טיול מדהים בטנזניה וזנזיבר

זהו סיפור הטיול שלנו לטנזניה וזנזיבר. הטיול נמשך שבועיים וחצי בחודש אוקטובר 2010. אנחנו זוג בני 30 עם יצר הרפתקנות מעט מעל הממוצע.

תוכנית הטיול כפי שנקבעה בארץ היתה טיפוס על הקילימנג'רו, ספארי וצלילות וחופים בזנזיבר.

טיסה באתיופיאן איירליינס דרך אדיס אבבה וניירובי לשדה התעופה קילימנג'רו שבטנזניה. המטוס עצר לחניית ביניים קצרה בניירובי להוריד נוסעים ומשם המשיך לשדה התעופה קילימנג'רו. בקטע הטיסה שנמשך כ 45 דקות היו כ 30 ישראלים אשר מרביתם הגיעו על מנת לטפס על הקילימנג'רו. הטיול שלנו לקילימנג'רו נסגר מהארץ עם סוכן אשר את הפרטים שלו מצאתי בטיפים באתר. שמו ארון אדם [email protected] ואני ממליץ עליו בחום. בחרתי אותו בעיקר על סמך המחיר מבין כל הסוכנים המומלצים במדיות השונות (ההצעה השניה הכי זולה). את כל הפרטים סגרנו באימיילים ולא שילמתי כל מקדמה. החבילה עלייה סיכמנו היתה 6 ימי טיפוס במסלול מצ'אמה כולל איסוף משדה התעופה ומלון בלילה לפני ואחרי. המחיר כולל את כל מה שנדרש לטיפוס כולל מדריכים, סבלים, 3 ארוחות ביום, אוהלים ושקי שינה אם צריך ואת דמי הכניסה לפארק. מה שהוא לא כולל זה טיפים לצוות.

כאמור, עם הנחיתה חיכה לנו ארון, בחור מקומי צנום, עם שלט ולקח אותנו למלון חביב בעיר מושי. לאחר התארגנות ישבנו לסגור את כל הפרטים לקראת הטיפוס שהחל למחרת. בשלב זה שילמנו לו את כל הסכום וקבענו להפגש למחרת בבוקר. אחרי מקלחת הכרחית יצאנו לטייל בעיר. אותה התקופה בטנזניה היתה תקופת טרום בחירות ומשאיות הכורזות בזכות מועמד זה או אחר מלאו את הרחובות. העיר עצמה לא מרשימה במיוחד, רק הרחובות הראשיים סלולים ויש כמה בתי קפה של תיירים. מעבר לזה, במושי התוודענו למאכל המקומי שהוא פיצה בסגנון זנזיבר. סוג של מאפה ממולא בשר טחון ביצה וירקות מטוגן בשמן עמוק. טעים מאוד אך מומלץ לספוג את השמן.

בערב התחלנו לקחת את הכדורים נגד מחלת גבהים. הכדורים אכן מנען את התסמינים של המחלה כמו כאבי ראש ובחילות אך הם לא עוזרים להתמודד עם המחסור בחמצן והקשיים בטיפוס. כמו כן, הם משתנים במיוחד ומחייבים שתייה מרובה.

למחרת נפגשנו עם ארון בשעה 8 בבוקר ושם הכרנו את הצוות אשר ילווה אותנו במהלך ה 6 ימים הקרובים. אינוסנט המדריך, אדיסון המדריך השני, רג'ינלד הטבח ריצ'רד המלצר ועוד 5 סבלים. קבוצת המטיילים כללה רק אותנו (זוג).

לאחר נסיעה של כ 40 דקות הגענו לתחנת תחילת הטיפוס. בתחנה נרשמנו (ראשונים באותו היום), התארגנו, קיבלנו בקבוקי מים מינרלים ושקית ארוחת צהרים קלה מארון והתחלנו לטפס. ארוחת הצהריים כללה לרוב כריך, פרי, עוף מטוגן, חטיף שוקולד ומשקה ממותק. כל בוקר לאורך הטיול, הטבח הרתיח לנו 3 ליטר מים לאדם לשתיה שאותם טיהרנו בטבליות שהבאנו מהארץ והוספנו אבקת שתיה ממותקת (ניתן לקנות בכל מכולת מקומית). יכול להיות שאנו מעט היפוכונדרים שכן מומחים שפגשנו אמרו שמספיק להרתיח מים על מנת לטהר לרמה המספקת לשתיה. מסרנו את התיק הגדול לסבלים וראינו אותו שוב רק בערב.

