”ביקור בפסגת היונגרפראו“

עלינו בנובמבר 2010 לפסגת היונגרפראו ביום סגרירי יחסית. למרות שהראות לא היתה טובה היתה זו חוויה מופלאה. ככל שהרכבת מטפסת לגובה הכל מסביב הופך ללבן יותר ויותר, גובה השלג משתנה, עצים קטנים נעלמים תחת השלג הכבד, ורק הצמרת שלהם שמבצבצת מלמדת אותנו שכאן קבור עץ. בתים במרחקים גדולים זה מזה מצופים שלג ונטיפי קרח ומדי פעם רואים אנשים שיוצאים מהבתים. יש סימני חיים ולמעלה בפסגה קר. כשאנחנו היינו הטמפרטורה היתה מינוס 11 מעלות, אבל היינו לבושים טוב ולא היה לנו קר במיוחד. רוח נשבה במהירות של 3 קמ"ש בלבד. היינו בחוץ ממש כחצי שעה, הצטלמנו, התרגשנו, ונכנסנו פנימה ללגום שוקו חם. מוזיאון הקרח חביב אם כי חלק מהתצוגה היתה סגורה משום מה. חבל. גם מרפסת הספינקס היתה סגורה. למישהו לא היה חשק לנקות את השלג מהמרפסת ההיקפית, ונאלצנו לצפות מבעד לחלונות, וזה ממש לא אותו הדבר. חבל. התחושה היא של סוף העולם מלמעלה. מיוחד מאוד. המסע עצמו יקר למדי, עלה לנו קצת יותר מ- 300 פרנק אבל שווה. תחנת היציאה שלנו - גרינדלוואלד המושלגת והמקסימה. דבר נוסף - לסובלים מבעיות נשימה יחסר קצת חמצן שם למעלה. מומלץ עם ההגעה לשבת לנוח, לנשום ולהסתגל. תהנו...