”השכרת רכב ונהיגה באירלנד“

כפי שניתן לנחש, הנהיגה באירלנד היא על צדו השמאלי של הכביש, ברכבים עם הגה מצד ימין ולרוב גיר ידני. מי שירצה אוטומט, צפוי לשלם עלות השכרה כמעט כפולה מרכב ידני זהה. את ההילוכים מעבירים עם יד שמאל (לפחות המיקום שלהם לא שונה מהרכבים בארץ), מה שכמובן דורש הסתגלות גם ממי שנוהג לנסוע עם גיר ידני בישראל.

על כל פנים, את הכבישים באירלנד ניתן לחלק ל-4 קבוצות: M - אוטוסטרדות - קיימים כבישים ספורים כאלה בכל המדינה. מדובר בכבישים מסודרים למדי, 2 נתיבים לכל כיוון, הפרדה במרכז, שוליים, ומהירות מותרת של 120 קמ"ש. בכבישים האלה בד"כ מסתובבים שוטרים אופנוענים עם אקדחי לייזר, מפני שתכל'ס זה סוג הכביש היחיד שממש "דורש" לנסוע במהירות מופרזת. מיד תבינו למה. חלק מכבישי ה-M הם כבישי אגרה, כשברובם ניתן לשלם בקופה שנמצאת בתחילתו או בסופו של קטע האגרה.

N - כבישים לאומיים - בד"כ מקשרים בין ערים גדולות יחסית. לרוב יהיה זה כביש עם נתיב אחד לכל כיוון וללא הפרדה, למרות שלעתים ניתן לראות גם נתיבי עקיפה או הפרדה בקטעים קצרים של הכביש. רוחב הנתיבים משתנה - בין 3.5 מטר ל-2 מטר. שוליים - לפעמים יש ולפעמים אין. מהירות מותרת בכבישים כאלה - 100 קמ"ש, אבל אף אחד לא מגיע למהירות כזו, וזה לא כדאי. לעתים הכביש כל-כך צר, עד שכמעט תיגעו במראה של הרכב החולף מולכם, וכשבצד השני יש חומת אבן במקום שוליים - אין כל-כך לאן לסטות.

R - כבישים איזוריים - לרוב נתיב אחד לכל כיוון, 2 מטר רוחב, ללא שוליים או הפרדה. לפעמים הכביש צר עוד יותר, אבל אז לפחות יש איזה 20-30 ס"מ שוליים. או שלא.

L - כבישים מקומיים - דו-סטרי ברוחב של חד-סטרי. כיף חיים, ביחוד כשבא מולכם אוטובוס.