הטיול שלנו לארצות הברית מערב ומזרח יוני-יולי 2017

תמונה ראשית עבור: הטיול שלנו לארצות הברית מערב ומזרח יוני-יולי 2017 - תמונת קאבר
יוסמיטי בדרך ל MIRROR LAKE

19-20.6.17

הנפשות הפועלות: אמא ובן בן כמעט 14 .

הטיסות הוזמנו כ 10 חודשים קודם, בעזרת תמי טיגרמן, סוכנת נסיעות (מומלצת..)

סיפורנו מתחיל יום לפני הטיסה. ההתרגשות, האריזות והצורך לקום ב2 בלילה כדי להגיע לטיסה ב 6 בבוקר הסתכמו בכך שעברנו לילה לבן לחלוטין.

כשהגענו לשדה התעופה עמדנו במשך שעתיים .. כן , שעתיים בתור לכרטוס. בגלל שהכרטיס היה משולב- אל על ואמריקן איירליינס- בלתי אפשרי לעשות צ'ק אין דרך אפליקציה או אתר, וחייבים לעשות אותו בדלפקים בשדה התעופה. כבר חשבתי שנאחר לטיסה, ואכן עלינו בין האחרונים למטוס.

התכנון: טיסת אל על למדריד (5 שעות), משם טיסת AA למיאמי (9 שעות) וממיאמי ללוס אנג'לס – עוד 4 שעות. במדריד יש חלון של שעתיים לעלות על טיסת AA.

נוחתים במדריד וממהרים ללוח הטיסות היוצאות למצוא את הטיסה למיאמי- מחפשים מחפשים ואין. אין טיסת AA למיאמי. ניגשים למודיעין ומתבשרים בשלוות נפש שטיסת AA למיאמי בוטלה. ככה. בלי שום הודעה מוקדמת . כל הכבוד לאמריקן איירליינס. המודיעין מפנה אותנו לדלפקי איבריה, שעובדת בשיתוף עם אמריקן איירליינס. אנחנו ועוד כמה פליטים מחכים בסבלנות בזמן שהפקידה החביבה מסתגרת בתא המנהל ומנסה למצוא לכולנו פתרונות.

כעבור רבע שעה לפחות הפקידה יוצאת ומודיעה לנו שלצערה היא יכולה להציע רק טיסה ישירה של איבריה ללוס אנג'לס, למרבה הצער לא תהיה הפסקה במיאמי, ונגיע ללוס אנג'לס 7 שעות קודם... אנחנו מאושרים מהשינוי בתוכניות, בסוף הרווחנו מהביזיון של אמריקן איירליינס.

עד הטיסה מספיקים לדגום את הגרסה הספרדית לבורגר קינג- טעים.

טיסה של 12 שעות זה לא פיקניק. למרות העייפות הרבה אחרי הלילה הלבן לא ממש מצליחים לישון, רק נמנומים קצרים פה ושם. לכל אחד יש מסך עם סרטים, משחקים, מוזיקה, כרית ואוזניות. בכל זאת הזמן עובר לאט . קשה, ובסוף נגמר. הגענו.

כשיורדים מהמטוס- תור באורך הגלות למשטרת ההגירה. שוטר קשוח שואל אותנו למה הגענו, אני אומרת "כדי לראות את לוס אנג'לס היפה". השוטר מרים גבה ואומר "אבל היא ממש מכוערת"... ושנינו צוחקים. הוא לא מרפה עד שאני מפרטת לו את כל תכנית הטיול שלנו, אחרי שהתכנית מקבלת את אישורו אנחנו פונים ללקיחת המזוודות.

לטלפון (עם תכנית לחו"ל של גולן טלקום- 99 ₪ ל 45 יום לכל אחד מאיתנו) לוקח בערך חצי שעה להתפקס על הרשת המקומית, ואז מתברר שתמי טיגרמן סוכנת הנסיעות הצליחה להקדים לנו את השכרת הרכב לשעה שש בערב. כבר רבע לשש...

המזוודות מגיעות (עוד חשש שנגמר בטוב), מחפשים את השאטל למשרדי אלאמו באזור LAX. מחוץ לבנין שדה התעופה- תחושה של שוק באשדוד (סליחה עם האשדודים): רעש, בלגן, צעקות. לפי המפה משרדי אלאמו נמצאים 2 מ"מ משדה התעופה, במציאות- אוטובוס שלוקח אותנו על מטעננו ונוסע לפחות 10 דקות עד שאנחנו מגיעים.

מגיעים חסרי נשימה ולחוצים- כבר אחרי שש ושמענו ניסים ונפלאות על העמידה בזמנים בעמדות השכרת הרכב... אבל יש תור, עומדים בסבלנות וממילא הפקידה לא יכולה לדעת מתי בדיוק הגענו. היא גם לא ממש מתעניינת בשעה, מעניין אותה רק שיש לנו הזמנת רכב.

הוזמן לנו רכב MIDSIZE. במגרש החניה יש רק 2 מכוניות בקטגוריה הזאת. העובד החביב רואה את אכזבתי ומציע מיד שניקח רכב FULL SIZE באותו מחיר. לוקחים ניסן אלטימה חדשה מהניילונים, 2017.. איזה לוקסוס..כל כך משוכללת ש:

  1. אין מפתח להתנעה. רק כפתור שמדליק ומכבה. אין לדעת לפי הכפתור אם האוטו מכובה או דלוק כי יש שם נורה מאד חלשה שלא רואים בשעות היום.
  2. אין מעצור יד. יש דוושת רגל בצד שמאל שלוחצים עליה ברגל שמאל במקום ההאנדברקס. לא מתרגלת לזה עד סוף התקופה שלנו בארצות הברית.
  3. 2 דקות אחרי הכניסה לרכב כל הדלתות ננעלות אוטומטית. אחרי לא מעט עצבים עם זה הבנו שזה כנראה מסיבות בטיחות (למניעת חטיפת רכבים וכד').
  4. כנראה מאותה סיבה כשפותחים את הרכב- רק דלת הנהג נפתחת, הנהג (אני ) צריכה לפתוח ולשחרר את הנעילה מיתר הדלתות. קצת מעצבן.
  5. יש מסך שמראה מה קורה מאחורי האוטו כשמעבירים להילוך אחורי. נחמד.
  6. יש כמה כניסות לusb, כבל אוקס וכד'. כיף. GPS מובנה אין.
  7. עבודת המנוע חרישית ביותר, ועל כך יורחב בהמשך.

יופי, מקבלים את הרכב החדש והמשוכלל שלנו, עכשיו צריך להגיע למלון.

גוגל מפס לא עוזר כי הוא לא מצליח לזהות איפה אנחנו, וגם אנחנו לא.

ווייז לא מצליח להתחבר.

קיבלנו מפה של לוס אנג'לס, כל כך קטנה וצפופה שאין סיכוי שאני מצליחה להבין ממנה משהו.

בייאושי אני פונה לשיטות לואו-טק: שואלת את השומר ביציאה מהחניון איך מגיעים מכאן למוטל 6. מקבלת הסבר שעוזר עד הצומת הבאה. כל כביש רחוב רגיל נראה כמו כביש 431. אין לי שום מושג לאן לנסוע. מצליחים להגיע ולזהות את הרחוב של המלון , אך הוא מאד מאד ארוך ושוב אין לי מושג אם אני בכיוון הנכון, מתקרבת או מתרחקת?

(הערת ביניים: אני מומחית בהתברברות. כל החלטה שאני לוקחת – בדרך כלל היה צריך לקחת הפוך. ואם אני לוקחת הפוך כי אני יודעת את זה- אז זה גם הכיוון ההפוך. בארצות הברית כל הזמן מכוונים אותך לפי רוחות השמיים (צפון, מזרח) ואין לי מושג על מה מדובר. מבינה ימינה שמאלה וגם אז מתברברת. התברברנו די הרבה בטיול הזה.)

בייאושי מחליטה על הפסקה מתודית, עוברים ליד טאקו בל ומחליטים לנסות. החניה הראשונה עוברת בשלום. האוכל זול מאד (5$ לארוחה..), האיכות לא משהו, לא יותר מבסדר. אני מתבייתת על אחד המקומיים ומבקשת הכוונה למוטל 6. הבחור, שחור עור עליז וצחקן יוצא איתי החוצה ומראה לי את המלון . 2 דקות ואנחנו שם.

מוטל 6 – חדר בסיסי ביותר, אין מותרות. מצד שני- הכל נקי, מסודר, עובד כמו שצריך. לקחנו את המלון ל2 לילות, אין תלונות. (כל המלונות מוזמנים מראש מהארץ דרך בוקינג).

כשמגיעים לישון כבר 11 בלילה בזמן המקומי. אנחנו 40 שעות ללא שינה, מתעלפים למיטה וזהו.

יום ד' 21.6.17

בניגוד לכל הציפיות אנחנו קמים בשמונה בבוקר כמו גדולים ומרגישים שניצחנו את הג'ט לג.

על הפרק: ארוחת בוקר וביקור בסניף AAA הקרוב בתור התחלה.

אחרי אתמול התאפסנו קצת, וגם הווייז התאפס חלקית.

בהתאם לעצות בפורום למטייל הכנתי מראש בבית כמה מפות אופליין . כאן המפות מופיעות אך המסלולים אינם.

שיטת הניווט להיום: שנינו מפעילים ווייז ביחד. לפעמים שלי עובד, לפעמים של הבן עובד. הבן לוקח את תפקיד הניווט. אחרי כמה פעמים שהוא מתכוון שמאלה ואומר ימינה או ההיפך גם הוא מתאפס והופך לנווט מקצועי.

מצליחים להגיע לסניף AAA הקרוב עם מינימום טעויות. עדיין סגור, אז פונים לסטארבקס המקומי ואוכלים שם ארוחת בוקר.

כשהסניף נפתח – מקבלים שיעור ביעילות ואדיבות אמריקאית. הפקידה מקדישה לנו את כל הזמן שבעולם. מבררת את פרטי הטיול. קוראת למנהלת שלה כדי לוודא שהמידע שהיא נותנת מדוייק . מוציאה לנו מפות חינם עבור כל המסלול הארוך שלנו (בסוף לא השתמשנו באף אחת מהן אבל לא חשוב). מוודאת טלפונית שאכן יש לנו כיסוי שירותי דרך של ממסי. עונה על כל שאלה. יוצאים משם מלאי התפעלות.

מכאן נוסעים להוליווד. הדרך רצופה אוטוסטרדות שבהתחלה נראות לי מבהילות. לאט לאט לומדת להכיר את הסימנים והשלטים.

פעם אחת מפחידה – שכחתי שרמזור ירוק שמאלה משמעו לחכות שהנתיב ממול פנוי. למזלי אני ראשונה ברמזור אז מספיקה לפנות שמאלה לפני שהמכוניות בנתיב הנגדי מגיעות ונכנסות בי... השיעור המפחיד הזה כבר מונע טעויות כאלה בעתיד.

בדרך (כשעה נסיעה) יש לנו הזדמנות להתרשם משכונות שונות וסגנונות מגורים. הכבישים רחבים, רובם פנויים. הנהיגה לא לחוצה, לא עצבנית, ברגוע. איזה כיף. שכונות רבות, גם לא עשירות מתברכות בבנייה נמוכה, בתים מסוגננים, הרבה סגנון ספרדי, שלטים בספרדית בחלק מהשכונות. הרבה צמחיה בכל מקום.

מגיעים וחונים לא רחוק משדרות הוליווד בחניה ציבורית בתשלום (10 דולר ללא הגבלת זמן). אלטימה שלנו, כמו שציינתי, עובדת בשקט. לוחצת על הכפתור לסגירת המנוע. לא בטוחה שכיביתי אז לוחצת שוב ליתר בטחון. כשיוצאת ונועלת את הרכב מרגישה שמשהו עוד עובד שם, כנראה שזה המאוורר של הרדיאטור או משהו . כשחוזרים לרכב אחרי 4 שעות מתברר שהמנוע עבד במשך כל הזמן הזה... הספיק להתבזבז דלק של 50 מייל (ציון כמות הדלק ברכב הזה היא בכמה מייל עוד אפשר לנסוע עד שהדלק נגמר, מאד נוח). אוי, הבושה...

הולכים ברגל בין הכוכבים המוזהבים על המדרכות- יש אותם על כמה מן המדרכות באזור, זה לא רק ברחוב אחד. אלפי כוכבים. חלק גדול מהם לא מוכר לי. לפגוש שם מוכר זה כיף. מזג האויר לא לוהט אך בהחלט חם, אנחנו משתדלים לבחור בצד של הצל בכל רחוב. מתנהלים לנו בניחותא בשדרות הוליווד, בודקים חנויות. יש כמה חנויות מיוחדות- של פיאות מאד מגוונות ושונות, חנות של נעליים פסיכיות , תחפושות. המון תיירים , המון אנשים.

412aba60ebf208f73353bcfec3812511.png?l=8הבן מתביית על סיני צנום ומבוגר שיושב על כיסא ברחוב ומפסל בחימר פנים של עוברים ושבים. אנחנו יושבים בסבלנות במשך כחצי שעה עד שהפסל גמור ומוכן. המחיר מפולפל (50 דולר כולל מסגרת ) אך התוצאה מקסימה ושווה את זה. מבחינת הבן זה ההיילייט של הוליווד.

ממשיכים לכיוון מוזיאון גינס והתאטרון הסיני. (יש כרטיס משולב של גינס, ריפלי ומוזאון השעווה, אך בשני האחרונים כבר ביקרנו בלונדון אז לא רצינו). בדרך מתנפל עלינו גבר שחור מרבה שיניים, דוחף לנו דיסק ליד ומסביר באלף מילים וחיוכים שהוא קומיקאי מצליח, רוצה שנשמע את ההופעה שלו וגם חותם לנו על הדיסק. דקה אחר כך מתברר שהוא רוצה "תרומה" בתמורה . נותנת לו 2 דולר והוא ממש נעלב. בסוף מתפשרים על 4 דולר. מדובר בתופעה כי נתקלים באותו טריק שוב ושוב, אך לומדים להתנער מיידית ולא לשתף פעולה.

בהארד רוק קפה עושים אתנחתא במזגן המיטיב. מוזיקה טובה, אוכל טעים (המבורגר משובח). לא זול, אבל כיף.

כמה מטרים מהמסעדה – התיאטרון הסיני. מרשים ביותר מבחוץ. כל הרחבה שלפניו מכוסה לוחות בטון עם הטבעות ידיים ורגליים של פיגורות חשובות בעולם המשחק, חלקם ז"ל כמו ג'יימס סטיוארט, דני קיי, ג'יימס גנדולפיני... חלקם יבדל"א: שוורצנגר, ברוס ויליס, ג'וני דפ, סוזן סרנדון ורבים אחרים. הכיכר מוצפת תיירים שעוברים יחד איתנו מלוח ללוח ומתרגשים. המקום מרשים הרבה יותר ממה שעובר בתמונות- משפט שיחזור עוד הרבה פעמים בסיכום הזה. שווה לראות.

משם עוברים למוזיאון גינס- בשורה התחתונה אם הייתם בריפלי אין צורך להגיע גם לגינס. קצת חוזר על עצמו. בעינינו ריפלי יותר מוצלח ומעניין.

צועדים חזרה לכיוון החניה בשדרות הוליווד. מחליטים לגוון ולחזור ברחוב מקביל. שם אנו עדים למריבה קולנית בין זונה ללקוח שסירב לשלם (רצה אחריו בצרחות וקללות וזורקת עליו נעל ), קבצנים קצת מבהילים פה ושם... צדדים אחרים של עולם הזוהר ההוליוודי.

חוזרים לחניה, מבקשים סליחה מאלטימה שעבדה לחינם 4 שעות, ונוסעים לתחנה האחרונה היום- מצפה הכוכבים גריפית'.

פארק גריפית הוא למעשה שטח בר גדול מאד עם צמחיה מגוונת, על שטח של גבעות. יש בו מסלולי הליכה שנראים מעניינים ומגוונים.

החניה במצפה מפוצצת, קילומטר לפני ואחרי המצפה כל החניות תפוסות ,גם לצידי הכביש. בלית ברירה חונים רחוק ופוצחים בצעדה שכולה עליה אחת גדולה. מי אמר ספורט ולא קיבל?

בדרך יש תצפיות על שלט הוליווד המפורסם, רק שהשמש מאחוריו עכשיו אז הצילומים יוצאים לא טוב. וזה הזמן לתהייה פילוסופית: אם היינו וראינו אך לא צילמנו- האם באמת היינו?

6a5ddef4dcf2e7572ceefceb540bca3a.png?l=8

המצפה עצמו – מבנה מרשים על ראש הגבעה. מגיעים בדיוק בזמן למופע הפלנטריום - יפה ומעניין . מפתיע: המופע שרץ 6-7 פעמים מידי יום מקוריין בלייב על ידי שחקן, ולא בהקלטה כפי שמקובל בכל מקום. יש גם תערוכה אינטראקטיבית בענייני אסטרונומיה – די מעניין למי שהתחום מדבר אליו. מהמצפה עצמו יש נוף יפה על כל העיר , 360 מעלות.

בדרך חזרה למלון עוצרים במוסד אמריקאי חשוב: וולמרט. רוצים צידה לדרך. בהתאם לעצות הטובות בפורום אנחנו קונים ציידנית קלקר (5 דולר) ובקבוקי מים מינרלים, קצת פירות לדרך ועוד.

הקניה החשובה ביותר שאני מחליטה לקנות: מכשיר GPS. מהר מאד מתעייפת מהמתח של כן או לא יעבוד, כן או לא יש קליטה. המכשיר הכי זול שהיה שם – 99 דולר – שימש אותנו נאמנה לאורך כל הטיול למרות שהיה לא מעודכן במיוחד. במקומות שבהם שום דבר לא עבד- הוא כן עבד. ממליצה בכל פה – ממש שווה להגיע לטיול עם GPS ואם אין לכם – תקנו שם.

קניה חשובה נוספת- קומקום חשמלי ששידרג לי לגמרי את כל הטיול. אני שתיינית תה, אמנם כמעט בכל חדר היתה מכונת קפה, אך לא היתה דרך להרתיח מים לתה. הקומקום הזה היה ההצלה שלי. הקטן ביותר שמצאתי היה בגודל ליטר. בארץ יש קומקום של חצי ליטר מפלסטיק- יותר זול ויותר קל, אז כדאי לקנות פה ולקחת עם מתאם לחשמל בארצות הברית.

בעייפות רבה אחרי יום גדוש חולקים כריך בסניף סאבוויי שנמצא בתוך הוולמארט, ולמלון, מקלחת ולישון.

יום ה' 22.6.17

בבוקר סביב תשע יוצאים ממוטל 6 כשפעמינו לאאוטלט קמרילו. התכנית המקורית היתה לנסוע לחוף וניס לארוחת בוקר, אך אחרי היכרות אישית עם המרחקים הממשיים והבנת הזמן שזה יגזול- התכנית נגנזת.

התנועה באוטוסטרדות עמוסה אך זורמת כל הזמן. לא עומדים לרגע. החוויה שונה מאשר באיילון. חוץ מזה אנחנו שניים אז מותר לנו להשתמש במסלול ה carpool. משתמשת במסלול הזה כל פעם שהעומס במסלולים הרגילים מתגבר.

קמרילו אאוטלט מקסים. מגיעים בסביבות עשר- החנויות כבר פתוחות אך המקום עדיין די שומם. משונה לנו לראות מרכז קניות בנוי בצורה כל כך שונה מאשר בארץ- על קומה אחת, פרוש על שטח ענקי סביב מגרשי חניה ענקיים. ניכר בכל מקום ששטח הוא ממש לא בעיה פה. אין לנו חשק לקניות , אז רק קונים ארוחת בוקר בוורצל פרצל וממשיכים הלאה על כביש 101 עוד 20 דקות לאוקסנרד. מטרתנו להגיע לחנות Rei, חנות מחנאות שהומלצה בפורום כדי לקנות סנדלי KEEN.

מגיעים לחנות – כאן לא אאוטלט, אין סיילים והמחירים – בדיוק כמו בארץ. לא חוסכים שקל. קונים לשנינו סנדלים מדהימים שלא יורדים לנו יותר מהרגליים עד סוף הטיול וחוסכים לנו את הצורך בגרביים . למי שנוסע בתקופת הקיץ: מומלץ לקנות את הסנדלים בארץ ולחסוך את הצורך באריזה של נעלי התעמלות (מיותר) , נעלי הליכה (מיותר) ו6-7 זוגות גרביים לכל אחד(מיותר). הסנדלים הללו מחליפים את כל הנ"ל. הלואי והייתי יודעת את זה קודם...

