מסלול בן שבוע-שבועיים בקוסטה ריקה ”שבועיים וחצי בקוסטה ריקה - יולי 2015“

האתר הטוב ביותר כדי לברר על תחבורה עדכנית בקוסטה ריקה הוא thebusschedule.com למרות אמינות האתר עדיין יתכנו שינויים במועדי הנסיעות ולכן כדאי לברר גם בתחנות האוטובוס.

בסן חוזה יש מספר חברות אוטובוסים שונות שמוציאות את הקווים שלהם מתחנות מרכזיות שונות. אנחנו השתמשנו סה”כ ב-4 תחנות שונות (3 התחנות הראשונות במרחק הליכה מהמרכז והרביעית יותר רחוקה):

1. Coca Cola – אוטובוס לחאקו (2475 קולונס) (האוטובוס מאפשר ירידה בגשר התנינים בטרקולס ולאחר התצפית היפה על התנינים ניתן לתפוס את האוטובוס הבא לחאקו [1500 קולונס])
2. פארק la Merced – אוטובוס ל-Alajuela (במטרה להמשיך לפואס). יוצאים כל הזמן אוטובוסים [560 קולונס].
3. סן קרלוס (סן קרלוס זו אחת החברות שפועלות מתחנה מרכזית זו וניתן לצאת משם גם עם חברות נוספות אחרות לצד הפסיפי ולצד הקריבי אבל נהגי המוניות מכירים את השם טרנספורטה סן קרלוס). אנחנו יצאנו מתחנה זו לסן קרלוס (1860 קולונס) כדי להמשיך באוטובוס נוסף ללה פורטונה (395 קולונס).
4. תחנת אוטובוס יותר רחוקה שאני לא זוכר את שמה שממנה ניתן לנסוע לקפוס ולמנואל אנטוניו. אנחנו חזרנו מקפוס לתחנה זו (3 שעות, 4730 קולונס).
 

טרקולס: כאשר תכננו את הטיול לא מצאנו הסבר על דרך ההגעה לגשר התנינים באוטובוס. דרך ההגעה היא מאוד פשוטה כמו שהסברתי למעלה (סעיף 1) ושווה מאוד לעצור שם (רואים הרבה מאוד תנינים מתחת לגשר).

מנואל אנטוניו: השמורה מפוצצת מטיילים ולכן כדאי להגיע כמה שיותר מוקדם. אנחנו פתחנו את השמורה ב-7:00 והיה לנו קצת זמן של חסד עד שהיא התמלאה מטיילים. השמורה היא אחד המקומות היפים שהיינו בהם בקוסטה ריקה ורואים בה הרבה מאוד חיות. בקשר למדריך (20$ לאדם למדריך עם טלסקופ) – מי שיש לו משקפת אישית או מצלמה עם זום טוב אז לדעתי יכול לוותר. המדריך שלנו אמנם עזר לנו למצוא חיות אבל בתכל'ס גם מי שהיה ללא מדריך פשוט ראה איפה המדריכים עצרו וראה את אותם החיות. לא לשכוח להביא בגד ים לשמורה – החופים מדהימים (לשמור על החפצים מהקופים והרקונים שמסתובבים על החוף).

פואס: יוצא אוטובוס פעם ביום ב-9:00 מ-Alajuela (על ההגעה לשם הסברתי למעלה. האוטובוס יוצא לשמורה יוצא מתחנת אוטובוס שנמצאת כ-100 מטר מתחנת האוטובוס שבה יורדים כאשר מגיעים מסן חוזה). האוטובוס חוזר מהשמורה ב-14:30. השמורה יפה בפני עצמה בצמחייה שלה ובסנאים הרבים שיש בה אבל צריך הרבה מזל כדי לראות את הר הגעש עצמו. כשאנחנו הגענו לא ראו כלום בגלל ערפל ולכן עשינו סיבוב ביער שבסופו ירד גשם מטורף. בסוף החלטנו לחכות עד שהערפל יתפזר והיה לנו מזל וזה באמת קרה. המראה של הר הגעש שווה את ההמתנה (חיכינו ביחד עם תייר נוסף שהיה במקום 4 פעמים ולא ראה את הר הגעש עד אותו היום). בקיצור, הרבה סבלנות והרבה מזל, יש זמן עד 14:00 כדי לא לפספס את האוטובוס חזרה.