אינוסנט המדריך היה ידען גדול בכל הנוגע להר, ולטנזניה בכלל. הוא בעל אנגלית מצוינת ואדם נעים מאוד. הדברים הפחות טובים עליו יבואו בהמשך. אדיסון היה מדריך פחות ידען, פחות נעים ובעל אנגלית פחות טובה. עד ליום החמישי, לא הבנתי את נחיצותו.

יום הטיפוס הראשון מתחיל מגובה 1800 מ' עד לגובה 3100 מ'. הטיפוס לא קשה במיוחד והנוף מאופיין ביער עבות. אם יש מזל ניתן לראות קופים וציפורים. לקראת השעה 16:00 הגענו למתחם הראשון. המדריך לקח אותנו אל האוהל שכבר הוקם לכבודנו. אחרי דקה של התארגנות הגיע ריצ'רד ( המלצר) עם קערת מים חמים לשטוף את הפנים והידיים. ולקח אותנו אל אוהל חדר האוכל שבו כבר היו שולחן עם מפה וכסאות ותרמוס עם מים חמים לתה, פופקורן ועוגיות. לאחר מכן מנוחה קלה וסיבוב במחנה. המחנה היה יחסית נקי מסודר . רק שהגענו למחנה ראינו את כמות האוהלים שם והבנו כמה קבוצות נוספות כולל אנשי צוות עושים את הדרך יחד איתנו. ישנם תאי שירותים בול קליעה ואין מים זורמים. מקור המים הוא הנחלים הזורמים בסביבה שהם שואבים הסבלים. בכל ערב יש להרשם אצל רשויות הפארק אשר נמצאות בכל מחנה לינה.

עם השקיעה באזור השעה 18:00 הטמפרטורה יורדת בצורה דרסטית ויש להתלבש בהתאם. אז גם הוגשה אורחת הערב. ארוחת הערב היתה מורכבת מכמה מנות -; מרק, מנה בשרית, ירקות טריים ותוספת חמה, ופירות. יש לציין כי טנזניה בכלל אינה מאופיינת בבישול איכותי וזה כולל גם את האוכל בטרק. האוכל שהוגש לנו כלל פסטה, ירקות מבושלים, אורז, וכד' וכן בשר עוף או דג.

הבאנו מהבית שקי שינה איכותיים שהתבררו כהכרחיים במהלך הטיפוס. הלילות היו קרים מאוד וישנו עם בגדים ארוכים בתוך השק שינה.

יום שלישי -; יום שני לטיפוס.

קמנו לקולו של ריצ'רד ב 7:00 שהביא לנו קערת מים חמים לשטוף פנים וב 7:30 קמנו לאכול ארוחת בוקר שכללה ירקות, פירות, ביצים, לחם ודייסה ונקניקיה. מומלץ להביא מלח ושוקולד למריחה.

יום הטיפוס השני החל ביער עבות שהחל והדלדל ככל שעלינו בגובה. הטיפוס היה מגובה 3100 מ' לגובה 3700 מ'. הנוף היה מרהיב והפסגה לוותה אותנו לאורך חלקים מהדרך. מיותר לציין כי בסוף הטיפוס היומי האוהלים חיכו לנו מוכנים, כולל קערת מים חמים ותה ועוגיות באוהל חדר האוכל.

הטיפוס הוא מ 3700 מ' עד ל 4100 מ' וירידה לצורך התאקלמות ל 3900. העצים נעלמו כמעט לגמרי, הצמחיה שלוותה אותנו היתה נמוכה יחסית וכללה שיחים משונים בגובה 2-4 מטר. חלק ניכר מהטיפוס היה בתוך ענן. בתוך הענן היה קר ומעט גשום.

