”טיפ לקרנבל“

אתחיל מזה שהייתי באותו קרנבל, כמה ימים באולינדה, כמה ימים בסלבדור, ועם סיום הקרנבל טסתי לריו, והייתי גם במצעד המנצחות. גרנו בסלואדור אצל חברים, ואיתם הסתובבנו בקרנבל. (טיילתי עם שתי חברות).

יש הבדלים גדולים בסגנונות המוסיקליים במקומות שונים בברזיל ואפילו בין סלואדור לאולינדה, שהמרחק בניהן הוא כ- 14 שעות באוטובוס, ונחשב מרחק קצר.

באולינדה המוסיקה נקראית פרבו, והיא מזכירה ליווי של מצעד, עם חצוצרות, אבל כזה שמח. התאחכסנו באחסניה במרכז של אולינדה, והמחיר היה סביר ביומיים שקדמו לקרנבל, ואז הקפיצו את המחיר, אז מצאנו חדר בדירה של משפחה מאוד נחמדה. בערב המרכז נהיה כל כך צפוף שזה לא יאמן. יודעים את הכוון רק לפי בלוני הליום ענקיים שהם פרסומות לבירה. היינו חייבות לתת ידיים אחת לשניה כדי שלא להפרד. זו שהיתה באמצע והידיים שלה היו תפוסות, נצבטה ומוששה ע``י האנשים ברחוב. בגדול, בכל מקום, אנשים שותים בירה כל הזמן, ולמרות שיש שירותים כימיים, משתינים ברחוב, ויש קצת שלוליות..לא התלהבנו במיוחד מהמוסיקה שיש באולינדה.

2. לשכור תא צפיה. 3. מה שעשינו, היינו ברחוב, וצפינו במשאיות טריו של הבלוקים השונים עוברות אחת אחרי השניה. בגלל שהכרנו את הלהקות מלפני כן, זו היתה חוויה מדהימה. לכל בלוק יש אנשי בטחון, שמגדרים את הכביש עם חבלים ודוחפים את הקהל אחורה. לפעמים כשרוצים להשאר במקום אחר, צריך להפיל קצת מרפקים ולתת ידיים לחברים, שלא ימשיכו הלאה.

מצעד המנצחות הוא לא הקרנבל עצמו, אבל בכל זאת חוויה אדירה. הזמנו מקום בטריבונות האמצעיות וקרוב, בגובה הצועדים, והיה ממש מדהים. שם רציתי לצלם, אז לקחתי איתי מצלמות חד-פעמיות.