מסלול עד שבוע בהר הקילימנג'רו

יצאתי לטרק עם חברה ומדריך מדהים ואיכותי! אני לא בחורה שמטפסת ואפילו לא בכושר כל כך, לא סופר ספורטאית- אבל החוויה הזו לא תלויה בכושר/ הצלחה ואפילו לא בשאפתנות, אלא בתנאים ובתגובת הגוף לאקלים ובעיקר לגובה.

בתכנון הטיול הזה התייעצתי ושאבתי את מרבית המידע מהאינטרנט או מאנשים ששמעתי שעשו את המסלול המדובר, ולמרות כמות הציוד, העלויות והתכנון של הטרק אני לא מצטערת!

הצטיידתי במעיל רוח/גשם, מעיל פוך שמחמם עד ה0 מעלות, מכנסיים תרמיים וגרביים חמות של החברה Smartwool- העשויים מצמר מרינו וגרביים יומיומיות של החברה Marmot. אלו דברים שאני לא מצטערת עליהם ואפשר להגיד שהם הצילו אותי בטיול הזה.

מעבר לכך- לקחתי חולצות טיול, מכנסי טיול, באף, כובע גרב ושמש, משקפי שמש, קרם הגנה וליפסטיק נגד יובש וכמובן נעלי הליכה נוחות!

אי אפשר כל כך להתכונן למזג האוויר, ובכללי לטנזניה מגיעים עם מגוון של ביגוד מארבע העונות, מוכנים להכל!

אני אישית לקחתי כדורי גובה בטרק. חצי כדור בבוקר וחצי בצהריים מתחילת המסלול.

אני מאמינה שגם הם תרמו הגעתי לפסגה אך כמובן שכל אחד חווה זאת אישית! חששתי בהתחלה לקחת מסלול של שישה ימים, הרבה אנשים אמרו שזה עלול להיות קצר מדי, אך יש ימים של הסתגלות לגובה ואם לוקחים כדורים ושמים לב לכאבי ראש ומקפידים על לשתות מים וללכת ל א ט, תגיעו בלי בעיה♥ כל כך מומלץ, כל כך שווה ואין מה להתלבט. אלו שחושבים שהם לא יכולים/ לא מסוגלים/ לא עשו את זה או לא מתאימים- קחו את התכונות הנפלאות שלכם ותלבישו אותם על החוויה הזו!

לטיול המטורף הזה יצאתי עם בעלי ושלושת הבנים שלי. אי אפשר להעפיל על הקילימנג''רו ללא מדריך מקומי (זה החוק) , ולכן התחלנו את הטיול בעיירה בשם ארושה, שם ממוקמים הרבה מאוד משרדים של מדריכים וניתן לבחור אחד מהם.

המדריך מספק גם ציוד חם ללבוש (על הפיסגה קר מאוד ודרוש ממש ציוד אלפיני) , גם סבלים שיסחבו את הציוד (כל אחד מאיתנו סחב רק תיק יום) וגם טבח וארוחות לכל ימי הטיול.

בחרנו מסלול של 5 ימים ובדיעבד הייתי לוקחת מסלול עם יום נוסף של הסתגלות לגובה.

ההליכה בימים הראשונים היא קלה יחסית והעליה לכיוון ההר מאוד מתונה.

לאורך כל הימים רואים את ההר מלווה אותנו וכך גם נבנית ההתרגשות לקראת ההגעה לפיסגה.

ביום הרביעי הגענו למחנה הבסיס שבתחתית הפיסגה. שם נחים ואוכלים ארוחת ערב לקראת ההעפלה לפיסגה.

מתחילים להעפיל בשעה 12 בלילה במטרה לראות את הזריחה מהפיסגה.

העליה כולה היא בלילה, המחזה מכושף ביותר.

עולים לאט לאט וכל מה שרואים זה את שביל הפנסים של האנשים שעולים לפניך.

קר מאוד ולכן מתלבשים בהתאם.

לא פשוט כלל. לא כולם מגיעים לפיסגה. הקור, הקושי, ובעיקר מחלת גבהים מותירה הרבה מאוד אנשים בדרך וכך אתה רואה לכל אורך הדרך אנשים שחוזרים למחנה באמצע העליה.

חוויה מדהימה למיטיבי לכת ועקשנים.

אנחנו יצאנו לדרך 5 אנשים נחושים.

לפיסגה הגיעו רק 2.

חוויה מדהימה.

