מסלול בן שבוע-שבועיים בהוארז ”אזהרה - חברת "אנג'וי וואיוואש"“
הודעה זו מופנית לכל אלו אשר מתכננים לצאת לטרקים בהוארז, לא מומלץ לצאת דרך חברת "אנג'וי וואיוואש". יצאנו לטראק וואיוואש, 10 ישראלים ובחור צ'כי. טראק שמשכו 8 ימים ושאמור להיות השני ביופיו בעולם. כבר בדרך לשמורה, עוד טרם הגענו למחנה, הרכב שבו נסענו שבק חיים וחדל מפעולתו. המדריך, חסוס, והחמר יצאו לחפש עזרה וחזרו עם שני מקומיים שהסכימו להסיע אותנו תמורת תשלום של 150 סול - אותו נאלצנו לשלם מכיסנו, עם הבטחה שיוחזר לנו הכסף כשנגיע לכפר ביום השישי של הטראק. החלקנו את התקרית, כי ידענו שדברים כאלה קורים מדי פעם בדרום אמריקה.
ביום השני (יום ההליכה הראשון למעשה) קמנו בבוקר ואכלנו ארוחה. תוך כדי שאנחנו אוכלים ומתארגנים ליציאה, חסוס החליט להתחיל ללכת מבלי לחכות לשאר חברי הקבוצה. התחלנו ללכת בשביל - לבד, לאחר זמן מה מצאנו אותו שוכב באחת הפניות וקורא ספר. בסוף אותו היום, כשהאחרונים הגיעו למחנה, שמנו לב ששניים מחברי הקבוצה חסרים (שניים שהיו בראש הטור לאורך כל הדרך). שאלנו את חסוס איפה הם, תשובתו הייתה: "אין לי מושג, הם שני משוגעים!" כשהסברנו לו שצריך לחפש אותם, הוא סירב והלך לישון. אנחנו התפצלנו, עם פנסי ראש דלוקים ולאחר כמה דקות השניים ראו את האורות והגיעו למחנה.
בבוקר היום השלישי חזר על עצמו אותו מחזה - חסוס יצא לדרכו לפני שכולנו היינו מוכנים. כמה דקות לאחר היציאה מהמחנה היה פיצול לא ברור בשביל והוא לא חשב לחכות ולהראות את הדרך הנכונה. שניים מחברי הקבוצה שלקח להם 5 דק' יותר להתארגן המשיכו עם השביל ולא פנו במקום הנכון. לאחר שהמשיכו כחצי שעה באזור ביצות טובעניות, מצא אותם בחור של השמורה רכוב על סוס שהראה להם את הדרך הנכונה חזרה לקבוצה שבינתיים חיכתה לאחר שחבריי שכנעו את חסוס לחכות. לאחר שהסברנו לחסוס שתפקידו כמדריך הוא לחכות ולהראות את הדרך הנכונה, תשובותיו היו: "זה בגלל שלא קמתם בזמן, משעמם לי לחכות לכם". באותו יום, לאחר ארוחת הצהריים, חסוס אמר לנו להמשיך בדרך ושהוא נשאר כמה רגעים לסדר את דבריו. לאחר כשעה של הליכה, נוצר מצב ובו עשרת הישראלים היו יחד בצד אחד של הוואדי ובצדו השני - חסוס והבחור הצכ'י, חסוס צעק אלינו להגיע אליו ונאלצנו לחצות את הוואדי.
ביום החמישי, קמנו כשחלקנו חשים ברע ומשלשלים. במהלך העלייה לפאס, שניים מאיתנו כבר לא היו מסוגלים בכלל להמשיך והעלו אותם על סוסים. שלושה מאיתנו שהרגישו יחסית טוב, המשיכו מלפנים ועלו לתצפית המתוכננת לאותו יום בגובה 5050 מטר (סאן אנטוניו). כששאר חברי הקבוצה הגיעו למרגלות ההר, אכלנו ארוחת צהריים ואז חסוס שאל מי מעוניין לעלות. אחדים חזרו למחנה והשאר החליטו לעלות לתצפית. חסוס הודיע שהוא מוביל את החולים למחנה ומשם הוא ימשיך לכפר אחר להעביר את הלילה בנפרד מהקבוצה. חלקנו המשיך בדרך הנכונה, אולם שניים מאיתנו (בחור ובחורה) לקחו את הפיצול הלא נכון ועלו לפסגה אחרת. כשהגיעו השניים לפסגה (שגובהה גם הוא 5050 מטר) החלה סופת שלגים והחל להחשיך. השניים החליטו שלא להסתכן בפציעה או חמור מכך, והחליטו להישאר שם תוך שהם מפעילים לחצן מצוקה שהיה ברשות אחד מהם ובכך מעדכנים גופים שונים בארץ ובפרו על מיקומם המדוייק.
לאחר שהאחרונים חזרו למחנה (בסביבות 23:00) חברי הקבוצה הבחינו בחסרון השניים ומיד החלו בבירורים. בשעה 2:00, כשהתבהרו השמיים והשלג פסק, הוחלט על ידי חברי הקבוצה לצאת לחיפושים, לאחר מאמץ לשכנע את החמר והסייס. החיפושים נמשכו עד השעה 7:00 בבוקר, בהם השתתפו כל חברי הקבוצה שהיו כשירים והחמר - שעלה בלילה לנקודת התצפית כחלק מהחיפוש. באותו הבוקר השניים החלו בירידה מההר וכשהגיעו למרגלות ההר ראו את החמר וחזרו עמו למחנה, על גבי סוסים. באותו הבוקר יצא בריצה אחד מחברי הקבוצה, שלא השתתף בחיפושים, לכפר הקרוב ביותר על מנת להזעיק מסוק ולעדכן את חברות הביטוח. מרחק של כשעתיים ריצה. כשהגיעו השניים למחנה בצהריים, החמר רץ גם הוא לכפר על מנת לבטל את הקפצת המסוק. מעט לפני כן, חזר חסוס למחנה ואין לו מושג על כל התרחשויות הלילה.
לאחר מנוחה קלה, יצאנו גם אנחנו לאותו כפר שכן, על מנת שהשניים יוכלו לדבר עם משפחותיהם בהקדם. למחרת בבוקר הגיעו לכפר שוטרים פרואנים לשמוע איך קרה כל העניין. לאחר שסיפרנו להם, שלושה מאיתנו שהיו חצי מתים, התלוו אליהם וחזרו להוארז. בדיעבד, התברר לנו שהסוכנות אמרה לשוטרים שהשניים הלכו לאיבוד כי היו מסוממים ובעקבות כך המשטרה האשימה את הסוכנות במכירת הסמים. ביום האחרון, כשהגענו לנקודת הסיום, לאחר יום קשה וארוך (היינו צריכים לצמצם פער של חצי יום) כל חברי הקבוצה כבר היו חצי מתים. חלקנו התעלפו, הקיאו ולא הפסיקו לשלשל.
תגובות ושאלות
יש לכם טיפ מדהים להוסיף?
שתפו אותו עם קהילת המטיילים של למטייל