מסלול עד שבוע בארושה

רציתי בהתחלה לטייל בלי מדריך מכיוון שהבנתי שיש ריינג'ר גם ככה שהשמורה מספקת.

אבל- שונו החוקים וחייבים מדריך! בסוף לקחתי חברה אבל אני מצטערת על זה.

1. פורטר זה לשיקול דעתכם אבל אם אתם רגילים לטייל ובכושר טוב אז תוכלו לוותר על פורטר ורק לקחת מדריך (בתכלס זה אף פעם לא יהיה פורטר אחד. זה צוות שלם. הם לא מכירים גז לטיולים קטן וסוחבים מיכלים ענקיים של גז ומלא ציוד שהם בטוחים שהכרחי לטיול) . ככה עשו זוג צרפתים שהיו איתי בטיול, היה להם את הציוד שלהם והם דאגו לאוכל גם למדריך. זוג אחר שהגיע באותו יום, טיילנים רציניים ומטפסי הרים, הגיעו ללא מדריך וחשבו שיוכלו פשוט לעלות עם הריינג'ר. אבל זה לא הלך והם נאלצו “להצטרף” לזוג הצרפתים בעל המדריך.
 

השמורה רגילה שאנשים מגיעים עם חברה מסודרת שזה אומר צוות פורטרים, טבח ואפילו מלצר אבל אפשר לתאם עם מדריך ישירות ולחסוך צוות ענק וכסף שהולך לתיווך של החברה.

1. גזיה- בעיה! - יש שם רק גזיית ניקוב וגם זה מצרך נדיר.
 

יש טיפ באתר למטייל שנקרא “גז בארושה” שם יש המלצה על חנות שבה מוכרים גז לטיולים וראש.

1. קחו בחשבון שלכל איש צוות יש לשלם טיפ בסוף. המחיר משתנה בהתאם לתפקיד. נגיד פורטר יכול גם לקבל 5 $ טיפ ליום. אבל טבח ומלצר 10-15 ומדריך-15-30.
2. הכניסה לשמורה ולינה של אנשי צוות עולה כלום כסף (משהו כמו דולר -שניים ליום) .
 

1. ריינג'ר עולה עם כולם ויורד אז אין ממש עצמאות. יש לנסות להתחשב אחד בשני. עוצרים ביחד והולכים יחד.
2. אם יצאתם לדרך ללא פורטר קחו אתכם תיק קטנטן בשביל העליה לפסגה. עולים לפסגה וחוזרים לאותה בקתה ויש מנעול לכל חדר לכן אפשר להשאיר שם את רוב הדברים. התיק גם ישמש אתכם לעליה ל”ליטל מרו”- גיחה קטנה לשם התרגלות לגובה.
 

מדריך מקבל מהחברה בד"כ כ-15$ ליום ועוד טיפ של כ-20$ כך שאולי אפשר לסגור מראש על 35 פשוט.

 1.+255 754 033 320 Mathyu
 2.+255 754 945 491 Taigemauea
 3.+255 744 118 632 Filbert

 ממליצה מאוד על הראשון והשלישי. זמינים בוואטסאפ.
 בהצלחה!

הר מירו הוא אחד ההרים הגבוהים ביותר באפריקה והשני בגובהו בטנזניה. ההר נישא לגובה של 4,566 מטרים. אנחנו טיפסנו עליו במשך ארבעה ימים, שלושה ימי טיפוס ויום אחד ירידה. יש אנשים שמטפסים גם בשלושה ימים, אך אנחנו עשינו חצי יום התאקלמות לגובה.

זהו טרק מעולה, כהכנה לקלמנג'רו, למרות שאומרים שהוא יותר קשה לטיפוס בגלל תלילותו, והוא גם הרבה יותר זול. היומיים הראשונים לא מאוד קשים והם בנופים מדהימים: הכל ירוק, מים זורמים במפלונים, קופים מקפצים בין העצים. ביום השלישי עושים מין סיבוב התאקלמות לפיסגה נמוכה, הולכים לישון מוקדם ובסביבות השעה 2:00 בלילה מתחילים את הטיפוס לפסגה. הטיפוס לא קל, הקרקע רכה וכל שני צעדים שעושים יורדים אחד. החושך לא מקל על הטיפוס, אך כשמגיעים למעלה מבינים כמה זה היה שווה, אז מתגלה נוף מדהים של זריחה, שיוצאת מאחורי הקלמנג'רו ופשוט נמצאים מעל העננים.