השנה החלטנו אשתי ואני לחגוג יום הולדת על פסגת הקילימנג'רו. (בשנה שעברה חגגנו בהרי הימלאיה בנפאל בטרק ל-Annapurna Base Camp) ראשית התחלנו לחפש מידע מאנשים שטיפסו בעבר על ההר והגיעו לפסגה. לאחר לימוד ואיסוף טיפים מחברים, ארגנו קבוצה של שבעה חברים (כולל אשתי ואני, בחרנו לטפס במסלול ה-Machame. טרק של שבע ימים והוספנו עוד יומיים ספארי בשתי שמורות, שמורת ה- Ngorngoro Crater ושמורת ה-Trangiri.

טסנו לארושה ב-6 לפברואר ובבוקר ה-7 לפברואר התחלנו בטיפוס לעבר פסגת הקילימנג'רו אליה הגענו בבוקר ה-12 בפברואר.(Uhura Peak בגובה 5895 מטר) היה מסע קשה מעניין ומאתגר. כל חברי הקבוצה הגיעו לפסגה הגבוהה.

את הטרק והספארי ארגנה לנו חברה מקומית הנקראת African Spoonbill Tours & Safaris בעל החברה Pius Momburi תפעל עבורנו את הטרק והספארי ברמה גבוהה ובמחיר הוגן.

חזרנו לפני כשבועיים מטיפוס על הקלימנג'רו, רצינו להשיב טובה ולהוסיף את הטיפים והחוויות שלנו מהטיפוס. אנחנו- אני, 24 סטודנט להנדסת חשמל ואחי הקטן (גדול) בן ה12 וחצי שזה היה עבורו טיול הבר מצווה.

בגדול: הקלימנג'רו מדהים ביופיו השקיעות, הזריחות, שינויי הנוף ומראה העננים מלמעלה, הניקיון, הסדר ובמקרה שלנו ההדרכה המעולה, האוכל והצוות שיצר מנהלות מתוקתקות וטעימות השאיר את הטבע במרכז. המסלול: אנחנו עשינו את מסלול המצ'מה, מסלול שבנוי לשבוע אך אנחנו כמו בערך מחצית מהאנשים עשינו ב-6 ימים. לטעמי, נכון לתכנן אותו מראש ל-6. הימים על ההר מלבד יום הטיפוס לפסגה במסלול זה הינם קצרים מאוד, 3-4 שעות הליכה + - , ומלבד ההסתגלות לגבהים שגם היא הדרגתית עולים ויורדים לישון יותר נמוך.

היום הראשון: לאחר נסיעה מארושה עם עצירה לקפה בדרך הגענו לשער גובה של 1500 מטר. כל הצוות ארז את הציוד (3 פורטרטרים על כל בן אדם + טבח + מדריך ועוזר מדריך), בהתחלה קצת מוזר אבל מלבד המדריך והעוזר מדריך, את שאר הצוות פוגשים בעצירות ורק מידי פעם במהלך ההליכה. זו דרכם להתפרנס והבונוס, מלבד העובדה שאתה סוחב רק את התיק הקטן, הוא אוכל טוב ומנהלות מתוקתוקות שנעלמות מהעין ונותנות לך ליהנות מההליכה. הליכה ביער גשם, בשביל בוצי, הרבה מהמטרקים משתמשים במגני בוץ לנעלים ולמכנס, במזג אוויר שהיה לנו לא היה נחוץ. הולכים אז לקרחת יער בגובה 3000 מטר. המדריך שלנו, תומס, שהיה אחראי ומעניין הפציר בנו ככל הזמן ללכת לאט על מנת להתרגל לגבהים. הפורטרים שכבר רגילים להליכה הולכים בקצב מהיר כך שעם ההגעה למחנה האוהל שלנו כבר היה בדרך כלל בנוי.

עם ההגעה היינו עושים מתיחות. לדעתי, חשוב במיוחד בגבהים, הצוות היה מביא גיגית מים חמים וסבון לשטיפת ידיים. כיף בטמפרטורה הקרה השוררת בחוץ, ולאחר הגעה הטבח היה מכין בדרך כלל פופקורן או בוטנים קלויים ותה על מנת להחזיר קצת אנרגיה.

בכלל, האוכל בטיול הפתיע אותנו לטובה - מרקים מעולים ויצירתיים, מנות טעימות ומשביעות ובדרך כללל פירות לקינוח. אוכל ברמת מסעדה מקומית ולא כמו טיול שבו סוחבים הכול על הגב ומחשבים כול כוס אורז.

היום השני: היום השני הוא הליכה בעלייה של 800 מטר יש במהלכו כמה נקודות תצפית יפות הצמחייה מתחילה להיות דלילה, יום קצר מאוד. יצאנו להליכה של שעה אחר הצהריים על מנת להתרגל לגובה. במחנה אין קליטה סלולרית אך אם הולכים 5 דקות לאחור על המסלול ניתן לקבל קליטה.

