לונג ביץ' ופארק ריניאר
הגענו למדינת וושינגטון. ככל שמצפינים הנוף נראה יותר פרוע, האזור נראה יותר נידח ובלתי מיושב. לאחר שעברנו בחצי האי לונג ביץ`, חלפו מיילים רבים עד שראינו סימני ישוב. הדרך עברה בתוך נוף מיוער, ליד ביצות וים. בדרך ראינו הרים של צדפות שנשלו מהים והן מוחזרות ריקות לים. הפסולות נגרסות ומשמשות ,בין היתר, כמצע לסלילת כבישים. עוד ראינו, יערות שלמים שניטעו לטובת תעשיית העץ של וושינגטון. לאחר 40 שנים הם נכרתים ויער חדש נשתל במקומם. למרות שבמחשבה מעמיקה עדיף לכרות עצים לבנית בתים כי עצים חוזרים לצמוח ומחצבות משאירות בהרים צלקות בלתי הפיכות, יש לציין שזה בכל זאת עצוב לראות יער כרות - זה נראה כמו שדה קרב לאחר מלחמה, שדה קטל.
לאחר הביקור בעיירה לונג ביץ`, (ביקרנו גם במוזיאון העפיפונים, שהתגלה כ"מוסד" מאוד קלוש עם מעט עפיפונים וחנות. אמנם קראנו לאחר מכן בעיתון פרסומי שהם מתכוונים לעבור בקרוב לבנין אחר הרבה יותר גדול ובו להציג שפע של עפיפונים - אך בינתיים זה בהחלט מאכזב - 8$ למשפחה) הסתבר שלאורך החוף יש בעיקר עיירות נופש, שתכליתן בילוי, אכילה ומנוחה והבנו שאין עוד טעם להמשיך במסלול הזה.
באורגון זכינו לראות חופים רבים ומדהימים ודי לנו בכך. החלטנו לרכז את מעט הימים שיש באפשרותנו להקדיש למדינת וושינגטון בשלושה מוקדים בלבד. אי לכך שמנו פנינו אל פנים המדינה לביקור ב-NATIONAL PARK MOUNT RAINIER. זהו פארק מאוד יפה, שבמרכזו הר געש נישא, 14,411 רגל גובהו. ההר מכוסה שלג- וקרחונים בפסגתו. בהיותו הר געש פעיל, הוא מהווה, כמובן, סכנה אמיתית לאזור נרחב ביותר. התפרצות תביא להמסת הקרחונים ולמפולת בוץ שעלולה להחריב כפרים וערים. בינתיים, ההר מאוד מרשים, ובמרכז המבקרים למדנו רבות אודותיו ואודות האזור בכלל.
מהר RAINIER עשינו את דרכנו לסיאטל. ככל הידוע לנו לא ניתן למצוא חניון קאראוונים, אלא רק בפאתי העיר, במרחק רב ממוקדי העניין. כפי שעשינו בסאן פרנסיסקו, גם פה חנינו את ה- RV בחנית המוטל ועברנו ללון בחדר לכמה לילות. ( MOTEL MARCO POLO , AURORA 4114 , 59$ ללילה, אוטובוס מס. 16 מגיע מקרבת המלון עד ל-DOWNTOWN).
סיאטל
סיאטל קיבלה את פנינו במזג אוויר אביבי, בהיר וחמים - דבר נדיר למדי לעיר שבמשך 10 חודשים בשנה היא מכוסה עננים ולא רואה שמש. סיאטל היא עיר צעירה, דינאמית, שלצד תעשיות כבדות כמו מפעלי BOEING, ותעשיית עץ מפותחת, עוסקת גם בהיי טק - היא משכנה של חברת מיקרוסופט, וגם בתיירות. העיר שופעת מאות בתי קפה, של חברת סטארבקס, של SEATTLE BEST COFFEE , וגם אחרים. בסיאטל קהילה אסיאתית גדולה, וזו גם הפעם הראשונה, למעשה, שפגשנו אפרו-אמריקאים בחוף המערבי.
