”קובה- מידע כללי“

קובה היא ארץ של ניגודים. טיילנו בה, פליקס ואני, בחודש ינואר 2007. השלטון הקומוניסטי אוחז באנשים בחוזקה, וכל פעולה שלהם מפוקחת. לעתים הפיקוח אינו מובן, למשל בקאזה פרטיקולר שבה יש חדר אחד, מותר להכניס 2 תיירים ותו לא. לאורח אין אפשרות להזמין תיירים אחרים לחדר, או לארוחה אצל בעלי הקאזה. כמובן שאין אפשרות לארח מקומיים בני המין השני. 

הדברים העיקריים שאפשר לראות ולחוות בקובה הם האנשים, המוזיקה, המכוניות הישנות והבתים המתפוררים. בקובה אין טבע מיוחד, למרות שפה ושם אפשר לטייל ביער גשם הררי (טופ`ס-דה-קויינטס ליד טרינידד או בהרים ליד ברקואה) או במערות (ליד ויניאלס). האנשים חביבים מאוד, והכי כיף זה ליצור אתם קשר בכל מקום ובכל זמן. ההינטרוס לא ממש מציקים ויכולים לעזור בהתמצאות.

קצת כלכלה – כל העסקים הם בבעלות הממשלה והשכר הממוצע של העובדים הוא 10 עד 15 CUC לחודש. זה מספיק לכלכלה בסיסית, ומי שרוצה לקנות בחנויות יאלץ לשלם ב – CUC ולא מעט. מה עושים – גונבים מהממשלה בכל דרך אפשרית. חישבתי ומצאתי שכל אחד מעובדי חברת האוטובוסים ``ויאסול`` גונב בממוצע 500 CUC לחודש, וזה הרבה כסף. היחידים שיש להם הכנסה ``עצמאית`` הם בעלי הקאזות וחלק מהרוכלים. אלה משלמים מסי רישיון גבוהים מאוד (על כל חדר בקאזה יש לשלם דמי רישיון בין 140 CUC ל – 200 CUC ללא התחשבות בתפוסה, ועוד מס הכנסה במידה ומחזור ההכנסות עלה על 2,000 CUC בשנה). מאחר שהעלויות של הפריטים בחנויות קרובה לאפס (כי הרי הממשלה משלמת שכר אפסי), ומאחר שבכדי להעלות במעט את רמת החיים על התושבים לרכוש פריטים רבים מהחנויות, הרי הממשלה גובה מהם את כל הכסף שהם גנבו ממנה, ובא לציון גואל.