טיול סתו 2025
כפי שבוודאי כבר אפשר להבין משאר הפוסטים בבלוג, התמכרנו לטיולים בארצות הברית. בהתאם לכך, מצאנו את עצמנו יוצאים לטיול השישי שלנו בארה"ב בתוך שמונה שנים בלבד ומסמנים 'וי' כבר על 26 סטייטס. בשלב הזה כבר אפשר לומר שאנחנו מכירים את היבשת לא רע בכלל, לפחות מספיק, כפי שכבר עשינו בטיולים הקודמים כדי להגיע דווקא למקומות שפחות מופיעים בכל רשימת "חובה".
באופן טבעי, גם הפעם, ובהמשך ישיר לטיול הקודם שלנו, מצאנו את עצמנו נמשכים למדינות ולאזורים מעט פחות מתוירים. המסלול נבנה סביב כמה עקרונות מרכזיים, כשהעיקרי שבהם היה העובדה הפשוטה, אנחנו מטיילים עם ילדים קטנים בני שנתיים.
טיול עם ילדים משמעותו לוגיסטיקה כבדה יותר, הרבה יותר עצירות, זמני התארגנות ארוכים, הפסקות יזומות כדי לפרוק אנרגיה, פחות לילות שמסתיימים בברים או הופעות, ובעיקר צורך להיות דינאמיים. בניגוד לטיולים זוגיים, שבהם אפשר "ללחוץ" עוד שעה נסיעה או להספיק עוד נקודת עצירה, כאן היינו צריכים לדעת גם מתי לוותר.
ואכן, במהלך הטיול, ושלא כהרגלנו וכפי שחווינו זאת גם בטיול הקודם, ויתרנו לא פעם על אטרקציות, מסלולים או נקודות עצירה. לרוב זה היה בגלל מזג האוויר, אך לפעמים זה היה משיקולי עייפות או נוחות, ולפעמים פשוט כי הבנו שעדיף להוריד הילוך וליהנות מהרגע במקום לרדוף אחרי הלו"ז.
הטיול הנוכחי התבסס על מסלול השלכת הקלאסי והמוכר של ניו אינגלנד, אבל עם לא מעט התאמות משלנו. במשך שנים רצינו לעשות את המסלול הזה, בעיקר משום שביחס לטיולים אמריקאיים אחרים הוא נחשב יחסית "קומפקטי" ואפשרי גם במסגרת זמן לא ארוכה במיוחד.
המסלול מתאים מאוד למשפחות עם ילדים, במיוחד בתקופת ההאלווין, שהתבררה כתוספת מושלמת לאווירה. מהיום הראשון ועד האחרון הרגשנו את החג בכל מקום, קישוטים מוגזמים בבתים פרטיים, דלעות בכל פינה, שלדים על מרפסות, עיירות קטנות שנראות כאילו יצאו מסרט אמריקאי, ואווירת סתיו שקשה להסביר במילים.
ועדיין, אם להיות כנים, בשונה מטיולים קודמים שלנו בארה"ב, זה לא היה טיול של "וואו" בלתי פוסק. היו בו פחות רגעי שיא מטורפים. אולי זה פשוט כי כבר התרגלנו לסטנדרט הלא הגיוני של ארצות הברית, ואולי כי ניו אינגלנד היא יותר עניין של אווירה, כבישים יפים ועיירות ציוריות מאשר אטרקציות ענק.
מסלול הטיול:
פוקסוודס, קונטיקט (שלושה לילות) --> ניו פורט, רוד איילנד (לילה) --> בוסטון, מסצ'וצ'ס (שלושה לילות) --> בר הרבור, מיין (שלושה לילות) --> נורת' קונווי (שלושה לילות) --> סטואו, ורמונט (לילה) --> לייק פלסיד, ניו יורק (שני לילות) --> ספרינגפילד, מסצ'וצ'ס (לילה) --> בוסטון (יום, טיסה הבייתה).
סה"כ: 19 לילות ברוטו
יום ג 07.10.25- הכנות וטיסה:
כמו כל יום לפני טיול גדול, גם היום הזה עבר בעצלתיים. מצד אחד ההתרגשות כבר בשיאה, מצד שני הראש עדיין בארץ, עבודה, סידורים אחרונים, הודעות שלא מפסיקות להגיע, והרשימה האינסופית של "רק לא לשכוח את..." וכמו לפני כל טיסה, גם כאן מתחילים לעבור שוב על כל הדברים שצריך לוודא:
רישיון נהיגה בינלאומי- אנחנו מחדשים אותו כמעט לפני כל טיול. בפועל? מעולם לא ביקשו מאיתנו להציג אותו בארה"ב. מצד שני, גם מעולם לא עצר אותנו שוטר. מבחינתנו זה מסוג הדברים שעדיף שיהיו ולא נצטרך להתמודד עם איזו תקלה בעקבות חסרונם.
ביטוחים- ביטוח נסיעות, כבודה וכיסוי לרכב הכול נבדק שוב ושוב. בכל הנוגע לרכב אנחנו בדרך כלל מעדיפים לקחת את הכיסוי המקסימלי האפשרי, כולל ביטולים עצמיים למיניהם, ולהימנע מכאב ראש מיותר במקרה של תקלה. הדבר היחיד שאנחנו לא מוסיפים דרך חברת ההשכרה הוא ביטוח רפואי או חילוץ, שכן אלה כבר מכוסים דרך ביטוח הנסיעות שלנו.
פלאפונים ותקשורת- היום זה כבר הרבה יותר פשוט מפעם, רק לבחור חברה עם כיסוי טוב לאזור הרלוונטי. בגלל שאנחנו מטיילים כמשפחה מורחבת, אנחנו מקפידים שלפחות לאדם אחד בכל זוג יהיה קו שמאפשר גם שיחות רגילות לארץ וגם אינטרנט ללא הגבלה, כולל שמירה על המספר הישראלי. זה אמנם מעט יקר יותר, אבל כשחלקנו עצמאיים, לפעמים פשוט אין ברירה.
מזוודות- בשונה מהטיולים הקודמים, הפעם לילדים כבר היו כרטיסי טיסה משלהם, כלומר, תיאורטית יכולנו לקחת הרבה יותר מזוודות. בפועל, יש גבול גם למה שאפשר לסחוב וגם למה שנכנס ברכב אמריקאי גדול ככל שיהיה. לכן יצאנו מהארץ עם שתי מזוודות גדולות, שתי קטנות, עגלה וכיסא בטיחות לרכב, פחות או יותר כמו בטיול הקודם.
את הלקח מהטיול הקודם כבר למדנו: בארה"ב תמיד קונים יותר ממה שתכננת. בטיול הקודם פתרנו את זה באמצעות תיק ענק ורך שנרכש בסוף הטיול ושימש כמזוודה נוספת בדרך חזרה, פתרון הרבה יותר נוח ממזוודה קשיחה כשצריך לדחוף הכול לרכב. לכן הפעם כבר הבאנו אותו איתנו מהארץ, מוכן לרגע שבו נתחיל לאבד שליטה על הקניות. בנוסף, בזכות מעמד הגולד שלנו באל על, ניצלנו עד הסוף את האפשרות להעלות מזוודות עד 32 ק"ג כל אחת יתרון שהתברר כקריטי בחזור, ועדיין, גם עם כל זה, הצלחנו להגיע כמעט לקצה גבול היכולת מבחינת משקל וכמות ציוד.
הזמנות ומסמכים- יום לפני טיול אנחנו תמיד עושים מעבר מסודר על כל ההזמנות: מלונות, רכבים, טיסות, אטרקציות, מיילים חשובים וגישה לחשבונות הרלוונטיים. גם אם המסלול נבנה חודשים מראש ובקפדנות, תמיד עדיף לגלות בעיה יום לפני הטיסה ולא במהלך הטיול.
כסף- אנחנו בדרך כלל טסים עם בערך 1,000 דולר במזומן, וכל שאר ההוצאות מתבצעות דרך כרטיס אשראי שמקושר לחשבון מט"ח. למעט מקרה חריג אחד אי שם בטיול הראשון שלנו, מעולם לא באמת נזקקנו למשיכת מזומן נוספת במהלך טיול.
ילדים קטנים- טיול הקודם הילדים עוד לא היו בני שנה. הפעם הם כבר בני שנתיים פלוס וזה עולם אחר לגמרי. מצד אחד, יש פחות חששות ולחץ סביב ציוד, חיתולים ובקבוקים, והטיול הרבה יותר מהנה גם עבורם וגם עבורנו. מצד שני, עכשיו כבר יש להם רצונות, העדפות ודעות משל עצמם, והם בהחלט יודעים להשמיע אותן.
זה אומר שצריך להתאים את ימי הנסיעה, האטרקציות והקצב גם אליהם. אי אפשר "למשוך" ארוחת צוהריים לשעה ארבע לדוגמה או למשל לדלג על ארוחת ערב, ואי אפשר להתעלם מעייפות רק כי יש עוד נקודת תצפית יפה בדרך. ובניגוד לתינוקות, הפעם גם הייתה להם השפעה אמיתית על התקציב, בין אם זה אוכל, מתקנים, צעצועים, פעילויות או פשוט העובדה שעם ילדים לפעמים בוחרים בנוחות גם כשהיא עולה יותר.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
הלילה יורד וההתרגשות גוברת, שכן תוך פחות מ- 24 שעות ואנחנו נוחתים בניו יורק. הטיול מתחיל רשמית כשאנו מגיעים לנתב"ג, שם כמיטב המסורת שורפים זמן באחד מהטרקלינים, עד שעת ההמראה 00:30 בלילה. זו הפעם השנייה שבחרנו לטוס לארה"ב עם El Al. טיסה ישירה לניו יורק (1,000$ לכרטיס X 3, לאחר הנחה משמעותית בגלל נקודות רבות שצברנו). הטיסה עברה מצוין. הילדים ישנו כמעט את כולה, ולרוב לא ממש הרגשנו אותם. את מעט השעות שבהן היו ערים הם העבירו בין אוכל, מסכים והתרגשות כללית של "אנחנו במטוס!", מה שמחזק את הלקח שלמדנו בטיול הקודם- לא לוותר על טיסת לילה!
יום ד 08.10.25- פוקסוודס, קונטיקט:
הטיסה עברה מהר מן המצופה ונחתנו שעה לפני הזמן המשוער, מלאים אנרגיות ואדרנלין. נוחתים בשדה התעופה JFK, אוספים את המזוודות ועולים על הרכבת לעבר מתחם השכרת הרכב. אחרי קצת בירוקרטיה אמריקאית סטנדרטית, כבר ב- 6 בבוקר הרכב שילווה אותנו להמשך הטיול נמצא אצלנו (875$ לזוג, Charysler Pacifica 7 pax, ימים 19, Alamo). בחוץ עדיין חושך, אז אנחנו מנצלים את הזמן כדי לארגן את המזוודות, לסדר את כיסאות הילדים, לחבר מטענים, ולנסות להבין איך שוב הצלחנו להביא כל כך הרבה ציוד. עם אור ראשון אנחנו סוף סוף יוצאים לדרך וההרגשה הזאת של לצאת מהחניה בפעם הראשונה בטיול חדש וגדול היא תמיד רגע מלא אנרגיות שקשה להסביר.
הדרך מעט גשומה לצערנו, ועדין מאוד מוקדם כך שהאטרקציות שתכננו לפתוח איתם את הטיול טרם נפתחו. מבחינתנו היה ברור שיש רק פתרון אמריקאי אחד להעביר בו את הזמן עד אז, עצירה ראשונה ב- Target. כיאה לאזור ניו יורק, גם בשעות האלה חלק מהכבישים כבר היו פקוקים, אבל בסופו של דבר הגענו לסניף שהיה בדרך לאטרקציהה באה באזור 9:00.