8fa5772e3549bef21a63d0fd375605d7.png?l=8

בנוסף לסנדלים קונים גם כובעים שווים . גם בתחום זה המחירים בדיוק כמו בארץ.

ממשיכים על כביש 101 עד סולבנג.

מילה על כביש 101: בפורום הוא זוכה להתעלמות כעוד אוטוסטרדה . אך אנחנו ממש נהנים ממנו. לאורך כל הדרך המתפתלת גבעות, הרים, שדות חרושים, פרות באחו, מידי פעם צץ לו אגם .. נכון, לא יפה כמו כביש מס' 1 אך בהחלט יפה בזכות עצמו.

מה שקצת מבאס הוא מזג האויר: המון ערפל, שמים אפורים, במיוחד ליד הים. כשמתרחקים מהים הערפל נמוג והשמש חזקה.

סולבנג- עיירה בסגנון דני- נראית כמו משהו שנחת פה מהאגדות. בתים בסגנון דני כפרי מסורתי. מאד תיירותי וממוסחר. משוטטים קצת, מתפעלים , נכנסים למאפיה דנית לבנה ורדרדה ולוקחים מחסה מהחום הקשה בחוץ, אוכלים מאפה דני (רק עם פי 2 סוכר מאשר בדנמרק) וממשיכים הלאה.

5d174cff7618a39de5df8a7a2237580d.png?l=8

אני רוצה לעצור במוטל מדונה בדרך, בסן לואיס אוביספו. הבן מחליט שלא מעניין ונשאר באוטו. אני נכנסת לראות. יש שם בלי סוף קיטש – נצנצים, אורות קטנים, פרחים מלאכותיים, רהיטים עם אינסוף פיתוחים בעץ, שטיחים פרחוניים מקיר לקיר- כשהקיטש בעומס רב זה יוצר סוג של יופי מיוחד ומהמם.

אבל מה עם מדונה? אין שום אזכור שלה. אני מנסה להבין, ומוצאת על אחד הקירות מקבץ תמונות שממנו מתברר: אין שום קשר לזמרת. את המקום הקים לפני כמה עשרות שנים איש בשם ג'וזף מדונה כמחווה לאשתו, והמקום נשאר במשפחה, משפחת מדונה.... אין שום קשר לזמרת.

הנסיעה בכביש 101 ארוכה, ואנחנו כבר מותשים. והנה מגיעים סוף סוף לכביש 1. לפי המלצה חמה בפורום נוסעים למונטנה דל אורו, די קרוב לצומת עם סן לואיס אוביספו. שם מחפשים את ה bluff trail שהוא המסלול שעובר על הצוקים ליד הים. המקום מתברר כיפה עד מאד: ים כחול עמוק, צוקים אפורים, צמחיה ירוקה שמגיעה ממש עד קצה הצוק, והמון בעלי חיים. המסלול מעגלי בן 2-3 מייל, אפשר באמצע לחזור בחזרה אם הספיק. דוגמים שחפים, קורמורנים (אפילו שניים מקננים), כמה לטאות, שני סנאים וענף אחד יבש שהתחפש לנחש וכמעט עושה לנו התקף לב. מומלץ בחום, מקום יפהפה. יש שם גם חלק חוף חולי שמתאים לרחצה.

29e13635f5ae9c209d6f7f6fe914654a.png?l=8

ממשיכים צפונה בכביש 1, עד מורו ביי. כבר כשמתקרבים רואים ענן ערפל כבד רובץ על כל האזור. אוף. מגיעים לנמל, קונים גלידה ועומדים בתצפית על הסלע הענק- גדול בהרבה מכפי שציפיתי . לצערנו הוא מכוסה ערפל אז רואים אותו רק עד חציו בערך. בנמל נפגשים לראשונה עם כלבי ים (או אריות ים – הם רחוקים מכדי להבדיל) שמתקוטטים בקולי קולות על רמפת עץ קטנה בלב הנמל.

ממשיכים עוד קצת, חולפים בקמבריה וקונים בה דלק. הרחוב הראשי מלא בבתים כפריים יפים שנראים יוקרתיים. משם מגיעים סוף סוף לסן סימיון ולמוטל שלנו – מוטל סן סימיון שנמצא ממש על הכביש.

היום הג'ט לג מתעורר ומכה בנו ללא רחם. ארוחת ערב במסעדת המוטל- מסעדה יחסית יקרה בסגנון איטלקי, הארוחה עוברת מתוך ערפילי עייפות, ויאללה למיטה כבר בתשע בערב.

ליד הים קור אימים בשעות הערב ורוח חזקה, מומלץ להצטייד בבגדים חמים.

החדר במוטל הרבה יותר מושקע מאשר במוטל 6, אבל... אין מזגן. אי אפשר לפתוח חלון כי אנחנו בקומת קרקע. החדר מסריח מחומר כימי לניקוי שטיחים. לא אהבנו.

יום ו' 23.6.17

בבוקר ממהרים לצאת – יש לנו כרטיסים לשעה 9.10 לטירת הרסט הקרובה.

הדרך קצרה, כמה דקות. כשמגיעים- מרכז מבקרים מושקע עם חנות מזכרות, מזנון מפותח, ושאטלים שלוקחים בנסיעה של כ 10 דקות , במהלכן מקבלים רקע על הרסט האיש , ההיסטוריה שלו, תהליך בניית המקום, ועד הטירה עצמה שנמצאת בראש הר די רציני.

הטירה- יותר נכון לקרוא לה מוזיאון- גנים יפהפיים, המוני עתיקות בסגנון רומי , קצת מצרי, קצת אירופה בימי הביניים, חלק מקורי, חלק משוחזר.. הסיור מודרך . עוברים דרך כמה חדרים ושומעים על החיים בתקופת הרסט, האורחים שהיו לו ואיך התנהלו שם החיים. לי מעניין , לבן לא.

b3bfc8d0da1365fdcc01681f758cec66.png?l=8

מהטירה אנחנו מצפינים בכביש 1 לפיאדרס בלנקס, לא רחוק מסן סימיון. שם על החוף משתזפים להם ערימות של פילי ים. גם היום חוף הים עטוף ערפל, אך הוא לא מפריע לראות את החבר'ה מתמתחים, נכנסים לים, מנהלים ויכוחים ערים, ולפעמים גם הולכים מכות. צופים בהם, ממציאים עליהם סיפורים וטלנובלות, לקינוח קונים בובת פרווה של פיל ים שהוכנה במיוחד עבור האתר הזה . הוחלט בינינו חגיגית ששום דבר לא משתווה לתצפיות על בעלי חיים בסביבתם הטבעית.

a43960c4a1fa5cd1315d04c5b4b324d5.png?l=8

המשך כביש 1 חסום בגלל מפולות סלעים. חוזרים קצת דרומה (10 דקות נסיעה, בהחלט שווה כדי לראות את פילי הים) ועולים שוב על כביש 101 לכיוון מונטריי. . הדרך ארוכה בהרבה מאשר דרך כביש 1 . יוצאים לדרך ב 12 בצהריים, מגיעים למונטריי ב 16.30 עם עצירה בדרך לצהריים במקדונלדס. מתברר שדווקא במקדונלדס המנות קטנות להפליא, יותר קטנות מאשר בארץ..

במונטריי אני אצה רצה לסניף AAA שאמור להסגר בחמש כי יש להם הנחה על הכרטיסים לאקוואריום של מונטריי. מסתבר שההנחה היא של 10%, אז במקום 50$ לכרטיס אני משלמת 45$. לא בטוח ששווה לרוץ בשביל זה.

אני נחושה להספיק עוד משהו מכביש 1. ממהרים לרדת דרומה ממונטריי לפוינט לובוס. מדובר בעשר דקות נסיעה בערך. השמורה נסגרת בשש , מבטיחים לשומר המודאג שנספיק להכנס ולצאת.

מזג האויר בפוינט לובוס ממש חורפי- רוח מקפיאה וחזקה, כל זאת 10 דקות ממונטריי השמשית. מתעטפים בסווטשרים עם קפושון ויוצאים למסלול לאורך הצוקים: יפה יפה יפה. ממש שווה לעשות מאמץ ולהגיע. עצים ופרחים ממש עד קצה הצוקים. על האדמה- ארנבונים (ראינו 3). במים- אריות ים, וגם על הסלעים מסביב. מרחוק זיהינו גם לוטרה משתובבת על מצעי אצות. באויר- המון ציפורים: סוג של פליקנים קטנים(שונים ממה שרואים בארץ בעונת הנדידה), קורמורנים, שחפים... מקום יפהפה, למרות שקפאנו מקור.

בתמונה על האי באמצע רובצים אריות ים .

0391a25b98893f8ef44e213816cb7a5a.png?l=8

8a63a83b93af9c1e00f0ed210e21cef4.png?l=8

קרוב לשש בערב יוצאים מהשמורה ונוסעים חזרה למונטריי למלון שלנו- LONE OAK LODGE . לא זול (150 דולר ללילה בבוקינג) אך עד עתה החדר הכי שווה שהיה לנו- רחב ידיים, 2 מיטות קווין נדיבות, חדר רחצה מושקע, מטבחון מאובזר.

אחרי מקלחת וקצת מנוחה – יוצאים לבקר בפישרמנ'ס וורף: מאד מתויר וממוסחר, אך גם יפה תוסס וססגוני. ארוחת ערב באחת משפע המסעדות שם: OLD FISHERMAN'S GROTTO מסעדה במוטיב אסייתי – הוואי . סביר , לא מלהיב .

ביציאה מהמסעדה דוגמים פאדג' שוקולד ביתי באחת משתי חנויות השוקולד במקום – מתוק עד בחילה בלי שום טעמים נוספים, מיותר לגמרי. זורקים לפח.

