מסלול בן שבוע-שבועיים בהאי הוואי

הביג איילנד הוא פשוט איזור נהדר לבילוי של חופשה משולבת בטיולים. להבדיל ממאווי, בה היינו בעבר, יש לביג איילנד הרבה יותר מה להציע בתחום הטיולים. בילינו שם שבוע, ובשקט יכולנו למלא יותר מזה.

הטיול הראשון שלנו היה ל-MAUNA KEA, אותו הר גבוה שבראשו נמצא מצפה הכוכבים. יצאנו בשעות הבוקר המאוחרות מאיזור KONA, שם היה המלון. בדרך עצרנו לארוחת צהריים קלה. אל תתכננו על אוכל במרכז המבקרים שבהר! כל מה שיש שם הוא מעין דוכן קטנטן, שמוכר בעיקר שקיות צ`יפס, ממתקים, מזכרות וכו`. הדבר הכי דומה לאוכל שיש שם זה כל אותן קופסאות כדוגמת ``מנה חמה``, שצריך להוסיף להן מים רותחים. 

חשוב מאד לזכור, שאל מצפה הכוכבים שנמצא בראש ההר, בגובה של כ-12000 רגל, לא מומלץ לכל אחד לעלות. ילדים מתחת לגיל 16, שעדיין לא סיימו את ההתפתחות הגופנית שלהם, עלולים להינזק בגלל רמות חמצון דם נמוכות. כמו כן מאוד לא מומלץ לאנשים עם בעיות לב כאלה או אחרות לטפס לראש ההר. אני אישית הרגשתי רע מאוד כבר במרכז המבקרים, שנמצא בגובה 9000 רגל, והעדפתי לא להמשיך למעלה.

מרכז המבקרים עצמו מאכזב. יש בו תצוגה קטנטנה של פוסטרים, שלושה מחשבים שמספרים על העבודה במצפה הכוכבים, ותצוגה של איזה שני טלסקופים, שבערב אפשר להציץ דרכם. למעלה, במצפה עצמו, אין כל אפשרות להסתכל דרך הטלסקופים. ביום שבו ביקרנו, ציינו בארה``ב את PRESIDENT`S DAY, ולכן המצפה בכלל היה סגור, לאכזבתו של בעלי (היחיד מאיתנו שעלה למעלה). כך שגם את זה כדאי לקחת בחשבון בתכנונים. רצוי מאוד לתכנן להגיע לאיזור ההר לא יותר משעה וחצי-שעתיים לפני השקיעה.

יום טיול אחר היה, בעצם, יום ארוך, שהצריך יציאה מן המלון בשעה מוקדמת (6:30 בבוקר) וחזרה מאוחר בלילה. ביום הזה נסענו לכיוון AKAKA FALLS, העיר הילו והגנים הבוטניים הטרופיים (מומלץ מאוד מאוד!!! ולא לשכוח מצלמה עם סוללות טעונות!!!) שלידה - כולם בצד המזרחי של האי. את היום הזה סיימנו בפארק הוולקאני, כולל צעידה בחושך לראות את הלבה הנשפכת על מורדות ההר לכיוון האוקיינוס.

כדאי לקחת בחשבון לפחות חצי יום בפארק הוולקאני. יש שם עוד מה לעשות פרט להליכה לכיוון הלבה. מומלץ לפנות לפחות ארבע שעות שהן בשעות האור, על מנת לראות כל מה שרוצים (את הצעידה אל הלבה, עניין של כשעה+ הליכה בכל כיוון, עושים לקראת השקיעה, כך שמגיעים לנקודת התצפית כשהשמש כבר ממש שוקעת ונעשה חשוך).

הטיול בפארק הוולקאני, ובעיקר הצעידה לקראת חשכה לראות את הלבה, הותירו עלינו רושם עמוק. מראה הלבה הרותחת, הזורמת בהמוני נקודות על מדרון ההר, ונשפכת אל מימי האוקיינוס הקרים תוך יצירת קיטור שנראה היטב למרחוק, הוא מראה מדהים (ולהוכחה, אפשר להציץ בתמונה המצורפת). נתמזל מזלנו והיינו שם בליל ירח מלא, עם מעט מאוד עננים מטיילים פה ושם, וזה היה נהדר. צריך לזכור, שההליכה היא אמנם מישורית, אבל רובה על סלעי בזלת ענקיים, שביניהם חריצים שיכולים בקלות לגרום נקעים ברגליים. כך שאם אתם מטיילים עם ילדים קטנים, קחו בחשבון שעדיף לקחת אותם במנשא על הגב. 

חובה(!!!) לקחת איתכם פנסים רציניים, כאלה שזורקים אלומת אור רחבה למרחק גדול. פנסי המאגלייט שלקחנו איתנו לא ממש עשו את עבודתם נאמנה, ונעזרנו בעיקר באור הירח (והרי לא תמיד יש ירח מלא...) ובאורות הפנסים של מי שהלכו מסביבנו. 

את יום הטיולים השלישי שלנו (יום הטיסה חזרה) הקדשנו לעיר קונה עצמה ולאיזור שמדרום לה. התחלנו את היום בנסיעה לכיוון הפסל של CAPTAIN COOK. במימי המפרצון שם קיווינו לראות דולפינים, אלא שמי שלא שוכר קייאקים (שאותם יש לשכור מראש, בעיר. אין שם במקום שום אפשרות כזו) על מנת לשוט דרך המפרצון לכיוון הפסל עצמו, אין סיכוי שיוכל לראות את הדולפינים. כשעומדים על החוף, נמצאים רחוק מדי מן הנקודה שבה הם שוחים.

משם המשכנו דרומה דרך כביש יפהפה, אך צר ומסוכן (ועל אף שמאוד מפתה לפתח בו מהירות, כי נראה שהכביש פנוי, אי אפשר לראות מה מסתתר מאחורי הגבעה הבאה או הפיתול הבא), עד שהגענו אל POINT OF REFUGE. זוהי הנקודה, אליה הגיעו אלה שהוצא עליהם גזר דין מוות מסיבה זו או אחרת. שם הם עברו טקס כלשהו, שאם עמדו בו נסלחו להם כל החטאים שלהם, והם יכלו לחזור לכפריהם. אני חייבת לציין, שגם כאן די התאכזבנו. רמת התחזוקה של המקום נמוכה מאוד, ונראה כאילו המוצגים הוצבו שם בצורה סתמית, בלי להשקיע יותר מדי תשומת לב ולנסות לעניין יותר מדי את המבקר הממוצע. כל העניין שם קצת מפוספס. יכלו להפוך את המקום להרבה יותר אטרקטיבי.

את ארוחת הצהריים אכלנו חזרה בעיר קונה. מאוד מומלץ, אגב, לבקר בקונה בסוף השבוע (ובעיקר בטיילת שלה), משום שאז מתקיים שם שוק איכרים ססגוני.