היום השלישי: מתחיל בהליכה מתונה לאורך שלוחה שתופרים ערוצים קטנים אז לתחתית ה"לאבה טאוור", 4200 מטר, ניתן לטפס עליו, טיפוס נחמד קצת יותר אתגרי מהטיפוס במסלול הסטנדרטי יש צורך בטיפוס עם הידיים עם זאת מעניק נקודת מבט יפה ועוד הזדמנות להתרגל לגובה. משם ירידה למחנה השלישי, 3900 מטר. ביום זה נפרדים מהצימחייה כמעט לחלוטין נוף מדברי, מזכיר קצת את הגולן.

היום הרביעי: מתחיל בטיפוס ה"בארנקו וול". לפי מה שקראנו באינטרנט ציפינו לעלייה מאיימת אך לא ממש. אכן, זה מעין קיר שמטפסים אותו אך הטיפוס אורך פחות משעה וסה"כ עולים 300 מטר. לאחר מכן, יש עוד הליכה עד למחנה הרביעי בגובה 3900 מטר שממנו יש תצפית יפה ממש אל ההר. בשלב זה, כמו רבים אחרים הרגשנו טוב והחלטנו להמשיך ישר למחנה שלפני הפסגה הליכה יחסית קלה של עוד כמה שעות והגענו למחנה 4600 מטר. הפורטרים והאוהלים נשארים במחנה זה ומטפסים רק עם המדריך והעוזר לפסגה.

היום החמישי: התעוררנו ב-4 בבוקר, החלטה שלדעתי היתה חכמה, בגבהים האלו ממש קר בלילה וללכת לאחר זריחת השמש הרבה יותר נעים. ארוחה קלילה וזכינו לראות את הזריחה המדהימה כ-500 מטר מהפסגה. הטיפוס הוא על קרקע קצת חולית שני קדימה אחד אחורה.

מקלות ההליכה מסייעים גם בטיפוס לא רק בירידה והגענו לפסגת הרכס. משם יש עוד כ-200 מטר אווירית והליכה של בערך 40 דקות. לשנינו התחיל כאב ראש קליל. נחנו רגע, לקחנו כדור נגד כאב ראש והמשכנו ללכת, מסביב קרחונים ורוח והנה השלט ואנחנו בפסגה. חשוב לרדת מהר על מנת לשהות מעט זמן בגובה ועם הקרקע החולית ומקלות ההליכה התחלנו לעשות "סקי" למטה. עצרנו לארוחת צהריים באוהלים והמשכנו לרדת. עקב כאב ראש קל שהתפתח בירידה, החלטנו לרדת 3 מחנות למטה ולא רק 2 כמו בתכנון עד לגובה של 3100 מטר, החלטה שעלתה במחיר קצת שחיקה של הברכיים (וזה עוד עם מקלות הליכה) אך בלילה של שינה מעולה.

היום השישי: קמנו מאוחר. ארוחת בוקר ותוך כמה שעות בירידה נרשמים מקבלים תעודה והופ על המיניבוס בחזרה.

טיפים כלליים: לקחת חטיפי אנרגיה, כדוריות טיהור מים, כדורי גובה אנחנו לקחנו, לא הזיק. ביגוד חם מחולק לשכבות, ליינר לשק"ש, קרם שיזוף, לובלו לשפתיים ומדריך טוב, כמו שלנו.

מסלולי טיפוס אפשריים: מצ'מה ומרנגו. מרנגו מבוסס על שינה בבקתות, והמסלול הוא פחות או יותר עליה בשיפוע קבוע. המשך הוא 5-6 ימים. מצ'מה מבוסס על שינה בקמפינג (עם אוהלים), כאשר בכל יום עולים ואז יורדים 30-60% ממה שעלינו. היתרון של הפרוצדורה הוא שזה מאפשר יותר זמן הסתגלות לגובה. בעיקרון 6-7 ימים, מומלץ יותר 6 ימים.

היום האחרון - יום מאוד קשה, יוצאים ב-12 בלילה, מטפסים בחושך עם פנס כ-1200 מטר, מגיעים לפסגה בזריחה (או אחרי... תלוי במהירות הטיפוס), ולאחר מכן יש עוד הרבה מאוד שעות של יריה.

עלות (למצ'מה): בסביבות ה-200$ ליום (ניתן ורצוי מאוד להתמקח). יש לשים לב לגבי הטיפ בסוף - הצפייה היא לטיפ שהוא בסדר גודל של 10% מכלל התשלום, שזו הוצאה די גדולה. גם על זה ניתן להתמקח, כשהמינוס הוא שנשאר מעט טעם רע בסוף.

צוות ופורטרים - הטיפוס הוא עם צוות של מדריך, עוזר מדריך, טבח, ו-12 פורטרים (עבור הצוות שלנו של 4 אנשים). הפורטרים סוחבים הכל כולל הכל - אוהלים, גז, שולחן + כסאות ואוכל לכל הימים.

ציוד ששווה להביא מהארץ - שק"ש, מזרן שטח, פנס, אלכוהול לשטיפת ידיים, ביגוד חם + נגד גשם, כדורים נגד מחלת גבהים. כל החוסרים ניתן לשכור לפני (אצל המדריך). בפרט מומלץ מאוד לשכור מקלות הליכה.

קושי - אחד המסלולים הקשים ביותר שעשיתי (ועשיתי המון), בעיקר בגלל הגובה. במידה ואינכם בכושר, הסיכויים שלכם להגיע לפסגה קטנים מאוד (וכמו כן, אתם תסבלו במהלך הטיפוס). וגם אם אתם בכושר, יש סיכוי שלא תגיעו לפסגה בגלל מחלת גבהים או סתם צינון. מומלץ לחשוב פעמיים אם שווה את המאמץ וההשקעה הכספית - יש הרים נוספים באזור, קלים יותר.

המדריך שטיפסנו איתו היה מרק - מדריך מעולה לטיפוס בקילימנג'רו (או במרו). מאוד חם ואנושי, יודע לתמוך כשצריך מצד אחד, ולא לחפור יותר מדי מצד שני. מומלץ בחום! 

הקילימנגרו- מרנגו רוט ("דרך קוקה קולה") דרך זו נחשבת הדרך הקלה ביותר והעממית ביותר. היא לא מאוד תלולה, לא מאוד ארוכה ובהחלט אפשרית. ישנים בבקתות בתנאים יחסית נעימים, אמנם אין חימום או מקלחות אבל יש מיטה ומזרנים. אנחנו בחרנו בדרך הזאת אך ורק בגלל שהיא הכי קלה ואני לא הייתי בטוחה שאוכל לעשות דרך אחרת. בנוסף היו לנו רק 6 ימים לטרק הזה. באופן כללי בכל דרך שבוחרים (כמעט) יש אפשרות להוסיף יום ולנוח בו כדי להתאקלם לגבהים. את הטרק הזה אפשר למעשה לעשות בחמישה ימים אך העדפנו לקחת יום נוסף כדי להתאקלם לגובה. 

היום הראשון- אנחנו הגענו מהעיר ארושה נסיעה של שעתיים וחצי בערך. הגענו בצהריים, אכלנו ארוחת צהריים קלה ויצאנו לדרך. היום הראשון מלא מדרגות אך ההליכה לא ארוכה. אנחנו עשינו אותה ב-3 שעות, אין סיבה שזה יקח יותר מ-4. ההליכה נעימה ורובה בצל ביער יפה. הקענו למחנה מנדרה (2700 מטר מעל פני הים). אחרי ששתינו תה, אכלנו פופקורן ונחנו קצת עשינו טיול למכתש הקרוב. הליכה של חצי שעה, נחמדה ולא קשה (עשינו אותה עם סנדלים...) ובימים טובים יש גם נוף יפה בקצה ואפשר לראות קופי קולובס בדרך. 

היום השני- הליכה לא קלה, כ- 6 שעות. יש חלקים תלולים מאוד וחלקים פחות. הולכים מאוד מאוד לאט כדי להתרגל לגבהים. במהלך היום מתחילים כבר לראות את ההר ובעיקר את כמות האנשים היורדים והעולים- לעיתים כמו רחוב סואן. (זהירות לרגישים לאבק). מגיעים למחנה הורומבו 3720 מטר מעל פני הים. חשוב להגיע מוקדם כי זה מחנה מאוד עמוס- ישנים בו גם בעליה וגם בירידה ויש הישנים בו שתי לילות. כשאנחנו הגענו (סוף ספטמבר 2010) לא הייתה בעיית מקום אבל שמענו ששלושה שבועות קודם ישנו 6 אנשים בבקתה קטנטנה של 4 אנשים.

יום 3- יום מנוחה והתאקלמות: אמנם זה יום מנוחה אבל לא רק נחים בו. עושים מסלול קצר באחת הדרכים האחרות שמתחברות עם דרך זו ועולים ל "זברה רוק" ומשם לנקודת תצפית יפהפיה על הקילימנג'רו ועל הר מאונזה הסמוך לו. הליכה נחמדה, עולים כשעתיים ויורדים כשעה. הגענו כבר לארוחת צהריים ואח"כ כל מה שנותר לנו עד ליום למחרת הוא לנוח ולישון (כדאי להביא ספר!)

