שמורת רויאל סוקלה פאנטה
הכל החל אי שם בהרי ההימלאיה. באחד הימים של הטרק ברכס האנאפורנה פגשתי זוג אנשים שדמו לגירסה הנפאלית של השמן והרזה, שניהם ממושקפים והרזה אוחז בידו מצלמה באורך הזרוע שלי. נודע לי כי מולי בשולחן במלון ב-Kalopani town יושבים שניים מבכירי הפרופסורים לזיאולוגיה בנפאל שמלמדים באוניברסיטת קטמנדו ובאו לצלם ציפורים באזור לספר שהם כותבים. "אם אתה הולך לבקר בברדיה" (Royal Bardia National Park), הציע השמן - איש חביב, משכיל וחברותי שבתוך כמה שעות לימד אותי רבות על ההיסטוריה, הפוליטיקה והכלכלה של ארצו - "אל תפספס את Royal Sukla Phanta Wildlife Reserve, המקום האהוב עלי בנפאל לחיי הטבע, רק 3 שעות נסיעה מערבה מברדיה ותיירים לעולם לא מגיעים לשם". מיד פתחתי מפה וסימנתי את המקום.
חודש אחר כך הגעתי עם מרטין, נורווגי שפגשתי בשמורת ברדיה (ראו כתבה קודמת) ל-Mahendranagar, עיר גבול נפאלית שנושקת להודו במערב ונמצאת רק כ-10 קילומטרים מ-Sukla Pantha. המידע הקונקרטי היחיד שהלונלי פלנט ידע לספק הוא שמחנה אוהלים יוקרתי נמצא במרכז הפארק ודורש 150 דולר צנועים ללילה, רחוק מפתרון ריאלי לתרמילאים עם תקציב, אך אנו ניסינו את מזלנו ואת מיטב ניסיוננו כמטיילים עצמאיים לארגן פתרון חילופי. פקיד הקבלה במלון שבו התגוררנו הסכים לקחת אותנו בג`יפ אל תוך השמורה בעבור 5000 רופי (70 דולר) אך לאחר בירור יותר רציני גילינו שאין הם יודעים לאן ללכת, מה לחפש או מה לעשות ושהם לעולם לא לקחו תיירים לשם. מתוסכלים ממחסור האפשרויות כמעט ויתרנו אך אז פגשנו את מר פארקר.
פיט פארקר, צעיר ממושקף מאיידהו, מתנדב מטעם ארגון ממשלתי אמריקאי שנקרא Peace Corps השולח אמריקאים בוגרי תואר ראשון להתנדבויות באוכלוסיות שונות במדינות מתפתחות. פיט שלמד מדעי הסביבה הוצב ב-Sukla Phanta במטרה לעזור למקומיים לשמר את האזור ולפתח את השמורה. פיט עצמו לא מכיר עדיין היטב את האזור והפגיש אותנו עם Manoj, צעיר מקומי שמדריך תיירים בברדיה וחולם להקים חברת תיירות הרפתקנית במערב נפאל. תוך שעתיים שכרנו אופניים, אוהלים, מזרונים והיינו מוכנים ליום המחרת.
הגענו למפקדת השמורה, בנין עלוב של כמה משרדים ומגרש בדמינטון. פיט הציג לי את הנפשות הפועלות: "הבחור הזה לא מאמין שאני עובד פה, זה עם האפודה הורודה הגיע לפני יומיים עם הבחור לידו וחוץ מהמנהל פחות או יותר אף אחד לא מדבר איתי".
חיכינו יותר משעה לבחור שאחראי על ההיתרים לפארק שיחזור מהפסקת צהריים רק כדי לחכות שוב, כשגילה ששכח את המפתח בבית. לא קשה להבחין שרק 40 תיירים ביקרו פה בשנה שעברה (לשם השוואה- בברדיה ביקרו 14,000) אך כעבור שעתיים יצאנו לדרכנו עם היתר קמפינג וביקור של יומיים בשמורה. Royal Sukla Phanta Wildlife Reserve ידועה בשל האוכלוסייה הנכחדת והנדירה של 1400 צבאי הביצות ומהווה בית ל-45 פילים פראיים, 32 נמרים בנגאלים, 5 קרנפים (ארבעה הועברו לשמורה לפני שבוע מצ`יטואן), תנים, ברדלסים ועוד סוגים של קופים וצבאים בנוסף ל-268 זנים של ציפורים.
טיול אופנייים בשמורה
רכיבה על אופניים, היא דרך מצוינת לכסות את השטח של 305 קמ"ר שעד ל-1976 שימש כשמורת ציד. כחצי שעה רכיבה מהמפקדה, משתרך כ-30 מטרים מאחורי פיט ומרטין ונהנה מהשקט סביבי, חברתי אליהם כשהם עם פנים לבנות ומבט מופתע - "ראינו נמר וכשהוא ראה אותנו הוא נעלם מעבר לפינה", סיפרו. ברגעים הראשונים הייתי בטוח שזו בדיחה לא מוצלחת אך אחרי שבדקנו את הטביעות הטריות בחול לא נותר ספק בלבי והצטערתי על שלא רכבתי ראשון. ב-Phanta Sukla ישנם מספר מאגרי מים מעשי אדם שנועדו למשוך את החיות מנהר ה-Mahakali על גבול הודו שבו ציידים הודים נוהגים לירות בחיות ולקחת אותן לצד ההודי של הגבול. רוב החיות בשמורה באות לבקר במאגרים האלו ולידם נבנו מגדלי תצפית מעץ, מקומות מצוינים לנוח מהרכיבה, להקשיב, לצפות ולהתרשם מהג`ונגל סביבך. במגדל הראשון, Baba Pokari, גילינו עקבות נהדרות של נמר בבוץ וב-Salagoudi זיהינו לפחות עשרה סוגי ציפורים שונות ומעניינות.
