תכנון והגעה
אחרי ציפיה ארוכה מאוד (הזמנו באוגוסט 2007), נסענו לחופשת סקי שניה במרחבים הפתוחים והמדהימים של Les Arcs בצרפת. הזמנו דרך קלאב-מד והכול עבד כמו שצריך. החופשה עלתה כ- 1700 יורו לאדם וכללה טיסה, העברות לאתר הסקי, פנסיון מלא, 6 ימי הדרכה של שני שיעורים ביום (כל שיעור כשעתיים וחצי), ציוד סקי + ביטוח ציוד, ביטוח רפואי. הטיסה יצאה בזמן המתוכנן וכללה בעיקר אנשים שיצאו לסקי. הגענו לג`נבה אחרי טיסה של 3.5 שעות, היינו בסה"כ כ- 20 אנשים באוטובוס, הדרך הייתה יפהפיה ומעניינת ונמשכה כ- 3.5 שעות.
לתחילת הכתבה
מלון
הזמנו מקום ב- Arcs Extreme, בגובה של 2000 מטר (המלון הכי גבוה באתר הסקי). המלון היה גדול, מאובזר ונחמד מאוד (בר משקאות שהיה פתוח עד שעה מאוחרת, שולחנות סנוקר, מועדון ריקודים, צווות בידור שהעלה הופעות נחמדות כל ערב). חדר האוכל במלון היה מצוין! אוכל משובח ובשפע (כמו מלון 5 כוכבים בארץ רק יותר טעים). כדאי לזכור שב- Arcs Extreme אין שיעורי סקי לילדים מתחת לגיל 12. ליד המלון יש מספר קטן של פאבים, סופרמרקט אחד ו- 2-3 חנויות לציוד ספורט.
לתחילת הכתבה
העיירה
ב- Les Arcs יש 4 עיירות סקי בגבהים שונים (2000, 1950, 1800, 1600) ואנחנו היינו בכולן פרט לעיירה בגובה של 1600. מכולן, הכי יפה הייתה זו בגובה של 1950 – עיירה שקטה, עם בתים ציוריים ומספר חנויות. דרך העיירה עובר מסלול סקי כך שאתה יכול ממש לגלוש דרך העיירה ולעצור בקלות איפה שבא לך.
האתר
אתר הסקי מדהים! שפע של מסלולים לכל הרמות, עשרות מסלולים כחולים ברמות שונות של קושי, ממתונים מאוד ועד תלולים (כחול כהה). באתר יש מערכת מעליות משוכללת ביותר, כך שפרט לפעם אחת, לא נתקלנו בתורים של יותר מ- 2-3 דקות. האתר מתפרש על פני קילומטרים רבים (200 קילומטר) ומחובר ע"י רכבל מיוחד לאתר נוסף (La Plagne). למרבה הצער, הרכבל לא עבד כאשר היינו שם. ב- Les Arcs יש מסלולים ארוכים מאוד, שיורדים מגובה של 3100 עד ל- 1600, כאשר אנחנו גלשנו בעיקר מ- 2600 ועד 1800. יש מסלולים רבים שחוצים את האתר לרוחב ורבים מהם עוברים בין עצים (חוויה פסטורלית ומיוחדת). ראויה לציון מיוחד הינה מערה של פסלי קרח, בגובה של 2600 מטר (קל מאוד להגיע לשם), מגובה זה ניתן לרדת במסלול כחול קל מאוד, מסלול כחול קשה יותר ובשני מסלולים אדומים. באתר יש כשני איזורים עם מקפצות ברמות קושי שונות (היו שם גם חבר`ה עם snowboard וגם גולשי סקי "רגילים" (אנחנו). איכות השלג הייתה מצוינת, כאשר היו לנו יומיים מעוננים מאוד (שלג, רוח ומעט קרח) וארבעה ימים מדהימים, של שמיים כחולים ופאודר אינסופי. מבחינת אטרקציות, ראינו כלבי מזחלת שאפשר לשכור אותה לטיול, ראינו מצנחי רחיפה וכמובן, אופנועי שלג. לסיכום, אתר מומלץ מאוד, למתחילים, בינוניים ומתקדמים.