וכמו תמיד "רק נכנסים לכמה דברים קטנים" הפך במהירות לשעה וחצי של שיטוטים בין המדפים. חטפנו Starbucks ראשון לטיול, מילאנו את הרכב בחטיפים, שתייה, ציוד לילדים ועוד לא מעט שטויות שאיכשהו תמיד מרגישות חיוניות כשנמצאים בארצות הברית. משם שמנו פעמינו ל-PEZ Visitor Center (5$ לאדם). חנות המבקרים הרשמית של מותג הסוכריות הנוסטלגי.
מדובר במקום קטן יחסית, בן שתי קומות. בקומה העליונה יש פעילויות ומשחקים לילדים, ובקומה התחתונה אוספים, דמויות ותצוגות שונות של סוכריות PEZ לאורך השנים. זאת לא אטרקציית חובה מטורפת, אבל בהחלט עצירה חמודה לפתיחת הטיול, במיוחד עם ילדים, שנהנו מכל הצבעוניות מסביב, ואנחנו בעיקר נהנינו להיכנס לאווירה נוסטלגית ואמריקאית כאחד. בילינו במקום בערך שעה, וכמובן שלא יצאנו בלי כמה מזכרות מיותרות אך הכרחיות לחלוטין.
כשיצאנו החוצה הגשם חזר, מה שגרם לנו לוותר על התוכנית הבאה, סיור באזור אוניברסיטת ייל המפורסמת. במקום זאת החלטנו לנסוע ישירות ליעד המרכזי שלשמו בכלל הגענו לאזור קונטיקט- Foxwoods resort casino (2 לילות, 458$). מדובר במתחם די ייחודי, אפילו בקנה מידה אמריקאי, שילוב של שלושה מגדלי מלונות, קזינו ענק, אטרקציות לכל המשפחה, מסעדות, משחקיות, מתחמי בילוי ואפילו אאוטלט של Tanger Outlets כחלק אינטגרלי מהמתחם עצמו.
הגענו למלון המרכזי במתחם - Grand Pequot Tower, עשינו צ'ק אין זריז, ויצאנו לחקור את המקום. כבר מהרגע הראשון מקבלים זריקה חזקה של אווירת האלווין - דלעות, קישוטים, שלדים ואורות כתומים בכל פינה. כבר אז מגלים כי משהו באמריקאים בתקופה הזאת פשוט עובד אחרת.
אחרי סיבוב התרשמות קצר, מתיישבים לאכול באחת המסעדות במלון רשת הג'אנק פוד Wahlburgers, שקיבלה אצלנו דירוג נחמד ולא יותר. לאחר מכן מסתובבים עוד קצת באזור, בוחנים ומסמנים אטרקציות להמשך ובעיקר מתלהבים מכל האורות והאווירה. אחרי סיבוב לא ארוך, אבל עם לא מעט הליכה, הטיסה נותנת אותותיה בכולנו, הילדים קרסו לשינת לילה מוקדמת, ואנחנו המבוגרים עוד הצלחנו למשוך קצת זמן בקזינו לפני שגם אנחנו הבנו שהקרב אבוד ועלינו לישון, לא הרבה אחריהם.
יום ה 09.10.25- פוקסוודס, קונטיקט:
כמצופה מהבוקר הראשון בארה"ב הוא נפתח מוקדם מאוד בגלל הילדים ואנחנו פותחים אותו עם קפה וארוחת בוקר זריזה בסטארבקס ובעיקר מנסים להעביר את הזמן עם הילדים עד שהאטרקציות במתחם מתחילות להיפתח. בסביבות 10:00 מתחילים באופן רשמי את סיבוב השופינג הראשון של הטיול, ומנצלים עד תום את האאוטלט, שכאמור מהווה חלק בלתי נפרד ממתחם המלונות.
מעבר לחנויות המותגים המוכרות, אנחנו מבלים לא מעט גם בחנויות קונספט מגניבות לילדים ולמבוגרים כאחד, ביניהן CardVault by Tom Brady, חנות קלפים ואספנות שמצליחה לשאוב אותנו פנימה להרבה יותר זמן מהמתוכנן, Pickleball Smash-It, וגם IT'SUGAR הצבעונית והעמוסה בממתקים (ועוד לא מעט כאלו ואחרות). בין לבין אנחנו מנשנשים ממיטב ה"מטעמים" האמריקאיים - Auntie Ann's, Cinabon, Dippin Dots ו- Haggen Dazs.
אחרי שמיצינו את הקניות, ממשיכים עם הילדים ל- Tree House Arcade מתחם הארקייד ומשחקי הווידאו (המרשים) של המלון. אמנם רוב המשחקים מיועדים לילדים יותר גדולים משלנו, אבל הם נהנים מכל האורות, הצלילים והאווירה, ואנחנו מבחינתנו מקבלים אחלה מנת נוסטלגיה וחוזרים קצת לילדות.
ארוחת צוהריים מאוחרת אנחנו אוכלים ב-Momosan Ramen, מסעדת ראמן מוכרת, האוכל היה בסדר גמור, אבל לא הרבה מעבר לזה, בטח ביחס לציפיות. לקראת ערב משלימים עוד סבב קניות קצר, ומשם ממשיכים ל- High Rollers Luxury Lanes & Sports Lounge למשחק באולינג משפחתי, עם בירות ונשנושים. את הלילה, איך לא, מסיימים בקזינו וב- DraftKings Sportsbook, חוויית הימורי ספורט לייב ענקית ומרשימה במיוחד, שגם אם אתם לא מהמרים כבדים, קשה שלא להתלהב מהאווירה שם.
ראוי לציין שלמתחם עצמו יש עוד המון אטרקציות נוספות שלא הספקנו או שפשוט פחות התאימו לגילאי הילדים שלנו, אבל בהחלט שוות אזכור עבור משפחות עם ילדים גדולים יותר או מבוגרים: Topgolf Swing Suite, Axcitement Axe Games, HighFlyer Zipline, וכמובן מסעדת Hell's Kitchen המפורסמת של גורדון רמזי.
יום ו 10.10.25- פוקסוודס- גרייטוולף לודג', קונטיקט:
ממש מול המלון בו התארחנו עד כה, במרחק של דקה נסיעה בלבד, נפתח חודשים ספורים לפני הביקור שלנו מלון הילדים החדש של רשת Great Wolf Lodge Mashantucket, רשת מלונות משפחתיים ופארקי מים שמפוזרת ברחבי ארה"ב. החלטנו שאת היום הזה נקדיש כולו לילדים, ולקחנו לילה אחד במלון החדש (446$, לילה אחד) במקום להישאר לילה נוסף במתחם של פוקסוודס עצמו.
כפי שהשם רומז, המלון כולו מעוצב בקונספט של זאבים, החל מהעיצוב של החדרים והמסדרונות, דרך ההפעלות בלובי ועד למוזיקה, התאורה והאווירה הכללית. הכול שם מרגיש כמו פארק שעשועים אחד גדול לילדים, והם היו פשוט מהופנטים מהשנייה שנכנסנו. לאורך כל היום יש אטרקציות שונות ומגוונות שפועלות ומתקיימות בלובי פעילויות, מופעים, ריקודים והפעלות לילדים, כך שגם מחוץ לפארק המים תמיד יש מה לעשות.
את הבוקר אנחנו פותחים עדיין במתחם של פוקסוודס, עם ניסיון לתת צ'אנס ל-Junior's, קפיטריה שמפורסמת בעוגות הגבינה שלה. לצערנו, לפחות לטעמנו, לא הקפה ולא עוגות הגבינה באמת הצדיקו הביקור וההליכה.
משם ממשיכים ישר בהליכה למלון, אחרי צ'ק-אין, סיור זריז והתלהבות ראשונית מכל מה שיש למלון להציע, עולים על בגדי ים ורצים לגולת הכותרת של המקום, פארק המים המקורה של המלון, שכניסה אליו כלולה במחיר הלינה וזה באמת היה השיא של היום. שעתיים-שלוש של מגלשות מים, בריכות, מתקני מים לילדים, ריצות בלתי פוסקות, קוקטיילים להורים וקצת כאוס משפחתי במובן הכי טוב שלו. חלק מהמגלשות מיועדות רק למבוגרים או לילדים גדולים יותר, אבל גם לקטנטנים היה לא מעט מה לעשות. בשלב מסוים הילדים פשוט קרסו מעייפות והם נרדמו בעגלות עוד לפני שבכלל הספקנו לצאת מהפארק.
אחרי שנת צוהריים מפנקת לכולם, החלטנו ללכת רגלית חזרה לפוקסוודס, שם אכלנו ב- Hard Rock Cafe, עשינו עוד סיבוב קצר במתחם, ואז ל- Monza World Class Karting, מסלול הקארטינג של פוקסוודס. המסלול עצמו מושקע מאוד, עם קארטינג מהירים יחסית ואווירת מרוצים אמיתית, הרבה מעבר ל"קארטינג לילדים" סטנדרטי. גם מי שלא חובב גדול של התחום כנראה ימצא את עצמו נהנה שם.
לקראת ערב חוזרים למלון הילדים. עולים על פיג'מות, יורדים ללובי לריקודים והפעלות הערב הקבועות, מסביב ילדים (וגם שלנו) עם אוזני זאב שמחולקות בכל פינה והמון התרגשות באוויר. אחר כך מוקרן בלובי סרט לילדים, עם "שלג" מלאכותי שיורד מהתקרה כחלק מהמופע, רגע קסום לגמרי עבור הילדים. הקטנים שלנו היו בעננים ונרדמו מיד בסוף הסרט. את הלילה, חלק מהמבוגרים, סגרו איך לא, שוב בקזינו של פוקסוודס שממש מעבר לכביש.
יום ש 11.10.25- ניופורט, רוד איילנד:
קמים לבוקר יפה במיוחד, קריר בחוץ, אבל השמש לגמרי מבשרת טובות. יורדים לארוחת הבוקר, שניכר שנתפרה בדיוק למידותיהם של ילדים, צבעונית, רועשת ומלאה בפיתויים מתוקים מכל עבר. בסיומה ממשיכים ללובי, שם מתקיים שיעור יוגה לקטנטנים עם מוזיקה, תנועות מוגזמות והמון אנרגיה. אחרי שהילדים פרקו קצת קיטור, אנחנו מעמיסים את הרכב ויוצאים אל עבר היעד הבא שלנו.
הדרך אורכת בסך הכול שעה, והיא עוברת בנעימים. את הלילה הקרוב נעביר במלון Newport Harbor Island Resort (271$, לילה, חדר לארבעה), שהיה פחות או יותר המלון היחיד שמצאנו שגם ענה על הדרישות שלנו וגם היה במחיר נסבל לתקופה. הרושם הראשוני שלנו בכניסה לעיירה היה מעט מפתיע. מלבד הרחובות המרכזיים והאזורים התיירותיים, חלקים ממנה הזכירו לנו קצת עיר תעשייתית אפרורית, למרות שבפועל ברור שניופורט רחוקה מזה שנות אור. עושים צ'ק-אין זריז ויוצאים ישר אל מוקד העניין המרכזי של העיר- Cliff Walk.
מדובר בטיילת יפה ומטופחת לצד הים, באורך של כ-3.5 מייל, עם המון נקודות תצפית ונוף לאורך הדרך. אנחנו מחנים ליד נקודת ההתחלה שלנו, Forty Steps, גרם מדרגות תלול יחסית שיורד אל תצפית נהדרת על האוקיינוס. משם מתחילים ללכת לאורך המסלול יחד עם עוד לא מעט אנשים שפתחו את הבוקר בדיוק כמונו. למרות הפופולריות של המקום, ממש לא מרגיש צפוף. הולכים בכיף עם הילדים, עוצרים מדי פעם לתמונות ולתצפיות, ונהנים מהמזג האוויר השמשי.