מאמר מוסגר לגבי הכסף המזומן בטיול: היה דיון סוער בנושא בפורום. שוכנעתי לקחת כמה שפחות מזומן ולהסתמך על כרטיסי אשראי. מסתבר שבכל זאת יש צורך במזומן לא פעם: בובת פרווה של פיל ים בפיאדרס בלאנקס– 20$ במזומן בלבד, בחנות השוקולד- מזומן בלבד, יש מדחני חניה שאין בהם אופציה לכרטיס אשראי. עד כה בכמה חנויות נתקלנו בכך שקניות מתחת ל 10$ - במזומן בלבד. בתוספת טיפים לחדרניות בכל בוקר מהטיול- יוצא סכום מזומן לא מבוטל. )

שבת 24.6.17

הבוקר משכימים לשיט ליוויתנים שהוזמן מראש לתשע בבוקר ויוצא מהפישרמנ'ס וורף. הזמנו בחברה שבמקרה גם הומלצה בפורום: .. Monterey Bay Whale Watch

בעודנו ממהרים אל הרציף שלהם מספיקים לקנות משקפת זולה בחנות מתנות. השיט יוצא בזמן. הערפילים מכסים את כל הסביבה. כשיוצאים לים הערפל מתרומם.

הספינה שטה כשעה עד למקום המפגש עם הליוויתנים, יש רוח וקר... מומלץ להגיע בבגדים ארוכים ומשהו לכסות את האוזניים.

למזלנו ושמחתנו הליוויתנים מגיעים למפגש בזמן. לפי הקפטן יש לנו מזל מיוחד: זוכים לראות גם ליוויתן כחול שנדיר לראות בעונה הזו, שגם עושה לנו פוזות: מתהפך, מראה סנפירים... אחר כך רואים גם ליוויתני Humpback ומקבלים הסברים על ההבדלים ביניהם. בהמשך המופע - שתי להקות דולפינים שונות- להקה אחת אפורה והשניה לבנה. מרהיב ומרגש. מומלץ בחום.

39408ab7a93e9566fdc9f33589bd2978.png?l=8

בתמונה המזח של מונטריי, עמוס בקורמורנים וכלבי ים.

בולעת 2 פראמין לפני השיט, מה שבטוח. על הסיפון אף אחד לא באמת מקיא, למרות שיש כמה שסובלים מבחילה. לשמחתי אנחנו לא ביניהם. הים די רגוע, אז גם מהבחינה הזו יש לנו מזל.

באחת וחצי בצהריים יורדים חזרה לרציף. ארוחת צהריים חטופה (פופקורן שרימפ טעים , וצ'יפס ), וממשיכים לאקוואריום.

בדרך נתקלים בהתכנסות – מעין פסטיבל של מכוניות ענתיקה עם מוזיקה, אוכל והמון אנשים., מסתובבים שם קצת, וממשיכים בדרכנו.

38f00e8574da75b33990428cbd34c1fe.png?l=8

באזור האקוואריום קשה למצוא חניה. יש כ 3 מגרשי חניה שכולם מפוצצים, היחידי הפנוי שייך לרשת סופרמרקטים כלשהי ומלא באזהרות שאסור לחנות שם אם לא מגיעים לקניות. לבסוף מוצאים חניה רגילה ברחוב שעתיים ראשונות חינם, אבל במרחק של כ 2-3 רחובות מהאקוואריום.

האקוואריום עצמו מתאים מאד לילדים, ואכן מלא במשפחות עם המון ילדים (בכל זאת סופשבוע) והמון התלהבות. אנחנו אחרי השיט, קצת מלאי חוויות כבר, וקצרי סבלנות. מקצרים את הביקור, ויוצאים ישר לCannery Row- הסמוך, רחוב חנויות חביב ביותר, שווה ביקור. הבן מוצא ארקייד וחבר בגילו, מקבל 10$ למשחקים ונבלע שם לשעה. אני משוטטת קצת בחנויות, קניות בקטנה, מטיילת קצת מסביב, ונפגשים שוב לקפה בסטארבקס הקרוב (יש אותם בכל מקום).

מזדחלים לאוטו עייפים אך מרוצים, לנסיעה של כשעתיים לסאניוייל לשנת לילה.

המלון – רמדה סאניוייל עמק הסיליקון – מוטל חביב, אין תלונות.

בתכנית המקורית רציתי להספיק לעבור בסנטה קרוז – לאט לאט מבינה שבמציאות בלתי אפשרי לנו לדחוס יותר מידי מקומות וחוויות ליום אחד. יש לנו את הקצב שלנו וצריך לכבד אותו, לא נספיק את כל מה שתכננו.

מגיעים למלון בשש בערב – זמן טוב לעשות כביסה (מכבסה במרכז קניות מעבר לכביש מהמלון), לעבור על התמונות, לפתוח טלויזיה ולמצוא שם שידורים חוזרים של סדרות אהובות (סיינפלד עדיין רץ מידי יום...וגם תאוריית המפץ הגדול).

יותר מאוחר יוצאים לארוחה במרכז הקניות המקומי – מסעדת ספורט מלאה במסכים עם משחקי ספורט שונים ומשונים, ואוכל אמריקאי טיפוסי. מזמינה סלט חסה כי חייבת קצת חופשה מהמבורגר. טעים.

25.6.17 יום א'

בפעם הראשונה ארוחת בוקר כלולה במחיר המלון...

בתפריט: המבורגרים עם גבינה ביצה ובשר בקר... על הבוקר. חוץ מזה יש גם ופלים עם סירופ מייפל , דונאטס מצופים שוקולד, מאפי בצק עלים עם ריבה, בייגלס עם גבינת שמנת חמאה וחמאת בוטנים, ריבה , 4 סוגי קורנפלקס עם חלב, ושתיה חמה. תפריט בריאות.

אחרי ארוחת הבוקר- יוצאים לדרך לסן פרנסיסקו. היום יום א', תוך שעה אנחנו שם. התנועה בהחלט ערה אבל בלי פקקים.

התחנה הראשונה- מרכז המבקרים ברח' מרקט. להפתעתי מוצאים חניה תיכף ומיד ברחוב סמוך. והנה הפתעה: כל רחוב מרקט חסום לתנועה כי היום יש את מצעד יום הגאווה והגענו בדיוק בזמן כדי לראות אותו מתחיל בעוד כשעה.

ביקור חטוף במרכז המבקרים לקניית כרטיס נסיעה חופשי ב muni (משתלם ביותר, כולל את כל סוגי התחבורה הציבורית בעיר), והולכים לחכות עם כולם למצעד. הססגוניות, ההעזה והיצירתיות המופגנים במצעד עצמו וגם בקרב קהל הצופים – כנראה ייזכרו לעד. חוויה אנתרופולוגית מרתקת. האופן שבו אנשים מרגישים חופשיים לחלוטין לבטא את עצמיותם ולהגיש אותה כלפי חוץ מעוררת בי קנאה.

6aee46ed3f6635097c6d4c71b8ede27c.png?l=8

כשהרגשנו שמספיק לנו מהמצעד פונים למלון- Chelsea inn ברחוב לומברד עתיר המוטלים. החדר עוד לא מוכן, אך משאירים את אלטימה בחניון התת קרקעי הפתוח (ומלא אזהרות לא להשאיר שום דבר באוטו) , את המזוודות מעלים לשמירת חפצים ליד הקבלה.

מתנהלים כאן בעיר בתחבורה ציבורית, גם כי יש פקקים ובעיות חניה, וגם כי אני קצת פוחדת לנהוג כאן עם כל העליות והירידות המטורפות.

אוכלים ארוחת צהריים במסעדת BALBOA הסמוכה למלון. ארוחה קצת יקרה אך האוכל טעים. סוף סוף אוכל אמיתי עם ירקות.

שמים את פעמינו לפארק הגולדן גייט – לוקח לנו זמן להבין מי נגד מי בתחבורה הציבורית. בסוף מגיעים. ההחלטה להתחיל דווקא מהפארק נכונה לנו מאד, אחרי נסיעה לא קצרה וההתרגשות בסן פרנסיסקו. שנינו עדיין מרגישים עייפים מהג'ט לג ולא ממש מסוגלים לספוג יותר מידי כרגע.

הפארק עצום בגודלו . מספיקים לראות ולחוות רק חלק קטן ממנו: האזור שקרוב לאגם המרכזי, שם גם צופים בהמוני אווזים, ברווזים, צבים ויונים, ומפדלים בסירת פדלים. הצמחיה עשירה, ירוקה, בריאה. כיף לשהות בפארק הזה, והוא עצום, יכול בקלות למלא כמה ימים בעצמו.

5e46dbd6b93f5798e06ea8c18dbb4b07.png?l=8

השמש, המים והג'ט לג מפילים את הבן, הוא רוצה רק חזרה למלון. בשל סחיבת המזוודות פרק היד כואב לו ומציק. עוצרים בוולגרינס (הגרסה המקומית לסופרפארם, סניפים תחת כל עץ רענן) וקונים שרוול אורטופדי שיחזיק את פרק היד. משם חוזרים למלון ומקבלים את החדר.

המלון מיושן מאד, המעליות חורקות, הדקורציה בגווני חום- קצת מזכיר סרטי אימה ישנים. למרות זאת החדר מרווח והתנאים סבירים. אין מקרר ומיקרו, יש מכונת קפה ויש את הקומקום שלנו.

כשהבן מתאושש – יוצאים שוב באוטובוס למגדל קויט לראות את הנוף. אכזבה – המגדל נסגר למבקרים בחמש בערב (מה נסגר איתכם, השקיעה בשמונה...)לרגלי המגדל יש תצפית בפני עצמה, ואנחנו מסתובבים ומתרשמים מהעיר היפהפיה הזאת עם הנוף המשגע לכל כיוון.

שואלת מסביב על מדרגות פילברט- אף אחד לא יודע על מה אני מדברת. גם במפה שנמצאת שם ליד מגדל קויט אין אזכור של המדרגות המפורסמות. מוצאים גרם מדרגות יורד ויורדים בו. ויורדים. ויורדים. עד רחוב לומברד. יורדים גם את כל הירידה של רחוב לומברד- ירידה ענקית. עד השלב שבו הירידה נעצרת והופכת לעליה – שם אנחנו פונים ימינה ומחפשים אוטובוס. מרחוק רואים את החלק המפותל אבל עד אליו יש עליה נוראית- עוד נגיע אליו ביום אחר.

למרות שסוף יוני – מזג האויר משתנה כל הזמן בין חום אימים לבין רוח ים עזה וקרה, לפעמים מעונן פתאום ומעורפל – הכי נכון בעיני להתלבש קצר ולהצטייד בשכבות נוספות למקרה הצורך.

עייפים ורצוצים עולים על אוטובוס למלון. ליד תחנת האוטובוס של המלון יש מסעדה צרפתית – ביסטרו צרפתי בפינת רח' צ'סטנט. עוד יותר יקרה מהמסעדה הקודמת והאוכל פחות מוצלח. עוד יום גדוש ועמוס מפיל אותנו למיטה .