יום 4- הליכה יחסית תלולה, בערך 5 שעות הליכה. הולכים מאוד מאוד לאט כי זה כבר בגובה. הגענו מוקדם למחנה "קיבו" 4750 מטר מעל פני הים. הגענו בערך ב-13:00 כך שהיה מספיק זמן לתה ופופקורן, שינה, ארוחת ערב ושוב שינה. בגובה הזה כבר די קר. קמים בשעה 11:30 בלילה לשתות תה ואח"כ אמורים לעלות לפסגה. בשלב הזה אני כבר ממש לא הרגשתי טוב (הגובה עשה את שלו) ולמרות שלקחתי כדורים נגד מחלת גבהים היו לי בחילות והתקשיתי ללכת לשירותים בלי להתנשף. בנקודה הזאת החלטתי לא לעלות לפסגה ולהישאר לישון בבקתה (כל הפורטרים נשארים ויש עוד אנשים שנשארים או חוזרים באמצע הלילה אז אין צורך לחשוש- זאת אופציה סבירה ביותר). גיא - חבר שלי והמדריך- ארושה טיפסו לפסגה. גיא מספר: ההליכה תלולה וקשה, הגיעה לגילמנס פוינט בפחות מ-5 שעות (מהר מאד) ומשם המשיכו בדרך יחסית נוחה כ- שעה וחצי עד להוהורו (הנקודה הגבוהה ביותר 5895 מטר מעל פני הים)והגיעו בדיוק בזמן לזריחה. היה קר מאוד -15 מעלות מתחת לאפס... אבל היה שווה. הזריחה מהפסגה פשוט מרהיבה ואין ספק שזה עושה הרגשה של גג העולם להיות בגובה כזה. יש קרח למעלה אבל לא הולכים על שלג.

יום 5- מגיעים חזרה למטה בערך ב- 9 בבוקר, הירידה תלולה ובעיות הברכיים מתחילות להתעורר, אבל חמים ונעים יותר כשהשמש עולה. יש זמן לאכול ארוחת בוקר ולנוח. משם יורדים  חזרה להורומבו. הירידה הייתה יחסית נוחה. חשוב מאוד לקחת מקלות הליכה- במיוחד בבעיות ברכיים!

יום 6-מהורומבו לנקודת ההתחלה- יום ארוך מאוד, כ- 20 ק"מ. אמנם בירידה אבל לא פשוט בכלל. קמים מאוד מוקדם (ברבע לשש כבר התחלנו ללכת- אחרי ארוחת בוקר) כדי להגיע למטה בשעה מוקדמת. (עקב פציעה בברך הזמינו לנו חילוץ, אז במקום לרדת את השעה האחרונה אפשר לרדת בג'יפ 10 דקות- לחולים והפצועים בלבד). 

עצות וטיפים נוספים: 1. עלה לנו בערך 1100$ לאדם, אבל זה היה חלק מדיל שלם (הר מרו, 4 ימים קמפינג ספארי, קילימנג'רו, מלון וארוחות בוקר בין לבין, ציוד- מקלות הליכה, מעילי גשם ושקש"ים, הסעות לכל מקום- גם משדה התעופה, וכרטיס אוטובוס אקספרס לזנזיבר) הדיל כולו עלה 2450$ לאדם (פירוט נוסף על החברה ב"הגעה") 2. טיפים: אנחנו נתנו 120$ כל אחד וחילקנו את זה בין כולם (מדריך, שף, סו שף/פורטר ועוד 5 פורטרים רגילים). הם תמיד נותנים הרגשה שזה לא מספיק. שימו לב מה כתוב בחוזה- אצלנו היה כתוב לתת בין 5%-10$ ממה ששילמנו ולחלק בין כולם. 3. קחו כל מה שיעשה לכם נקי ונעים- כי לא מתקלחים 6 ימים. 4. אין חשמל בהר (רק סולארי) אז קחו בחשבון מבחינת הטענה של מצלמה, פלאפון (יש קליטה)

מהלך הטיפוס על הקילמנג`רו - הטיפוס קשה. צעד מיותר או מהיר מדי והלב דופק כמשוגע. צריך לעצור ולהרגע. מזגזגים מעלה. עם הרגליים אין בעייה בעלייה, לא כואב כלום (לאחר האימונים). צעד אחר צעד בעקבות המדריך ותוך 6 שעות ניצבים על הפסגה. השעה האחרונה היתה הקשה ביותר. יש סלעים שיש לטפס עליהם ולמי שאין רגלים ארוכות וצריך להרים את כל משקל גופו זה מעייף. לקחתי מעט אוכל לדרך: מים, חטיפי אנרגיה, שוקולד 85% וטרמוס קטן עם מים חמים להכנת מרק (שלא השתמשתי בו). המדריך התנדב לסחוב את התרמיל כולל את המצלמה שלי. בסך הכל משקל קל אבל כמה שפחות מועיל.