הקור כבר מתחיל לתת את אותותיו. האוהל והצמחיה מסביבו היתה מכוסה כפור. הטיפוס הוא מ 3900 מ' ל 4600 מ'. הצמחיה נעלמה כמעט לגמרי פרט לשיחים קטנים. הטיפוס לא קשה במיוחד. את ארוחת הצהריים החמה אכלנו על שולחן עם מפה עם נוף לפסגה. לקראת השעה 16:00 הגענו למחנה ואחרי ארוחה קלה הלכנו לישון על מנת לקום ב 23:00 ולהתחיל לטפס בחצות הלילה לפסגה.

יום שישי -; יום חמישי לטיפוס. בחצות הלילה לאחר תה ועוגיות התחלנו בטיפוס המפרך. הטיפוס הוא מ 4600 מ' לפסגה בגובה 5895 מ'. מלפנינו נחש הפנסים של הקבוצות שיצאו לפנינו המטפס לאטו לפסגה. חובה להביא פנסי ראש, אפילו בלילות של ירח מלא כמו שהיו לנו.

הטיפוס לפסגה מאוד קשה ומאוד איטי, ומי שאינו מורגל בגבהים עלול לסבול מאוד. אנחנו בכושר טוב יחסית אך למרות זאת רק אחד מאיתנו עשה את הדרך בקלות יחסית והאחר עצר לנוח כל רגע מפאת קוצר נשימה. האוויר דליל מאוד ומקשה על הנשימה, הרוח מקפיאה והטיפוס תלול. לאחר שעות רבות (זמן שנראה כמו נצח) זרחה השמש, וראינו את הפסגה קרבה. בשעה 7:00 הגענו לגובה של 5800 מ' והעליה הפכה מתונה יחסית. חצי שעה נותרה לפסגה. בהמלך החלק האחרון לטיפוס הבנתי את נחיצותו של אדיסון עוזר המדריך. הוא פשוט סחב לי את תיק הגב מחצית הדרך לפסגה (המחצית הקשה).

בשעה 7:30 בבוקר הגענו לפסגה. בפסגה עצמה יש קרחונים אשר הולכים ונמסים וצפויים להעלם כליל תוך כ 10 שנים. הנוף מהפסגה היה מרהיב למרות שכבת העננים אשר הקיפה את כל המישור בגובה 3000 מטר. החוויה בפסגה לוקחת כ 10 דקות בהן מצטלמים עם השלט ועוד כמה תמונות נוף. מומלץ להזדרז ולרדת על מנת לצמצם את השהייה בגובה ככל הניתן. הירידה למחנה ב 4600 מ' נמשכת כ 3 שעות ולאחר מנוחה קלה וארוחת צהריים ממשיכים לרדת למחנה בגובה 3100 מ'. הגענו למחנה בשעה 16:00. בסיכום היום החמישי, הלכנו כ 14 שעות וחצי.

קמנו ב 6:00 על מנת להקדים ולחזור לעיר. הירידה לתחנת הסיום לקחה כ 3 שעות וחצי. הדרך עוברת ביער עבות ואף התמזל מזלנו וראינו קופים בדרך. בסוף חיכה לנו ארון עם ההסעה לעיר. עם החתימה בתחנה האחרונה מקבלים תעודת סיום.

פרט לדברים אשר אני אכתוב כעת, המדריך היה באמת מצוין ודאג לכל צרכינו. ביום החמישי טרם הטיפוס לפסגה קבענו להתעורר בשעה 23:00. המדריך לא התעורר בזמן ונאלצו אנחנו להעיר את הצוות. בערב היום החמישי, המדריך ציין בפנינו המחיר לא כולל טיפ ושהוא ישמח לקבל את הטיפ לקבוצה כבר בבוקר היום השישי לטיול. קראנו שהטיפ המקובל הוא כ 10% מסכום התשלום על הטיול. כאשר מסרנו למדריך את סכום התשלום הוא נעלב ואמר שהוא מצפה לסכום הרבה יותר גבוה שעמד על כ 30% מסכום התשלום. כמובן שסרבנו ואמרנו כי לא נשלם יותר. המדריך אמר שנסגור את הנושא למטה עם ארון. למטה, ארון היה לצידנו כל העת ואמר שניתן כמה שאנחנו רוצים כי כולם מקבלים משכורת. פרט נוסף שכדאי לבדוק, הוא כמה אנשי צוות באים אתכם. את הנתון הזה ניתן לראות באישור היציאה אשר מלווה אתכם לאורך הדרך. שם כתוב בדיוק כמה מקומיים באים אתכם. המדריך שלנו אמר לנו כי יש לנו 8 סבלים במקום 5 על מנת שנשאיר יותר טיפ בסוף.

