סלטה

סלטה - המקום הראשון בארגנטינה בו מתוודעים המוצ`ילרים היורדים מבוליביה לאסאדו הנפלא. אוכלים, אוכלים שוב, וממשיכים הלאה. משפחת שפירא נשארה בסלטה שבועים, בין היתר בשל אהבתו של אודי לרחיפה וגם בעיקר כי היה כל כך כיף.
משפחת שפירא
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: סלטה

מרחפים בסלטה

העיר הצפונית הזו, שטופת שמש ואנשים מקסימים, היא המקום הראשון בארגנטינה בו מתוודעים המוצ`ילרים היורדים מבוליביה לאסאדו הנפלא. אוכלים, אוכלים שוב, וממשיכים הלאה לקורדובה, עשר שעות באוטובוס, או למנדוזה, עשרים שעות נסיעה. גם אנחנו מוצאים עצמנו על אוטובוס למנדוזה אבל לא אחרי יומיים אלא אחרי למעלה משבועיים. סלטה היתה נפלאה עבורינו. הרחובות, מסעדות הפועלים המתמלאות בצהרי היום לקראת משחק הכדורגל המוקרן בטלויזיה, הגלידות הטובות והנשים הארגנטיניות הכל כך יפות.

נשארנו בסלטה בגללי. יומיים אחרי שהגענו כבר רצתי על הגבעות היפות של הפרבר סאן לורנסו, מתאמץ להרים את מצנח הרחיפה. מאז חלפו להם שבועיים של רחיפה, גבוה מעל סאן לורנסו ובאתר נוסף. מה שהתחיל בקפיצה קטנה בת חמש דקות הפך לאהבה של ממש. תרמיקות שהקפיצו את מד שיעור הנסיקה לצפצוף גבוה ומשכר, מותירות את אתר ההמראה הרחק למטה. אמיליאנו, המדריך שהדריך אותי הפך חבר של ממש. רבים יודעים לטוס, מעטים מיטיבים להדריך. אני חייב לו תודה על שעות יקרות ביחד. לאמיליאנו, אלכס, עומר ולמזג האויר של סלטה.לכל מי שרוצה להתנסות בספורט הנפלא הזה, הכנסו בסלטה לאחת מהסוכנויות והן כבר יקשרו אתכם עם עומר. ניתן לעשות טיסת טאנדם, טיסה עם מדריך, ועדי ומאי זכו כל אחת לטיסות מרהיבות עתירות ביצועים עם עומר, בעליו של בית הספר.

 במהלך חודשי המסע שלנו, חברנו למקומיים רבים שטבעו בנו חותמם. גם אם איננו מיטבים תמיד לשמור על קשר, הפרידות היו תמיד מרגשות. כך היה זה עם לואיס מגן עדן, לאורה מטרוחיו, סוזנה ואנדרס בהוארז, אווה וליליאנה מלימה, יעל מאריקיפה ועתה, אליה ואלכסנדרו מסלטה. זוג מיוחד שאירח אותנו בהוספדחה הקטנה שלהם ברחוב אורקיזה 282. בחמש בבוקר הגיע האוטובוס לסלטה הישר מהגבול עם בוליביה. אלכסנדרו חילק בכמעט בישנות את כרטיסי הביקור והלך הצידה. רחוק אלפי מילין מההתקהלות סביבנו בארצות האנדים בכל ירידה שכזו. החלטנו ללכת עמו ופגשנו סיפורי חיים של אנשים יפים. אליה, בעלת הבית, יתומה מאם מגיל תשע. אמה הצעירה נלקחה ונעלמה בידי המשטר יחד עם שלושים אלף איש. ארגנטינה עדיין מלקקת את פצעיה מעברה השחור. אחיה של אליה בחרו בדרך פוליטית אך היא העדיפה את ההוספדחה הקטנה שלה בבית סבתה. צעיר חייכן ביקש לפגוש אותנו. על חזהו מגן דוד, מילים דלות בעברית על שפתיו ובידו חוברת בלי סודות. טעיתם, הוא לא יהודי. בכתה פרטית, בת עשרים וחמישה תלמידים, מתיאס, המתעקש שנקרא לו מתי, לומד מיוזמתו עברית. למה? יש לו חברים יהודים, הוא אומר. אז ישבנו ולימדנו וצחקנו, ויצאנו עם אליה לפאב בו מתיאס מנגן, ושיחקנו עם שלושת ילדיה והלכנו סוף סוף ללמוד ספרדית.