הטיילת עצמה מטופחת מאוד, מצד אחד האוקיינוס האטלנטי הפתוח, ומהצד השני אחוזות פאר עצומות עם מדשאות אינסופיות וגנים מטופחים. לאורך הדרך חולפים ליד הקמפוס של Salve Regina University, ובהמשך גם ליד האחוזה המפורסמת The Breakers, שהיא כנראה המרשימה ביותר באזור. בערך באזור הזה החלטנו להסתובב חזרה. התכנון המקורי היה לעצור ב- Chinese Tea House at Marble House, שמומלץ מאוד כמעט בכל מקום שקראנו, אבל כשהבנו שכדי לשבת בבית הקפה צריך לשלם גם על כניסה מלאה לאחוזת Marble House עצמה, זה כבר פחות התאים לנו עם הילדים ועם המשך היום, אז ויתרנו.
חוזרים לרכב וממשיכים אל International Tennis Hall of Fame. בסך הכול מדובר בחוויה נחמדה, אבל מבחינתנו ממש לא אתר חובה, שממוקם ברחוב Bellevue Avenue, אחד הרחובות המרכזיים בעיירה. האתר כולל כמה מגרשי טניס עם אווירת רטרו נהדרת, בין היתר צפייה במשחקים ושיעורים בלבוש לבן מסורתי, כשברקע שופטים ומאמנים שנוכחים במקום בזמן הביקור. עם זאת, המתחם עצמו קטן יחסית, וגם ה"מוזיאון" הרגיש לנו יותר כמו אוסף מצומצם של תמונות ומזכרות משחקני עבר. יש במקום מסעדה שנראתה די מלאה וחנות מזכרות קטנה, אבל אחרי בערך 45 דקות הרגשנו שמיצינו.
משם יצאנו להסתובבות קצרה נוספת באזור, שנראה מבטיח במבט ראשון, אבל בפועל לא באמת מצאנו משהו מיוחד, גם לא מסעדה שתפסה אותנו. בהתאם, עשינו את מה שאנחנו עושים לא מעט במצב כזה עושה ונסענו למקדולנדס הקרוב ביותר, שנמצא בכלל בפאתי העיירה, בערך 20 דקות נסיעה משם. אחרי האוכל עצרנו גם בסופר מקומי להשלמות וקניות לילדים.
לקראת אחר הצוהריים חוזרים למלון שלנו, שגם לו יש לא מעט מה להציע. התכנון המקורי היה להעביר בו קצת זמן ואז לצאת בערב אל הרציפים המפורסמים Bowen's Wharf ו- Bannister's Wharf, שכבר חלפנו לידם מוקדם יותר ונראו מלאים באנשים, מסעדות ואווירה טובה. לצערנו אחרי השקיעה התחיל גשם, ועם ילדים קטנים כל התכנון של להסתובב ברציפים בערב הפך להרבה פחות רלוונטי.
את שעות אחר הצוהריים והערב פתחנו עם בירה בבר, משחק חצים וקצת זמן בחדר הארקייד/משחקים הקטן של המלון. לאחר מכן יצאנו להסתובב ב"חצר האחורית" היפה שלו, מדשאות גדולות עם משחקי חצר, Firepits, שביל הליכה רגוע לצד המים, ושקיעה יפהפייה שבקצה שלה חיכה מגדלור קטן ולבן ששדרג לגמרי את הנוף. בדיוק בזמן שהסתובבנו שם התקיימה גם חתונה במתחם, מה שתרם לא מעט לאווירה. הצטלמנו עם הילדים על רקע השקיעה, המדורות והמגדלור, כשבין לבין הם רצים בהתלהבות אחרי להקת ברווזים שהסתובבה במקום.
יום א 12.10.25- בוסטון, מסצ'וצ'ס:
קמים לבוקר אפרורי משהו, וגם תחזית מזג האוויר להמשך היום לא מבשרת יותר מדי טובות. אנחנו יוצאים לדרך מוקדם בתקווה להספיק להגיע למלון לפני שהגשם הכבד יתפוס אותנו באמצע הנסיעה. הדרך עצמה אורכת שעה, וכשאנחנו מתקרבים לבוסטון השמיים כבר נפתחים לחלוטין. למעשה מדובר באחת הערים המרכזיות האחרונות בארה"ב שעוד לא יצא לנו לבקר בהן.
החלטנו לא להתפשר בשום צורה ובחרנו ללון במלון בין הטובים שיש לעיר להציע וזה שמוכר לנו היטב מביקורינו בווגאס, Encore Boston Harbor (שלושה לילות, 1,275$), מלון מפואר יוקרתי, שנותן שואו יחד עם חווית קזינו וקולינריה מעולה, מומלץ מאוד (!) בוודאי לאור פער המחירים הלא גדול מיתר המלונות שיש לעיר להציע' מבחינתנו זו הייתה בחירה מצוינת, במיוחד למי שמחפש גם חוויית מלון בפני עצמה ולא רק מקום לישון בו. אנחנו מגיעים עושים צ'ק אין, שמים את המזוודות בשמירת חפצים ומשם יוצאים לכיוון ה- Freedom trail, בחוץ ממטרים לפרקים.
מחנים באזור ה- Faneuil Hall Marketplace, מחכים להפוגה קלה בגשם ומתחילים סיבוב רגלי קצר בכמה מנקודות העניין המרכזיות של השביל ההיסטורי. התחנה הראשונה שלנו היא King's Chapel, ומשם ממשיכים בהליכה רגועה לכיוון אזור הנמל, שאמנם לא חלק רשמי מהשביל אבל לגמרי שווה את הסטייה הקטנה.
בהמשך אנחנו ממשיכים ל- Paul Revere House, ומשם חוזרים חזרה לאזור Faneuil Hall Marketplace, כנראה הנקודה הכי מתוירת ומוכרת בעיר. על שאר נקודות ה-Freedom Trail ויתרנו באותו יום בגלל הגשם והקור, אבל גם הסיבוב החלקי, לגמרי הספיק כדי להרגיש את האווירה של העיר, עלי שלכת כבר מתחילים למלא את הרחובות, יש ריח של גשם באוויר, ואפילו במזג אוויר כזה נעים להסתובב בה.
מעבר להיות ההיכל נקודה בשביל, בפנים יש את שוק מהקורה הידוע Quincy Market, עם מגוון דוכני מזון והמון של אנשים. אנחנו מנסים כמה מהמנות הכי מזוהות עם בוסטון והאזור- לובסטר רול, Clam Chowder, וגם מנת פיש אנד צ'יפס קלאסית. האמת? שום דבר לא הצליח להלהיב אותנו במיוחד. אחרי עוד סיבוב קצר בחוץ, הגשם מתחיל להתחזק משמעותית, ואנחנו מחליטים לחזור לרכב ולנסוע בחזרה למלון כדי סוף סוף לקבל את החדרים.
את הערב אנחנו מעבירים בעיקר בקזינו של המלון ובשיטוט קצר בגנים המרשימים שמקיפים אותו, הכוללים מדשאות מטופחות, פסלים, שדרות פרחים מעוצבות ונוף לנהר. גם שם הגשם תופס אותנו שוב די מהר ואנחנו נאלצים לעשות דרכנו חזרה פנימה. את היום אנחנו מסיימים ב-Mystique, מסעדה אסייתית יוקרתית שנמצאת בתוך המלון, האוכל והשירות היו כל כך טובים, שמצאנו את עצמנו חוזרים אליה שוב ושוב בכל אחד משלושת הימים הבאים. מבחינתנו זו הייתה אחת המסעדות הכי טובות בכל הטיול והוא מומלצת בחום.
יום ב 13.10.25- בוסטון, מסצ'וצס:
זה היה ללא ספק אחד משני הימים הגשומים ביותר בכל הטיול. אנחנו קמים לקול גשם זלעפות מחוץ לחלון, וכבר ממבט אחד בתחזית ברור שאין באמת למה לצפות, לפנינו יום אפור, רטוב וגשום מהבוקר ועד הלילה. בהתאם, כל מחשבה על יום הליכות בעיר יורדת מהפרק.
את הבוקר אנחנו פותחים בנסיעה קצרה לכיוון שכונת Back Bay, אחד האזורים היפים והיוקרתיים בעיר, שם ממוקם גם Boston Common, שבימים שמשיים בהחלט נראה כמו מקום ששווה לבקר בו.
אחרי כמה סיבובים חסרי תוחלת בגשם ללא מציאת חנייה, אנחנו מורידים את הנשים והילדים ממש בכניסה למסעדה, בעוד שאנחנו ממשיכים לחפש חניון פנוי. בסוף מצאנו חניה במרחק של כחמש דקות הליכה, שבמזג אוויר רגיל זה כלום, אבל בגשם כזה זה מרגיש כמו מסע הישרדות קטן. המחיר של החניה, כמובן, היה בהתאם לעיר בסדר גודל כזה, מופקע לחלוטין.
היעד שלנו לבוקר היה Contessa, מסעדת רופטופ יוקרתית ומומלצת מאוד. ארוחת הבוקר שם הייתה מעולה, הנוף והאווירה עוד יותר, אבל גם החשבון לא נשאר מאחור (בערך 400$ לשני זוגות), מחיר שמרגיש יותר כמו ארוחת ערב במסעדת מישלן מאשר בראנץ'.
כשהגשם ממשיך להשתולל גם אחרי שסיימנו לאכול, אנחנו מחליטים להמשיך עם הקו של "אטרקציות סגורות", והיעד הבא הוא LEGO Discovery Center Boston (60$ לחבילה המורחבת). זו הייתה הצלחה אדירה. המקום עצמו מושקע מאוד ומתאים בעיקר לילדים, אבל האמת, שגם אנחנו המבוגרים נהנינו לא פחות. הכול שם סובב כמובן סביב לגו, מתקנים, סרטים, רכבות, מודלים מטורפים, אזורי בנייה, סדנאות ושלל פעילויות אינטראקטיביות. הילדים התרוצצו בהתלהבות בין התחנות, ואנחנו מצאנו את עצמנו מתלהבים יחד איתם כמעט מכל דבר. בסיום, איך לא, מחכה גם חנות לגו גדולה ומפתה במיוחד, ממנה כמובן שאי אפשר לצאת בידיים ריקות.
כשאנחנו מסיימים, הגשם נחלש מעט סוף סוף, מה שמאפשר לנו לעשות סיבוב קצר באזור Assembly Row הסמוך, מתחם קניות ובילוי פתוח עם לא מעט חנויות אאוטלט ומציאות פוטנציאליות. בדרך חזרה למלון, הגשם שוב חוזר בכל הכוח ושוטף לחלוטין את הרחובות.
בהתאם, התכנון המקורי לנסוע ל-Salem, עיירת המכשפות המפורסמת, שאמורה להיות מעניינת במיוחד בתקופת האלווין, יורד סופית מהפרק. קצת מבאס, אבל במזג אוויר כזה, ועם ילדים קטנים, זה פשוט לא היה ריאלי. אז במקום זאת אנחנו חוזרים למלון ומעבירים את רוב הזמן בו, בעיקר באזור הקזינו. בשעות הערב המאוחרות אנחנו גם מספיקים לטעום קצת מסצנת הפוקר המקומית, שהתגלתה כמפתיעה לטובה.
בערב התבצע גם חילוף תורנויות קלאסי של טיול משפחתי, הזוג ששמר אתמול על הילדים יצא הפעם לארוחת ערב ב-Mystique, בזמן שהזוג השני נשאר עם הילדים בחדר.
