צדפות ועוד. בחלק מהדוכנים במטרה למשוך קונים וגם לעשות את העבודה יותר משעשעת נזרקים הדגים מיד ליד בלהטוטנות מה שנקרא: Pike Market Fish Throw. השוק מגוון ושוקק, אבל למרות כל האוכל מסביב קצת קשה למצוא מקום ישיבה מרווח לאכילה עם ילדים.
השתכנו במלון שנמצא ממש לצד סימלה של העיר ה-Space Needle. המגדל שגובהו 605 feet (כמעט 200 מטר), נבנה בשנת 1962 והוא חלק ממתחם שנקרא Seattle Center. כרטיסים (5$ לילד, 10$ לנוער, 12$ למבוגר) מזכים בנסיעה בת 41 שניות באחת משלושת המעליות החיצוניות של המגדל אל מצפה עגול ממנו ניתן להשקיף על העיר.
בתוך המצפה יש אינפורמציה על המבנה והסביבה,דוכן קפה ומרפסת עם טלסקופים. ביום בהיר יש תצפית נהדרת של 360 מעלות. אנחנו עלינו למגדל קצת לפני השקיעה וכך נהנו ממראה העיר באור יום וגם טעמנו ממראה לילי. לא ביקרנו במסעדה המפורסמת שמסתובבת בראש המגדל, אבל התרשמנו מהעובדה שהיא מסתובבת על ידי מנוע ששווה בעוצמתו למנוע של מכונת תפירה. פרטים נוספים באתר האינטרנט www.spaceneedle.com
את יום המחרת שהיה גשום, בילינו במוזיאון לתולדות מוסיקת הרוק בשם: Experience Music Project שנמצא ממש מתחת ל- Space Needle ב-Seattle Center. המבנה של המקום אמור לסמל גיטרה שבורה והוא בנוי מארבעה חלקים בעלי צורה לא מוגדרת, שכל אחד מהם מצופה בלוחות מתכת בצבע שונה.
ה-Monorail, רכבת עלית, שמחברת בין מרכז העיר ל Seattle Center עוברת בחלל בין חלקי המבנה ונראית כגשר אליו מתוחים מיתרי הגיטרה. בקומת הכניסה ליד פסל שמורכב מ- 600 כלי נגינה שונים, ניתן לקבל מדריך דיגיטלי אישי עם אוזניות, ולערוך סיור בין המוצגים השונים (פרטי לבוש, פוסטרים, רעיונות מצולמים וכו`) שמספרים את סיפור התפתחותה של המוסיקה הפופולרית בארה"ב.
חלק מיוחד מוקדש לג`ימי הנדריקס יליד העיר. התצוגה לא עניינה במיוחד את הילדים, מעיין העדיפה להקשיב לכל קטעי המוסיקה שנמצאים במדריך הדיגיטלי, ואוריה ושחר העדיפו לבלות בקומה העליונה בה ממוקמת מעבדת הקול. בחדרים אטומים לרעש אפשר להתנסות בנגינה על גיטרות חשמליות, תופים או אורגן, לשיר למיקרופון, ואפילו לנגן כלהקה ולהקליט CD. באחד החדרים אפשר להתנסות בהופעה מול קהל אמיתי, או פשוט להיות הקהל ולשמש אוזן לניסיונות של אחרים. אנחנו בחרנו ללכת על בטוח ולהופיע מול קהל פיקטיבי שמוקרן על מסך.
אבל קודם היינו צריכים לבחור את השיר בו נופיע, וכמובן שם ללהקה. אחרי התלבטות קצרה נבחר השם The Plastic Raincoats, לבושים במעילי הגשם ששמשו אותנו להגיע למוזיאון נכנסנו לאולם כדי לבצע את השיר "אני אוהב רוקנרול" מול קהל אלפים מריע. סבא סימור שפגש אותנו בסיאטל כל כך התלהב במהלך ההופעה, הוא שר בהתלהבות בעודו מכה בתוף מרים, בסוף היום הייתה כף ידו כחולה משטף הדם שנגרם מעצמת המכות. בסיום אפשר לקנות תמונות שצולמו במהלך "ההופעה" וגם לקבל העתק מהכרטיסים שנמכרו לצופים (במחיר 60$ לכרטיס - אנחנו לא היינו משלמים מחיר כזה אפילו לא כדי לשמוע את להקת "The Plastic Raincoats).
עוד מוזיאונים וקפה
פעילות נוספת שהילדים אהבו הייתה מסע בעקבות מוסיקת הפנק (Funk). לא כמו בדיסנלנד אבל דומה. במוזיאון החדיש יש שימוש רב במחשבים, כלים אלקטרונים, מסכי טלוויזיה שטוחים וכמובן הרבה מוסיקה, בראין היה מאושר. בערבים לאחר סגירת המוזיאון מתקיימות במקום הופעות חיות. (מחיר כניסה: ילדים עד גיל שבע- חינם, 7-12: 14.95$, נוער: 15.95$ , מבוגר 19.95$ המחירים נכונים לשנת 2002).
אם כבר הזכרנו את דיסנילנד, אז כדאי גם לספר על "קפה יער הגשם". זו מסעדה שנמצאת בתוך מרכז קניות גדול מדרום למרכז העיר (טלפון להזמנה: 2062488882). ברגע שעוברים מתחת לשער, שהוא בעצם אקווריום דגים גדול, מתנתקים מהעולם החיצון ונכנסים למסעדה בלב הג`ונגל. ליד הבר מאחורי מסך של גשם, יושבים אנשים על כסאות בצורת זברות וג`ירפות, צמחיה סבוכה מכסה כל פינה וחיות בגודל טבעי זזות בין העצים. עברנו ליד פילים,והתיישבנו בפינה שנראתה במבט ראשון שקטה. היה מאוחר לברוח כשהקופים התחילו לנער את העץ מעלינו. המלצרים במקום לבושים כעובדי ספארי ומזהירים בקריאות רמות את הסועדים בכל פעם שיוצאת מהמטבח מנת הקינוח הפופולרית Volcano. במקום מוגשות כפי שנהוג בארה"ב מנות גדולות מדי אבל התפאורה מענינת.
כפ שהזכרנו Space Needle ו- Experience Music Project נמצאים ב-Seattle Center, המתחם המטופח שניבנה ליריד העולמי, משמש משכן למבני תרבות אחדים, בניהם: מוזיאון המדע, מוזיאון הילדים, אולם הוקי, גלריות תיאטרון, פרק שעשועים קטן ועוד. במרכז בתוך ספירלה שמזכירה קצת את Auroville ניצבת מזרקה מנגנת. בכדי להרגיע את העוברים והשבים (שמסתובבים שם בדרך כלל בגשם) מוצב שלט שמסביר כי המים במזרקה ממוחזרים ולא מתבזבזים. ההליכה בין המבנים היא ברגל ובשטח מוצבים גם פסלים אחדים. למי שמעונין לבקר ביותר משלושה מקומות מומלץ לרכוש City Pass (35$ למבוגר, 21$ לילד) שמקנה כניסה לשישה אתרים בעיר.
במרכז העיר, שם נמצאים רחובות הקניות וגם מוזיאון האומנות עברנו רק ברכב, שדרות העצים היו מקושטות במנורות קטנות לכבוד חג המולד, חלונות הראוה היו חגיגיים אבל מחוסרי הבית הזכירו לנו שסיאטל היא בעצם גם מרכז למהפכה חברתית.