על הפסגה לא נותנים להשאר זמן רב ומאיצים להתחיל לרדת. הירידה מצד אחד יותר קלה אך דורשת הרבה עבודת ירכיים וברכיים (ואת זה לא תירגלתי). המסלול זרוע אבנים קטנות ובקלות אפשר למעוד. תיק הגב מועיל, לאחר הזריחה, עם ההתחממות. אפשר להיפטר מהשכבות הרבות. הירידה אורכת כ 4 שעות. מגיעים בחזרה ל- Kibo, נחים, לא הרבה וממשיכים לתחנה הקודמת Horombo, עוד כ 4-5 שעות. בשלב זה הירכיים כבר נוקשות כמו אבן. בס``ה כ 20 שעות הליכה ללא שינה. 

ביום השישי עוד כ- 4 שעות הליכה בחזרה לשער לקבלת התעודה ומשם למלון למקלחת (סוף סוף) וכביסות. איך הצלחתי: ההצלחה אינה תלויה רק בכוח ובסיבולת. חלק מהחזקים והצעירים לא עמדו בגובה ולא יכלו לטפס. הקפדתי על הכנה נכונה ועל הפרטים: לא קפה, לא אלכוהול, לקיחת כדורים מהיום הראשון לטיפוס וקביעת מטרות ביניים - הצריף הבא, הצעד הבא בעלייה. אין צורך למהר, הזמן אינו קובע ואין מקבלים עליו פרס. וכמו שהתחלתי, גם המזל. מזג האויר שאין לנו שליטה עליו. דווקא בינואר ירדו גשמים שוטפים ובתאריכים בהם טיפסתי היה מזג אוויר יפה ושמים בהירים. ולסיום בהצלחה לכולם ו... אני בת 67.

לדעתי הגיע הזמן לחדש את המידע אודות טיפוס על הקילימנג`רו אשר דלותו רבה באתר וחשתי כך בטרם נסיעתי. ובכן בסוף אוגוסט שנה זו נסענו שני בני (18, 22) ועבדכם הנאמן (47) לטפס על ההר. את כל הארגון הטלנו על חברה מארושה בשם Sunny Safaris אשר לקחה על עצמה לארגן את כל המסע כולל ספארי של 4 ימים בלודג`ים.

עלויות: 1919$ אשר כללו את הטיפוס בן 6 ימים במסלול מרנגו . ספארי לודג` 3לילות 4 ימים. שני לילות במלון בארושה על בסיס BB. לגבי הטיפוס- ההתלבטות שלי היתה תחילה באיזה מסלול לבחור והאם צריך יום הסתגלות. ובכן הפסגה היא אותה פסגה ולכן בחרנו במרנגו שיש המכנים אותו נתיב הקוקה קולה. אז נכון, אפשר לשתות קוקה קולה אבל ההבדל היחידי טמון במקום הלינה. במקום באוהלים בבקתות. בקור הנוראי השורר שם לא מומלץ לישון באוהל! סה``כ הטיפוס לפסגה עובר בנופים משתנים ויפים גם בנתיב המרנגו ולכן לדעתי לבחור בנתיב זה.

למרות שיום ההסתגלות עולה כ-200$ נוספים לדעתי מומלץ! ההסתגלות חשובה מאוד! מאוד קשה לאדם מן הישוב לעשות את העלייה רצוף וללא יום הסתגלות. הקושי הגדול ביותר הוא יום הטיפוס לפסגה בעיקר בשל החוסר בחמצן באוויר! אין זה משנה כלל מה רמת הכושר הגופני! בני הצעיר הרגיש מצויין בפסגה למרות שכושרו הגופני פחות טוב מאחיו! לפיכך, מומלץ שימוש בתרופה נגד מחלת גבהים. מומלץ להביא ציוד חם לפי כל הכללים והטוב ביותר- פליס תרמי כפפות וכו`. להשתדל לתאם את המועד לעונה שאיננה גשומה. גשם משנה את כללי המשחק והפך את הטיפוס קשה פי כמה. לגבי החברה המארגנת: סה``כ היה בסדר גמור ללא שום תקלות וע``פ התכנון. סה``כ חוויה אדירה ומומלצת!

במחצית השניה של חודש אוגוסט נסענו לסאפרי בטנזניה וחופשה קצרה בזנזיבר, זוג הורים עם נערה בת 14. ראשית ברצוני להודות לכל כותבי הטיפים וההמלצות באתר זה, הסתמכנו על המידע ולא התאכזבנו. טסנו בחברת Ethiopian Airlines לאדיס אבבה ומשם לקילימנג`רו. למרות חששות ראשונים זו חברה מצוינת, עומדת בזמנים, מטוסים במצב טוב, בסך הכל בסדר גמור. מארושה לזנזיבר טסנו בחברת Precision Air , גם כאן הכל דפק כמו שעון. החברה גם אוספת את הנוסעים מהמלונות בארושה ומסיעה אותם לשדה. 