לאחר סיום המנהלות בטרק ודיוני הטיפ לקח אותנו ארון לארושה, מרחק של כשעה נסיעה. שם הוא סידר לנו מלון נחמד. משם יצאנו לפגוש את אחיינו ששמו גם אינוסנט והוא בעל סוכנות טיולים. דרכו סגרנו ספארי ל 4 ימים שתוכנן למחרת. הדילמה שלנו היתה אם לעשות סספארי רחוק יותר בשמורת הסרנגטי או ספארי קרוב יותר שלא כולל את הסרנגטי. נאמר לנו בסוכנות שרוב החיות נדדו צפונה לקניה וכי אין שם הרבה חיות. העובדה הזו והעובדה שיש לו עוד זוג שיוצא לאזורים הקרובים (מה שמוזיל את העלויות) שכנעו אותנו לוותר על הסרנגטי ולהשאיר אותו לפעם הבאה.

כמו כן, דרכו סידרנו לעצמנו גם טיסה משדה התעופה בארושה לטנזניה.

המלון שלנו היה במרכז העיר וניצב סמוך למסגד. נציין בזאת כי טנזניה היא מדינה נוצרית ברובה אך 35% מהתושבים הם מוסלמים. הערים הגדולות מלאות במסגדים אשר מספקים שירות השכמה למתעוררים מוקדם בשעה 5:00.

יום שמיני -; יום ראשון לספארי.

אינוסנט בא לאסוף אותנו מהמלון, תוך כדי שהוא אוסף את הכביסה שהשארנו במכבסה. מהמלון הוא לקח אותנו למשרד שלו ושם פגשנו את הנהג מייקל ואת הטבח דייויד (דאודי בשפת המקומיים). הרכב שהוקצה לנו היה לנד קרוזר גדול בעל 9 מושבים וכן נאמר לנו שביום הראשון אנחנו נהיה רק שנינו. לאחר סיבוב קניות קצר בסופר מרקט המקומי יצאנו לדרך לעבר שמורת טרנגירי. לקראת הצהריים הגענו לכניסה לשמורה. מעט לפני הכניסה הורדנו את הטבח עם כל הציוד במאהל, אכלנו ארוחה קלה ויצאנו לפארק .בפארקים בטנזניה הנסיעה היא בשבילים המסומנים בלבד ואסור לרדת מהם. זאת בניגוד לקניה אשר שם מותר לרדת מהשבילים ולהתקרב קרוב לחיות. ראינו מגוון גדול של חיות הכולל פילים, ג'ירפות, זברות, באפלו, גנו, קופים, חזירי בר ועוד. כמו כן, ראינו להקה של כ 4 לביאות על גוריהן ממרחק של 5 מטר בלבד. ההתנהלות בפארקים האלה היא שאם הנהג רואה מכונית עומדת הוא שועט לעברה. כנראה שיש שם משהו מעניין. כמו כן הנהגים מדברים תדיר עם נהגים נוספים על מנת להצליב מידע.

כמה מילים שלמדתי בסווהילית הן סימבה שזה אריה, טמבו שזה פיל וג'מבו שזה שלום. יש גם את ממבו שזו צורה נוספת לומר שלום. בנוסף, הספרות בסווהילית דומות לערבית ועל כן דומות גם לעברית אז היזהרו בלשונכם ושמרו על אוזניים פקוחות. אולי תקלטו מספרים בזמן משא ומתן.

בערב חזרנו למאהל. האוהלים שלנו כבר היו מוכנים. במחנות האלה יש מים זורמים (לעיתים אף חמים) ומקלחות מסודרות וכן שירותים (לרוב בול קליעה). בנוסף, יש חדר אוכל מסודר ואף טלוויזיה לרווחתם של הנהגים והטבחים. כאמור בטנזניה האוכל לא טעים כל כך. אכן כך היה גם בספארי למרות שהמחנה מספק מטבח מאובזר יחסית ומים זורמים.

כרטיסי הכניסה לשמורות תקפים ל 24 שעות אז עד הצהריים בילינו בשמורת טרנגירי. החיות היו מרשימות מאוד. בצהריים עזבנו את השמורה ונסענו לאסוף את הזוג השני שתוכנן להצטרף אלינו.

המשכנו כולנו לאגם מניארה. השמורה הזו קטנה יחסית אך האגם במרכזה מושך ציפורים שונות ובמיוחד ציפורי פלנמיגו ורודות. הלהקות העצומות של הציפורים נפרשות על האגם כשטיח נוצתי בחדרה של פריס הילטון. בהמשך צפינו ב 4 לביאות בסעודתן כאשר המנה העיקרית היתה גנו חסר מזל.

במאהל, אחרי ארוחת הערב היה מופע אקרובטיקה להנאת הצופים. אולי היו אלה תלאות היום, השעה או העונה הפחות עמוסה אך בלהקה של 7 לולינים צפו 7 תיירים.

המשך ספארי באגם מניארה ומעבר בצהריים מכתש נגורו נגורו. המכתש הוא בעצם הר געש שקרס. השמורה לא גדולה והחיות לא נודדות ממנה מפאת תנאי השטח. עם זאת, המכתש נמצא גבוה יחסית מעל פני הים ועל כן קר שם בערב.

עם כניסתנו לשמורה קיבלו את פנינו משפחת ג'רפות חמודה וכן להקת זברות. המכתש אמור להכיל גם הרבה קרנפים אבל לא יצא לנו לראות אותם. אחר הצהריים הגענו למאהל. לאחר התארגנות קלה יצאנו לסיבוב מסביב למחנה. ניתן להשקיף על המכתש ובשעת שקיעה הנוף עוצר נשימה. תוך כדי התארגנות למקלחת ולפני ארוחת הערב נשמעה המולה במחנה. ממש מאחורי חניית הג'יפים וליד המטבח הגיע פיל ענק לשתות ממיכל המים של המחנה. אמנם המדריכים ניסו להרחיק אותנו מהפיל פן ישתולל אבל בכל זאת כל התיירים ניסו להגניב כמה תמונות.

למחרת בבוקר בשמורה ראינו היפופוטמים רובצים באגם וכן אין ספור זברות וגנואים. לקראת הצהריים ראינו מרחוק התקבצות של ג'יפים. מנסיוננו בספארי, ליד כל התקבצות של ג'יפים יש חיה מעניינת, ואכן כך היה. בצילם של הג'יפים, ממש מתחת לגלגלים נחו 2 לביאות.הן עברו מג'יפ לג'יפ כל פעם שקבוצת התיירים שבו שבעה מצילומי הלביאות. בהמשך היום, ראינו עוד שתי לביאות עם 2 גורים חמודים.

באזור הצהריים סיימנו את הספארי וחזרנו לארושה. בארושה חגגנו יומולדת במסעדה, שלפי הלונלי פלנט , היא הטובה בעיר. אל תאמינו לכל מה שכותבים בלונלי פלנט. למסעדה לקחנו ישראלי בודד שפגשנו במלון. רון -; ד"ש.

התוכנית לאותו היום היתה ללכת לשוק לקנות קצת אומנות מקומית ומזכרות ולטוס לזנזיבר בטיסה שהזמנו טרם יציאתנו לספארי. היום היה יום ראשון והשוק המקומי נפתח מעט מאוחר. כל הסוחרים הבטיחו מחיר מיוחד ליום ראשון. אל תאמינו לאף אחד, יש להשוות מחירים ולהתמקח ללא רחם.

את הטיסה לזנזיבר הזמנו דרך הסוכן שארגן לנו את הספארי במחיר הוגן. כדאי להחליט אם רוצים לבקר בפמבה האי הצפוני בארכיפלג זנזיבר ואם כן אז להזמין טיסה ישירות לשם. בשעה 12 התייצבנו בשדה התעופה. בדלפק הזמני הזדהינו בפני נציג החברה והוא אישר שאנחנו אכן מופיעים בדף הנייר שלו. עברנו את הבדיקה הביטחונית וחיכינו לטיסה. כחצי שעה אחרי שעת ההמראה היעודה נאמר שיש תקלה במטוס וכי הטיסה מתעכבת בעוד כחצי שעה. כעבור חצי שעה נאמר לנו שלא ניתן לתקן את התקלה בארושה וכי יש לטוס לנמל הבית של החברה בניירובי ולתקן את התקלה שם. כעבור 3 שעות המטוס חזר מנירובי. המטוס בעל שני מנועי מדחף המכיל כ 20 מקומות. בכניסה למטוס קיבלנו שקית קטנה עם עוגיות ובקבוק מים. הטיסה עצמה היתה מפחידה מעט שכן המטוס היה קטן מאוד ולא כל כך יציב. עם זאת, מהמטוס היה נוף נהדר של הקילימנג'רו. משעשע לציין כי אותו הבחור שקיבל את פנינו בדלפק הרישום, גם העמיס את התיקים למטוס, עזר בתיקון התקלה, דאג ליידע אותנו על המצב מדי פעם, חילק לנו את הצידה לדרך ולבסוף כיוון את המטוס להמראה. כעבור שעה נחתנו בסטון טאון, זנזיבר. עיר תיירותית יחסית ובעלת שוק אוכל השופע במאכלי דגים שכביכול "נדוגו היום בבוקר". אם כך אז למה שמים עליהם כל כך הרבה תבלינים?

למחרת בבוקר עלינו על מעבורת לפמבה. יש לוודא מראש בלונלי פלנט בדיוק מתי יוצאות המעבורות ומתי הן חוזרות. הן לא מפליגות מדי יום. הגענו לפמבה כי הבנו שהצלילות שם ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר בזנזיבר עצמה. המחיר לזרים היה משמעותית יותר יקר משל המקומיים אבל הקנה לנו כניסה למחלקה הראשונה. המחלקה הראשונה הייתה נוחה יחסית, בעלת מושבים מרופדים, ממוזגת ושידרה ברצף את הסרטים של אינדיאנה ג'ונס. הים היה סוער יחסית והנסיעה היתה לא נעימה למי שמרגיש רע בהפלגות. חובה לציין כי התנאים ב"מחלקה הרגילה" לא כללו כיסאות כלל אלא ישיבה על הסיפון בכל מקום פנוי.

לאחר כ 3 שעות וחצי הגענו לפמבה ומשם לקחנו מונית לצ'אקה צ'אקה, העיר הגדולה בפמבה. כאשר חיפשנו את מועדון הצלילה בצ'אקה צ'אקה נאמר לנו שהוא עבר לעיר ווטה. בצר לנו לקחנו מונית לעיר הבאה. שם נאמר לנו שהמועדון עבר לעיר אחרת. אמנם האי לא גדול אך הדרכים בחלקן לא סלולות. הנתיב המערבי בעיר לא סלול ברובו ורק ג'יפ הסכים לקחת אותנו בדרך הזו. הנתיב המזרחי סלול ברמה סבירה. המועדון אותו חיפשנו היה סוואהילי דיברס. המועדון מנוהל על ידי פרנסיסקה, בחורה שוויצרית נחמדה. הוא נמצא ביער נגזי בחלק הצפוני של האי. המועדון שוכן לחוף הים כאשר ישנים בבקתות אבן עם גגות מעלי בננה או משהו דומה. במקום כ 10 חדרים זוגיים ועוד 2-3 חדרים משותפים. אין מים חמים והחשמל פועל רק בערב שכן הוא פועל על גנרטור. המחיר הרשמי היה 200$ ללילה לחדר זוגי, על בסיס פנסיון מלא. בסוף שילמנו 90$. בנוסף, הצלילות עלו עוד $110 לאדם לשתי צלילות כולל ציוד מלא, הסעה בסירה שתיה וכיבוד קל והדרכה. המועדון מספק ציוד חדש יחסית ונראה שהוא במצב טוב וברמה גבוהה.

קיימת אופציה לישון במלון בכפר ליד ולהגיע לצלול במועדון כאשר הלינה זולה משמעותית. זאת גילינו רק במהלך השהיה בסוואהילי דייברס משני עוברי אורח.