26.6.17 יום ב'

סוף סוף בוקר לא לחוץ. מתעוררים מאוחר בלי שעון מעורר.

בסביבות 10.30 מגיעים לרציף הדייגים בסן פרנסיסקו. בדרך נתקלים במסעדת דני'ז- רשת דיינרים אמריקאית מסורתית, ואוכלים שם ארוחת בוקר לפי מיטב המסורת: 2 ביצים מינימום עם בייקון , האש בראונז (תפוחי אדמה מושחמים במחבת), לחם עם חמאה, פנקייקס.. קמים משם בכבדות ומתנהלים לאט לאט בחוף עמוס האנשים וההתרחשויות. פונים למזח 39 המפורסם כדי לראות את אריות הים (היו די הרבה וכולם רבו על רמפה אחת ספציפית למרות שמסביב היו עוד רמפות ללא דורש. כנראה אנג'לינה ג'ולי של פילי הים היתה על הרמפה הזאת. כל פעם אחד הצליח לעלות והפיל למים מישהו במקומו ).

13327dfc6ef4fb9e6b40c07cb8d6a1d3.png?l=8

ממשיכים והולכים לרציף הדייגים המקומי – המון חנויות נחמדות ותיירותיות, המון התרחשויות (קוסם, רקדנים), נכנסים לקולנוע 4 מימדים ל 10 דקות. הכל יקר , אבל אוירה נחמדה. יש חנות של מגנטים – קונים 3 מגנטים ב10 $ מזכרת מסן פרנסיסקו. שווה ביקור.

761b35fa1182dcbf96310f82ac1046eb.png?l=8

על האוירה השמחה מעיבה יד שמאל של הבן שכואבת כבר יומיים ואין הקלה למרות השרוול שקנינו.

הולכים ברגל לרציף 33 ממנו יוצאת ההפלגה לאלקטרז. את הכרטיסים להפלגה קנינו כבר בארץ. בדרך דוגמים גלידת בן וג'ריז. ההפלגה עצמה קצרה מאד- משהו כמו 20 דקות לכל כיוון. מזהירים שוב ושוב שאין אוכל על הספינה , ולכן הנוסעים מוזמנים לקנות במחירים גבוהים כריכים ושתיה לפני העליה לספינה. כשעולים לספינה... הפתעה: יש מזנון עם כריכים, נקניקיות, המבורגרים, חטיפים, ממתקים, שתיה, פופקורן. מתבקשים לא לאכול ולא לשתות שום דבר חוץ ממים על האי עצמו.

9949de8b7e0c8266767091378145a8d3.png?l=8

הבן במצב רוח קרבי בגלל היד שמציקה לו, נשאר ליד רציף הספינות ומוותר על הביקור.

אני יוצאת לסיור מקוצר בגפי. יש שם לא מעט הליכה רגלית , רובה בעליה די תלולה. המקום מציע מוזיאון, סרט קצר עם ההיסטוריה המקומית, סיור בתאי הכלא ובמגורי האסירים . כמעט כל יום מתארחים שם אנשים שעבדו או היו אסירים שם בעבר, מספרים ועונים על שאלות. בביקור שלנו היה שם סוהר לשעבר ואישה שגדלה שם כבת של אחד הסוהרים. אם להאמין לסוהר היה אפשר למכור את החיים בכלא שם כחופשת הכל כלול...(כל יום אפו להם לחם טרי, ותמיד נתנו להם קינוח...)

סדר היום של האסירים ותמונות מחייהם מלמדים שכיף גדול לא היה שם כנראה.

בונוס נחמד: כיום ציפורים מאכלסות חלקים נרחבים מהאי. הגענו בעונת הקינון וזכינו לראות המון גוזלים, בעיקר של שחפים וקורמורנים.

f9b9623f1b408a7b7662d734ed3d518c.png?l=8

עם החזרה לסן פרנסיסקו הבן מתלונן שמצב היד מחמיר. עוצרים הכל, מתקשרת לביטוח הרפואי (שירביט) ובהנחייתם משתמשת באפליקציית yelp למציאת אורטופד. אחרי כמה טלפונים קובעת פגישה עם אורטופד למחרת בתשע בבוקר. מתוכנן לנו סיור רגלי בצ'יינה טאון בשעה זו, מתקשרת לבטל בלב כבד.

מאוששים ממציאת הפתרון לבעיה אנחנו ממשיכים למבצע הבא: חייבים לעלות ולנסוע על הקרוניות ההיסטוריות שנוסעות על כבלים, הbart. גם הן נכללות בכרטיס התחבורה הציבורית שלנו.

יש בסך הכל 3 קרוניות, לכל אחת יש תחנות, ובתחנה ההתחלתית הקרובה אלינו- זו שליד בית החרושת לשוקולד ג'יררדלי – יש תור של שעה לפחות. נעמדים בתור ומנצלים את הזמן לשיחות עם איש מקומי נחמד שעומד לפנינו עם בנותיו הקטנות . מתעניינת אצלו כמה קריטי הביקור בבית החרושת ג'יררדלי , והוא אומר שמזמן כבר אין שם בית חרושת לשוקולד, זה בעיקר מרכז חנויות, אז אנחנו מחליטים לוותר על הביקור שם. כשמגיע סוף סוף תורנו לעלות על הקרונית- תופסים מקומות טובים על הספסל ויוצאים לדרך. חוויה יחודית לעיר. הקרונית עולה בעליות תלולות מאד ואז יורדת בירידות דרמטיות, כולם ביחד מעודדים בעליות, שואגים וצורחים בשמחה בירידות – היה שווה לעמוד בתור.

b7f3a2aba3f7e6a1bdfab39de69fb261.png?l=8

נוסעים עד התחנה הסופית ביוניון סקוור – המון חנויות מאד מפוארות ואלגנטיות. ארוחת ערב חטופה בבורגר קינג , ושני אוטובוסים בחזרה למלון.

בערב נחים עם קצת טלויזיה – גילינו את התכנית American Ninja Contest – סוג של ווייפאאוט , מעבירים מולה ערב מהנה.

יום ג' 27.6.17

היום האחרון שלנו בסן פרנסיסקו.

על הבוקר ממהרים לנסוע באוטובוס אל האורתופד. למטה מגלים את Peet's סוג של בית קפה שבהמשך מתברר כרשת מתחרה לסטארבקס עם המון סניפים בכל מקום, אוכלים שם ארוחת בוקר מהירה ועולים למרפאה.

הרופא הטוב לוקח את הזמן, מספר לנו על קשריו עם ישראל (חבר טוב שלו? יש לו משפחה שם), מסביר שהיד צריכה מנוחה, רושם לבן 3 נורופן כל יום למשך 3 ימים, ולא שוכח לקחת 250 $ על הייעוץ. מקוה שהביטוח יחזיר. (אחרית דבר: תוך שבועיים מהגשת התביעה לשירביט הכסף היה אצלי בחשבון).

עכשיו כשאבן היד הכואבת נגולה מעלינו הכל יותר קל. כמובן שהכאבים עוברים גם בלי נורופן.

את הסיור המודרך בצ'ינה טאון הפסדנו, אז הולכים לשם בלי הדרכה. נכנסים בשער הדרקון היפה בפינת הרחובות בוש וגרנט. ברחוב הראשי- המון חנויות של מזכרות ושטויות במחירים זולים ביותר. המון פיצ'יפקעס. קונים לבן דמויות ויניל של דרגון בולז, לי קופסה לשפתון, והעיקר- שקית גדולה של תה ירוק סיני אמיתי עם מסננות כדי שאוכל סוף סוף לשתות תה טוב פה ולא את השקיות הגועליות. כל העסקאות כאן הן במזומן... כתוב בגדול מעל כל קופה.

3dc53ddc686a5a6b947c110ef733a57d.png?l=8

6cab940c0179f79bca516314713233a1.png?l=8

תוך כדי שיטוט מגיעים בלי כוונה לבית החרושת המפורסם לעוגיות מזל ברח' רוז- מדובר בחדר אחד חשוך וצפוף שבו יושבים סבתא אחת שמכינה עוגיות מזל, כשבנה והנכדים מוכרים את התוצרת המגוונת יחסית להמוני התיירים הצובאים על הפתח. אין מה לראות: יש מכונת אפיה פשוטה, מניחים בה כף בצק נוזלי, הבצק נאפה מהר, הסבתא לוקחת את הפנקייק הקטן ומקפלת אותו בעודו רך, לפני הקיפול היא מכניסה פנימה פיסת נייר עם הכיתוב. זה כל הסיפור. זה הסיור במפעל. מציינת את זה כי הסיור במפעל עוגיות המזל מופיע כשוס היסטרי בכל הסיורים בצ'ינה טאון- אז רק שתדעו שאין מה לראות שם.

72f09dae552a7b4c96ec65c725bb89a8.png?l=8

בית החרושת לעוגיות מזל ברחוב רוז

מה שכן, עוגיות מזל מקופלות ולא מקופלות נמכרות שם בשקיות, וכשהן טריות הן מאד טעימות. קנינו 2-3 שקיות שיהיה כחטיף בדרך.

התחייבנו לפקיד הקבלה במלון שנחזור עד שתיים להוציא את המכונית מהחנייה.

גם התחייבתי לבן שנאכל דים-סם אותנטי בצ'ינה טאון. אבל השעה 11.30 ורוב מסעדות הבופה והדים סם עדיין סגורות ונפתחות באחת....

מזהים מקום שאנשים מקומיים נכנסים אליו ויוצאים עם כלי אוכל מלאים. נכנסים גם- מאורת דים סם קטנה, שם עומדת קשישה מעל מגשים ומוכרת לפי משקל. היא דוברת סינית בעיקר, ואנחנו לא. מעל לראשה היא מצביעה על רשימה של סוגי הדים סם עם מחירים- רוב הכתוב הוא סינית בשבילנו, פה ושם יש תרגום לאנגלית שגם הוא לא תמיד מובן וברור. מנסים להבין מה יש שם.

בסוף מתפשרים על דים סם עם שרימפס, עם פורק, עם בקר, ואחד מטוגן עם מחית שעועית מתוקה.

יש דים סם אחד שאנחנו שואלים מה יש בו ומקבלים תשובה: פי-פי. מסתכלים עליה בחוסר הבנה. עד שנכדתה מתפרצת לשיחה ומסבירה : pigs penises....מוותרים.

