עוד בצבא ידעתי מה צופן לי העתיד, לא היה לי ספק בתרחיש שיקרה: אני משתחררת, עובדת בעבודה נחמדה שתכניס מספיק כסף שיספיק לי בהמשך לשכור דירה קטנה, לעצב את הבית לטעמי ולהאכיל חתול אחד. כל זה עד שעדי ישתחרר ואנחנו נעבור למושב, נזכה בלוטו ונחיה באושר. שום טיול לא היה בתכנון. להפך, בכל ראיון עבודה (והיו לא מעט) הייתי אומרת בנימת גאווה ש"טיול זה לא בתכנון שלי, אני את עצמי כבר מצאתי". אף פעם לא הבנתי מה יש לחפש בחו"ל, הרי גם בארץ אפשר לטייל (יש כל כך הרבה מקומות שלא ראיתי עדיין), גם בארץ יש הרבה מקומות אקזוטיים עם אוכלוסיה ותרבות מעניינת (אני יכולה להצביע על כמה כאלה בעיר מגורי), ובארץ זה אפילו יהיה יותר זול, נוח ורגוע מלטוס למקום אחר. כל העניין תמיד נראה היה לי מיותר.

לא ברור לי איך בדיוק זה קרה, אבל ברגע שעדי הציע לטייל- כל הסיבות הללו נעלמו בבת אחת. פתאום נראה כל כך הגיוני שנטוס שנינו לחו"ל- לנוח מהצבא והעבודה, להתרחק מכל העולם, ולראות דברים חדשים ושונים ממה שאנחנו מכירים. כשנחזור נוכל להתחיל את המסלול המתוכנן, שום דבר לא בורח- המושב והלוטו יחכו לנו. וכך חודשיים מאוחר יותר, בתכנון חלקי והחלטה של רגע, קנינו כרטיס טיסה צנוע לשלושה חודשים בהודו ועוד אחד לקינוח בתאילנד.

בינתיים עברו שלושה חודשים מאז הנחיתה בדלהי, ואנחנו הגענו להבנה שאין מצב שאנחנו חוזרים הביתה בעוד חודש- יש עוד כל כך הרבה דברים שלא ראינו, כל כך הרבה מקומות ואנשים שלא פגשנו עדין... הודו לבדה דורשת טיול של יותר מארבעה חודשים. במשך כמה שבועות הבהרנו למשפחות שלנו בעדינות שאנחנו נמשיך להתגעגע אליהם במשך עוד כמה חודשים טובים, והיום הגענו סוף סוף לרגע הגדול - הארכנו את כרטיס הטיסה שלנו לכרטיס פתוח לשנה, כדי שנוכל לבלות במזרח עוד כמה חודשים מדהימים.

בשלושת החודשים הראשונים של הטיול שלנו הספקנו לעשות טיול גמלים ברג`סטן המדהימה, לטעום את המאכלים הטובים בבומבי, לזלול תותים במהבלשוור, להשתזף בגואה, לשוט ברפסודה על הנהר של האמפי, לראות זריחה על הגנגס בורנסי, להנות מהשקט של בודגאיה ולהתפעל מהשקיעה בהרי נפאל. בכל שלושת החודשים האלה תעדתי את כל החוויות שעברנו בבלוג, כדי למנוע מעצמי את החזרה על אותו סיפור בפני כל אחד ואחד מהחברים ובני המשפחה, ויותר מזה - כדי לא לשכוח את כל המקומות המדהימים שהיינו בהם.

 לאורך כל הטיול אנחנו נעזרים המון באתר "למטייל"- מבקשים עצות, קוראים טיפים ושואבים מוטיבציה מסיפורים של כתבי השטח. עכשיו, כשהארכנו את הטיול שלנו לטיול של יותר מכמה חודשים בלבד אני מעבירה את הבלוג שלי לכאן, כדי לתת גם אני משהו למטיילים אחרים ולא רק לחוג מכרי הקרובים. עד עכשיו, כמו שכבר ציינתי, היה לנו טיול עם "ביג בלאגן"- את התכנונים הראשוניים זנחנו כבר בהתחלה, וגם תכנונים זמניים משתנים מהר מאוד. הטיול שלנו מתקדם מנקודה לנקודה, בהתאם למזג האוויר ומצב הרוח. התכנון הנוכחי הוא לעלות לצפון הודו, לראות את העמקים המדהימים והכפרים הציוריים, ובעונת המונסון להתעופף לתאילנד. הכל כמובן, לפי התכנון הנוכחי. מי יודע מה ילד יום...

יעדי הכתבה