לתחילת הכתבה
ימי הגלישה - קצת אחרת
…פתיתי שלג עבים נפלו על אפה המנומש, "אני לא מאמינה, מאז שהייתי ילדה קטנה לא ראיתי שלג שיורד בצורה כזאת, זה ממש יפה", אמרה ג`יין והחזירה את מבטה אל השמיים הכהים, אל הפתיתים המרקדים סביבה במעגלים רחבים. החבר`ה שעמדו סביבה הגיבו בנהמות שמחות למראות שנגלו לכל עבר. "היי", אמר שמר, תוך כדי יצירת כדור השלג הראשון שלו, "בואו נעשה איש שלג, מזמן רציתי" כמובן שהכדור היה מיועד למטרה אחרת לגמרי ובמעוף קצר התנפץ לרסיסים לבנים על עורפו של גיל שהגיב בחיוך מופתע למתרחש בזמן שסרגי התבונן בסביבה במבט נוסטלגי. וכך מצאו את עצמם ארבעה חבר`ה בהרפתקה בצרפת המושלגת, בלז-ארק המקסימה, בלילה הראשון למסעם, עדים לריקוד הפראי של החורף. "אני חייבת לצלם פתית שלג מקרוב למזכרת" חשבה לעצמה ג`יין והמחשבה התעופפה לה כמו שהגיעה.
כוכבי הלילה זרחו ובירכו לשלום, עץ מקושט בנורות צבעוניות קרא לשמוח איתו יחד. "היי תראו את זה!" קרא שמר בהתלהבות תוך כדי טיפוס קצר לכיוון נטיפי קרח שחשפו את שיניהם. "התגונני!" הוא קרא ונכנס לתנוחת אנ-גרד מנופף בנטיף קרח שלא הבין מה רוצים ממנו ולמי הוא הפריע. תגובתה של ג`יין לא איחרה לבוא והם הסתייפו בריקוד משעשע וקריאות שמחה בנטיפי קרח נוצצים לצלילי קריאות עידוד של גיל וסרגי שצפו מהצד. נרגשים ושמחים חזרו ארבעת המוסקטרים לחדריהם בציפיה ליום חדש שיגיע וליום סקי הראשון שלהם בהרי האלפים הצרפתיים.
הנה בוקר של יום הגלישה הראשון. בני החבורה שמו את הציוד והתפצלו לפי קבוצות ההדרכה שהוגדרו מראש. "אוי לא", מילמלה ג`יין בראותה את הטי-בר המאיים שנישא לגובה רב אשר שחיכה לקבוצת הגולשים המתקרבת, "זה ממש תלול.." אבל אין העומד בפני הרצון ולאחר כמה נשימות עמוקות ומבוהלות והקפדה על רגליים מקבילות נפתח בפני הקבוצה האמיצה שדה שלג טרי ויום הגלישה הראשון שסוף סוף הגיע.
סיבוב ימינה, סיבוב שמאלה ושוב ימינה, רוח משחקת בשיער ועושה תסרוקות בעיצוב חדשני. "למה הרגליים לא מקשיבות לי" חשבה ג`יין בדהירה פראית אחרי קבוצתה. "אנחנו לא נעשה מסלולים אדומים, נכון?" היא שאלה בחשש את המדריך באחת העצירות, "נראה, אולי לקראת אמצע השבוע" ענה ווליאם בחיוך ערמומי וקפץ במורד המדרון בצעדי ענק כאמא ברווזה המובילה את צאצאיה לשחיה ראשונה.
"היי הנה שמר וסרגי" צרחה ג`יין בהתלהבות, בראותה את חבריה מגובה המעלית עליה ישבה. "את בטוחה שזה הם?" ענה לה גיל בספקנות והסתכל לכיוון. "בטח שזה הם" לא הפסיקה להתלהב ג`יין, "אתה רוצה את הנקודה בכתום – זה שמר!". לאחר זמן מה היא התעייפה מקריאות וניפנופים והתבוננה בהשתעשעות בדילוגי הברווזים שחבריה ביצעו בשקדנות רבה. מי היה מאמין אז מה יעשו החבר`ה לקראת סוף הטיול אבל הם בעצמם עוד לא ידעו.
ברגליים אמיצות ועדיין נשימות עמוקות נפתח יום הסקי השני – "מי המציא בכלל את הטי-בר המעצבן הזה" חשבה ג`יין לעצמה ועקפה בקושי את גיל שהתנתק מהמעלית והיה שרוע בתוך ערימת שלג שכנראה נראתה לו יותר טובה מאשר הטיול בטי-בר המאיים. וויליאם הכל-יכול קפץ לעזרתו של גיל חסר האונים והדריך אותו מה עושים כשאתה מרגיש קבור והסקי לא משתף פעולה. לאחר דקות בודדות נראה גיל על פסגת המעלית מרוצה שהדבר מאחוריו ומקלל בנשמתו את ההוא שבנה את המעלית המעצבנת.
"בואו נלמד איך גולשים ברוורס" קרא וויליאם ובתנועות קלות התהפך עם הגב למדרון וגלש אחורה. "היי, אני חושבת שזה מצליח לי" חשבה לעצמה ג`יין בהתלהבות ומצאה את עצמה קבורה בתעלה צדדית מלאת שלג, מנסה לזחול החוצה למסלול הכבוש. היום נגמר עוד יותר מהר מהדהירות של הקבוצה על פני המרחבים המושלגים ורק סנטר כואב, שמשום מה החליט לבדוק את רכות השלג, הזכיר לג`יין על תעלולי היום. מי שאמר לחלום בלבן צדק, גם תוך כדי חלום קפצה ג`יין מעל ערימות השלג וגלשה במורדות הלבנים.
"היום נצא ליום גלישה מלא ונחזור רק בערב" הצהיר וויליאם לקבוצתו תוך כדי חלוקת נעלי בית לבנות שלא ממש התאימו לסערה שהשתוללה בחוץ. גיל בחן במבט נוקב את נעלי הבית שקיבל, החליט שזה לא מתאים לו ובלית ברירה נאלץ לדחוף אותם לחליפתו. "אוטובוס? למה צריך לנסוע באוטובוס?" שאל בתמיהה גיל לאחר גלישה קצרה מאוד, אבל קיבל הסבר שלא עזר בכלל על מעליות סגורות בדרך ליעד הסופי של הקבוצה. לאחר כחצי יום של גלישה מבולבלת הגיעו החבר`ה לגיא רחב, שהשתרע בין איזור לז-ארקס ל-לה לפאן. "אז זו המעלית הסגורה שגיל דיבר עליה קודם" חשבה לעצמה ג`יין בהתבוננותה על רכס הר עליו נראה משהו כמו הכנה לגשר מורד לרכס הנגדי וכבלים עבים כבסיס למעלית מחברת. "זה ממש מרשים" היא החליטה אבל לא היה לה עם מי לשתף מחשבה זו כי היא גילתה שהיא נמצאת בזנב והקבוצה רחוק קדימה.
לתחילת הכתבה
הלילות עברו מהר כמו גם הימים. ארוחות מרשימות ביותר לא השאירו ללא תגובה גם את אניני הטעם. מופעי הבידור שעשעו את האורחים, יצורי "היער הקסום" נפנפו בתלבושותיהם המושקעות על רקע יער כמעט אמיתי, במיוחד עבור אלה ששכחו להרכיב משקפיים עבור המופע. גם "הקבארט" לא איכזב כאשר בחורות במכנסונים קצרים התרוצצו על הבמה ונופפו לצופים הזחוחים שהגיעו מתוך אינטרס "מדעי" בלבד. ואז הודעה כמו רעם ביום בהיר – יהיה מזג אוויר גרוע - אין סקי, אבל הסתבר שאפשר לעשות סקי גם כשאין סקי, דווקא היה כייף.
בהרכב מצומצם וללא קבוצות ההדרכה הרגילות יצאו ארבעת האמיצים לכבוש את הרי האלפים המושלגים. הפעם כולם התמודדו ללא תקלות עם מפלצת הטי-בר הזדונית ומצאו את עצמם עם הרבה מצב רוח ומוטיבציה, מים, שלוש מצלמות ומפה אחת בפתח יום חדש ומבטיח. "בואו נלך למערת הקרח, אני אוהבת מערות" הצהירה ג`יין ואכן תוך זמן קצר מצאו את העצמם החבר`ה מטיילים בגובה 2600 מ` בתוך פיתוליה הקפואים של מערת הקרח, בה צרור שלם של חיות קפואות בגדלים שונים ומשונים. לא הספיקו החבר`ה להוריד את המבט ושמר כבר מצא לעצמו בת זוג. "תבטיח שתתקשר" קרקרה הצפרדע מקרח כשעזב את המקום.
"שום הפסקה! למה צריך לעשות הפסקה?! בואו נחטוף משהו בזריזות ונמשיך לגלוש!" הפטיר שמר בהגעת החבורה לעיירה, שמוקמה בין ההרים בגובה 1800 מ`, ולמעשה לאחר הפסקת אוכל קצרצרה וגרירת בת החבורה חסרת הכוחות בשלג (לא נציין את מי) המשיכו החבר`ה את גלישתם לעיירה בגובה 1950 מ` שהיתה העיירה הכי יפה בצלע הר זה. מוזיקה מילאה את רחובותיה המושלגים אז איך אפשר שלא לרקוד. בלי לחשוב פעמיים בני החבורה ביצעו ריקוד שובב בכיכר המרכזית של העיירה ובעינטוזים קלים תוך כדי גלישה עזבו את המקום כבקרנבל לעיני הצופים המזדמנים. כן, זה היה אחלה יום!
