מסלול עד שבוע בהר הקילימנג'רו ”הטיפוס לקלימנג`רו - העלייה“

מהלך הטיפוס על הקילמנג`רו - הטיפוס קשה. צעד מיותר או מהיר מדי והלב דופק כמשוגע. צריך לעצור ולהרגע. מזגזגים מעלה. עם הרגליים אין בעייה בעלייה, לא כואב כלום (לאחר האימונים). צעד אחר צעד בעקבות המדריך ותוך 6 שעות ניצבים על הפסגה. השעה האחרונה היתה הקשה ביותר. יש סלעים שיש לטפס עליהם ולמי שאין רגלים ארוכות וצריך להרים את כל משקל גופו זה מעייף. לקחתי מעט אוכל לדרך: מים, חטיפי אנרגיה, שוקולד 85% וטרמוס קטן עם מים חמים להכנת מרק (שלא השתמשתי בו). המדריך התנדב לסחוב את התרמיל כולל את המצלמה שלי. בסך הכל משקל קל אבל כמה שפחות מועיל.

על הפסגה לא נותנים להשאר זמן רב ומאיצים להתחיל לרדת. הירידה מצד אחד יותר קלה אך דורשת הרבה עבודת ירכיים וברכיים (ואת זה לא תירגלתי). המסלול זרוע אבנים קטנות ובקלות אפשר למעוד. תיק הגב מועיל, לאחר הזריחה, עם ההתחממות. אפשר להיפטר מהשכבות הרבות. הירידה אורכת כ 4 שעות. מגיעים בחזרה ל- Kibo, נחים, לא הרבה וממשיכים לתחנה הקודמת Horombo, עוד כ 4-5 שעות. בשלב זה הירכיים כבר נוקשות כמו אבן. בס``ה כ 20 שעות הליכה ללא שינה. 

ביום השישי עוד כ- 4 שעות הליכה בחזרה לשער לקבלת התעודה ומשם למלון למקלחת (סוף סוף) וכביסות. איך הצלחתי: ההצלחה אינה תלויה רק בכוח ובסיבולת. חלק מהחזקים והצעירים לא עמדו בגובה ולא יכלו לטפס. הקפדתי על הכנה נכונה ועל הפרטים: לא קפה, לא אלכוהול, לקיחת כדורים מהיום הראשון לטיפוס וקביעת מטרות ביניים - הצריף הבא, הצעד הבא בעלייה. אין צורך למהר, הזמן אינו קובע ואין מקבלים עליו פרס. וכמו שהתחלתי, גם המזל. מזג האויר שאין לנו שליטה עליו. דווקא בינואר ירדו גשמים שוטפים ובתאריכים בהם טיפסתי היה מזג אוויר יפה ושמים בהירים. ולסיום בהצלחה לכולם ו... אני בת 67.