יש המתנה ארוכה בין הטיסות באדיס אבבה גם בהלוך וגם בחזור, בשדה התעופה מול שערים 1,2 בסוף שדרת החנויות יש חדר גדול של חברת התעופה עם כורסאות נוחות, מזנון עם כריכים וקפה וכדי להגיע לשם להתמקם ולנוח עד טיסת ההמשך. כאשר מגיעים לקילימנג`רו, כולם רצים לביקורת הדרכונים, בצד ימין של האולם נמצא משרד Visa Office, יש לגשת לשם ולהוציא ויזה שעולה 50 דולר לאדם. מסלול הספארי, על בסיס העצות שקיבלנו ובמגבלות הזמן שהקצבנו יצאנו למסלול של 7 ימים לפי הפרוט הבא:

• יום 1:עם הנחיתה מהארץ יצאנו ישר לפארק הלאומי ארושה, בילינו שם כל אחר הצהרים עד שעת הסגירה ( 6 בערב) וחזרנו לארושה • יום 2: יום בפארק הלאומי Lake Manyara • יום 3: נסיעה וחצי יום ב Serengeti • יום 4: יום מלא ב Serengeti • יום 5: חצי יום ב Serengeti ונסיעה למכתש Ngorongoro • יום 6: יום שלם במכתש Ngorongoro ונסיעה ל Lake Yiasi • יום 7: חצי יום עם שבטים מקומיים וחזרה לארושה

לאחר מכן טסנו ל 4 ימים לזנזיבר, שהינו במלון Rock Hotel Coral בחוף Jambiani. לטעמנו זה היה מספיק, אם רוצים יום נוסף אפשר לשלב גם את פארק Tarangiri, אנחנו בחרנו לוותר. מבחינתנו הביקור אצל השבטים היה חוויה מיוחדת במינה, גם בגלל הלינה באוהלים וגם בגלל המפגש המדהים עם השבטים המקומיים, זה גיוון מצוין אחרי שבוע של פילים, אריות וג`ירפות. בבוקר לפני הנסיעה ל- Lake Manyara NP בקשנו מהמדריך שיעצור בעיר במקום שנוכל להחליף כסף וכן בסופר מרקט כדי לקנות חטיפים. החיים נגמרים בשעה 21:00 בערב (אחרי ארוחת ערב), תביאו איתכם: ספרים, קלפים, שש-בש, MP3 או כל אמצעי בידור אחרים 

השבוע נחתנו מטיול בן חודש באפריקה במהלכו טיפסנו על הקילימנג`רו. החוויה היתה עצומה, אבל אנחנו חייבים להודות שחזרנו עם רגשות מעורבים לגביה.

הדברים הטובים כמעט ברורים מאליהם: הנוף' חווית הטיפוס היא מרגשת. קשה להגיד שנהנים ביום שאתה סוחט את עצמך פיזית עד כמעט קצה גבול היכולת, ושמפאת הגובה הרב מתמודד עם כאבי ראש ובחילות, שלא לדבר על הקור העז. ובכל זאת - יש משהו בטיפוס שהוא מזכך בעיני. התמודדות עם עצמך, החל מרגע מסוים מדובר בכח רצון נטו. זו חוויה כמעט רוחנית של להכיר את עצמך ואת מי שהולך איתך.

אבל יש גם לא מעט דברים מעצבנים. בגלל היות המקום אטקציה תיירותית - המקום פשוט מפוצץ באנשים. בעיקר ביומיים הראשונים וביום הטיפוס לפסגה - זה פשוט סרט נע של אנשים. קשה להנות מהשקט ומהנוף בלי לשמוע איזה טרנזיסטור של אחד הסבלים או צעקות של חלק מהמטיילים. בחלק מהמקומות אפילו אי אפשר לעצור ולצלם או סתם להסתכל בנחת מסביב בלי לחשוש שאתה תפריע למישהו ללכת, או לחילופין שמישהו יתנגש בך בלי לשים לב. ממש לא מדובר בלהיות בטבע או לטייל, אלא להיות בתוך אתר תיירות מתויר ביותר, שהוא גם במקרה הר גבוה.

ועוד יותר - בגלל התיירותיות המוגזמת, רוב הקבוצות מטיילות במין שטאנץ לוגיסטי. כולם יקבלו פופקורן כשהם מסיימים את יום הטיול. כולם יקבלו בערך אותו תפריט בערך באותה שעה ובערך באותה צורת הגשה. להרבה אנשים זה כנראה מתאים - אותנו זה קומם. בשבילנו חלק מלהיות בטבע זה להתמודד בעצמנו עם כל אותם אלמנטים. אנחנו לא אוהבים שמשרתים אותנו ולא אוהבים שמגישים לנו אוכל.