לוקחים את הכבודה עם 2-3 שקיות רוטב סויה ומזלגות . התשלום רק במזומן.

58c7eaf33d1c4337b2715c03f974230e.png?l=8מהפורום למדתי שיש גינה נחמדה ברחוב Clay, ואכן מוצאים אותה. יושבים ואוכלים על ספסל , סביבנו זקנים סיניים על ספסלים והמון יונים שמנות. כמה מהזקנים מתיישבים בפינת הגינה בישיבה מזרחית ונכנסים למדיטציה תוך התעלמות מוחלטת מהעוברים ושבים. הלואי עלינו בגילם.

2 טיפים :

  1. בגינה הזו ברחוב Clay יש שירותים ציבוריים בחינם במצב סביר פלוס (גם זה נאמר בפורום, חוזרת למען טובת הציבור)
  2. מידי יום ג' בשעה 12 בצהריים נערך בסן פרנסיסקו ניסוי צופרים. זה די מבהיל את מי שלא מוכן, במיוחד אם הוא ישראלית עצבנית . אז שתדעו, מדובר בתרגיל שבועי בלבד.

אחרי ארוחת הצהריים בגינה מתפנים למשימה נוספת שרציתי לבדוק- שוק האיכרים העירוני בבניין המעבורת (Ferry) בקצה האמברקדרו לחוף הים. תופסים אוטובוס לשם.

בתוך הבנין המוני דוכנים, חלקם שגרתיים וחלקם מעניינים מאד: כל מיני גידולים מיוחדים, פטריות מיוחדות, יש גם דוכני בשר ופירות ים, כלי מטבח- לאוהבי מטבח זה מקום ששווה לפקוד.

eb443824b5f9390ff6b8093a83108b78.png?l=8

מחוץ לבנין ממוקמים דוכנים רבים עם תוצרת חקלאית, רובה אורגנית, מהחוות שסביב העיר. טועמים כמה וקונים קצת – התותים בטעם גן עדן, הפירות כולם משובחים וטריים. התשלום שוב במזומן בלבד. מצטיידים באפרסקים, שזיפים, נקטרינות.

0403b4a68520f238666de4852f62c440.png?l=8

נוסעים חזרה למלון בחשמלית F שמונעת על ידי כבל חשמלי עליון- בזאת התנסינו בכל אמצעי התחבורה הקיימים בעיר.

מספיקים להגיע כמעט על הדקה בשעה שתיים למלון כדי להוציא את האוטו והמזוודות. כעת, כשאנחנו שוב מאוחדים עם אלטימה שלנו אני אוזרת אומץ למשימת האתגר האישי: לנהוג את הכביש המפותל בעולם. אני נוהגת והבן מנציח בוידאו למען הדורות הבאים. המשימה מוכתרת בהצלחה, ואנו ממשיכים ומפלסים דרך בפקקים עד למוטל 6 במנטקה, תחנת השינה שלנו לפני יוסמיטי.

לסיכום נושא התחבורה הציבורית בסן פרנסיסקו:

אם תתעקשו על התניידות ברכב – תוכלו להסתדר, אולם... החניה קשה ומאד יקרה במקומות המתויירים. ברציף הדייגים יש מגרשי חניה שלוקחים 6$ לכל רבע שעה חניה...וגם הם מתמלאים די מהר. במהלך השבוע הרחובות המרכזיים פקוקים מאד.

התחבורה הציבורית רבה ומגוונת. מעולם לא חיכינו יותר מ10 דקות לשום אוטובוס. הנהגים עוזרים ומכוונים, הנוסעים מנומסים וידידותיים. הנסיעה בבארט ובחשמלית הן חוויות בפני עצמן. ביום הראשון קנינו כרטיס חופשי ל 3 ימים שמכסה את כל אמצעי התחבורה במחיר של 32$ לאחד. עם הכרטיס הזה השתוללנו באוטובוסים כמה שרצינו , כשהמכונית שכנה לבטח בחינם בחניית המלון. מומלץ בחום.

מוטל 6 במנטקה מוכתר בזאת בתור המלון הכי ג'יפה שנתקלנו בו בטיול שלנו. החדר אמנם מרווח וגדול, אך הסדינים ישנים ואפורים, השמיכות וקרש האסלה חרוכי סיגריות, החדר מסריח מעובש, המנעול על הדלת שבור, המקלחת במצב מחפיר. בבוקר מגלה פשפש במיטה ומודה למזלי שמצאתי אותו רק בבוקר... בקיצור, שומר נפשו ירחק. נקודת האור היחידה היא שמעבר לכביש יש מרכז קניות גדול שמעבירים בו את הערב. מכירים מקרוב את רשת Dollar tree ומאחלים שיהיה גם בארץ כזה. יש שם סחורה שבחלקה לפחות מכובדת מאד למחיר של דולר אחד.

יום ד 28.6

היום מתחיל מוקדם, שמחים לצאת ממוטל 6. בשמונה בבוקר כבר בדרך לאל פורטל. לוקח יותר משעתיים להגיע לשם ממנטקה

כשמגיעים למלון Cedar lodge – מאחר והשעה כבר תשע וחצי- משאירים את המכונית בחניה ומתיישבים בתחנת האוטובוס לחכות ל, YARTS - השאטל בתשלום שלוקח לתוך יוסמיטי. זאת משום שעל פי כל העדויות אין חניה ברחבי הפארק אחרי תשע בבוקר.

לפני לוח הזמנים האוטובוס אמור להגיע ב 9.50. עד 10.30 הוא עדיין לא מגיע. נכנסת למלון, מבקשת מפקידת הקבלה לברר, אחרי דקות ארוכות מאד היא חוזרת עם תשובה – דווקא היום מכל הימים ובאופן חריג בהחלט האוטובוס הקדים בחצי שעה ופספסנו אותו . האוטובוס הבא מגיע רק ב 12.50.

בגלל זמן ההמתנה הארוך מחליטים בכל זאת לנסוע ברכב, במקום לשבת ולחכות עוד שעתיים .

כצפוי, הדרך יפהפיה, לאורך נהר המרסד השוצף וגועש בעליזות.

d149c26af74406ed1c2be27239e9a35b.png?l=6

בכניסה קונים כרטיס שנתי America the beautiful שנותן כניסה חינם לכל הפארקים הלאומיים בתשלום חד פעמי של 80$- התברר כמשתלם ביותר. בלי הכרטיס היינו משלמים במהלך הטיול עוד מינימום 210 $ כניסות לפארקים.

כמובן שבאזור הואלי אין מקומות חניה כלל ופקקים בכל מקום. אחרי שעה הסתובבות נואשת מוותרים על הואלי להיום.

עיון במפה שמקבלים בכניסה לפארק מלמד ש: חורשת מריפוסה סגורה, מעבר טיוגה עדיין סגור בגלל שלג , לוואוונה נגיע ביום האחרון. המקום האחרון שנשאר הוא הץ'-הצ'י בצפון הפארק.

הדרך להץ' הצ'י ארוכה אך דלה יחסית בתחבורה ועשירה בעצי רדווד גבוהים, מישורים עשבוניים עתירי פרחים ונוף הרים עוצר נשימה. בדרך יש עוד 2 מעברים נוספים בהם צריך לשלם ובגלל הכרטיס השנתי אנחנו עוברים ללא תשלום.

כשנוסעים עד סוף הדרך – יש אגם גדול שנוצר בשל סכר, ושני מפלים שמגיעים אליהם על ידי חציית הסכר ברגל והליכה רגלית בשביל. המפל הראשון במרחק 2 מייל מהחניה, השני יותר רחוק.

כשמגיעים השעה כבר ארבע אחה"צ אז מקצרים את המסלול, הולכים רק חלק מהדרך וחוזרים. את המפל הראשון אפשר לראות גם מהסכר.

0d57bdf4ab2e4cb1370f404712161e11.png?l=6

הנוף במקום מדהים ,מומלץ בחום להגיע לשם למרות שזה כיוון פחות פופולארי. אגב שאלתי לפירוש השם המוזר, והתברר שבניב האינדיאני המקומי פירוש השם הוא: עשב שאפשר לאכול.

e84acca4b75c8681e32eee1a6b9b6cd9.png?l=6

בדרך חזרה, עייפים ומותשים- יש כמה פניות פה ושם- לוקחת אחת לא נכון (כישרון מיוחד להתברברות כבר אמרתי ) ומוצאים את עצמנו אי שם בשום מקום . אין ווייפיי, אין רשת בכלל, ווייז וגוגל מפס שותקים. לעזרתנו נחלץ ה GPS הפשוט והעתיק שקנינו בוולמארט, ועוזר לנו לחזור חזרה לאזורים המוכרים. בלעדיו אולי היינו משוטטים עד היום בכבישי יוסמיטי.

כבר שש ומשהו בערב כשאנחנו מוצאים את עצמנו בשארית כוחותינו שוב בואלי המתרוקן, ופתאום הבן צועק : "דוב"!! עוצרים מיד בחריקת בלמים בצד בהתעלמות מוחלטת מהתנועה אחרינו. לפנינו ואחרינו כולם נעצרים אפילו באמצע הכביש, נפלטים במהירות מהמכוניות ונעמדים עם טלפונים ומצלמות שלופים. והנה הוא במלוא הדרו: דוב. אמיתי. גדול, חום, עומד לו באחו ואוכל בנחת משהו. מידי פעם מעיף מבט אדיש לעבר ההתקהלות שלנו. בכל פעם שהוא מפנה אלינו מבט כולנו עוצרים נשימה ובודקים שיש לאן לברוח . השמחה נגמרת כשניידת של הפארק מודיעה ברמקול שכולנו צריכים לעוף משם תיכף ומיד.

adfbdd5bc78530fecce851d005548f0e.png?l=6

אין לתאר את האושר!! ראינו דוב. בלייב. בטבע. אמיתי. התרגשות גדולה.

חוזרים בלב מתרונן לCedar lodge ומקבלים שם חדר. החדר יפה, גדול, מרווח, נקי ומרוהט בטוב טעם. בסמוך לשטח הלודג' יש מסעדה שמגישה ארוחות בוקר וערב מכובדות שלא כלולות במחיר. מומלץ!