לה פורטונה: המלצה על אתר טוב לקנופי. האתר נקרא Sky והוא ממוקם בג'ונגל בין הר הגעש לאגם ולכן המראה ממנו מדהים (כמובן בתנאי שיש ראות טובה). אל תחילת הקנופי עולים ברכבל ואז יורדים ב-8 כבלים (2 קצרים מאוד ו-6 ארוכים) מעל העצים בחזרה למטה. האורך הכולל של הכבלים הוא 3 ק”מ. הצוות מאוד מקצועי ונחמד. במקום יש גם מסעדה שנראתה טובה (אנחנו אוכלים כשר ולכן לא טעמנו) עם נוף לאגם ולהר הגעש. באותו אתר יש גם מסלול מאוד יפה של גשרים תלויים בג'ונגל שעובר גם דרך שני מפלים (יש אתר יותר גדול של גשרים תלויים בלה פורטונה אבל הוא דורש הגעה במיוחד אליו. למי שלא מעוניין בשילוב עם קנופי אז כנראה שעדיף להגיע לשם). ניתן להגיע לאתר או עם ג'יפ או עם הזמנת הסעה מההוסטל (14$ הלוך חזור).

אזהרה ממונדו אונטורה – בסמוך ללה פורטונה יש פארק אקולוגי בשם מונדו אונטורה שמציע מספר דברים לראות. כלוב פרפרים עם מעט מאוד פרפרים וכלוב צפרדעים עם מעט מאוד צפרדעים. אחד משיאי השמורה זה הכפר המדומה של שבט המלקו. בסוכנויות הטיולים אומרים שזה שבט אותנטי שחי בשמורה. בכניסה לשמורה הבנו שהם בכלל גרים במקום אחר ובשמורה יש להם רק בתי דמה בשביל התיירים כדי למכור את האומנות שלהם אבל שהם גרים בבתים דומים בכפר האמיתי שלהם ושהם באמת לבושים בבגדים האינדיאנים שלהם. במפגש עם אנשי השבט הבנו שהם כבר לא גרים בצורה הזאת כבר עזרות שנים, שהם מתלבשים במיוחד לתיירים (הם חזרו איתנו לעיירה לאחר שהחליפו לבגדי “יציאה” יפים) ושבקיצור הכל עבודה בעיניים כדי לסחוט עוד כסף מתיירים. בשמורה יש גם מסלול למפל שלא עשינו אותו.

טורטוגרו: הצפייה בצבים בטורטוגרו (20$ לאדם) הייתה אחד משיאי הטיול (לא בכל יום צבה ענקית שהטילה מולך את הביצים שלה מעיפה עליך חול) והיא מאוד מומלצת (יולי זאת תחילת העונה והשיא אמור להיות בסוף יולי-אוגוסט כאשר חודשיים לאחר ההטלה יש את בקיעת הצבים שאמור להיות עוד יותר יפה) אבל ההגעה מורכבת. כדי לא לחזור מלה פורטונה לסן חוזה ואז לנסוע לטורטוגרו לקחנו שאטל ישיר מלה פורטונה. השאטל יקר (60$) אבל מומלץ למי שבא לטיול קצר. חוץ מהצבים טורטוגרו מציעה שמורה שמתחלקת לחלק יבשתי ולחלק של נהר שהתשלום אליה הוא 15$ ליום. החלק היבשתי לא אמור להיות מיוחד ולכן הרוב משקיעים את הזמן בסיור בוקר (6:00-9:00) בקנו בחלק של הנהר (20$ לאדם). הסיור מסתדר עם הסירה שיוצאת למואין (דרך ההגעה לצד הקריבי) ב-10:00. אנחנו ראינו הרבה יותר חיות (המון תנינים, קצת קופים והרבה ציפורים) בסירה למואין (3 שעות, 35$ לאדם) ולכן בדיעבד היינו מוותרים על הסיור בקנו ויוצאים בסירה למואין ב-6:00 (שייט מאוד יפה ומומלץ!).

המלצה אחרונה – לפני המעבר לפנמה כדאי לעצור ב”יגואר רסקיו סנטר” שצמוד לפוארטו וייחו. המקום בבעלות של שני אירופאים שמקדישים את חייהם להצלת חיות פגועות מקוסטה ריקה וניתן לראות בו הרבה חיות יפות מקרוב. הסיור במקום הוא בליווי מודרך של אחת המתנדבות וכולל המון הסברים על בעלי החיים השונים (הסיור עולה 16$ לאדם שהם בעצם תרומה למקום, שעות סיורים: 9:30 ו-11:30).