אז סליחה על כל ההרהורים הפילוסופיים האלה. הקילימנג`רו באמת מדהים. אני לא מצטער שטיפסנו עליו. אני חושב שגם הצלחנו לא לפספס את חלק מהנקודות שהזכרתי למעלה. אבל בניגוד למקומות אחרים בעולם, אליהם ברור לי שאני ארצה לחזור ולטייל בהם שוב ושוב, לקילימנג`רו אני לא אחזור כל עוד המצב הוא כפי שהוא היום. או לפחות, אבחר במסלול הרבה פחות נפוץ, ואהיה אסרטיבי יותר ולא אסכים שישלחו לי סתם סבלים אקסטרה שאפשר בלעדיהם. ועכשיו לקצת פרטים טכניים והמלצות למי שעדיין רוצה לטפס:

טיפסנו במסלול מצ`אמה ב-7 ימים, עלה כ-740 דולר לאדם בסך הכל. תביאו הרבה בגדים חמים, במיוחד כאלה שעוצרים רוח חזקה. תצטרכו אותם בעיקר ביום של הפסגה. אוהל מסופק בדרך כלל על ידי החברה המארגנת, אבל תבדקו אותו טוב טוב לפני שאתם יוצאים. תביאו שק שינה חם. כדאי גם לפגוש את המדריך והטבח לפני היציאה כדי לוודא שהתקשורת ביניכם טובה ושיש כימיה, וכן לספר להם מה אתם אוהבים או לא אוהבים לאכול ומתי.

 תלכו לאט. תקשיבו לגוף שלכם ותעצרו כשאתם לא מרגישים טוב. ממחלת גבהים מתים. וזו המחלה שהכי שטותי למות ממנה. אם לומר את האמת, אנחנו ניסינו לדחוף את עצמנו קצת ולקצר לשישה ימים אחרי ששלושת הימים הראשונים עברו בקלילות יחסית. הגענו לבראפו (4600 מטר) והחלו לי כאבי ראש. החלטנו לרדת למחנה קראנגה (4100 מטר) מה שהתברר כאחת ההחלטות המוצלחות ביותר בטיול. למחרת עלינו לבראפו שוב בלי שום בעיות וגם הגענו לפסגה ללא בעיות מיוחדות. אז לא להתבייש לרדת או לעצור.

תשתו הרבה מים. שלושה ליטר ליום לאדם רחוק מלהספיק. צריך בערך כפליים מזה. אפשר להיעזר בכדורי דיאמקס. אני השתמשתי, אשתי לא. שנינו הגענו בלי בעיות מיוחדות לפסגה. השתנה זה אחד הסימנים המוצלחים ביותר להתאקלמות לגובה. תשתינו הרבה! תקראו מספיק על מחלת גבהים. כאמור זה טפשי למות ממנה, וכדאי שתהיו מודעים לסימנים כדי שתוכלו להקשיב לגוף שלכם. לכל אחד קצב התאקלמות שונה, וגם אם שותפכם לדרך מקפץ על הגבעות ללא קושי ב 4000 מטר, אתם עדיין יכולים להיפגע. אין תחליף לתסמינים של המחלה, ולכן אל תקחו כדורים רגילים נגד כאבי ראש.

תגיעו מצויידים היטב. ביגוד חם כבר אמרתי, אני אוסיף גם מקלות הליכה. אם לא הלכתם איתם עד היום אין לכם מושג כמה שזה עוזר. אם הלכתם איתם בהרים - אתם לא זקוקים להמלצה הזו, אתם כבר יודעים לבד. תקפידו על טכניקת הליכה נכונה: הולכים לאט ובקצב קבוע שבו כל צעד הוא צעד קל יחסית שאינו דורש אנרגיה רבה. 

הקצב האיטי והקבוע הוא הדבר העיקרי שחשוב, ושעוזר לגוף לשמור על האנרגיה שלו. הצעדים הפשוטים עוזרים לשמור על הקצב הזה לאורך זמן. תשקלו ברצינות לבחור במסלול מתוייר פחות. למרות כל הרהורי הכפירה שלי - מדובר בהר יפהפה ומאתגר. והטיפוס על ההר הוא חוויה מרתקת שחוזרים מנה נפעמים. יום וחצי אחרי שהגענו לפסגה, עלינו למטוס בדרך חזרה הביתה. המטוס עבר כ - 1500 מטר מעל פסגת הקילי, היה בהיר, וראינו ממש לידינו את הפסגה. אין לכם מושג איזה הרגשה של גאווה והתרגשות וסיפוק עצמי עברה בנו כשראינו את המראה הזה.