”למכרה המלח סלניק (Slǎnic)“

הדרך יפה, שדות חמניות ותירס למכביר. הגענו ב- 11:20 והמתנו בתור ארוך וחם (36 מעלות) כשעה וחצי. מחיר כרטיס- 16 ליי לאחד. שתי מעליות כורים חלודות מתחככות מעלות/מורידות בכל נגלה 8-10 אנשים (הגודל והרומני הם הקובעים במשוואה). ירדנו אנכית כ- 200 מטר אל בטן האדמה. תוך כדי ירידה, הצינה חודרת לעצמות ואנו מתחילים להתעטף במלבוש חם, אנחנו מתעדכנים שהטמפרטורה במקום היא 10 מעלות. מצאנו עצמנו בתוך בונקר עצום, קירותיו בגובה של איזה בניין בן 40 קומות, קירות עצומים וישרים פלס כאילו נוצקו במלט ולא נחפרו, מרקמם חלק אך צבעם אינו אחיד, צבעי אדמה בצורת פסים ושכבות גליים. 

הסתובבנו בחללים העצומים, בכניסה שלושה מיני קרוניות חלודות ששימשו תפאורה לצילומנו. חלפנו בדרכנו ליד שלולית לא פוטוגנית, לכן גם לא צולמה, רועדים וחורקים שיניים המשכנו הלאה להצטלם ליד מספר פסלים מבהיקים, התחושה במגע הרגישה כמו עשויים משעווה אבל אנו מבינים שמסלע מלחי. לא ראינו מלח או כיצד הפרידו את המלח מהסלע. פה ושם מספר פריטים, כדי לצאת ידי חובה כתצוגה מיניאטורית של אבנים בתוך ארוניות, מתקני שעשועים לילדים: אופניים, מתנפחים, נדנדות.

מספרים שהביקור במקום עוזר לסובלים מבעיות במערכת הנשימה והריאות, אז בשביל הבריאות, תכננו לבלות במקום הזה שלוש שעות לפחות. אפי הצטמרר מהקור והחל ליזול ללא הפסק ובכלל זה הרגיש סתמי להמשיך להסתובב בשאר החללים העצומים, הדומים וכמעט חסרי התוכן. המתנו כשעה נוספת למעלית שתעלה אותנו חזרה אל אור השמש. 

למכרה יש פוטנציאל אדיר מבחינה תיירותית, אך הוא אינו מושקע וערוך לכך. שעתיים נסיעה וההמתנות הארוכות בתורים מזכים את הביקור במקום כמיותר לחלוטין. ביום ב' האתר סגור. ביום א' וכן ביום שבת התורים עצומים.