עפתי לתרמילאים

טרק הוארז - פרו

בשבילי הקורדילירה שבפרו, בחודשים הקרים שבין מאי לאוגוסט, שהם העונה היבשה, ניתן לשלב מסלולים רגליים רבים: החל ממסלול של יום אחד ועד מסלולים של עשרה ימים ויותר- הכול תלוי בזמן שעומד לרשותכם, בחשק ובעיקר בכושר הגופני. אחד הטרקים האטרקטיביים ביותר מוליך מעמק יאנגנוקו Lianganuco ועד העמק הקרחוני סנטה קרוז Santa Cruz.
מגזין "טבע דברים"
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: טרק הוארז - פרו

תחילתו של המסלול

נתיב: 50 קילומטרים של מסלול בצורת האות u, המחבר בין שני העמקים, ואנגנוקו וסנטה קרוז, דרך שני מעברי הרים שהם חלקו הקשה של הטרק.

דרגת קושי: בינוני - קשה.

הצטיידות: אוהלים, שקי שינה,מזרנים ובגדים חמים מאוד, אך מים ניתן למצוא בדרך. צריך גם לקחת בחשבון שהכניסה לפארק אואסקרן עולה כ-25 דולר (נכון לספטמבר 2000) כאשר נכנסים לטיול של יותר מיום אחד.

 בשבילי הקורדילירה שבפרו בחודשים הקרים שבין מאי לאוגוסט, שהם העונה היבשה. ניתן לשלב מסלולים רגליים רבים: החל ממסלול של יום אחד ועד מסלולים של עשרה ימים ויותר- הכול תלוי בזמן שעומד לרשותכם, בחשק ובעיקר בכושר הגופני. אחד הטרקים האטרקטיביים ביותר מוליך מעמק יאנגנוקו Lianganuco ועד העמק הקרחוני סנטה קרוז Santa Cruz, שאת מסלולו אתאר כאן.

 להוארז הגענו לאחר תשע שעות נסיעה צפונה מלימה הבירה, לאורך מדבר הדיונות. בשלב מסוים פנינו מזרחה, וטיפסנו בכביש מפותל לעבר ראשי ההרים.

 הוארז Huaraz היא הבירה של מחוז אנקאש Ancash, והיא שוכנת בגובה 3,000 מטרים מעל פני הים, בלבו של עמק סנטה. בשפת הקצ`ואה האינדיאנית מכונה העמק "קייחון דה ווילאס", כלומר, העמק הירוק. העיירה, שרחובותיה בנויים שתי וערב מעל אפיקו של נהר סנטה, מהווה בסיס מצוין לטיולים באזור. הוארז היא עיירה גדולה יחסית, שרוב תושביה הם אינדיאנים או בני תערובת, והאווירה השלווה בה משתלבת נפלא עם הפסגות הלבנות המקיפות אותה.

 יצאנו מהוארז צפונה לאורך עמק סנטה, לכיוון כפר יונגאי Yungay .הכפר נחרב כמעט כולו ברעידת אדמה בשנת 1970. בדרך מצאנו נהג טנדר, וסיכמנו אתו שייקח אותנו לתחילת מסלול ההליכה - וחשוב יותר- שיאסוף אותנו בסופו, בכפר קצ`פמפה (Cashapampa). נדחסנו אל חלקו האחורי של הטנדר, והתחלנו לטפס בדרכי העפר. מיונגאי הדרך עולה אל מדרונותיה המערביים של השרשרת הלבנה, בין כפרים קטנים הנבלעים כמעט לחלוטין בתוך הנוף החקלאי, עד ללגונת יאנגנוקו.

 כשנכנסנו בין קירות ענק שבפתח הקניון, נתבקשנו להציג דרכונים ולשלם מחיר כניסה בסך 25 דולרים. זוהי הכניסה הרשמית לפארק אואסקרן Huascaran. לאחר פיתולים רבים, כשהגענו למעין מישור צר המכוסה באחו ירוק, נתגלתה לעינינו לגונת יאנגנוקו במלוא הדרה. שומר הפארק נתן לנו אישור להיכנס לאחת הבקתות במקום כדי להסתתר ממטח הברד שהחל לרדת לפתע. את הלילה הראשון עשינו מכורבלים על רצפת הבקתה, בגובה 3,880 מטרים מעל פני הים.

 בבוקר קיווינו להתחמם לאורן של קרני השמש הראשונות, אך בגלל שהעמק היה צר ועמוק מדי, סירב כתם השמש להתקדם לעברנו. נאלצנו להסתפק בחומה של צלחת דייסה מהבילה. במשך הלילה התכסו המדרונות בשכבה דקה של שלג, והעלייה נראתה מכאן כפס בהיר ומתפתל שאין לו סוף. עם העלייה בגובה השתנתה הצמחייה מיער דליל לאזור שיחים צפוף, וגבוה יותר, השתרעו להם מישורי עשב. לאחר העלייה המפרכת עמדנו באמצע מעבר ההרים פורטצ`וולו, והתקשנו לעכל את המראה. נדמה היה שפסגות ההרים הגבוהים של הקורדיירה נמצאות ממש במרחק נגיעה. מרשימה מכולן הייתה פסגת האואסקרן, ההר הגבוה בפרו, שלו שתי כיפות וביניהן אוכף מכוסה קרח. ההר מגיע לגובה 6,700 מטרים, ומתנשא מעל שאר ההרים בסביבה, והוא אחד האתגרים הקשים למטפסי ההרים.

לתחילת הכתבה

חלקו השני של הרכס

הירידה לצדו השני של הרכס הייתה מעין "מנוחה" יחסית לחלקו הראשון של היום. עברנו דרך לגונת מורורוצ`ה, שנראתה כעין ירוקה ממרומי המעבר. בשלב מסוים של הירידה התלולה, החלו הרגליים לבגוד בנו וסירבו לבלום את משקל גופנו. מזל שמנקודה זו כבר אפשר היה לראות את התרמילים הגדולים מתנודדים על גב הפרדות, שעקפו אותנו הרבה קודם ועתה היו שקועות בליחוך נינוח של עשב. מיקמנו את האוהלים באחו של פמפה מצ`אי. השמים הכהים היו צלולים הפעם, וזרועים בכוכבים. בכפרים התקבלנו בדרך כלל בחשדנות רבה, אם כי היו גם כפרים שבהם גילו כלפינו הכנסת אורחים נאה והזמינו אותנו לבקר בבתים. בהמשך גילינו שניתן לעשות עם המקומיים סחר חליפין לא רע: ביצים וירקות בתמורה לכדורי מציצה נגד כאבי גרון, ותפוחי אדמה בתמורה לכדורי אספירין ואקמול.

 המשכנו דרך העמק הקרחוני של נהר הואריפמפה. קרוב לנהר עברנו דרך יער מרהיב של עצי קינואל, אשר מגזעיהם מתקלפת קליפה דקיקה ושקופה, שכאילו עומדת להינתק מהם בכל רגע. לכל אורך המסלול באותו יום התנשאה מולנו פסגת הטאולירחו, המגיעה לגובה 5,830 מטרים, ומכוסה בקרחון עד. שמות הרים רבים באזור נגמרים במילה "רחו", שפירושה בשפת הקצ`ואה היא "קרח". תוך כדי הקפת הגוש ההררי הגדול חצינו נהרות קפואים, שאלמלא הגשרים המאולתרים מכמה בולי עץ שחיברו בין גדותיהם, היינו נאלצים לדשדש במימיהם הקפואים.כשירד הלילה הצלחנו רק בקושי להדליק את הבנזניות, והלהבה הכחולה האירה את המחנה הקטן שהקמנו.

 מכאן התחלנו לעלות לעבר הפס של פונטה אוניון Punta Union . הלילה על הפס בגובה 4,750 מטר היה אחד מהלילות הקרים והדלילים ביותר בחמצן שידענו. את המים השארנו בסירים מצאנו בבוקר כגושי קרח שקופים. בבוקר שלמחרת, אחרי צעדה מרובת עצירות לשם תצפיות, הגענו לנקודה על קו פרשת המים של הקורדיירה בלנקה, שבה כמעט אפשר לעמוד ברגלים מפוסקות, כאשר רגל אחת נמצאת בצדו של המדרון המתנקז אל האוקיינוס האטלנטי והרגל השניה בצד שמתנקז אל האוקיינוס השקט. נוף הררי סחוף כתוצאה מפעילות קרחונים הקיף אותו מכל עבר. האדרנלין הלם ברקות והרגנו ממש על גג העולם.

 הימים הבאים היו קלים יותר. הירידה אפשרה לנו לנשום בנחת ולהרים את הראש כדי להינות מהנופים שנפרסו מתחתינו. דרך פרה - קולומביאנית הובילה אותנו לעבר העמק הקרחוני סנטה קרוז, ששוכן ליד הכפר קצ`פמפה, המקום בו קבענו עם נהג הטנדר.

כתבה זו לקוחה ממגזין "טבע דברים" -
 גיליון "יבשות" מספר 7.

לתחילת הכתבה

יוצאים לטיול תרמילאים בהוארז? כל המידע החשוב לטיול שלכם באתר "עפתי" >>

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על הוארז