משם מתחילה הירידה למעטה. המלצה שלי, תעלו לאט כדי להתרגל לגובה, ורדו לאט כדי לשמור על הברכיים. לא חובה לקחת מדריך, כי מצטרף מדריך עם נשק של השמורה, אך עד כמה שידוע לי חובה לקחת פורטרים לסחיבת הציוד.

על ההר ניתן לישון רק בביקתות עץ, שממוקמות בשני מחנות. לא ניתן לפתוח אוהל. הביקתות ממש נחמדות, בכל חדר יש שתי מיטות קומותיים עם מזרון. צריך להצטייד בשק שינה טוב, כי הלילות קרים. בכל מחנה ישנה ביקתה שמשמשת כחדר אוכל עם שולחנות. המים למעלה טובים לשתיה, אך מי שלא רוצה לשתות, אפשר להביא טבליות טיהור.

הר מירו המכונה "האח הקטן של הקלימנג'רו", מספק טיול של 3-4 ימים. בניגוד לאחיו הגדול שמהווה רכס של כמה פסגות, הר מירו מורכב מפסגה אחת, כך שכל יום עולים כ-1000 מטר בגובה ונהנים מסביבה וצמחיה שונה וייחודית. היום וחצי הראשונים הולכים בתוך יער טרופי. ביום השני מגיעים לקו צמחייה דליל יותר של שיחים נמוכים, שמאפשר ליהנות מהנוף. קטע הטיפוס האחרון מתבצע לפנות בוקר של היום השלישי. ההליכה מתבצעת על סלע ואפר וולקני. אחרי הליכה מאומצת של 4-5 שעות משתקפת תמונה שלא תשכחו לעולם- זריחה מעל הקלימנג'רו המושלג כששני ההרים מוקפים בים של עננים. 

לא צריך לטפס דרך חברה או לקחת מדריך! אפשר לנסוע באוטובוס ציבורי לשמורה. במשרדי השמורה משלמים 60 דולר ליום. המטיילים מחוייבים לשלם על פקח ולטייל איתו. הם יודעים אנגלית ומכירים היטב את הדרך, בעלי החיים והצמחים. לכן, מדריך נחוץ רק למי שרוצה העשרה נוספת. אני וחבריי לא נעזרנו בסבלים, דרגת הכושר סבירה ביותר לתרמילאי הממוצע. הטיול עורך 4 ימים. אפשר לטייל גם ב 3 ימים, אבל אז היום האחרון כולל את הטיפוס הסופי אל הפסגה וירידה של 3000 מטרים לשער, כלומר יום אינטנסיבי מאוד, אך אפשרי.

הר מרו - מסלול של שלושה ימים:

הר מרו הוא הר עצמאי בצפון טנזניה. קרוב מאוד לעיר ארושה וממש מתנשא מעליה, אי אפשר לפספס. המסלול קשה יחסית אבל, הנוף מרשים מאד לאורך כל הדרך ובהחלט שווה את הטיפוס הקשה. כדי לטפס את ההר צריך לשלם כניסה לפארק הלאומי ולשלם לריינג'ר, מאבטח עם נשק שחייבים לקחת למסלול בגלל שהוא בפארק לאומי ויש חיות בדרך. למרות שאפשר לעשות את המסלול בלי חברה כלומר, בלי מדריך, שף ופורטרים החלטנו לעשות אותו עם חברה כיוון שזה הדבר הראשון שעשינו בטנזניה ולא רצינו לקחת סיכונים.

יום 1 - טיפוס של 5 - 4 שעות. מתחילים בצהריים אחרי ארוחת צהריים קלה. היום הראשון תלול ומתחיל להיות קשה אבל לא בלתי אפשרי. למרות שעולים ביום הראשון "רק" עד גובה 2,500 מטר בערך, חשוב לעלות לאט לאט כדי לא לחטוף מחלת גבהים. השקיעה יפה והנוף מרשים כבר בנקודה הזאת. בימים טובים גם רואים אצ הקילימנג'רו. 

יום 2 - קמנו לראות את הזריחה. היה קר אבל שווה את זה. אחר כך ממשיכים ללכת. יום שלם של עליה במדרגות, לא פשוט בכלל. הטיפוס אורך בערך 5 - 4 שעות. כשמגיעים למחנה נחים ואוכלים צהריים. בסביבות 15:00 עלינו ל"ליטל מרו" בגובה 3,801 מטר מעל פני הים. העליה לא קשה במיוחד והיא אורכת בערך 40 דקות. למי שיש נטייה למחלת גבהים זה כנראה השלב שבו היא תצוץ. היו איתנו שני בחורים צעירים וחסונים שכמעט ולא עלו לפסגה הקטנה בגלל כאבי ראש וסחרחורות. החסרון הגדול במסלול הזה הוא שהעליה תלולה, קשה ויותר קשה להתרגל לגבהים. בסביבות 18:00 בערב הלכנו לישון לכמה שעות. הטיפוס לפסגה מתחיל בשעה 03:00 לפנות בוקר. 

