28.11.19 – כמה דקות לפני השעה שש בבוקר ! התייצבנו בתחנת האוטובוס של סן מרטין דה לוס אנדס על מנת לעלות לאוטובוס היוצא לפוקון ואמור להגיע לשם בשעה 11:00. זה המקום לציין שכל האוטובוסים וכל הטיסות שלקחנו יצאו בדיוק בזמן כך שצריך להגיע כמה דקות מוקדם יותר. ישבנו בשורה הראשונה בקומה השניה של האוטובוס וצפינו בדרך שעברה בשמורת לנין כולל מבט להר הגעש לנין, ובהמשך צפינו בנטפליקס בטלפונים . מעבר הגבול עבר ללא תקלות. אסור להכניס פירות, ירקות ומוצרי בשר לצי'לה ובודקים זאת בשיקוף התיקים במעבר הגבול, מותר לקחת מזון סגור וארוז, וכמובן גם את השוקולד מברילוצה. לקראת צהריים הגענו לפוקון. צעדנו עם המזוודות כהרגלנו אל ההוסטל שהזמנו – Lucky's Hostel. התכנית לפוקון לא היתה ברורה לנו לגמרי ולא ידענו אם נרצה לקחת רכב ולצאת מפוקון ולכן הזמנו רק לילה אחד. בסופו של דבר נהנינו כל כך שהארכנו את השהות לכל ה-5 לילות שהיו לנו. ההוסטל מומלץ בחום, החדר אמנם פשוט, אך הגינה נהדרת, בעלי הבית אספרנזה וסבסטיאן הם זוג צעיר ונחמד מאוד, האוירה במקום נחמדה, ארוחת הבוקר טובה והרגשנו ממש כמו בבית. הזמנו במקום רפטינג לאחר הצהריים, התארגנו לטיול קצר בעיר שם מצאנו את “מסעדת הבית” שלנו – Sundar Vegetariano. מקום קטן וצמחוני שמגיש כל יום מנה אחרת, טעים טעים וזול. אחר הצהריים יצאנו לרפטינג החוויתי. תענוג.
30.11.19 קמנו בבוקר בנחת לארוחת הבוקר הטובה, ושאלנו את סבסטיאן לגבי רכיבה על סוסים, סבסטיאן מייד התקשר עבורנו לחווה ושאל אם נרצה לצאת עכשיו או בצהריים. החלטנו לצאת לדרך ותוך 10 דקות המיניבוס כבר הגיע. נסענו לחווה Centro Ecuestre SAN PEDRO המנוהלת על ידי עוד זוג מקסים – הבעל לקח אותנו במיניבוס והאישה קורינה הדריכה אותנו ברכיבה. שניהם חיים ונושמים סוסים . היינו אנחנו ועוד אם ובת מגרמניה. תרגלנו בהתחלה רכיבה בחווה ולאחר מכן יצאנו לדרך היפה .חויה מומלצת, ואין צורך בנסיון קודם.
1.12.19 האטרקציה הידועה ביותר בפוקון הינה טיפוס על הר הגעש ויאריקה, ובתכנון היינו בטוחים שנעלה על ההר. אבל, כשביררנו בסוכנויות השונות הבנו שיש צורך בנשיאת משקל של כ-8-10 ק”ג על הגב, וחששנו שנתקשה בעליה ובלב כבד החלטנו לוותר. עד היום אני קצת מצטערת על כך, אולי בפעם הבאה… במקום זאת החלטנו לצאת לטיול לשמורת הטבע Huerquehue National Park.. לקחנו את האוטובוס של חברת caburga בשעה 8:30 בבוקר לכיוון השמורה, כשהגענו לשמורה ונכנסנו לשלם הסתבר שלא מקבלים כרטיס אשראי, ולא היה לנו מספיק מזומן. מה עושים? כאן בא לעזרתנו מוצאו הציליאני של בעלי. בספרדית שמסתבר שהיא ממש במבטא מקומי הוא סיפר לקופאי שנולד בצילה, ומיד קיבלנו מחיר של מקומיים שהוא נמוך משמעותית ממחיר התיירים, והמזומן שלנו הספיק.
מסתבר שאמנם לא עלינו את הויאריקה, אבל גם הטיול בשמורה היה לא קל. כ-15 ק”מ לערך (לא זוכרת בדיוק) הפרשי גבהים של כ-800 מטר, והכל בשבילים בוציים לאחר הגשם. וצריך להגיע בזמן לאוטובס אחר הצהריים. כמה תמונות מהשמורה:
