”אירוח אותנטי עם כפריים בהרי אפוסין“

בחודש אוקטובר 2009 נסענו מ-GILAU דרומה בכביש יפיפה בין אגמים לכיוון BEIUS ונקלענו לסופת שלג ורכב שכור שסירב להמשיך לנוע על השלג, שנערם על הכביש. אמנם מפלסת שלג ומשאית לפיזור חול נסעו לפנינו, אך הן לא הצליחו להמיס את השלג שהפך לקרח עקב הטמפרטורות הנמוכות ששררו במקום. 

דפקתי על דלת אחד הבתים בכפר MARISEL והפנו אותי למשפחת MATISI, שפתחה בפנינו את הדלת ואת הלב. קיבלה אותנו בזרועות פתוחות עם מרק חם וממליגה וגבינה ואפילו עוגה לקינוח. כאמור נחתנו עליהם ללא התראה. הם פינו לנו את חדר הילדים ושיכנו אותנו כאילו הגענו לפנסיון. למחרת נתנו לנו ארוחת בוקר ובשעה 11.00 אף הכינה לנו בלינצ'ס וגם דאגה לאספקה לדרך, שמא נקלע למקום ללא מסעדה. לזוג יש שלושה ילדים, כשרק שניים עדיין גרים בבית. הבת עובדת בפנסיון שנמצא בכפר ולעיתים נשארת ללון שם. החדרים מרוהטים בסגנון טיפוסי רומני. האשה שמה טטיאנה - לבבית בצורה בלתי רגילה. הראתה לנו את הפרות שיצאו לשדות עם בעלה ודאגה שנצלם אותם איתם. כמו כן עם הסוסים שהוציאה מהאורווה. שני חזירונים קטנים שנולדו לא מזמן הביאה כמו תינוקות לתוך הבית שנראה אותם ולא נצטרך בקור לצאת החוצה. וכשהאכילה את התרנגולות הראתה לנו את עמדת הצילום הטובה מהאמבטיה. היא אף הציעה לקחת אותנו לרכוב על הסוסים או לטייל עם המזחלת רתומה לסוסים, אך ברגע שנפתח הכביש לתנועה בשעה 13.00 אנו המשכנו בטיול.

המפגש עם המשפחה הזו היתה גולת הכותרת של הטיול ולכל מי שמעוניין במפגש כזה אני ממליצה על לינה במקום. אם באים הרבה אנשים המשפחה מוכנה לעבור לבניין הישן שלהם ולתת את כל שלושת החדרים לרשות המתארחים. המחיר ללינה זול מאד וגמלנו כפליים. חוסר הנוחות היחידי שהשירותים נמצאים בחדר שבו לנה המשפחה, וזה במקרה שנזקקים רק ל-1-2 חדרים.