באופן נוח מאוד רוב האטרקציות בסיאטל נמצאות באזור הדאון טאון, במרחק הליכה זו מזו. התחלנו את הסיור ב- PIKE PLACE MARKET, שוק נהדר של ירקות, דגים ועבודות יד, המשקיף אל המפרץ. המשכנו לשוטט באזור, דרך PIONEER SQUARE, נכנסנו לביקור במוזיאון האומנות, לבקשתו של אבשלום. במוזיאון יש תערוכות משבטים שונים מאפריקה, פריטים מתרבויות קדומות: מיוון, ממצריים, מקוריאה, ועוד. כמו כן יש תערוכה של אומנות עכשווית. היה מרשים ומעניין. (מבוגר 7$,ילדים מתחת לגיל 12 - חינם).
המשכנו בשיטוט והגענו לקו הים, לאזור הרציפים, ל- WATERFRONT. נכנסנו ל- IMAX לצפיה בסרט על התפרצות הר הגעש - ST HELENS. הסרט היה מעניין -ב-18 למאי 1980 התפרץ ההר לאחר 123 שנים בהן היה רדום. קשה לתאר את ההרס והשממה שההתפרצות, שבה נספו 59 בני אדם, הותירה אחריה. אח"כ החלטנו לצאת לשייט במפרץ ELLIOTT BAY. בשייט שמענו הרבה פרטים ונתונים על העיר. (מחיר לשייט של שעה- מבוגר 17$, לילד 8$).
החלטנו לסיים את היום בעליה ל- NEEDLE , מגדל המאפשר תצפית של 360 מעלות על כל האזור, שנבנה לכבוד התערוכה שנערכה בעיר לפני כ-40 שנים והושאר על קנו ומהווה אטרקציה לכל התיירים המגיעים לכאן. (12.50$ למבוגר,5$ לילד) כדי להגיע ל- NEEDLE עלינו על ה- MONORAIL, וזה היווה אטרקציה נוספת, שונה, עבור הילדים.
מוזיאון הילדים היה מאוד מוצלח והילדים התלהבו מאוד ואפילו ביקשו לחזור פעם נוספת - בחוץ חיכתה ההפתעה המרעננת בדמותה של מזרקה ענקית דמוית פטרייה, שמשלבת משחקי מים ומוזיקה. ילדי העיר וגם ילדינו נהנו מאוד להתרוצץ ולהירטב ברחבה עוד ועוד. כך זכו אור ואבשלום לחגוג את חג השבועות, אם כי באיחור.(מוזיאון ילדים: 6$ שעות פתיחה: שני-שישי 10-17 שבת-ראשון 10-18 ).
בטרם נפרד מסיאטל, הלכנו לבקר במפעלי BOEING. בעיר EVERETT , צפונית לסיאטל, ממוקם מפעל גדול מאוד, בו מרכיבים מטוסים ויש גם סיור מודרך בתוך המפעל. מקפידים מאוד - לטעמנו יותר מידי - שלא להכניס לסיור ילדים הנמוכים מ- 127 ס"מ. הסיור מתחיל בסרט ולאחריו נכנסים למפעל ומקבלים הסברים לאורך פס הייצור של מטוס ה-BOEING 747. למותר לציין שמאז ארועי ה-11 לספטמבר חווה גם חברת בואינג האטה גדולה מאוד בהזמנות, ומאז כבר פיטרה 32,000 עובדי ייצור.
מחצי האי אולימפיק לויקטוריה
חזרנו לסיאטל כדי לעלות על המעבורת ל- BAYBRIDGE, וכך הגענו לחצי האי אולימפיק. (מבוגר 5.40$, ילד 4.40$, מכונית 9.50-$12.00, קראוון- RV- 28.50-36.00$). לאורך הכבישים בכל חצי האי היו פזורים עשרות דוכנים של ממכר זיקוקי די-נור לקראת חגיגות ה-4 ביולי. ביקרנו ב- PORT TOWNSEND, שם זכינו לראות מטוסים ימיים הממריאים ונוחתים על המים, מגדלור מעניין וכמה מבנים וויקטוריאניים. ב- OLYMPIC NATIONAL FOREST ביקרנו רק ב- HOH RIVER RAINFOREST שם עשינו מסלול קצר ונעים. לפארק יש 8 כניסות נפרדות שאינן מתחברות בכבישים פנימיים ולכן, אם אין די זמן קשה מאוד לבקר בו באופן יסודי. בחרנו בכניסה הנ"ל על פי המלצות הספרים, אך לא התלהבנו כמוהם.