יום ג 14.10.25, בוסטון, מסצ'וצ'ס:
גם הבוקר נפתח עם גשם, אבל הפעם הרבה יותר רגוע מאשר ביום הקודם. אחרי יומיים של מזג אוויר קשוח, סוף סוף אפשר היה לפחות להסתובב בלי להרגיש בתוך סופה. את הבוקר אנחנו פותחים בארוחת בוקר במסעדת Giardino שבמלון, ומשם ממשיכים אל Boston Tea Party Ships & Museum (60$ לזוג, ילד מתחת לשלוש לא משלם).
מדובר באטרקציה אינטראקטיבית שמספרת את סיפור מסיבת התה של בוסטון, האירוע שהוביל בסופו של דבר למהפכה האמריקאית ולעצמאות ארצות הברית. החוויה משלבת שחקנים, תפאורה, ספינות משוחזרות וסרטונים, והיא בהחלט עשויה בצורה מושקעת ומהנה, לפחות בחלקה הראשון. עם זאת, בשלב מסוים, בעיקר לקראת הסוף, הרגשנו שהיא קצת מתחילה להתיש ולחזור על עצמה, במיוחד עם ילדים קטנים, ועדיין שווה ביקור. בדרך חזרה עוצרים גם בבית קפה קטן ונחמד שמצאנו במקרה, רגע קטן של קפה חם ומנוחה מהגשם שלא באמת הפסיק לחלוטין כל היום.
משם ממשיכים לאזור Newbury Street, אחת השכונות והרחובות שהכי נהנינו מהם בבוסטון. למרות הטפטוף הקל שהמשיך ללוות אותנו, האזור היה מלא חיים, רחוב ארוך, יפה ותוסס, עם שילוב נהדר בין חנויות מותגים מוכרות לבין חנויות מקומיות מיוחדות יותר עם הרבה אופי. בין היתר זכורה לטובה Newbury Comics, שהייתה אחת החנויות הכי כיפיות באזור עבורנו, לצד עוד כמה חנויות קונסנפט, ביגוד, אספנות ומתנות שפשוט כיף ללכת בהן לאיבוד. בסופו של דבר בילינו שם כמה שעות טובות, פשוט עוברים מחנות לחנות בלי יותר מדי תוכנית מוגדרת.
בדרך חזרה למלון אנחנו נתקעים בפקקים לא פשוטים בכלל, ומה שאמור היה להיות נסיעה קצרה הופך ליותר משעה על הכביש. על ארוחת הצוהריים ויתרנו, והסתפקנו במשהו קטן לילדים מסטארקס, וכשחזרנו למלון, איך לא, הלכנו לארוחת ערב מוקדמת (שוב) במיסטיק. הפעם, בניגוד לשני הערבים הקודמים, גם הילדים הצטרפו וגם הם נהנו מאוד מהחוויה ומהאוכל.
בהמשך הערב ירדנו שוב לקזינו, ושם קרה אחד הרגעים היותר מפתיעים בטיול, מצאנו את עצמנו יושבים עם כמה יהודים מקומיים, ועוד כמה אנשים שפשוט התגלו כאוהבי ישראל גדולים במיוחד, משהו שלא ממש ציפינו לו באזור הזה של ארה"ב. איכשהו יצא שבילינו איתם חלק גדול מהערב סביב אותו שולחן, בשיחות, צחוקים והרבה אלכוהול.
מאוד נהנינו מהעיר הזאת. ובכל זאת, יצאנו ממנה עם תחושה קצת מתסכלת שלא באמת הספקנו למצות אותה. הגשם שיבש לא מעט תוכניות, ביטל חלק מהמקומות שרצינו לראות והשאיר אותנו עם תחושה שיום אחד עוד נצטרך לחזור אליה, הפעם במזג אוויר קצת יותר ידידותי.
יום ד, 15.10.25- בר הרבור, מיין:
אחרי שלושה ימים רצופים של גשם, סוף סוף זכינו לבוקר עם קצת שמש, וזה הגיע בדיוק בזמן, שכן לפנינו היום עם הנסיעה הארוכה ביותר בכל הטיול, כ-4.5 שעות עד Bar Harbor, שם נעביר את שלושת הלילות הבאים.
כבר ביציאה מאזור בוסטון מתחילים לראות יותר ויותר צבעי שלכת אמיתיים. עצים בגווני כתום, אדום וצהוב מלווים את הדרך, ולראשונה בטיול מתחילים ממש להרגיש שאנחנו בתוך הסתיו של ניו אינגלנד. אחרי בערך שעה וחצי של נסיעה אנחנו מגיעים לעצירה הראשונה שלנו להיום Children's Museum & Theatre of Maine, בפורטלנד העיר הגדולה של מיין (20$ לאדם).
זו הייתה עצירה שכל כולה מוקדשת לילדים, בדיוק מה שהם היו צריכים ביום כזה של נסיעות ארוכות. המקום עצמו בנוי על פני ארבע קומות, שכל אחת מהן מוקדשת לעולמות תוכן אחרים לילדים- תחפושות, משחקי תפקידים, בעלי חיים, פעילויות מים, מתקני יצירה ועוד המון פינות אינטראקטיביות שמאפשרות להם פשוט להתרוצץ ולהוציא אנרגיה. לקראת הסוף גם הספקנו להיכנס להפעלה/הצגה לילדים, ואז לעוד קצת משחקים בחצר החיצונית, לפחות עד שהקור הכריע גם את ההתלהבות שלהם.
בגלל שאנחנו לחוצים בזמן ומעדיפים להימנע ככל האפשר מנהיגה בחושך, במיוחד באזור הכפרי שאליו אנחנו מתקדמים, נאלצנו לוותר על כמה עצירות נוספות בעיר שבהחלט שוות אזכור, ביניהן Portland Head Light, Maine Jewish Museum ואזור ה- Old Port. במקום זה הסתפקנו בעצירה זריזה לארוחת צוהריים ב-Chipotle, ומשם המשכנו לעוד בערך שעתיים וחצי של נסיעה צפונה.
העצירה הבאה הייתה ב-Target מקומי (והאחרון לפני בר הרבור) השלמות ציוד, נשנושים וקצת קניות לילדים. לידו גם אספנו לילדים ארוחת ערב מ- Olive Garden לפני החלק האחרון של הדרך. אל בר הרבור עצמה אנחנו מגיעים כבר בשעות הערב המאוחרות, כשאת רבע השעה האחרונה של הנסיעה אנחנו עושים בחושך מוחלט, כבישים שקטים, יערות מכל עבר ואווירה מאוד אחרת מזו של הערים הגדולות שעזבנו מאחור.
המלון שלנו, Acadia Inn (3 לילות, 821$) היה מעט מיושן (כמו רובם המוחלט של המלונות באזור), אבל עם הרבה אופי ואווירה נעימה. כבר בכניסה הרגשנו את אווירת הסתיו והאלווין כשהלובי היה מלא קישוטים, דלעות, תאורה חמימה והמון עץ מסביב. גם פקיד הקבלה היה מסביר פנים במיוחד, מה שמיד נתן תחושה ביתית יותר.
אחרי צ'ק-אין, פריקת ציוד והתארגנות קצרה, לקחנו איתנו ערכת S'mores שקנינו קודם לכן ויצאנו עם הילדים ל- Fire pit שבחצר האחורית של המלון. בעונה המלון מקרין גם סרטים בחוץ, אבל מבחינתנו המדורה לגמרי הספיקה. יחד עם עוד משפחה אמריקאית שהייתה בחוץ, ישבנו מסביב לאש בקור של מיין, צלינו מרשמלו ואכלנו S'mores חמים. אחד מאותם רגעים פשוטים ולא מתוכננים, שבסוף הופכים לזיכרונות הכי נעימים מהטיול.
יום ה, 16.10.25- בר הרבור, מיין:
גם היום התחזית לא באמת לטובתנו וצפוי גשם לאורך רוב שעות היום. המשמעות ברורה, פחות מסלולי הליכה ויותר טיול רכוב בתוך האטרקציה המרכזית לשמה הגענו- Acadia National Park. את הבוקר אנחנו פותחים בארוחת בוקר בסיסית למדי במלון, ומשם נוסעים ישירות אל הפארק, שנמצא במרחק של בערך עשר דקות נסיעה בלבד.
אנחנו מגיעים אל Hulls Cove Visitor Center, מרכז המבקרים הראשי של הפארק. כבר בדרך מהמגרש אל המבנה מרגישים שהשלכת כאן נמצאת בליגה אחרת לגמרי מכל מה שראינו עד עכשיו בטיול. עולים במדרגות אל המרכז רק כדי לגלות שהוא בכלל סגור, ואז נזכרים בשביתת הממשל בארה"ב, מה שבפועל מנע מאיתנו, כמו מכל יתר המבקרים, לשלם על הכניסה לפארק.
חוזרים לרכב, פותחים את המפה שאספנו ומתכננים את היום תוך כדי תנועה. המוקד המרכזי של היום הוא ללא ספק Park Loop Road, כביש מעגלי יפהפה שחוצה חלקים גדולים מהפארק, עובר בין יערות, מצוקים וחופי ים, ומרכז סביבו את רוב נקודות העצירה המרכזיות של אקדיה.
העצירה הראשונה שלנו היא Sand Beach, חוף ייחודי מאוד בנוף של הפארק. בניגוד לרוב החופים הסלעיים באזור, כאן מדובר ממש ברצועת חול אמיתית, שמרגישה כמעט כמו חוף "רגיל", רק עם תפאורה של יערות שלכת, סלעים אפורים ושמיים קודרים מעל האוקיינוס, השילוב בין החול, צבעי הסתיו ומזג האוויר האפור יצר אווירה מיוחדת מאוד, כמעט קולנועית.
בהמשך הנסיעה אנחנו כמובן עוצרים בעוד כמה נקודות תצפית קטנות לאורך הדרך, בהתאם לעוצמת הגשם באותו רגע, לפעמים מסתפקים בנוף מתוך הרכב, ולפעמים יוצאים החוצה עם הילדים, בין הנקודות היפות בדרך אפשר לציין גם את Great Meadow ואת Monument Cove, ששוות עצירה בפני עצמן.
משם ממשיכים לאורך ה"לופ" לכיוון Thunder Hole, אחת הנקודות המפורסמות בפארק. מדובר באזור סלעי עם מעין מפרצון צר ועמוק, שאמור להשמיע קול רעם חזק כשהגלים נכנסים מכים בעוצמה בסלעים ומכאן גם השם. בפועל? כנראה שלא הגענו בתנאים הנכונים, כי לא ממש הבנו על מה כל ההתלהבות. מה שכן, דווקא באזור הזה השלכת הייתה פשוט מטורפת, המון עצים אדומים בוהקים על רקע הסלעים והים האפור, וזה מבחינתנו היה הרבה יותר מרשים מה"אפקט" עצמו.
העצירה הבאה הייתה ה- Otter Cliff,מצוקים גבוהים ודרמטיים שנשפכים ישירות אל האוקיינוס האטלנטי. גם כאן מזג האוויר הסגרירי דווקא עבד לטובת הנוף ונתן לכל האזור תחושה פראית ומרשימה יותר. המשך הנסיעה עצמה לאורך ה"לופ" עוברת בנעימים. הילדים משתפים פעולה עם ההתלהבות שלנו, מוזיקה טובה מתנגנת ברכב, וכל הדרך מסביב מלאה בעצים צבעוניים, אגמים קטנים ונוף יפהפה, מה שהופך את כל החוויה להרבה יותר מטיול "רכב רגיל".
משם אנחנו ממשיכים לעבר Jordan Pond House הצופה אל האגם. השלכת באזור הזה כבר נראית "בשיא", עם צבעים עזים כמעט מכל כיוון. אנחנו מחכים לא מעט בתור למסעדה, ובינתיים שורפים זמן בחנות שבכניסה. בקומה העליונה יש גם מרפסת שמשקיפה על האגם עם נוף פשוט מדהים, אבל הקור והרוח מכניסים אותנו משם די מהר חזרה פנימה.