אחרי ארוחת הערב אין הרבה מה לעשות אז פורשים לחדרים מוקדם.

לאחר ארוחת בוקר נחמדה עזרנו להעמיס את הסירה בציוד ויצאנו ל 2 צלילות. 2 הצלילות היו יפות מאוד, ראינו המון דגים קטנים ואלמוגים. הראות היתה מצוינת. לא ראינו כרישים או צבים שלעיתים יש באזור. את ההפסקה בין הצלילות עשינו בחוף מבודד ופסטורלי עם חול לבן. לאחר הצלילה השניה חזרנו למועדון ושם העברנו אחר צהריים רגוע לנוף הגאות והשפל המרהיבים.

עזבנו את המועדון בצהרים לאחר יום צלילות נוסף כאשר הצלילות דומות ליום הקודם. הדרך לצ'אקה צ'אקה בדרך המזרחית קלה ומהירה הרבה יותר. העיר עצמה אינה שוקקת חיים בלשון המעטה. אין כמעט תיירים ומסעדות, ולבסוף אכלנו אוגלי (Ugali) וצ'יפס ספוג שמן במסעדה מפוקפקת. לאחר ארוחת הערב רצינו לצאת לשתות משהו. שאלנו את פקיד הקבלה במלון איפה יש פאב מקומי. הבחור עיקם מעט את פניו ולאחר שוידא שאנחנו בטוחים ברצוננו הוא קרא למחליף ולקח אותנו למעין פאב מחתרתי ומעופש בסמטה אפלה. נראה ששכחנו שרוב התושבים מוסלמים אדוקים שכן אפילו פקיד הקבלה שלקח אותנו לפאב סרב להזמנה למשקה. מיותר לציין שהיינו המערבים היחידים בפאב ומלבד 2 המלצריות כולם היו גברים שחורים ושיכורים. חברותי במיוחד היה ראמאדן, שעובד כבר 20 שנה בתיירות ולא יצא מהאי מעולם. חוויה משעשעת. מלבד בירות קרות הוגשו שם משקאות אלכוהוליים מסוג רום או סמסון שזה ליקר קפה מקומי בשקיות תעשיתיות בנפח כ 50 מ"ל.

למחרת בבוקר לקחנו את המעבורת מהעיר הסמוכה לעבר סטון טאון בזנזיבר. משם לקחנו מונית לצפון האי זנזיבר לעיר נונגוי על מנת לבדוק את הצלילות באי הגדול. חיפשנו מעט מסביב, ומצאנו מלון בסיסי ונחמד. בערב סגרנו צלילות באי מנמבה באחת מסוכניות הצלילה. חברים המליצו לנו לצלול שם אך יש היצע רחב יותר של צלילות באזור.

הצלילות באני מנמבה מצריכות הפלגה של מעל שעתיים בסירת מפרש גדולה בעלת מנוע קטן וללא מפרש. עם זאת הדרך מאוד יפה שכן רואים את קו החוף של זנזיבר ונהנים מתופעת הגאות והשפל המדהימה. הצלילות עצמן הרבה פחות מרשימות מאשר פמבה, הראות לא טובה והמדריך המקומי גרוע. שתי הצלילות מזכירות מעט את אילת. ראינו תמנון וכמה סטינג ריי אך לא דגים גדולים יותר. ארוחת הצהריים בדרך חזרה כללה פסטה עם טונה וכריכים מסוג לא מזוהה אבל 2 צלילות והפלגה הן תבלין מצויין לכל מאכל. חיי הלילה באזור לא שוקקים במיוחד ולאחר סיור לילי ארוך על החוף לא מצאנו מקום ראוי לשמו לבלות בו.

קמנו השכם בבוקר ולקחנו מונית לעיר סטון טאון. שם עשינו סיור על בסיס המקומות המומלצים בספר והשלמנו קניות בשוק התבלינים והאומנות המקומית. העיר עצמה יפה מאוד והבניינים יפים ושמורים ברובם. שוק התבלינים צבעוני ויפה וניתן למצוא שם מקלות וניל וזעפרן במחיר מצחיקים. כמובן שעמידה על המקח מקובלת והכרחית.

לקראת הצהריים לקחנו את חפצינו מהמלון ונסענו לשדה התעופה.