”מוזיאון הכלא ואתרים יהודיים בסיגט“

חנינו במרכז על יד ככר החירות והלכנו לבית הכנסת (ב-Strada Besarabia). הבניין היה סגור, אבל בבניין הסמוך – בניין הקהילה היהודית היו אנשים. נתקלנו בראש הקהילה שהזמין אותנו להיכנס לחדר המועדון / כיתת עברית (הם לומדים גם על ההיסטוריה והתרבות של ישראל) ונתן לנו סקירה על הקהילה בהווה ובעבר בסיגט בפרט, וקהילות יהודיות במראמורש בכלל. לאחר מכן הוא פתח לנו את בית הכנסת היפה. 

לאחר מכן הלכנו מרחק קצר לביתו של אלי ויזל (Str. Tudor Vladimirescu בפינה עם Str. Dragos-Voda הראשי יותר), יליד המקום ואזרח כבוד של העיר. התצוגה (שאמורה להיות בנושא השואה) היתה בלתי מובנת וכללה בעיקר מסמכים. הכל היה ברומנית ללא שום תרגום או הסבר בשפה אחרת. היתה תחושה של החמצה ואכזבה (כניסה: 4 ליי למבוגר, 2 לילד). 

אחר-כך הלכנו למוזיאון הכלא – מוזיאון הנצחה לקורבנות הקומוניזם – לא רחוק מככר החירות, ב-Str. Cornelieu Coposu . נחשב אחד המוזיאונים הטובים ברומניה, והוא למעשה בית הכלא המקורי שהוסב למוזיאון. מתחילים את הביקור בסיור מודרך, ואז המדריכה עוזבת ומשאירה את המבקרים לשוטט בקצב שלהם. מעניין, אבל גם (בעיני) מאד מדכא. (כניסה: 5 ליי למבוגר, 2.5 לילד). לא רחוק משם ב-Str. Gh. Sincai נמצאת אנדרטה לזכר קורבנות השואה.