האוכל עצמו היה בסדר גמור, לא מעבר, יותר עצירה נחמדה באווירה מיוחדת מאשר חוויה קולינרית יוצאת דופן, גם לא ה- Popover המפורסמים של המקום שהתגלו לא יותר מאשר סוג של פחזניות ריקות ולא מלהיבות במיוחד. בסביבות 14:30 אנחנו מחליטים להשלים את יתרת ה"לופ" שהוא כאמור מסלול מעגלי, ובערך 45 דקות לאחר מכן אנחנו כבר נמצאים בנקודה ממנה התחלנו, הפעם כמעט בלי עצירות מיוחדות נוספות.
כשאנחנו חוזרים למלון, הגשם סוף סוף נרגע קצת, מה שמאפשר לנו להוציא את הילדים לגן השעשועים שבחצר האחורית. שם הם מבלים בכיף עם עוד שני ילדים אמריקאים שהתארחו במלון. אחרי שהם מוציאים קצת אנרגיה, אנחנו ממשיכים למסלול הליכה קצר שיוצא ממש מאחורי המלון, בדיוק כשהשקיעה כבר מתחילה לרדת והיער מקבל צבעים כהים יותר. מדובר בשביל קצר יחסית של עד מייל, שעובר בין עצים ושלכת עבה שמכסה את הקרקע. חלק מהעצים כבר עירומים כמעט לגמרי, אחרים עדיין בוערים בצבעי כתום ואדום. הגענו עד לגשר עץ קטן מעל נהר, עצרנו לכמה תמונות, ומשם הסתובבנו חזרה למלון לפני שהחושך ירד לגמרי.
את היום אנחנו מסיימים בארוחת ערב ביתית למדי מהמצרכים שנשארו לנו מהעצירה האחרונה בטארגט, ואחרי שהילדים נרדמו גם מרשים לעצמנו להינות מבירה ומשחק קופסה בלובי המלון, לצד עוד כמה משפחות שמבלות שם גם הן באווירה רגועה ונעימה.
יום ו, 17.10.25- בר הרבור, מיין:
סוף סוף, אחרי ימים ארוכים של גשם, ערפל ושמיים אפורים אנחנו קמים לבוקר מלא שמש. פתאום הכול נראה אחרת, הנופים מקבלים עומק וצבע שלא הצלחנו להבין עד עכשיו, השלכת בוהקת הרבה יותר, והאזור כולו מרגיש חי ומרשים פי כמה. בהתאם, זה גם היום הראשון בטיול שבו אנחנו באמת מתכננים לעשות מסלולים והליכות בצורה מסודרת, ולא רק "לרדוף" אחרי הפוגות בגשם.
אחרי עוד ארוחת בוקר סטנדרטית במלון, אנחנו יוצאים לכיוון הצד הפחות מתויר של הפארק אזור ה-Quiet Side, וכבר בדרך מרגישים את ההבדל. פחות רכבים, פחות עומס, הרבה יותר טבע פתוח ושקט. המסלול הראשון שלנו להיום הוא Wonderland Trail, מסלול קצר בן 2.5 ק"מ (הלוך חזור), קליל ויפהפה שמתאים מאוד למשפחות עם ילדים קטנים. השביל עובר בין עצים ויערות נמוכים, עם שלכת צבעונית מכל כיוון, ובסופו מגיעים לאזור חוף סלעי פתוח מול האוקיינוס. השמש שהייתה חסרה לנו כל כך בימים הקודמים הפכה את הכול להרבה יותר יפה, המים הכחולים, הסלעים, צבעי הסתיו והאוויר הקריר של מיין התחברו פשוט מושלם. עשינו שם לא מעט עצירות לתמונות, הילדים טיפסו קצת על הסלעים ואספו אבנים, ואנחנו פשוט נהנינו מהרוגע של המקום.
המשכנו גם ל- Ship Harbor Trail, מסלול קצר (2 ק"מ, מעגלי) ופופולרי מאוד שנמצא ממש דקות ספורות מהשביל הקודם והרבה מטיילים משלבים את שניהם באותו יום. גם הוא עובר לאורך קו החוף, עם יערות, מפרצונים קטנים ושלל נקודות עצירה יפות מול האוקיינוס.
כשמיצינו את ההליכות החלטנו לחפש כמה נקודות עניין שהן יותר "דרייב אין" לכן המשכנו משם אל Bass Harbor Head Light Station, המגדלור המפורסם של האזור. המגדלור הלבן והקטן יושב ממש על קצה מצוק סלעי מעל האוקיינוס, מוקף עצים ושלכת צבעונית, והשילוב בין הים, הסלעים והיער יוצר נוף שנראה כמעט כמו גלויה.
בהמשך החלטנו לחזור חזרה בכיוון המלון, כשבדרך עוצרים בכל פינה ו/או נקודה שנראית לנו מעניינית. אחת מהנקודות שהייתה פשוט וואו, הייתה בעצם שביל עפר בין עצים ושלכת שהוביל למפרץ קטן, ובו נפתח מולנו אגם שקט לחלוטין, עם השתקפות מושלמת של העצים הצבעוניים במים, רק אנחנו והשקט של הטבע (לצערי אני לא זוכר את שם הנקודה). הרגעים האלה היו אולי הכי כיפיים בכל היום. בלי תכנון, בלי ציפיות, רק לעצור איפה שנראה יפה ולגלות עוד ועוד פינות טבע מטורפות.
לאחר מכן המשכנו בנסיעה אל עבר Wild Gardens of Acadia, אך לצערנו בשל שביתת הממשל המקום היה סגור והסתפקנו בהצצה שחטפנו עוד לפני כן ב- Asticou Azalea Grden, שנראה מקום מטופח מאוד לצד אגם.
לארוחת צוהריים אספנו פיצה ממקום מקומי קטן באזור העירייה עצמה, אותה אכלנו במלון, ועלינו לשנת צוהריים קצרה עם הילדים, כשהתעוררנו נסענו אל Bar Island Land Bridge, אחת התופעות הכי מיוחדות באזור. מדובר בשביל טבעי שנחשף רק בזמן שפל ומאפשר ללכת רגלית אל אי קטן שנמצא מול העירייה. זו הייתה פשוט חוויה מקסימה.
המים נסוגו בצורה דרמטית וחשפו שטח עצום של חול, סלעים ובריכות קטנות. הילדים חיפשו בעלי חיים בין האבנים, זרקו אבנים למים, רצו לאורך השביל (הרחב מאוד) ואנחנו פשוט נהנינו מהנוף המטורף ומהתחושה המיוחדת של ללכת באמצע הים. השמש כבר התחילה לרדת, האור נהיה זהוב, וכל האזור נראה פשוט מדהים.
בערב חזרנו שוב למלון. הילדים כמובן ישר רצו לגן השעשועים ולמשחקי החוץ שהיו פזורים בחצר לטובת האורחים, בזמן שאנחנו - סוף סוף - התחלנו את אחד הפרויקטים החשובים באמת של כל טיול ארוך סשן כביסות רצחני. מכונות הכביסה במלון עבדו שעות נוספות באותו הערב והלילה.
לסיום חלק זה של המסלול, שווה להזכיר ולציין את אחת האטרקציות העיקריות באזור עלייה לצערנו ויתרנו, Cadillac Mountain, בעיקר בזכות הזריחה המפורסמת שלו, שנחשבת לאחת הראשונות שרואים בארה"ב. בשנים האחרונות צריך להזמין מקום מראש לעלייה עם רכב בשעות הזריחה, ואנחנו אפילו הצלחנו להשיג כרטיס. אבל בסופו של דבר, ועם לא מעט התלבטויות, החלטנו, כאמור, לוותר. המשמעות הייתה להעיר את הילדים באמצע הלילה, להתארגן בחושך ולצאת בשעות לא הגיוניות, ובטיול משפחתי עם ילדים קטנים, לפעמים צריך לדעת גם על מה לוותר. ועדיין, אם אתם מטיילים בלי ילדים קטנים או עם ילדים שכבר זורמים עם שעות כאלה, זו כנראה אחת החוויות הכי מיוחדות שיש לאזור להציע ולא הייתי מ.
יום ש, 18.10.25- נורת' קונווי, ניו המפשיר:
יום שמשי נוסף בחוץ, מצד אחד מדובר ביום נסיעה שאין ספק שעדיף להעביר אותה תחת שמיים כחולים ולא בתוך גשם וערפל, מצד שני זה יום שפחות מטיילים בו בפועל, כך שהשמש לא באמת תרמה. אין יותר מדי מה לספר על הדרך עצמה שארכה 4 שעות, בניגוד לימים אחרים בטיול, לא היו לנו עצירות מיוחדות או נקודות עניין משמעותיות לאורך המסלול, ומלבד עצירה ב- Wallmart.
בשעות הצוהריים אנחנו מגיעים ליעד ומתמקמים ב-Hilton Garden Inn (שלושה לילות, 766$). אחרי צ'ק-אין זריז אנחנו יוצאים ישר להשביע את הרעב של הילדים מקדולנדס הקרוב. כל הסניף מעוצב וממותג באווירת סקי והרים' בהתאם לאופי של האזור כולו, שנחשב לאחד מאזורי הסקי והטיולים המרכזיים של ניו המפשייר. זה גם לגמרי מסביר את כמויות הרכבלים, ציוד הסקי והחנויות הייעודיות שכבר התחלנו לראות בדרך. גולת הכותרת מבחינת הילדים הייתה העובדה שחלק מהישיבה במסעדה בנוי ממש בתוך גונדולת סקי. מבחינתם זה הפך את כל העצירה לאטרקציה בפני עצמה.
משם במרחק כמה דקות נסיעה, אנחנו ממשיכים ל- Settlers Green Outlet Village, האאוטלט המפורסם של האזור, שעליו קראנו לא מעט המלצות לפני הטיול. האמת, קצת פחות עפנו. אולי בגלל שכבר היינו בהרבה אאוטלטים לאורך השנים בארה"ב, ואולי כי אחרי פוקסוודס ובוסטון הציפיות שלנו כבר היו גבוהות יותר, אבל לטעמנו יש בארה"ב אאוטלטים טובים ומרשימים ממנו. כמובן שזה לא מנע מאיתנו להעביר שם כמה שעות טובות ולשרוף כמה מאות דולרים בלי יותר מדי מאמץ, ורק כשהילדים החליטו שמספיק להם אחרי שבהתחלה הם עוד ישנו בעגלות, סיימנו את הביקור בו.
בדרך למלון, ובמרחק של בערך שתי דקות ממנו, עצרנו ב- Sea Dog Brewing Company, מבשלת בירה מקומית עם אווירה אמריקאית קלאסית, שם גם אכלנו ארוחת ערב, וגם ניסינו לא מעט בירות דרך מסלול הטעימות שלהם, שהיה אחלה דרך להכיר כמה מהבירות המקומיות באזור. עוד לפני שחזרנו למלון הספקנו גם לקפוץ ל- Dollar Tree הסמוך, כי איכשהו, בטיולים בארה"ב, תמיד אנחנו מוצאים את עצמנו נכנסים לפחות פעם אחת לרשתות מהסוג הזה.
כשהגענו חזרה למלון, האוזן פתאום קלטה עברית בלובי. משם התפתחה שיחה קולחת עם רביעיית ישראלים ועובדת מלון יהודייה שפגשנו במקרה, שסיפרו לנו על הטיול שלהם באזור. קשקשנו קצת על החיים באזור, על מססלולים, שלכת, מזג אוויר ותוכניות להמשך הדרך, לפני שכל אחד המשיך לענייניו. לסיום היום, ואחרי שהילדים נרדמו, חלק מאיתנו אפילו עוד חזר מאוחר יותר למבשלה לסיבוב נוסף, הפעם ישיבה רגועה על הבר עם בירה טובה.