יום ה' 29.6

הפעם משכימים קום ומגיעים ליוסמיטי לפני שמונה בבוקר. החניות פנויות, בוחרים בחניה המועדפת עלינו- יוסמיטי וילאג', חונים כמו מלכים ובהמשך היום מתנהלים עם השאטלים החינמיים. בדרך כלל הם מגיעים בתדירות גבוהה, זמן ההמתנה ברוב המקרים לא עולה על 10 דקות.

בכל פעם מחליטים על אתר, נוסעים אליו בשאטל, כשמסיימים שם מגיעים לתחנה ומחליטים על האתר הבא.

מספיקים לבקר במפל יוסמיטי התחתון השוצף באון , נרטבים קצת . אחר כך סיבוב בmeadow. אחר כך עצירה לחטיפים וגלידה.

bf999c42ffbff7d9240e844041e88056.png?l=6

8d63764a02d715165e0799bb668c0ac8.png?l=6

הנוף משגע ועוצר נשימה בכל אתר ואתר. אני מאוהבת במקום הזה.

ea180c34390695335ebc753bdd99c715.png?l=6

הליכה ל mirror lake , שם גם מותר לטבול רגליים ואפילו להכנס עם כל הגוף (להביא בגד ים) לאמיצים, כי המים קפואים שאין לתאר.

b18f78f58422a57914869b66f7452f38.png?l=6

נפלנו על שנה גשומה מאד, המפלים מלאים, האגמים מלאים...

המון מבקרים, השאטלים לפעמים מאד עמוסים , אבל בסך הכל המערכת מתפקדת, עד ש...

כדי להגיע למפל ה bridal veil יש צורך לנסוע ברכב. כבר שעות אחר הצהריים בשלוש וחצי , לוקחים את האוטו בדרך למפל ו... נתקעים באם כל הפקקים . עומדים כמעט לחלוטין במשך שעתיים תמימות בגלל עבודות בכביש. ממש מכבים את המנוע ועומדים במשך רבע שעה, אז זזים במשך שתי דקות ושוב מכבים מנוע ועומדים רבע שעה. עד שמצליחים לצאת מהפקק כבר כל החשק לטייל נעלם, השמש כבר כמעט בשקיעה, מחליטים לחזור למלון.

מגיעים למלון בשש וחצי בערב, אוכלים ארוחת ערב במסעדה המקומית – המבורגר כמובן, אבל עשוי טוב, וערב צפיה בטלויזיה.

במלון אין שירותי כביסה, מתחיל להיות לחוץ לנו.

יום ו' 30.6.17

הבוקר נפרדים מCedar lodge המקסים, מעמיסים את המזוודות על אלטימה ופונים בפעם האחרונה לדרך ליוסמיטי. נפרדים מנהר המרסד שזרימתו השנה חזקה , והוא כולו שוצף לו בעליזות לאורך כל הדרך.

הבוקר מוקדם יחסית ויש לנו כיוון ברור: GLACIER POINT . פקוק שם מאד בשעות יותר מאוחרות ואין הרבה חניה. אז קודם כל לשם. הדרך ארוכה להפתיע, יפהפיה כמובן, עמוסה בעצי רדווד ומפותלת.

כשמגיעים- הנוף בגליישר פוינט מעלף. אין מילים לתאר את הנוף שנשקף משם. אם יש לכם רק כמה שעות ביוסמיטי ויש מקום אחד שאתם צריכים לבחור – זה המקום. אסור להפסיד אותו.

עומדים שם , צופים ומנסים לספוג את כל היופי הזה עמוק פנימה.

948f19d6962ea716534b8a1f7c2fe42a.png?l=6

פקח של הפארק עומד שם , אנחנו קושרים שיחה ואז הוא מודיע לי בשמחה שהיום כביש טיוגה נפתח... היום... אני חוטפת עצבים על מזלי המחורבן - היום נפתח והיום אנחנו ממשיכים הלאה... הפקח מרגיע אותי – אמנם הכביש נפתח אבל עד שאפשר יהיה לטייל שם יקח עוד כמה שבועות כי הכל מוצף במי שלגים שהופשרו, כל האזור ביצה טובענית אחת גדולה. אוקיי, אני נרגעת.

מאחר ואנחנו בדרך לפרק סקוויה אנחנו פונים מגליישר פוינט דרומה לכיוון WAWONA.

WAWONA מאכזבת אותנו קשות. קבוצת בקתות ללא קשר. נפש חיה לא נראית בחוץ, דממה מוחלטת בחום הכבד. הבן מטיל וטו על ביקור במוזיאון ההיסטוריה של המקום. מחפשים ארוחת בוקר, המכונית משוטטת בכבישים הצרים בין הבקתות ומחפשים מקום. מוצאים את המסעדה היחידה באזור, ומסתבר שהם בדיוק סיימו להגיש ארוחת בוקר, ועוד לא התחילו להגיש ארוחת צהריים, עכשיו היא סגורה.

משלימים עם גורלנו ונוסעים הלאה לכיוון פרזנו. איפשהו בדרך עוצרים שוב בדני'ז לארוחה עתירת כולסטרול וקלוריות אך טעימה.

לקראת שלוש מגיעים למקום הלינה הבא שלנו שקרוב לפארק סקוויה:

PLANTATION BED AND BREAKFAST. המקום נמצא בעיקול הדרך באמצע שום מקום בין למון קוב לבין ט'רי ריברס. כשמגיעים מהכיוון הנגדי (מכיוון פארק סקוויה) הפניה אליו היא סכנת נפשות כי זה באמצע עיקול ולא רואים את מי שבא ממול עד שהוא ממש קרוב.

חייבים להגיע בדיוק בשלוש. הגענו בעשרה לשלוש- מצאנו עוד זוג מתדפק על הדלת. סגור. רק בשלוש פותחים. עלמה חביבה מכניסה אותנו פנימה. מסתבר שכל חדר מרוהט בסגנון דמות כלשהי מהסרט "חלף עם הרוח". החדר שלנו מעוצב על פי רט בטלר. הוא כנראה היה מאד גבוה כי המיטה הזוגית היחידה בחדר היא בגובה מטר בערך, אני כמעט צריכה שרפרף כדי לעלות עליה. כמו כן רט בטלר כנראה היה רזה, כי המיטה הזוגית קטנה. צרה. כמו מיטת קווין אחת לא גדולה. עוד שוס: השירותים אומנם בחדרון נפרד אך האמבטיה עומדת לה באותו החדר, מוקפת בוילון. אין ברירה אלא לצאת ערומים מהאמבטיה . יכול להתאים מאד לזוג אוהבים, אבל אמא ובן מתבגר? לא מתאים.

אני בלחץ על כביסה, ומתקני הכביסה הקרובים נמצאים כחצי שעה מכאן.

אני בודקת שוב- המקום קיבל ציון 8.6 בבוקינג... על מה ?

השעה רבע לארבע. מרכזי המבקרים בפארק סקוויה נסגרים בארבע וחצי. משאירה את הבן עם רט בטלר, טסה לאוטו ומספיקה להגיע בארבע ורבע למרכז המבקרים הקרוב. שם ריינג'ר חולמני ועגול עיניים מנדב מעט מאד מידע על מקומות ומסלולים בפארק. אולי זאת רק אני שמעוצבנת נורא עכשיו.

בלילה אנחנו מעירים זה את זה שוב ושוב כי המיטה צרה. סוגיית האמבטיה מעוררת אי נוחות גדולה.

שילמתי מראש על שני לילות פה.

בערב אנחנו נוסעים לחפש מסעדה ומוצאים בט'רי ריברס מסעדה קצת מפונפנת, מזמינים בה המבורגר מפונפן. והנה קטע: בתפריט ההתחלתי כתוב שטיפ של 18% נכלל בחשבון כחלק אינטגרלי. בסדר עד פה, אני ממילא משאירה תמיד. האוכל טעים. כשהחשבון מגיע – ובו כתוב שחור על גבי לבן שהוא כולל כבר טיפ של 18% , ומתחת – שורה נוספת פתוחה לבחירתי להוספה של additional gratuity . לגמרי שיטת מצליח. אם לא הייתי קוראת את האותיות הקטנות ואת החשבון הייתי משאירה עוד טיפ. מתעלמת ולא מוסיפה עוד. יש גבול..

דבר אחד טוב ויפה יש כאן בסביבה: אגם ענק בשם קאהיוואה או משהו כזה. ממש ענק, עם סירות מנוע, סקי, אבובים, חוף רחצה. הוא נוצר מסכירת 3 הנהרות שמגיעים למקום. הסכירה היא מוחלטת ונוצר אגם ראוי לרחצה ואפילו לדיג. אם היה לנו עוד זמן בטוח כיף להיות שם. האגם נמצא בדרך מסופה של ט'רי ריברס וכמעט עד הכניסה לפארק סקוויה.

1.7.17 יום שבת

אחרי לילה לא רגוע אני מודיעה לפקידה הנחמדה שהחדר לא מתאים לנו, ומבקשת חדר אחר. אין חדר אחר. אני מודיעה שלא נישאר לעוד לילה ומבקשת את הכסף חזרה. לא מקבלת. אין החזרים. אני מוותרת על התשלום ומתנקמת בציון רצפה בבוקינג. זה מה יש. המקום אולי מתאים לזוגות אוהבים. לנו זה יצא המקום הזול הכי יקר בטיול.

בבוקר- ארוחת בוקר מפוארת בכלים יפים, כל אחד מקבל חביתה לפי בחירתו. רק מה? ארוחת הבוקר מוגשת בשמונה וחצי בדיוק. אין לפני. הלו, הסיבה היחידה לישון כאן זה הקירבה לפארק, ולפארק רצוי להגיע מוקדם בגלל מקומות חניה וכד', אז למה כל כך מאוחר?

אחרי ארוחת הבוקר המאוחרת להרגיז – יוצאים לפארק סקוויה. בגלל שהספקתי אתמול את מרכז המבקרים היום לא צריכים להתעכב שם. התכנית היא להגיע עד קניון קינגס תוך עצירה בדרך בנקודות עניין.

הנה רשמינו: השמורה כוללת כביש אחד ראשי ארוך. ארוך. ארוך. מאד. שעות על שעות של נסיעה. הנוף יותר פראי מאשר יוסמיטי. יותר נוף טבעי שנעזב לנפשו. השטח יותר גדול. בתמונה – הנהר שעובר בתחילת הפארק, השנה עם מים.