הטיפוס בלילה שבין היום השני לשלישי: בהתחלה הטיפוס נחמד ונעים. לאט לאט הוא מתחיל להיות תלול ואף מפחיד. יש קטעים שממש צריך לטפס בחושך והשילוב של הרוח, הקור והאור שנובע רק מפנס הראש, לא קל בכלל. גם כאן עולים מאוד לאט כי הגבהים מתחילים להשפיע במיוחד בגלל העלייה המהירה. לילה קודם ישנים בגובה 2,500 מטר ובלילה הזה כבר מטפסים עד לגובה 4,700 מטר בערך. עליי הגבהים לא השפיעו טוב ולכן לא הגענו עד הפסגה. בגובה 4,200 מטר בערך החלטנו להישאר בנקודה ממנה רואים טוב את הפסגה ולחכות לזריחה. גם מהנקודה הזאת הזריחה הייתה עוצרת נשימה. הקילימנג'רו מעל העננים פשוט מדהים ושווה את הקור, הרגליים התפוסות ומחלת הגבהים. 

יום 3 - הירידה. אחרי הזריחה אין ספק שהכל היה יותר קל. היה מואר והתחיל להתחמם. הנוף המרשים השכיח את מחלת הגבהים, בחילות לא נעימות, והיה פשוט יפהפה. מי שיודע שיש לו בעיה עם גבהים לא צריך לוותר על הטרק. אפשר לעלות רק עד "ריינו פוינט" 3,800 מטר. אותו הגובה של ליטל מרו ובערך שעתיים - שלוש טיפוס מהמחנה האחרון שישנים בו. היתרון הוא שאפשר לקום בארבע בבוקר ולא חייבים להתעורר באמצע הלילה וגם העליה פחות מפחידה וארוכה.

אחר כך המשכנו לרדת עד המחנה בו ישנו בלילה הראשון ומשם הורידו אותנו בג'יפ. בערך חצי שעה נסיעה במקום הליכה של שעתיים - שלוש. הנסיעה היתה חוויה נחמדה בפני עצמה. מי שעושה את המסלול בארבעה ימים ישן במחנה של הלילה הראשון עוד לילה ויורד יום אחר כך. יש גם כאלה שאחרי הירידה עושים טיול בפארק הלאומי ובאגמים, אנחנו לא עשינו את זה אז אנחנו לא יודעים איך זה.

הטיילים שמטיילים את זה לבד שימו לב, נדיר מאוד שריינג'ר עולה לפסגה אז צריך לקחת בחשבון את זה שבעליה הלילית לפסגה תהיו לבדכם. 

עשינו את הטיול עם חברת ויקטוריה אקספדישיון איתם עשינו גם ספארי וגם קילימנג'רו. עלה לנו בערך 550 דולר לאדם אבל החבר'ה שטיילו איתנו הצליחו להוריד אותם ל - 400 דולר לאדם.

לסיכום, היה קשה אבל באמת ששווה את זה, לא לפספס.

טיילנו בטנזניה במהלך חודש נובמבר 2007, ובמהלך הטיול טיפסנו על הר מרו. ההמלצה שלי היא לטפס את ההר בארבעה ימים ולא בשלושה (לא כמו שמומלץ בטיפ אחר). בעקרון, בלילה של היום השני אמורים לעלות מהבקתה השניה לפסגה (עולים מ-3500 ל-4800 מטר), אבל בגלל שהיתה סופת גשמים נוראית, נאלצתי לוותר. בגלל שבחרנו באפשרות לטייל רק 3 ימים ולא ארבעה, לא היה מרחב תמרון לטפס לפסגה בבוקר לאחר שהסופה שככה, ונאלצתי לטפס רק ל``ליטל מרו`` - פסגה נמוכה יותר בגובה 3800 מטר. ביום השלישי יורדים את כל ההר, עד למטה. בהתחשב בזה שלא עלינו לפסגה, המשמעות היא שירדנו ``רק`` 3300 מטר ביום אחד (ולא 4300 מטר). גם כך, התוצאה היתה קריסה של הברכיים, שהמשיכו לכאוב מאד במשך שבוע.

