יום ב' - 4 אוג' 2014 -; בוסטון
כמובן שהמלטונין במזוודות, וארז כיאה למוניטין שצבר, מתעורר בדיוק שעתיים אחרי ההרדמות -; חצות ו-10 דק'. להרדם חזרה -; לא יודע, וכך עובר לילה ארוך עם הטלפון (WIFI חופשי במלון), באתרי החדשות או בטורקיש איירליינס נקודה קום.
הבנות ישנו מאד יפה (טוב הן כבר חודש בחופשה ומזמן עברו לחיות בשעון ארה"ב, ישנות ביום וערות בלילה).
אמנם נרדמתי לבסוף קלות בין 4 ל 4:30, אבל ב-5 ,כולם כבר פחות או יותר עירניות. התארגנו, קצת כביסה למה שאפשר לכבס, ארוחת בוקר נחמדה (קפה, לחמים, בייצים, בייקון, גבינה או שתיים, מכונת וופל ושתייה) ולשאטל ל Copley Sq..
בעייה מס' 2 לטיולינו עד כה, מתחילה כעת: נטע הקטנה שלנו מתחילה להתפרק עם כאבי בטן, ולחץ במקומות המועדים. ביקור ב CVS הקרוב בנסיון למנוע, אבל בסופו של דבר, כל היום עבר בעצלתיים עם ילדה מסכנה חולה שמאד מתאמצת להיות בסדר. (מזל שלא תפס את הגדולות -; הייתם שומעים עד הארץ את הטענות).
הלכנו לאיטינו על רח' Newbury מה -; Copley Sq., דרך ה-Boston public Garden, וה-Boston common. הרח' היה עדיין מנומנם למרות שניכר הסטייל בכל חלון ראווה, והפארקים יפים ורעננים. הברווזים במים, הסנאים על הדשא ורק את הצפרדעים לא מצאנו בבריכת הצפרדעים (רק פסלים שלהם בקצה הבריכה). עצרנו לעוד ביקור בשרותי הנשים כדי לעזור לנטע להתאושש, ולאחר מילקשיים לגדולות במקדונלד, הגענו לנקודת המפגש עם בריאן - המדריך המפורסם של Free Tours by Foot -; הטיול החינאמי הכי מומלץ בטריפ אדוויזור. אני הצלחתי סוף סוף לתפוס את התורכים על הקו (40 דק' חיכיתי), ומכאן, הטיול לאורך ה Freedom Trail התחיל כשאני בטלפון עם התורכים. מבין שאין להם מושג אפילו איפה טפסי התביעה שלנו. מרחוק אני רואה שרק דנה מקשיבה, יעל עם הקטנה שצונחת עוד, ומיכל סתם לא מבינה את המדריך. (למזלינו -; דנה, הכינה מבעוד מועד הסבר ממצא על ההיסטוריה האמריקאית בנוגע לבוסטון, וכל הדרך בבוקר החכמנו ממנה). לאחר תחנה וחצי, כשאני עוד בשיחות, הבנו שזה לא הולך, ביקשנו יפה סליחה ופרשנו לנוח על הדשא לעוד חצי שעה+.
נטע החלה להתאושש וחזרנו להליכה עצמית לאורך השביל. במרכז הדאון טאון, עצרנו (לשמחת המשתתפים) לזמן ממושך לקניית ציוד ראשוני כדי שיהיה סופסוף מה ללבוש. הבנות כמובן קפצו על המציאה וקיבלו כוחות מחודשים (מלבד נטע שעדיין קווץ'). הסתיימו הקניות, והמשכנו לאיטינו לאורך השביל עד ה Faneuil market place, כל האזור שוקק חיים, צילום ליד הפאב (הלא מקורי) של Cheers ו-Clam Chowder , ב 'Boston Chowda' בתוך השוק + מאכלים "רגילים" יותר לחוששים.
לאחר מכן, ביקור באנדרטה המעניינת לזכר השואה, והליכה די ארוכה )למצב הצבירה של הבנות( דרך ה- North End האיטלקית, עד מעבר הגשר מעל ה Charles River. שם הן קרסו בבית קפה ממוזג, נטע אפילו נרדמה לשעה, החלטנו שאין מה לנסות לסחוב עוד, ועל הכל המתח של המזוודות -; יגיעו או לא. זה מספיק להיום ואין מה לנסות להשלים עוד.
המשכנו לעבר ה USS Constitution, שבימי שני אי אפשר לבקר בה אלא רק לצלם מרחוק, וכל זאת על מנת לחזור למרכז בדרך יפה יותר -; במעבורת של 10 דק' עם הפנים לעיר, שיצאה ברציף הבא אחרי מוזאון האונייה, ועצרה בדיוק ליד האקווריום. משם. זו דרך מאד יפה לראות את העיר מכיוון שונה. הליכה של 10 דק', T אדום, לשאטל שהחזיר אותנו למלון.
השעה 22:30, כולן נרדמו -; מזוודות, או רמז למזוודות -; אין. ממש לא נעים ומאד מעיב על האווירה. במשרדי תורקיש -; אין קול ואין עונה. יהיה לא קל אם לא יגיעו מחר, כי ברביעי מוקדם בבוקר, כבר עוזבים לקראת קבלת הקרוואן והנדודים -; איך נתארגן שם בלי כלום?
לילה טוב, מקווה להרדם לקצת מעבר לשעתיים, ומוכן לקבל טלפון/דפיקה בדלת ממוביל מזוודות תורכי -; בכל שעה הלילה.