לתחילת הכתבה

סיבוב כפרים ונופים

אלכסנדרו לקח אותנו למורה שלו לאנגלית. נכנסנו לדירה עם חזות מזרחית. אווה, סורית במוצאה. לואיס בעלה, ענק מידות שבלחיצת היד שלו לא יכולתי שלא לגלוש לחשוב על מענה בשבי הסורי. מרקו, ילדם המוכשר המגלה מחדש את התרבות הערבית ואנדריאה הצעירה הרוקדת ריקודי בטן. נכון, הרבה ספרדית לא למדנו שם, אילוצי היציאה שלי להרים לא הסתדרו עם השיעורים, אבל צחקנו המון, ולמדנו להכין מאטה, ולנשק כברכת שלום, ויצאנו עם מרקו ואנדריאה להצגת בלט, וביקרנו בבית הספר היהודי של מרקו. למה מרקו הולך לבית ספר יהודי? כי בית הספר היהודי הוא הכי טוב שיש, ענתה לי אווה. הוזמנו לבריכה במועדון של הקהילה הסורית וכמובן שהוזמנו לבריכה במועדון הקהילה היהודית על ידי דליה היפה, מנהלת בית הספר היהודי. מבלבל? גם אותנו. הדברים כאן פשוטים יותר, לא טעוני אמוציות וסכנות קיום כבביתנו.

כל הזמן הזה בילינו לסרוגין עם ספי הנפלא מגימזו שאנו מטיילים אתו למעלה מחודש. אתו ועם מור ורותם היקרות. הרבה פרידות, מהרבה אנשים טובים היו לנו כשהגיע הזמן להמשיך הלאה. בארגנטינה, כשנפגשים, מתנשקים. אפילו מוכרת הכרטיסים לאוטובוס למנדוזה נשקה את אורית כשעלינו לאוטובוס ואלכסנדרו מההוספדחה שלנו המתין כל העת ליד האוטובוס כדי לנופף לנו לשלום עד שהתרחקנו. בזמן שאני קפצתי בהרים, יצאו הבנות לסלאר הארגנטינאי. נופים יפים ושוב מפגשים עם אנשים יפים. בערב, המדריך היהודי של הסיור עיכב את האוטובוס רק כדי לפגוש אותי ולומר כמה הוא שמח לפגוש בנו. אנו מוקפים בחמימות נפלאה בעיר הזו.

 מסלטה נפרדנו בטיול כפרים ונופים מרהיבים דרומה מהעיר. יחד עם ספי, מור ורותם שכרנו פיק אפ פתוח. שניים מאיתנו ישבו מאחור חשופים לרוח ולנוף. למחרת, בדרך עפר בשום מקום, נפל ציר ההנעה המחבר בין המנוע לגלגלים. הציר הקרדני למביני דבר, תקועים במקום להדיוטות שכמונו. פקקים של בקבוקי מים ומטבע, החליפו את תפקידם של המיסבים שהתפרקו, החזירו לרכב את יכולת הנסיעה ולנו את תעודת החבר במועדון של מקגייוור. החזרנו את הרכב וקיבלנו רכב דומה, יום חופשי נוסף והרבה חיוכים. נכון, ניחשתם. על דרך נידחת רחוק מכל ישוב, נשארה תושבת מוט ההילוכים מחוברת למוט אך למרבה הצער רחוק מתיבת ההילוכים רחוק מכל מקום. להדיוטות כמונו, שוב תקועים. קקטוסים ענקיים צמחו מסביבנו, קקטוסים שכבר ראו הכל. סנטימטר בשנה הם גדלים.

הגבוהים שבהם כבר ראו אינדיאנים נכבשים בידי אימפריית בני האינקה, כובשים ספרדים שעשו מהם תקרה מרהיבה לכנסיה מקומית ואנחנו, עם רכב שכור שהחליט לנסות ולהעביר אותנו את הקורס המתקדם של מקגייוור. אל תיפרדו מהלדרמן שלכם. זו המלצתנו. פירוק קל של הרכב ולאחר זמן מה כבר היינו הלאה משם. סיבוב הכפרים במשולש שבין סאלטה, קאצ`י וקפאג`אטה אינו קל. הדרך מקאצ`י לקפאג`אטה קשה לנהיגה אבל הנוף מרהיב במיוחד. מדבר, קקטוסים ציוריים, הרים צבעוניים, קניונים וצורות סלע מרהיבות והרבה הרבה אבק.

תשע עשרה שעות לפנינו באוטובוס הנוח למנדוזה. הכתבה הבאה כבר תהיה משם.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על סלטה