אחר כך נסענו בכביש מפותל וארוך עד ל-NEAH BAY, עיירה מרכזית בשמורה של אינדיאנים משבט המאקה.
מסתבר שאנשי המאקה ממשיכים גם היום במנהג צייד הליווייתנים, וזאת עפ"י הסכם שחתמו בשעתם עם ממשלת ארה"ב במסגרת הסדר האינדיאנים, המאפשר להם צייד ליוויתנים לתמיד. בשנת 1920 הופסק הצייד מאחר שהליוויתנים הגיעו לסף הכחדה. בינתיים חוקק חוק הגנה על יונקי הים המדהימים האלה, אך אנשי המאקה רואים עצמם זכאים להמשיך בצייד, מכח ההסכם, ומשום שזה טבוע בתרבותם, ואף חיוני לבריאותם, הם טוענים. יש כמובן שיח ציבורי מאוד סוער בעניין זה, ובינתיים אנשי המאקה ממשיכים לצוד ליוויתנים באופן מוגבל ומבוקר, באמצעים מעט יותר "הומניים"
ולשימושם העצמי בלבד. יש האומרים שהסונר של חיל הים האמריקאי, וזיהום המים בחומרים שונים מסבים לליווייתנים יותר נזק מאשר אנשי המאקה, אך תאלצו להודות שהצייד הוא אקט שנוי במחלוקת.
העיירה עצמה היא יישוב עלוב לחוף האוקיאנוס, שבסביבתו חופים מפורצים ומרהיבים במיוחד. בין היתר טיילנו ב- CAPE FLATTERY, הנקודה הכי צפון מערבית ב-MAINLAND של ארה"ב, שם צפינו מראש הצוקים אל ניקבות הסלע שגלי הים יצרו, וב-SHI SHI BEACH, אליו הגענו לאחר טרק במסלול חדש ומעניין שזה מכבר נפתח, העובר דרך יער גשם ומגיע לחוף פראי יפיפה.
בים, בקרבת החוף, פזורים סלעי ענק משוננים, המשווים לחוף מראה בראשיתי. לאורך החוף פזורים גזעי עצים שהגיעו לים דרך נהרות ומיער הגשם הצמוד, ושגלי הים החזירו לחוף. אילתרנו מיד מדורה. הילדים בנו שלל רהיטים מכל גזרי העץ. ניסינו לשווא לדוג לנו ארוחה, והמשכנו ללינה ב- LAKE CRESCENT. חנינו בתוך יער- נכנה אותו "היער הירוק", משום שכל כולו ירוק מדהים, גם גזעי העצים והענפים המכוסים אזוב. היער שוכן על גדת אגם שהצליח להלהיב אותנו, אפילו אחרי כל האגמים שכבר ראינו עד כה. צבעו משתנה מרגע לרגע וממקום למקום, בין ירוק עמוק לטורקיז כהה לכחול ואפור - על פי השמים וההרים המיוערים סביב. לא יפלא, איפוא, שעל לוחיות הרישוי של מדינת וושינגטון רשום THE EVERGREEN STATE- זו אכן מדינה ירוקה מאוד.
את וושינגטון עזבנו במעבורת מ-PORT ANGELES לוויקטוריה (COHO FERRY TO VICTORIA BC), ביום גשם שוטף. (מבוגר 8.50$, ילדים 5-11 4.25$, RV 65$, תלוי באורך - אין הזמנות, יש להתייצב כשעה או יותר לפני מועד ההפלגה - שעות משתנות בהתאם לתאריכים על כן יש לברר מראש - 4574491 - 360).