לכן, עדיף לטייל את מרו במשך ארבעה ימים ולא שלושה. נכון שזה יעלה לכם עוד קצת כסף, אבל החסכון הזה לא שווה השבתה למשך ימים. האפשרות לבחור בשלושה ימים ואחר כך להחליט להוסיף יום נוסף איננה אפשרית במיוחד, גם בגלל שסוחבים כמות אוכל מחושבת, וגם בגלל שהריינג`רים לא מאפשרים זאת.

היי, חזרנו אני ואישתי מירח דבש לפני כמה ימים ומאחר וראינו כי אין שום טיפ על הר מרו וטיפסנו אותו, התנדבנו לרשום טיפ מפורט על הטיפוס. 

מיקום: מיקומו של ההר הוא יחסית קרוב לאיזור השדה תעופה של קילימנג`רו וכשאתם נמצאים בארושה אתם יכולים לראות אותו מתנשא מעל העיירה כשהראות טובה. זמן הנסיעה מארושה במכונית פרטית הוא כ- 50 דקות.

שנית עלויות: כניסה לפארק(נכנסים דרך ``ארושה נשיונל פארק``) - 35$, דמי חילוץ לכל הטרק (חובה)-20$, תשלום לבקתות (חובה גם אם אין מקום בבקתה)-20$ ללילה, מדריך חמוש (חובה)- 15$ ליום, ופורטר שזה לא חובה (אבל שווה) עולה גרושים - כ5$ ליום ובנוסף צריך לשלם גם את הכניסה שלו לשמורה - מחיר שגם לא יקר במיוחד - כ2$ ליום כולל הלינה שלו בבקתות (כל התשלום חייב להיות בדולרים חוץ מהתשלום לפורטר-סבל).

בנוסף אתם גם צריכים לדאוג למישהו שיקפיץ אתכם וגם יחזיר אתכם מהטרק למקום הלינה שלכם וממנו (ארושה, מושי, או כפר ליד) מכיוון שתחילת המסלול הוא מהשער השני של השמורה ואפשר להגיע רק עם רכב. אנחנו לקחנו את ההקפצה למקום דרך סבסטיאן אבל אפשר גם לקבוע עם סתם מונית בארושה (בכל מקרה שזה לא יהיה יותר מ150$ הלוך חזור ותמיד אפשר גם הרבה פחות).

המסלול: עכשיו לגבי הטרק ומספר הימים שלו. אומרים שהטרק נע בין 3 -4 ימים אבל תכלס הוא שלושה ימים. יש רק שתי בקתות בדרך לפסגה, והמרחק בין בקתה לבקתה הוא לא גדול כ``כ. מתחילת המסלול לבקתה הראשונה(שנמצאת בגובה של 2500 מטר) יש שני דרכים להגיע (פשוט תקחו את אחד מהם ובחזור תקחו את הדרך האחרת כדי לראות את שניהם, כשאחת יותר ארוכה אך יותר קלה והשנייה יותר קצרה אך תלולה יותר), ולוקח באיזור ה5 שעות להגיע לבקתה הראשונה עד 7 שעות גג (תלוי איזה דרך לוקחים ומהירות ההליכה). ביום השני ההליכה אפילו יותר קצרה מביום הראשון אבל יותר קשה ולוקחת בין 4 שעות ל6 שעות כך שיוצא שמגיעים לבקתה השנייה מאוד מוקדם - באיזור 13:00-15:00 ונחים הרבה (גובה של 3500 מטר). לפנות בוקר עולים לפסגה (עלייה לא קלה, באיזור ה5 שעות ולפעמים יותר) אבל הירידה הרבה יותר מהירה מטבע הדברים, כך שיוצא שבאיזור 9:00-10:00 בבוקר אתם כבר בבקתה השנייה ויש לכם את כל היום כדי לרדת עד לתחילת המסלול ולסיים את היום.