יום א, 19.10.25- נורת' קונווי, ניו המפשיר:
היום הזה מוקדש כמעט כולו לילדים, ואולי גם קצת לילדים שאנחנו המבוגרים עדיין מרגישים לפעמים בטיולים כאלה. פותחים בארוחת בוקר במלון, ושמים פעמינו ליעד המרכזי להיום פארק השעשועים Story Land, שבתקופת הסתיו משנה לחלוטין את האווירה הרגילה שלו ומתקיים בו אירוע המכונה- Happy Hauntings Halloween.
וכבר בכניסה מרגישים שנכנסנו לעולם אחר. הפארק כולו מקושט בדלעות, שלדי קרטון, רוחות רפאים חמודות, קורי עכביש, דחלילים ואינסוף קישוטי האלווין צבעוניים אבל הכול בצורה מאוד "רכה" ומשפחתית, כזו שמתאימה גם לילדים קטנים ולא באמת מפחידה מישהו. השילוב בין פארק ילדים קלאסי, אווירת סתיו אמיתית של ניו אינגלנד, שלכת מסביב, מוזיקת האלווין שמתנגנת ברקע, ילדים מחופשים ומשפחות אמריקאיות שמתייחסות לכל האירוע כאילו מדובר בחג לאומי פשוט יצר אווירה שקשה להסביר.
גם אנחנו הגענו מוכנים לאירוע, ובוולמארט שעצרנו בו יום לפני התחדשנו בתחפושות לילדים ברוח התקופה. הילדים היו בעננים מהרגע הראשון. בין המתקנים, ההפעלות, מופעי הרחוב והתחפושות, הם התרוצצו בלי הפסקה, ואנחנו פשוט זרמנו איתם. רובם הגדול של המתקנים היו ממש מותאמים לגיל שלהם, מעטים קצת פחות, אבל עצם החוויה של להיות שם הספיקה לגמרי.
אזור גדול בפארק הוקדש כולו לרוח החג, ובו הילדים עברו מתחנה לתחנה ואספו ממתקים ממותגים כראות עיניהם, כשבכול אחת יש גם משימה קטנה וחמודה לעשות. אנחנו מבלים שם עד שעות הצוהריים המאוחרות, כשבסופו של דבר הילדים פשוט קורסים מעייפות כמעט ברגע שנכנסים לרכב.
כשהם נרדמים, אנחנו מנצלים את הזמן להשלמות זריזות באאוטלט מאתמול ואחרי שהם מתעוררים ממשיכים ל- Chipotle מקומי לארוחת ערב בעיקר לנו המבוגרים שלא אכלו בסטורילנד. ממש מול הצ'יפוטלה קפצנו גם ל-TJ Maxx לעוד סיבוב קצר, כי איכשהו תמיד מוצאים מה לקנות שם גם כשלא באמת צריכים כלום.
את היום אנחנו מסיימים בסידורים נוספים, ראשית אספנו מספר חבילות שהזמנו מראש לאזור ושנית חיפוש לא מואד מוצלח אחר חנות לתיקון פלאפונים, אחרי שאחד מהפלאפון שלנו נשבר עוד בבוסטון.
וזהו פחות או יותר לאותו יום. אחרי כל ההתרוצצויות כבר לא היה לנו כוח לעוד מסעדה "רצינית", אז בערב הזמנו פיצה מ-Domino's Pizza הסמוכה למלון. ולהפתעתנו המוחלטת, היא הייתה פשוט מצוינת. אולי זה היה הרעב, אולי העייפות, ואולי פשוט הסטנדרט של דומינוס בארה"ב גבוה בהרבה מזה שבארץ.
יום ב, 20.10.25- נורת' קונווי, ניו המפשיר:
התכנון המקורי להיום היה לעשות את הנסיעה ברכבת המפורסמת של Conway Scenic Railroad (שלושה כרטיסים 450$), אחת האטרקציות הידועות ביותר באזור בתקופת השלכת. אבל כשאנחנו מתעוררים בבוקר ומסתכלים החוצה, נחשפים למה שנראה כאחד הימים הגשומים בטיול הזה, בתוספת ערפל ושמיים אפורים לחלוטין אנחנו מבינים די מהר שאין שום היגיון להשקיע סכום לא קטן של כסף בשביל נסיעה שכל המטרה שלה היא הנוף, כשבפועל לא בטוח שנראה ממנו הרבה. בהתאם, גם עלייה ל- Mount Washington ירדה מהפרק מבחינתנו. מדובר בעלייה שגם ככה נחשבת כמסוכנת ולא פשוטה אז קל וחומר שבמזג אוויר כזה היא לא באמת באה בחשבון, ועוד יותר לא עם ילדים קטנים.
במקום זה אנחנו מחליטים פשוט ליהנות מכבישי הנוף הידועים באזור ויוצאים לנסיעה רגועה על Route 302, אחד הכבישים היפים והמוכרים באזור בתקופת השלכת. לשמחתנו, גם ביום אפרורי כזה הוא ממש לא אכזב. הכביש מתפתל בין יערות, נהרות קטנים והרים עטופים בערפל, כשצבעי השלכת עדיין בולטים מאוד למרות מזג האוויר. יש משהו דווקא מאוד יפה ומיוחד בשלכת תחת גשם הכול מרגיש דרמטי יותר, עמוק יותר ושקט יותר.
היעד שלנו הוא Omni Mount Washington Resort,המלון ההיסטורי והמפורסם ביותר באזור. התוכנית המקורית הייתה להגיע לשם לקראת אחר הצוהריים, לשבת במרפסת עם קפה ועוגת גבינה מול הנוף של הרי ניו המפשייר, אבל כמו שכבר למדנו לאורך הטיול הזה, למזג האוויר יש תוכניות משלו. אז במקום ישיבה רגועה במרפסת, "המרנו" את התוכנית בארוחת בוקר במלון עצמו. בחוץ יורד גשם זלעפות, ואנחנו פשוט נהנים לאכול אוכל טוב עם שירות מצוין. בסיום הארוחה, נהנינו להמשיך ולהסתובב קצת בתוך המלון הענק והמרשים, שמרגיש כאילו נלקח מתקופה אחרת עד שהגשם יירגע מעט.
בשלב מסוים אפילו פגשנו במקרה ישראלית שגרה באזור וסיפרה לנו שהבת שלה מתחתנת במלון ממש באותו שבוע, ומהר מאוד מצאנו את עצמנו מנהלים איתה ועם הבת שהצטרפה מאוחר יותר שיחה של כמעט חצי שעה על הטיול, האזור וישראלים שמופיעים במקומות הכי לא צפויים בעולם. בינתיים הגשם קצת נרגע, ואנחנו מתחילים את הדרך חזרה על אותו כביש יפהפה.
את יתר אחר הצוהריים הגשומים להחריד אנחנו מעבירים במלון שלנו, ובעיקר בניסיונות יצירתיים להעסיק ולשעשע את הילדים. את יתר אחר הצוהריים הגשומים להחריד אנחנו מעבירים במלון שלנו, בעיקר בניסיונות יצירתיים להעסיק ולשעשע את הילדים. בערב אנחנו שוב פוגשים את רביעיית הישראלים שהכרנו יומיים קודם לכן, ושומעים מהם חוויות מהנסיעה שלהם ברכבת. לפי הסיפורים שלהם, ובעיקר לפי כמויות הערפל שהם תיארו, יצאנו עם תחושה שעשינו את ההחלטה הנכונה כשוויתרנו עליה במזג האוויר הזה.
את הלילה אנחנו מסיימים הכי פשוט והכי אמריקאי שיש, פיצה (שוב הדומינוס), בירה ומשחק פוטבול בלובי המלון, יחד עם עוד כמה אורחים שמחפשים גם הם מפלט מהגשם שבחוץ.
יום ג, 21.10.25- סטואו, ורמונט:
אנחנו זוכים לעוד יום יחסית נוח מבחינת מזג האוויר לא שמשי במיוחד, אבל גם בלי גשם רציני, למעט כמה ממטרים פה ושם לאורך הדרך. דילגנו על ארוחת הבוקר במלון (למעט קפה ומשהו קטן לילדים), ואנחנו יוצאים לאחד הכבישים המפורסמים ביותר בניו אינגלנד בתקופת השלכת - Kancamagus Highway.
אין ספק שמדובר בכביש יפה מאוד, עם אינספור נקודות עצירה, תצפיות, נהרות ויערות צבעוניים מכל עבר. מצד שני, אחרי כל מה שכבר ראינו בימים הקודמים, הנוף כבר פחות הצליח להפתיע אותנו. ולמרות זאת עדיין היה יפה מאוד, פשוט כבר היינו עמוק בתוך אווירת השלכת בשלב הזה של הטיול.
לאורך הדרך עצרנו בכמה נקודות תצפית ומסלולים קצרים, בעיקר בשביל לחלץ קצת את הילדים מהרכב ולספוג עוד קצת מהנוף והאוויר הקריר של ניו המפשייר. העצירה הראשונה והזכורה ביותר הייתה דווקא יחסית בתחילת הכביש ה- Lower Falls,אזור יפהפה של נהר זורם בין סלעים גדולים, עם מים רדודים, גשרונים קטנים ושלכת מכל עבר. כבר שם הבנו למה הכביש הזה נחשב לאחד ממסלולי השלכת היפים בארה"ב. הילדים התרוצצו בין הסלעים, והגשרים ואנחנו פשוט עצרנו ליהנות מהנוף ומהשקט שמופר אך ורק בקול פכפוך המים.
העצירה נוספת שזכורה לנו לטובה הייתה ללא ספק Sabbaday Falls, מסלול קצר מאוד, פחות מקילומטר, וקליל שמוביל למפל יפהפה בתוך היער. השילוב בין המים הזורמים, הסלעים והשלכת מסביב היה פשוט נהדר. עוד נקודה זכורה הייתה Sugar Hill Scenic Vista, תצפית פתוחה עם נוף רחב של הרים, יערות ושלכת אינסופית, בדיוק מסוג המקומות שעוצרים בהם רק לכמה דקות ובסוף נשארים הרבה יותר.
באמצע הדרך עצרנו לארוחת בוקר מאוחרת ב- Polly's Pancake Parlor,המקום עצמו מרגיש כמו דיינר אמריקאי קלאסי פשוט בתוך גלויה של ניו אינגלנד. מבנה עץ כפרי, אווירה ביתית, ריח של חמאה ומייפל באוויר ונוף יפה של ההרים מסביב. כאן סוף סוף הרגשנו שאנחנו אוכלים משהו שבאמת שווה את ההייפ וההמלצות. הפנקייקים היו מעולים, המייפל המקומי הורגש בכל ביס, וגם שאר ארוחת הבוקר הייתה פשוט טעימה מאוד. בהמשך הדרך התכנון המקורי היה לעצור גם ב- Franconia Notch State Park, אבל כמו שכבר קרה לנו לא מעט בטיול הזה, מזג האוויר החליט אחרת. מקטע של בערך חצי שעה עם גשם חזק וערפל הוריד לנו לגמרי את החשק לעצירות נוספות בטבע, ובסופו של דבר המשכנו ישר הלאה.
הנסיעה הכוללת להיום ארכה בערך שלוש וחצי שעות, ומשום מה, לפחות לפי הנהג הראשי שלנו, זו הייתה דווקא אחת הנסיעות הכי קשות בכל הטיול. אולי בגלל הכבישים המתפתלים, אולי בגלל העייפות המצטברת, ואולי פשוט כי בשלב הזה כבר היינו עמוק בשגרת נסיעות.