"הגיע הזמן שנעשה מסלולים יותר קשים", הצהירה בעוז ג`יין ביום המחרת ובעצם למה לא, זה כבר היה היום החמישי מאז סרגי ושמר עמדו לראשונה על מגלשי הסקי, אם לא עכשיו אז מתי... לא ישכח המסלול שקיבל את תואר "חביב הקהל" או בשמו הנוסף "הסללום" - מסלול אותו חרשה החבורה מספר פעמים בהתלהבות רבה. "והנה המסלול האדום הראשון שלנו חבר`ה" הודיע חגיגית גיל והצביע על תמרור אדום, שהוצב לא רחוק ממקום עצירתם. "אז מה? כולם מוכנים?" הוא שאל והחבורה בהתרגשות קלה יצאה לדרך. "היי", צעק פתאום סרגי והצביע בהפתעה גמורה לעבר סימון בצד הדרך, "נראה לי שאנחנו במסלול שחור!" כולם הסתכלו לכיוון אליו הצביע וכן לתדהמתם תמרור של "6 שחור" עמד שם בגאווה. לאחר התבוננות קצרה לכל הכיוונים והבנה שחייבים לרדת במסלול המשיכו האמיצים בזהירות במורד. "מה כבר יכול להיות" חשבה לעצמה ג`יין, "נעשה את זה לאט..." ואז ראתה את הירידה הבאה שעמדה בדרכה.
"איך יורדים את זה?!" אמר שמר ולא קיבל תשובה. "אני רואה שביל שהולך לרוחב צלע ההר" אמרה ג`יין, "אולי זה יביא אותנו למסלול אחר פחות קשה" וכל בני החבורה פרט לגיל הלכו לחקור את האפשרות. "כבר עדיף להוציא את האנרגיה על לעשות את הירידה ולא ללכת לשוטט ביער" חשב לעצמו גיל רגע לפני שגולש מזדמן (שכנראה לא הגיע למסלול הזה בטעות) התעופף בהפתעה למטה והמשיך כאילו לא קרה דבר. מתנשמים ומתנשפים חזרו בלית ברירה סרגי, שמר וג`יין למסלול השחור אחרי שהבינו שהשביל אותו ניסו לא מוביל לשום מקום אלא לתוך היער. אז גילו להפתעתם שגיל נעלם ולא נראה באופק ורק כשהסתכלו למטה שמו לב לדמותו הלא יציבה מנסה לתפוס אחיזה טובה יותר במדרון הקפוא.
"הו-הו-הו" צרח שמר בלהט בהגיעו למרגלות המדרון בהן הסתיים המסלול השחור, "עשינו את זה! אם הייתי נוצרי הייתי מצטלב, כבר חשבתי שלא נצא מזה בחיים" הוא צחק בהקלה. "אז מה... נמשיך למסלול שחור הבא?" שאלה בעליצות ג`יין וקיבלה חיוכים עקומים מכל הצדדים. "יאללה בואו נעשה מסלול אדום!" הציע סרגי, "כן קטן עלינו" קרצה ג`יין והם המשיכו למסלול האדום הבא...
יום הגלישה האחרון... ההר נכבש, אף מסלול כחול לא חמק מהחבורה (טוב נו.. אולי אחד או שניים) נרשמו מספר מסלולים אדומים ושחור אחד גאה! מה עוד נשאר? ה- Snowpark. לאחר גלישה מלאת הנאה, רוח ושמש הגיעה החבורה ל-Snowpark. מייד התחיל דיון קצר מי ילך לנסות קודם. "מסלול שחור כבר עשינו, אז מה יכול להיות?" חשבה לעצמה ג`יין והתחילה להתקדם לכיוון הרמפה הראשונה. "צלמו! אני יוצאת!" היא הודיעה, המצלמה אכן נשלפה, ג`יין גלשה לרמפה הקרובה. מה שעולה חייב לרדת, תוך שניות ספורות מצאה את עצמה מתעופפת באוויר, ובפיזור איברים מופתע עפה למטה עם האף לתוך המדרון. העזרה לא איחרה להגיע, שמר בקריאות "ג`יין את בסדר?" קפץ לכיוונה וגילה את ג`יין מרוחה בצורת צפרדע על המדרון. "אני לא מצליחה לקום" היא הודיעה, "הסתבכו לי הרגליים" ומייד איך שעמדה על הרגליים צחקה "עוד הפעם! עוד הפעם!" אבל האמת שזה הספיק לה..
היום והשבוע הגיעו לסופם, ואם לא להתחשבן בנפילות קלות יותר או קלות פחות, ניתן לסכם את כל החוויה במשפט אחד: אין על ההרגשה של גלישת סקי על רקע נוף עוצר נשימה עם רוח במפרשים וחברים לצידך – אתה מרגיש שאתה בפסגת העולם! מומלץ בחום!
לתחילת הכתבה