זה משהו שלצערי לא מסבירים באף מקום ואנחנו שילמנו ל4 ימים את הטרק ונזרקו לנו כ100$ על יום שהלך(וכמובן שלא מחזירים את הכסף)... מקסימום אם פתאום תרגישו שאתם צריכים עוד יום אז תשלמו על היום הנוסף ביציאה מהשמורה. הטרק עצמו מאוד יפה ומעניין מכיוון שבחלק מהיום הראשון אתם הולכים בין ג`ירפות, גנו, זברות וכו והנוף מאוד מרשים - וכמובן, גם הרבה הרבה יותר זול מהקילימנג`רו וגם פחות מתוייר כך שאתם לא הולכים כמו בטיול שנתי. אתם לא צריכים טבח ולעשות דרך חברה את הטיול כי זה סתם יקפיץ את המחיר ופורטר גם לוקחים מהשער של השמורה (וכמו שכתבתי, עולה גרושים), תקחו אתכם אוכל וגזייה (וכך גם לא צריך טבח) וציוד טוב נגד קור וגשם ולא תצטרכו יותר מפורטר אחד לזוג אנשים.

מים- תקחו אתכם ליום הראשון עד להגעה לבקתה הראשונה (לא יותר מ3 ליטר לאחד וגם זה הרבה). בבקתה הראשונה יש להם מאגר של מצבור מי גשמים, אבל אם אתם עדיין חוששים, תרתיחו או תטהרו אותם. בבקתה השנייה המים כבר די מעופשים וגם הפורטר מביא לכם אותם מהנחל אז תטהרו אותם. גובה ההר הוא כ4500 מטר כך שאם אתם עושים שלושה ימים זה אומר שאתם יורדים את הכל ביום אחד - לא קל והשרירים נגמרים לכם,אבל עדיין אתם מגיעים למטה באיזור 15:00 ואפילו לפני זה, כך שאם אתם רוצים אתם יכולים לנוח בבקתה הראשונה (2500 מטר) כמה שעות, ולהמשיך את הירידה (יש לכם מספיק זמן עד שיורד החושך ואין סיבה לשלם על עוד יום).

לסיום הטרק שווה ויפה ואני מקווה שהטיפ הזה (שחיפשתי אותו בנרות לפני שיצאתי לטנזניה - ולא מצאתי) יביא עוד ישראלים לטפס על הר מרו. מקווה שעזרנו לכם.

לא להגיע עם טרוולים! פשוט סיוט שקשה להיפטר ממנו מבלי להפסיד כסף. ובכל זאת אם הגעתם עם טרוולים- את שער ההמרה הטוב ביותר (כמעט כמו על מזומן) ניתן לקבל בבנק NBC ברחוב הראשי בארושה, לא רחוק ממגדל השעון. כמו כן המקומות היחידים בהם מקבלים טרוולים הם הכניסה לשמורות. לגבי שטרות מסדרת 1996, לא נתקלנו בבעיות. כמו כן, שער המרה גרוע מקבלים על שטרות שהם פחות מחמישים דולר. אבל- אם רוצים להחליף שילינג לדולר, לפני החזרה לארץ, החליפו לשטרות קטנים ובאורח פלא כמעט לא הפסדתם על ההמרות.

לינה בארושה - Arusha (TRAVEL) Center inn ברחוב Pangani. מלון קטן וחמוד. חדרים נקיים עם מקלחת ושירותים מערביים צמודים, מים חמים בקומה הראשונה וחמימים בקומה השנייה ואף ארוחת בוקר מצומצמת. מחיר ללילה לחדר נע בין 20,000 ל- 25,000 שילינג טנזני. למלון מסעדה טובה וטעימה לארוחות צהריים וערב.

כספומט - אם אתם צריכים למשוך סכומי כסף גדולים וממש לא בא לכם לעמוד בתור ולהתערבב עם המוני אנשים שבוחנים כמה הוצאתם ולאן הכנסתם אותו, ישנו סניף של בנק Barclays בעיר (תשאלו את הנהג שלכם, כי לצערי אני לא זוכר את המיקום המדויק, הוא 2 דקות נסיעה ממגדל השעון). זהו כספומט יעיל ומהיר וניכר כי כל הזרים בעיר משתמשים בו.

לכל מי שממשיך לזנזיבר- לוודא היטב את קיומה ואת זמנה של הטיסה שלכם לפני שאתם יוצאים לשדה המרוחק. דיברתי עם אנשים שהגיעו לשדה וגילו שהטיסה התבטלה, ונאלצו לקחת טיסה עם חברה אחרת. 

סבאסטיאן - חברים, יש מקרים בהם כדאי, רצוי ומומלץ ללכת ולהקשיב לחוק העדר. סבאסטיאן הוא אכן הגדול מכולם. בזכות הסבלנות שלו גם חסכנו כסף רב בהמרת הטרוולים (ראה טיפ 1) ובעיקר הסבלנות בשילוב עיני הנץ שלו הביאה אותנו לצפות במראות לא שיגרתיים ולא צפויים במהלך הספארי. לבחור ידע עצום, ניסיון רב, אישיות קוסמת ואופי חברתי שהם השילוב המנצח בקרב מדריכי ספארי.