לקראת אחר הצוהריים אנחנו מגיעים לסטואו ועושים צ'ק-אין ב- Topnotch Resort (270$ ללילה), המלון היחיד ממנו קצת התאכזבנו, בטח ביחס למחיר ששילמנו עבורו. הגענו עם ציפיות למלון יוקרתי יותר, עם הרבה יותר אופי ואווירה ורמונטית, ובפועל קיבלנו מלון די סטנדרטי וחסר ייחוד אמיתי. לא משהו גרוע, פשוט פחות מיוחד ממה שציפינו.
לעומת זאת, העיירה עצמה הייתה מקסימה, וייב מאוד אירופאי, רחובות קטנים, חנויות בוטיק, הרים מסביב, צבעי שלכת בכל מקום ואווירה רגועה מאוד. את ארוחת הצוהריים אכלנו ב- The Avocado Pit, מסעדה מקסיקנית מקומית שנראת יחסית חדשה והייתה אחת ההפתעות הטובות של היום. כבר מבחוץ המקום שידר אווירה צעירה, צבעונית ולא מתאמצת, ובפנים חיכו אוכל טעים מאוד, מנות גדולות ואווירה קלילה וכיפית. אחרי לא מעט ימים של אוכל אמריקאי כבד, קצת טאקוס, אבוקדו וטעמים רעננים הרגישו בדיוק במקום.
משם המשכנו ברבע שעה נסיעה אל Ben & Jerry's Factory ואפשר להגיד שהילדים פשוט עפו על המקום, למרות שהיה ניכר שמדובר במלכודת תיירים, לא בהכרח עניין רע. עשינו סיבוב קצר במתחם, טעמנו גלידות במקום קנינו קצת מזכרות, וכמובן שלא פספסנו את "בית הקברות לטעמים" המפורסם שהוא בעצם גינת מצבות הומוריסטית לטעמי גלידה שיצאו משיווק לאורך השנים. עצירה ממש חמודה וכיפית בדרך.
בדרך חזרה למלון עצרנו גם ב-Cold Hollow Cider Mill, מקום קטן ונחמד ומוכר באזור עם חנות מקומית, חצר חמודה והמון מוצרים על בסיס תפוחים וסיידר. משם יצאנו עם סיידר אלכוהולי מקומי וכמובן עם דונאט קינמון חם, שהיה הרבה פחות טעים ממה שהריח.
על אותו הכביש בחרנו גם לעשות עצירה זריזה ב- Vermont Flannel Company, אבל לא מצאנו משהו מיוחד שתפס את העין ובשונה מרוב המקומות בטיול יצאנו בלי כלום ממנו. ממול רצינו גם להיכנס ל- Cabot Farmers' Store, אבל לצערנו המקום כבר היה סגור בהתאם לכך שהשקיעה כבר הייתה לקראת סופה. כשהגענו למלון הזמנו ארוחת ערב לילדים מהמסעדה במלון בדמות פסטה כלשהי ואחרי מקלחת כולנו נרדמנו מוקדם.
יום ד, 22.10.25- לייק פלסיד, ניו יורק:
את הבוקר אנחנו פותחים בהעמסת ציוד לקראת המעבר הבא בטיול. כבר מההתעוררות ברור שהתחזית לא מבשרת טובות, ואכן מהר מאוד אנחנו מבינים שחלק גדול מהפעילויות שתכננו להמשך היום כנראה לא ייצאו לפועל. מהמלון שלנו אנחנו נוסעים אל Trapp Family Lodge, החווה/מלון המפורסם המזוהה עם משפחת פון טראפ מהסרט צלילי המוזיקה. בדיעבד, לגמרי התחרטנו שלא לקחנו שם לילה במקום המלון שלנו על אף שהתלבטנו רבות בקשר לכך. המלון עצמו הרבה יותר חי, מיוחד ומלא אופי, עם אינספור פעילויות, מסלולים, שטחים פתוחים ואווירה אירופאית-אלפינית מאוד מיוחדת.
את הביקור פתחנו בבית הקפה של המקום Kaffeehaus, שהיה גם טעים מאוד וגם עם נוף מושלם להרים ולשלכת שמסביב. משם המשכנו אל האטרקציה לשמה הגענו (אחת מיני רבות שהיה למקום להציע), Trapp Family Lodge Cows & Culture Tour (15$ לאדם), בעיקר בגלל אהבתו, שלא לומר אובססיה של אחד הילדים לפרות.
הסיור התחיל במרכז המבקרים של החווה, ומשם נוסעים ברכב אל אזור המרעה. בדיוק אז התחיל טפטוף קל, אבל במקרה זה הוא הוסיף לאווירה הכפרית של המקום. הילדים התלהבו בטירוף לראות את פרות האחו (חומות ופרוותיות) מקרוב, ואנחנו נהנו לשמוע על החווה ועל ייצור הבשר בה, ובעיקר מהאווירה השלווה והנוף.
משם אנחנו נפרדים מהעיירה ומתחילים את הדרך לכיוון לייק פלסיד, נסיעה של בערך שלוש שעות, לפחות על הנייר, כולה רצופה גשמים חזקים, במה שהיה היום הגשום ביותר בטיול. בכניסה לעיר ברלינגטון שבדרך, עצרנו ב- Burton Flagship Store, שהייתה עצירה מתבקשת מבחינתנו בתור חובבי גלישה וסנובורד. עשינו סיבוב קצר בחנות, קצת קניות לקראת החורף, והתרשמנו גם מהאפשרות לעשות סיור במפעל ייצור הסנובורדים.
הגשם ממשיך בלי הפסקה, ואנחנו מחליטים לנסות "לברוח" ממנו דרך עצירה לארוחת צוהריים מוקדמת במקדולנדס, כשאנחנו מסיימים לאכול ויוצאים מהמקום הגשם נרגע, מה שמשאיר מקום לאופטימיות אלנו, אבל לא ליותר מעשר דקות, אחריהן מזג האוויר הפך למטורף לגמרי.
גשם כבד במיוחד שהפך תוך דקות לברד עוצמתי, כזה שבשלב מסוים אנחנו בקושי מצליחים לראות את הכביש ונוסעים כמעט "על עיוור". זו כנראה הייתה אחת מחוויות הנהיגה הכי מלחיצות בכל הטיול. במזל הצלחנו למצוא את הדרך לחנייה של האטקרציה הבאה The Vermont Teddy Bear Factory, בה פשוט נתקענו לא מעט זמן בתוך הרכב בתקווה שהברד ייפסק.
לצערנו הסופה פשוט לא נרגעה, ובינתיים הילדים כבר נרדמו בכיסאות, והבנו שאין באמת טעם להיכנס פנימה, ובצער רב ויתרנו גם על האטרקציה הזאת. הסערה אמנם נחלשה מעט בהמשך, אבל הגשם עדיין המשיך ללוות אותנו, ובשלב הזה החלטנו לוותר גם על אחת התוכניות היותר מיוחדות שהיו לנו להמשך הדרך חציית Lake Champlain במעבורת לרכבים. הויתור אמנם האריך לנו את הדרך בערך בחצי שעה נוספת, אבל במזג אוויר כזה פשוט לא הרגשנו בנוח לעשות את החצייה.
מקום נחמד ששווה להזכיר בדרך, למרות שבפועל פחות התאים לעונה ולמזג האוויר ביום הזה, הוא Ausable Chasm, קניון טבעי מרשים עם מסלולי הליכה, גשרים ונקודות תצפית מעל הנהר, שנראה כמו מקום נהדר לעצירה ביום יפה יותר.
רק אחרי בערך עוד שעה של נסיעה הגשם סוף סוף מתחיל להיחלש, והשמש אפילו מצליחה לבצבץ קצת בין העננים. פתאום כל הדרך נראית אחרת, אגמים צצים בכל פינה, יערות ושלכת רטובה שמחזירה אור מכל כיוון הופכת לפחות את סוף הנסיעה למהנה.
לקראת ערב אנחנו מגיעים סוף סוף אל לייק פלסיד ומתמקמים ב- Cambria Hotel Lakeside Resort (שתי לילות, 340$). מדובר בעיירת סקי קטנה ומפורסמת, בעיקר בזכות העובדה שאירחה שתי אולימפיאדות חורף, והאווירה בה מאוד שונה מכל מה שראינו עד עכשיו בטיול, יותר הררית, קרה ושקטה. העיירה עצמה הרגישה די מנומנמת, וכיאה לעיירת סקי, גם כשהשמש יצאה סוף סוף, בחוץ היה קפוא.
המלון עצמו דווקא הפתיע אותנו לטובה (בכלל הרשת הזו התגלתה פעם אחר פעם בטיולים כמוצלחת מאוד). אחרי יום ארוך ומתיש של גשם, ברד ונסיעות, הנוף לאגם והאווירה הרגועה של המקום היו בדיוק מה שהיינו צריכים. אחרי הצ'ק-אין גילינו שהמלון עומד לארח החל ממחר שתי קבוצות הוקי קרח צעירות, מה שכבר התחיל להכניס קצת חיים ללובי ולמסדרונות.
בגלל כל הוויתורים והביטולים של היום, הגענו מוקדם יותר מהמתוכנן, אז ניצלנו את הזמן כדי לעשות קצת סדר בציוד ובמזוודות, ואז יצאנו למתחם הקניות הקטן ליד המלון בשביל קצת השלמות וקניות להמשך הדרך במיוחד ב- Marshalls שהיווה עבורנו את נקודת העניין היחידה במתחם.
מהר מאוד החשיך, והבנו שלמעט איזה בר קטן ומואר בדרך כמעט הכול כבר סגור ואין באמת יותר מדי מה לעשות בעיירה בשעה כזאת. חזרנו למלון, הכנו ארוחת ערב לילדים מהמצרכים שקנינו, ואחרי שהם נרדמו יצאנו החוצה עם סיידר התפוחים האלכוהולי שקנינו יום קודם לכן, רק כדי לגלות שהוא פשוט... לא טעים. צחקנו בינינו שזה כנראה היה סיום די הולם ליום שבו לא מעט דברים פשוט לא הלכו לפי התכנון.
יום ה, 23.10.25- לייק פלסיד, ניו יורק:
גם היום הזה נפתח תחת שמיים אפורים אם כי לא צפוי גשם רציני. עוד לפני שהגשם בכלל מתחיל, אנחנו מספיקים לעשות סיבוב קצר ליד האגם הקטן ששוכן ממש לרגלי המלון, נחמד, רגוע ויפה, לוקחים כמה תמונות עם הילדים.
משם אנחנו עולים לרכב ונוסעים פחות מ- 5 דקות לרחוב הראשי (והיחיד) של העייריה, קונים קפה ומאפה בבית קפה הכי מקומי שאפשר, שהתגלו, לצערנו, כלא משהו בכלל. בשלב הזה אנחנו גם מחליטים לוותר על Mirror Lake Loop, המסלול המעגלי סביב האגם המרכזי בעייריה, שנראה יפה ומומלץ מאוד ביום עם מזג אוויר נורמלי, אבל הרבה פחות אטרקטיבי בטפטופים בלתי פוסקים.
במקום זה אנחנו ממשיכים בנסיעה קצרה עד קצה הרחוב הראשי, מחנים את הרכב ונכנסים אל Lake Placid Olympic Center, מתחם שמוקדש כולו לאולימפיאדות החורף שהתקיימו בעיר בשנים 1932 ו-1980. עוד מבחוץ אפשר להרגיש כמה המקום הזה משמעותי עבור העיירה בה הכול סובב סביב ספורט חורף, אולימפיאדות והיסטוריה אמריקאית של סקי והוקי קרח.
אנחנו רוכשים כרטיסים ונכנסים למוזיאון שבמתחם (בערך 60$ לזוג). לא ציפינו ליותר מדי, אבל הילדים נהנו הרבה יותר ממה שחשבנו, בעיקר בזכות אזורי המדיה. המוזיאון עצמו לא גדול במיוחד, ובפחות משעה כבר מיצינו אותו, אבל איכשהו הביקור במתחם עצמו כולו נמשך הרבה יותר זמן מהמתוכנן.
