”אשליית ה"מפעלים" בצ`אנג-מאי“

יש פה הרבה חומר על הדבר הידוע בכינוי "הביקור במפעלים" בצ'אנג-מאי. הרשו לי בבקשה לכפור במושגים "מפעלים", "כפרים" ובמידת האטרקטיביות שלהם. רחוב אחד, בקצה של צ'אנג-מאי, המכיל מספר חנויות (כן, חנויות לכל דבר. לא מפעלים, לא שבטים, לא כפרים ולא נעליים). ה"מפעל" לייצור עור מתגלה כחנות מצוחצחת ומפוארת אשר בסופה, מעבר לדלת, יושבים 3 תאילנדים עם 3 מכונות תפירה. ברור שהם לא עושים שם כלום והמכונות רק לצורך תצוגה. בהמשך הרחוב, חנות מלוקקת לתכשיטי כסף. אתם קולטים? שום מפעל ושום כפר.

הדבר היחיד ששווה ברחוב הזה הוא ה"מפעל" למטריות. האטרקציה כאן היא לאו דווקא המטריות, למרות שאפשר לראות איך מכינים אותן וניתן לרכוש אותן בחנות המקומית. האטרקציה האמיתית כאן היא הציור על חולצות, תיקים, כובעים וכל מה שבא לכם. שורה של ציירים יושבת ומאחוריהם תלויות תמונות אותן אתם יכולים לבקש מהם לצייר עבורכם על כל מה שתרצו. אם לא הבאתם חולצות איתכם תוכלו לקנות אותם בחנות ממול (לבן ושחור בלבד). אנחנו ציירנו פרפר על מכנסיים ושני דרקונים על תיק וחולצה. התשלום? כמה שבא לכם (זה לא בצחוק. הוא באמת אומר לכם "תשלמו לי כמה שבא לכם").

האמור לעיל נכתב, כמובן, מנקודת מבטי בלבד ואינו מחייב איש.