היום התקרב לסיומו וחיפשנו מקום ללון באוהל. מכיוון שעל מקומות מסודרים למיקום אוהל אין מה לדבר, ולישון באמצע הג`ונגל זה לא בדיוק חכם או בטוח, ניסינו את מזלנו במוצב צבאי קטן שבשמורה, Sinapur. החיילים לא שמחו מהביקור אך מכיוון שכבר החל להחשיך הם הסכימו שנישן, אך הציעו שנעשה זאת על הגג כיוון שיש פיל פרא מיוחם שבא בלילות להזדווג עם הפילות המאולפות ורוב הסיכויים שירמוס את האוהל ואנחנו בתוכו. כל בילינו את הלילה תחת הכוכבים, Manoj מנפאל, פיט מאיידהו, מרטין מנורווגיה ואסף מישראל באמצע הג`ונגל, רק אנחנו ועדר פילים מיוחמים.
בבוקר שלמחרת, כיוון שהיינו קרובים רכבנו ל-Silent Safari, מחנה אוהלים במרכז הפארק, מסוקרנים לראות עבור מה אנשים משלמים כל כך הרבה כסף. צמד הבעלים (איש צבא נפאלי בפרישה בשם קולונל בישט ופיטר בירן שארגן 20 שנה של צייד בנפאל והיום כותב ספרים על חיי הפרא באזור) פגש אותנו והזמין אותנו לקפה. מאוהל אחר הופיעו בתו של פיטר בת ה-16 וחברתה שסיפרו לנו שהשתתפו בפרוייקט העברת הקרנפים מצ`יטואן ל-Sukla Phanta, אבל אחרי שבועיים במחנה משועממות ביותר שמחו לראות פנים מערביות.
שעתיים אחר כך הוזמנו כולנו להישאר שני לילות במחנה על חשבון בעלי הבית ושמחתי ביותר על ההזדמנות שנפלה בידי לבקר גם סוג זה של מלון, מה לא עושים על מזבח המחקר לגולשי למטייל... כך שבערב, באמצע הג`ונגל הוגשו לנו בכלי אוכל יוקרתיים ועל מפות לבנות עוף מטוגן, מרק בצל צרפתי, פיצה ואפילו עוגת שוקולד. מלקקים את האצבעות שלחנו מרטין ואני אחד לשני מבטים מאושרים והקשבנו לסיפורים של שני בעלי הבית הותיקים והמרתקים.
למחרת יצאנו לדרכנו שנית, אך הפעם מסתכלים בעצבנות מאחורי הכתף ומנסים לשמור על קבוצה אחת. פיטר בירן, שמפרסם בחודש הבא ספר על "נמר אוכל האדם", דאג לספר לנו כי לפני שנה נאכל הטבח של המלון על ידי נמרה פצועה כשרכב על אופניו בפארק לבדו שיכור. הוא הסביר שכאשר הנמר רואה את האופניים בלילה הוא מדמה אותן לטרף שמנסה להימלט ותוקף. כך נכנסו למעבה ה-Phanta (משטח דשא בנפאלית) רוכבים בתוך שביל עזוב כשהדשא בגובה שני מטרים מכה בפרצופנו, שורט את עורנו ולא מאפשר טווח ראייה גדול מ-10 ס"מ לכל כיוון. "מלכודת מצוינת, חשבתי לעצמי". בדרכנו חזרה לעיר עצרנו לשעה באחד מהמגדלים כדי לשבת בדממה, להקליט את קולות הג`ונגל הנפלאים במיני דיסק וליהנות מהשעה האחרונה בשמורה. במקום לילה אחד נשארנו שלושה ואחרי 100 ק"מ של רכיבה חשבתי על מקלחת ועל אוטובוס הלילה לדלהי שלפני.
ולפני סיום:
גולשים יקרים, למרות תכנוני הראשוניים לטוס לאינדונזיה אחרי נפאל, המאורעות בשטחים מגיעים גם אלי ומשרד החוץ מבקש להימנע מטיול בארצות מוסלמיות וכך מצאתי את עצמי בדלהי. ביום שישי אני טס לבורמה ומשם לא אהיה בקשר לפחות חודש. ממשלת בורמה מבקשת להצמיד לכל נציג של התקשורת העולמית (כתבים, צלמים ועיתונאים) פקיד ממשלתי וחוץ מזה האינטרנט לא חוקי אז תאלצו להתאפק עד שאנחת בבנגקוק כדי להתעדכן בחוויות, מידע ותמונות, עד הפעם הבאה, חג חנוכה שמח ושנה מוצלחת ומלאת הרפתקאות,
לתחילת הכתבה