הסיבה לכך הייתה אירוע הוקי גדול שעמד להתקיים בסוף השבוע הקרוב, מה שיצר במקום אווירה ממש מיוחדת. מבחינתנו המבוגרים זו הייתה חוויה ממש מגניבה, פשוט הסתובבנו חופשי בין האולמות והמתקנים, בלי שאף אחד באמת עצר אותנו. איכשהו מצאנו את עצמנו נכנסים כמעט לכל מקום אפשרי- חדרי שחקנים, אזורי אימון, היציעים ואפילו ממש לתוך המגרשים עצמם, כשבמקביל התקיימו גם אימוני הוקי. לא באמת היינו בטוחים אם מותר לנו להיות בכל המקומות האלה... אבל אף אחד גם לא ממש אמר לנו שלא.
מצד שני, בגלל ההכנות לאירוע, חלק מהאטרקציות הרגילות של המקום לא פעלו באותו יום, למשל Olympic Speed Skating Oval ופעילויות החלקה ציבורית בתוך האולמות. לקראת הסיום עלינו לקפה שבקומה העליונה של המתחם, שמשקיף על חלק מהמתקנים האולימפיים ועל ההרים שמסביב וגם כולל תצוגת מדליות, גביעים ומזכרות אולימפיות נוספות.
מעבר למתחם האולימפי המרכזי הזה, שווה להזכיר עוד שני אתרים באזור שממש רצינו לבקר בהם, אבל שוב, מזג האוויר והילדים הכריעו אחרת: Mt. Van Hoevenberg ו-Lake Placid Olympic Ski Jumping Complex. ביום יפה יותר כנראה שהיינו נהנים מהם מאוד.
משם חזרנו אל ה- Main Street והמשכנו להסתובב בו רגלית למרות הטפטופים הבלתי פוסקים. נכנסנו כמעט לכל חנות שנראתה לנו מעניינת כולן מאוד מקומיות, בלי רשתות ומותגים גדולים, יותר חנויות קטנות עם אופי של עיירת סקי אמריקאית. בפועל לא באמת מצאנו משהו מיוחד לקנות, אבל עדיין היה כיף פשוט להסתובב ביניהן בלי יעד מוגדר. את ארוחת הצוהריים המאוחרת בלית ברירה עשינו שוב ב-McDonald's הסמוך למלון.
אחרי זה כבר לא באמת נשארו לנו תוכניות מיוחדות להמשך היום. מעבר להשלמות קטנות לילדים בסופר המקומי, בילינו את שאר הערב בבריכת המלון, בארגון מחדש של המזוודות ובניסיונות להתכונן נפשית לסוף הטיול שכבר התחיל להרגיש קרוב מדי. המטרה הייתה פשוטה, לסדר הכול בצורה כזאת שלא נצטרך לפתוח אף מזוודה גדולה ביומיים האחרונים, רק טרולי קטן עם הדברים ההכרחיים.
יום ו, 24.10.25- ספרינגפילד,מסצ'וצס:
נסיעה של שלוש וחצי שעות לפנינו, ואנחנו עושים השקמה מוקדמת במיוחד במטרה לצאת כמה שיותר מוקדם לדרך. כבר באזור 06:30 בבוקר אנחנו על הרכב אחרי העמסה זריזה של כל הציוד, ויוצאים לדרך שהייתה יפהפייה. למרות המרחק, הצלחנו לגמוע את כל הדרך בלי עצירות בכלל, הישג לא קטן בטיול משפחתי כזה. ברשימות שלנו דווקא הופיעו שתי נקודות עניין נחמדות לאורך הדרך- Walmart Supercenter שנחשב ל-"Walmart הגדול בעולם", ו- Lake George Mystery Spot, אבל בפועל פשוט זרמנו עם הנסיעה והמשכנו ישירות ליעד הבא.
לקראת שעות הבוקר המאוחרות אנחנו מגיעים ל- Springfield ומתמקמים ב- Marriott Springfield Downtown (לילה אחד, 320$). הצ'ק-אין מתעכב לא מעט, ואנחנו מוצאים את עצמנו מבלים כמעט שעה בלובי המלון עד שהחדרים מוכנים. בסופו של דבר אנחנו מקבלים חדרים עם נוף יפה לנהר שחוצה את העיר, מתארגנים זריז ויוצאים להליכה קצרה של בערך עשר דקות אל The Amazing World of Dr. Seuss Museum (50$ לזוג).
לשמחתנו, מזג האוויר סוף סוף מאיר לנו פנים, ובשמש של אותו יום העיר דווקא הרגישה הרבה יותר נעימה וחיה ממה שציפינו. עוד לפני שנכנסנו למוזיאון הסתובבנו קצת בפארק הסמוך, Dr. Seuss National Memorial Sculpture Garden, שהיה מלא בפרחים, פסלים ודמויות מוכרות מהספרים של ד"ר סוס. המקום היה מלא בילדים מקבוצות בית ספר שבאו גם הם לבקר, וכל האזור פשוט שידר צבעוניות ושמחה.
המוזיאון עצמו היה מקסים. כולו מוקדש לעולם של ד"ר סוס ולילדים, והזאטוטים שלנו מצאו עניין כמעט בכל פינה. למיטב זכרוני המבנה מחולק על פני ארבע קומות, כשאחת מוקדשת לפעילויות יצירה, אחרת לסיפור חייו של ד"ר סוס ומשפחתו, והיתר מלאות במיצגים צבעוניים, פעילויות אינטראקטיביות ואזורים שממש מזמינים ילדים פשוט לשחק ולהשתולל.
לקראת סוף הביקור אנחנו ממש מתלבטים אם ללכת גם אל האטרקציה המרכזית השנייה של העיר Naismith Memorial Basketball Hall of Fame, אבל השעה כבר כמעט 14:30, ובעוד פחות מארבע שעות אנחנו אמורים לצאת לחוויה המרכזית שתכננו לערב הזה. בדקנו אפשרות להשלים את הביקור בבוקר שלמחרת, אבל כשגילינו שהמקום נפתח רק ב-10:30 הבנו שזה כבר לא יסתדר עם המשך הטיול וויתרנו על הביקור במקום. עוד לפני שחזרנו למלון דאגנו להזמין ארוחת צוהריים מאוחרת מ- KFC, שלמרות זאת הצליחה להגיע באיחור מרשים במיוחד.
אחרי בערך שעה וחצי של מנוחה במלון, במהלכה גם נהנינו מהשמש השוקעת על הנהר והעיר, אנחנו מתארגנים לקראת גולת הכותרת של היום, Six Flags New England (225$ לזוג), שבסופי השבוע שלפני האלווין הופך בלילות לגרסת Halloween/Fright Fest מיוחדת. הקונספט הזה פשוט קסם לנו.
פארק שעשועים ענק שהופך בלילה לאטרקציית אימה מלאה בשחקנים, עשן, מוזיקה, תאורה מפחידה ואווירת האלווין אמריקאית מוגזמת בדיוק כמו שצריך. כבר מראש הזמנו כרטיסי Fast Pass יקרים יחסית, מתוך מחשבה שבערב קצר ועמוס כזה אנחנו לא רוצים לבזבז שעות בתורים. רק שכשהגענו לכניסה לפארק גילינו להפתעתנו שהכרטיסים שקנינו מראש דרך האתר הרשמי בכלל לא כוללים כניסה לפארק, אלא רק את האפשרות לעקוף תורים. לקח לנו רגע להבין מה בכלל קורה, כי מבחינתנו היה ברור שאי אפשר לרכוש "דילוג על תורים" בלי כרטיס כניסה בסיסי.
אבל לצערנו נתקלנו בדיוק במה שאנשים מדמיינים כשהם חושבים על בירוקרטיה אמריקאית, תשובות רובוטיות, אפס גמישות ואף אחד שבאמת ניסה להבין את הבעיה.בלית ברירה נאלצנו לקנות במקום גם כרטיסי כניסה רגילים בתוספת של בערך 45$ לאדם.
אמנם החוויה התחילה קצת ברגל שמאל, אבל מהר מאוד הצלחנו להשתחרר מזה. מרגע שנכנסנו פנימה פשוט נשאבנו לאווירה. מעבר לרכבות ההרים המטורפות, שלעשות אותן בלילה זה שדרוג מטורף בפני עצמו, כל הפארק היה עטוף באווירת האלווין מוגזמת ומושקעת, שחקנים מפחידים מסתובבים בין המבקרים, עשן סמיך ממלא את השבילים, מוזיקה מלחיצה, שלדים, תאורה אדומה והמון אזורים מיוחדים שמוקדשים כולן להפחדות ואטרקציות אימה. ה- Fast Pass התברר כהחלטה מצוינת. הפארק היה עמוס מאוד, ובלעדיו כנראה שלא היינו מספיקים כמעט כלום. בזכותו עלינו על כל המתקנים שרצינו, חלקם אפילו כמה פעמים, כולל המתקנים של הילדים.
עוד לפני הביקור הזהירו אותנו שלא בטוח שהחוויה תתאים לילדים קטנים בגלל כל ההפחדות והאווירה, אבל בפועל הילדים שלנו היו פשוט קטנים מדי כדי להבין את כל עניין ה"אימה". מבחינתם זה היה עוד פארק שעשועים מגניב עם אורות, מתקנים ודמויות מוזרות. אנחנו מסיימים את הערב באזור 23:30, אחרי עצירה אחרונה בחנות המזכרות של הפארק, שם הילדים כמובן מתחדשים בעוד כמה שטויות שמצאו חן בעיניהם, ועוד לפני שהגענו לרכב הם כבר נרדמו בעגלות.
עשר דקות נסיעה חזרה למלון וגם אנחנו פשוט קורסים למיטה, אפילו בלי לעכל באמת שזהו, זה הלילה האחרון של הטיול.
יום ש 25.10.25- בוסטון, מצ'סוצ'ס (טיסה הבייתה):
היום האחרון הגיע וכמו כל יום כזה התחושה באוויר שונה.
חוטפים קפה בסטארבקס שסמוך למלון ומשם נסיעה בת שעתיים וחצי לבוסטון, בדרך עוצרים בעוד סטארבקס בעיקר בשביל לחלוץ רגליים ושירותים לילדים, בחוץ פוגשים סנאים גדולים מהרגיל עניין שמלהיב את הילדים ולנו שורף עוד רבע שעה של פריקת אנרגיה עבורם.
את הזמן עד הטיסה הבייתה שמתרחשת רק בערב, אנחנו מבלים, איך לא בקניות אחרונות ב- Burlington Mall. את ארוחת הצוהריים האחרונה לטיול אוכלים ב- Shake Shack שמטיולים קודמים היה זכור לנו כלא מצדיק את ההייפ סביבו, עם זאת הפעם היה לא רע. מתחדשים בעוד קצת קניות בתפילה שהמזוודות תצלחנה להכיל גם אותן. שרפנו במקום עוד כמה שעות ויצאנו חזרה לשדה התעופה.
הנסיעה לשדה נמשכת כחצי שעה בלבד, מורידים את הילדים והנשים בשדה ואנחנו ממשיכים לתחנת החזרת הרכב שמתבצעת בקלות יתרה. לשמחתנו גם המזוודות מצליחות להכיל את כל הקניות ועומדות במשקל המותר, בעיקר בזכות תוספת המשקל שיש לנו בשל המעמד שצברנו באל-על. למודי ניסיון מהטיול הקודם, לא התפשרנו שהטיסה חזור תהיה טיסת לילה, בעיקר למען הילדים, ובהתאם היא עברה בצורה מעולה בלי אירועים ראויים לציון.
וכך עוד טיול מגיע לסיומו- עד לפעם הבאה.