ולבסוף איך אפשר בלי ה- Cotton Picking, אלה הם כל מוכרי הספארי ברחוב ושאר ירקות בארושה. מילת הקסם היא- הרגע חזרתי מספארי\טיפוס על הקלימנג`רו\קניית מזכרות והם נעלמים כלעומת שצצו. כמו כן מומלץ לראות את ``הרשימה השחורה`` בלשכת התיירות. נכון למאי 2006: 1 דולר = 1228 שילינג טנזני (שהם קצת יותר מבקבוק בירה קרה).

שלום,
ארגנו את הספארי בארושה (טנזניה). 5 ימים די סטנדרטיים בסה``כ. אגם מניארה, סרנגטי ונגורונגורו. בסוף שינינו תוכניות וביום האחרון נסענו לפרק הלאומי ארושה. מומלץ בחום !!! (בגלל קרבתו לארושה בדרך כלל לא מכניסים אותו לתכניות הסטנדרטיות של ספארי, אבל הוא מדהים ביופיו, שונה באופן מהותי מהאחרים - יער גשם במקום סוואנה מישורית, ואפשר לשלב בו גם הליכה במקום נסיעה מייגעת בג`יפ). לא מעט אנשים שפגשנו מאריכים את הביקור בסרנגטי ביום יומיים.

מבחינת עונות, אנחנו לכאורה היינו בעונה גרועה - סוף עונת היובש, כשלמשל עדרי החיות הגדולים של הסרנגטי נמצאים דווקא בקניה. למעט הפרק בארושה הרוב היה צהוב (ולא ירוק).... ובכל זאת היה מדהים וראינו המון בעלי חיים מסוגים שונים. אני מניח שכל עונה נראית קצת אחרת ומזמנת חוויות שונות. במרץ אמורה להתחיל עונה גשומה בטנזניה.

מבחינת עלויות: אנחנו העדפנו ``ספארי פרטי`` רק לשנינו בלי לצרף או להצטרף לאנשים אחרים. ``מחיר הפתיחה`` לדבר כזה הוא בד``כ סביב 120$ לאדם ליום (כולל הכל פרט לטיפים). אפשר כמובן להתמקח (אנחנו הורדנו ל110 והרגשנו פראיירים קצת). אם מצטרפים לקבוצה של ארבעה (עדיין זה ג`יפ אחד) המחיר כמובן יורד ובקבוצות גדולות יותר הוא יכול לרדת אפילו ל80$ לאדם ליום. (אסור לשכוח שדמי הכניסה לפארקים שהממשלה גובה הוא גבוה באופן שערורייתי כ 50$ ליום+לילה לאדם, תלוי בפרק, ועל זה אי אפשר להתמקח).

יש עשרות רבות של חברות/מדריכים שיכולים לארגן ספארי ``מהיום למחר`` בארושה (ואני מניח שבמקומות נוספים). אם מארגנים את זה מהארץ (אנחנו לא עשינו זאת), אפשר לקבל גם איסוף חינם משדה התעופה, אם זה רלוונטי (זה רלוונטי למי שמגיע למשל בטיסות של אתיופיאן ב 5 בבוקר לשדה התעופה בקילימנג`רו ולא רוצה לשלם 50 דולר למונית לארושה או מושי)

חשוב לבדוק את המדריך (או לקבל המלצות). יש הרבה מדריכים גרועים. אנחנו יצאנו (אחרי סאגה ארוכה, שכללה החלפת מדריך שלא יכל לתקשר אפילו באנגלית בסיסית) עם סבסטיאן שמומלץ כאן באתר (וזה מזכיר שגם אנחנו צריכים לכתוב המלצה משלנו על סבסטיאן ועל סוכנות ``מון`` ומנהלה יאסין שעשו עבודה נפלאה בארגון הספארי והטרק שלנו). נהננו מאד.

אה... ושכחנו לציין: מדובר בספארי ``קמפינג`` - לינה באוהלים בשטח (כן כן, באמצע הפארק, וכולל גם סיכוי למפגש לילי לא מתוכנן עם חיות בדרך לשירותים, כמו שאחד הפילים בנגורונגורו יכול להעיד אחרי שהבהלתי אותו והוא אותי). יש כמובן אפשרויות ל ספארי לודג`ים שהם מן הסתם יקרים יותר.