4c88d8465d6db20c9c4afb5179add98b.png?l=6

המסלול המתויר ביותר – הגנרל שרמן, העץ הגדול בעולם- מאד מסודר. יש חניות, שאטלים שמובילים, מסלולים מגודרים עם שלטים והסברים. מגיעים, מתפעלים, מצטלמים, נחמד.

6144ab3b5e10501f595483ccb9a1a4c7.png?l=6

האתר השני, של גנרל גרנט, העץ השני בגודלו- כבר נמצא כל כך הרבה יותר רחוק , עד שהגענו אליו אני מבינה שאין לי דקה לבזבז בדרך לקניון קינגס, מוותרת עליו וממשיכה. בדרך יש מסלולי הליכה ופיקניקים מידי פעם , נופים משגעים , הרים נישאים מאד, יערות פראיים...

עד שמגיעים לשמורת קינגס כבר שתיים בצהריים, נסענו לפחות 4 שעות, ויש גם את הדרך חזרה..

ממשיכים לנסוע ורואים שבדרך חזרה מחכה לנו פקק ענק, לא ברור למה.

עוצרים לצהריים במרכז המבקרים של קניון קינגס, יש שם מסעדה אלגנטית להפתיע באמצע כל הטבע הפראי. לא מאד יקר.

בדרך לקניון מגיעים ממקום מאד גבוה וצריך לרדת את כל הירידה למטה, ואחר כך גם לעלות אותה למעלה... אנחנו מחליטים למצוא נקודת תצפית טובה לראות את קניון קינגס ומוותרים על לפחות שעתיים נסיעה למטה ואחר כך למעלה. מוצאים את נקודת התצפית המקווה- הנהר שוצף למטה, באמת מרשים . נוף פראי , קדמוני, הרים עצומים...

cb6686bd7af56e1dffea78f35368163c.png?l=6

מתחילים את המסע חזרה . אני שונאת לנהוג בחושך בדרכים לא מוכרות, במיוחד בטבע (צבי שקופץ לי בין הגלגלים הוא הסיוט החוזר שלי בכל פעם שאני נוהגת פה בדרכי טבע, על אחת כמה וכמה בחושך. לא נשאיר אתכם במתח- זה לא קרה לשמחתי). המחשבה על הפקק שמחכה לנו בדרך חזרה מצליחה להלחיץ אותי.

בדרך עוברים שלט שאומר שיש עוד כך וכך מיילים עד פרזנו. פתאום- הברקה: בעצם למה לחזור בחזרה? אולי אפשר להמשיך להתקדם ולצאת ממקום אחר? אנחנו הרי לא חוזרים למלון... אפשר להתקדם לכיוון וגאס שהיא התחנה הבאה שלנו.

פונים בלב קל לכיוון פרזנו. אין פקקים ואין בעיות. נוסעים חלק , תוך שעה נמצאים מחוץ לפארק על דרכים ישרות עם תאורה .

חשוב לדעת- בכל שטח הפארק אין שום קליטה סלולרית, משום סוג. GPS זה הדבר היחיד שעובד. למזלנו יש לנו ..

כשהקליטה הסלולרית חוזרת מפעילים גוגל מפס ומגלים שהדרך הקצרה ביותר לוגאס מפה עוברת דרך בייקרספילד. נוסעים עד שרואים שלטים של מוטלים- עוצרים ב BEST WESTERN מקומי. מקבלים חדר מקסים, גדול עם 2 מיטות גדולות וכל השכלולים כולל מטבחון ב 109$ ללילה וגם כולל ארוחת בוקר. איזה כיף!

מתמקמים בחדר, והדבר הראשון על הפרק- כביסה. כבר אין לנו בגדים. אפליקציית YELP שוב נקראת לעזרה, מוצאת לנו מכבסה מקומית בה אנחנו מבלים שעתיים ויוצאים סוף סוף עם בגדים נקיים.

בשלב הזה – כבר עשר בלילה – אני אחרי 12 שעות נהיגה, רובה בכבישים המפותלים והצרים של הפארקים. קונים לבן המבורגר בדרייב-ט'רו של המבורגריה מקומית, ולמלון לישון.

לגבי פארקי סקוויה קינגס:

  • לדעתי הם שווים ביקור, אבל אם רוצים להנות מהם באמת צריך להקדיש להם כמה ימים. ראיתי מכוניות עם קיאקים, ציוד קמפינג וכד'- נראה לי שזו הדרך הנכונה ליהנות מהם. על מערת הקריסטל ויתרנו כי הבן לא חובב מערות.
  • מאחר והנהיגה בתוך הפארקים ארוכה מאד יש אפשרות גם לקחת לינה באחד מהלודג'ים בתוך הפארקים. יש שם כמה מקומות מעניינים.
  • לביקור חטוף- מספיק לתכנן על גנרל שרמן שנמצא במרחק סביר מהכניסה לפארק.
  • לקניון קינגס המרשים מאד כדאי להגיע מכיוון פרזנו – הרבה יותר קצר.
  • למקרה שהזדמנתם- אזור בייקרספילד – בסט ווסטרן מומלץ ביותר. מצוין וזול.

2.7.17 יום ראשון

לפי גוגל מפס הנסיעה מבייקרספילד לוגאס לוקחת 4 שעות ו 11 דקות.

בפועל יצאנו לקראת 10 בבוקר והגענו בסביבות 16.30 למלון סטרטוספיר.

הדרך היא אוטוסטרדה ארוכה ועמוסה לתוך שטח המדבר. עוברים בדרך שטחים עצומים של עצי יהושוע, שיחים נמוכים, ושדות של שבשבות רוח ענקיות.

יש לציין את העיירה PRIMM קצת לפני וגאס שמנסה להרוויח על חשבון האחות הגדולה- יש שם כמה חיקויים לחיקויים (רכבת הרים כמו במלון ניו יורק, משהו שמזכיר את סירקוס וכד') וכן מרכז קניות ואוכל ענק, על הכביש. עוצרים שם לארוחת צהריים ב KFC שהבן כמה אליהם מאז שהגענו לארצות הברית. הוא מבסוט, אני פחות. לא מתה על התוצרת של KFC שבעיני היא נוטפת שומן ומלח, ופשוט לא טעימה. הוא מתמוגג. לבריאות.

סטרטוספיר ענק. החניה ענקית. לוקח לי קצת זמן להבין מאיפה להכנס, לאן לנסוע, מי נגד מי.

הלובי עצום ורובו קזינו. התור לקבלה לוקח 20 דקות ויש שם לפחות 10 פקידים שעובדים במלוא הקצב. הכל גדול, צבעוני, מנצנץ.

הפקידה מציעה לשדרג לנו את החדר בתוספת של 25$ ללילה. מאחר והמחיר עליו סגרנו בבוקינג זול מאד (35$ללילה) אני מסכימה. תמורת עוד 100 $ ל4 לילות אנחנו מקבלים חדר בקומה העליונה (קומה 24) עם נוף להרים, מקרר, מיקרו, ווייפיי חינם ומקלחת משופרת.

החדר ענק, 2 מיטות זוגיות גדולות, נוף להרים ולצפון העיר כמובטח.

שורצים קצת בחדר, מסדרת את כל הבגדים בארון ובמגרות- סוג של מנוחה להסתדר 4 ימים בלי המזוודות.

מצלמים את הנוף מהחדר באותה זוית כל חצי שעה, ומקבלים רצף של השקיעה על וגאס עד לחושך.

בלילה הראשון הולכים לרח' פרימונט. אם כותבים בווייז freemont experience parking" מגיעים לחניה בתשלום של 3$ לשעה.

מקום כיף! תוסס, עמוס אנשים, המון מופעי רחוב מוצלחים, במות עם מבחר הופעות –חקיין אלביס , סוג של להקת רוק כסאח, וחיקוי לזמרת כלשהי שלא זיהיתי. התקרה מדהימה וכל הזמן מעניינת. יש את האומגה לאורך התקרה שכל כמה דקות מזרימה 4 אנשים צווחים קדימה. אפשר לראות אותם כ 4 נקודות שחורות על רקע התקרה בתמונה. למטה- המון חנויות מזכרות, מסעדות, קזינואים.

98d7c05eecd6eb705db64e695949a95a.png?l=6

אחרי שעוברים את כל הרחוב הלוך וחזור מחליטים על ארוחת ערב מיוחדת- ב heart attack grill שנמצא באחד הקצוות של הרחוב. המנות שם נעות בין המבורגר נורמלי לבין מנה מטורפת- ערימה של 8 המבורגרים עם כל התוספות. מי שאוכל 350 פאונד בשר מקבל הכל חינם. לא נתקלנו באף אחד שלקח על עצמו את האתגר. מי שמזמין מנה ולא גומר אותה נקרא לעמדת ההצלפה ומקבל הצלפות בטוסיק מהמלצרית הסקסית לעיני הקהל המשתאה בחוץ. במהלך הארוחה היו 3 כאלה.

המלצריות לבושות כאחיות סקסיות. מי שמזמין יין מקבל אותו בשקית אינפוזיה על מעמד אינפוזיה לשולחן. כל סועד לפני כניסתו למסעדה חייב ללבוש חלוק של בית חולים. כל המקום מלא בפוסטרים הומוריסטיים על חשבון ההשמנה, הכולסטרול והתקפי הלב. היה טעים ומשעשע ביותר. אגב התשלום – לא משנה מה גובהו- במזומן בלבד.

c601a1475362c835138c226d286e4a06.png?l=6

יום ב' 3.7.17

קמים מאוחר, עד שמתארגנים לצאת כבר אחרי עשר .

עולים לקומת המסעדות בסטרטוספיר (קומה מעל הלובי) ואוכלים שם ארוחת בוקר טיפוסית שכבר יצאה לי מהאף: חביתה מ2 ביצים עם גבינה כתומה חסרת טעם, האש בראונז , בייקון, לחם לבן עם חמאה. פלא שמישהו פה מצליח לעבור את גיל 60. באמצע הארוחה נשבר לי ואני זורקת הכל לפח.

אחרי הארוחה יוצאים לסניף של TX FOR TONIGHT שממוקם ליד מקדונלדס בשדרות לאס וגאס (הסטריפ). החניה רק ללקוחות מקדונלדס אז נכנסים לקנות כוס דיאט קולה . העובדת בקופה בהלם מוחלט, לוקח כמה דקות לשכנע אותה שאנחנו רוצים רק שתיה.

מגיעה לדוכן הכרטיסים אחרי שעברתי על האפליקציה טוב טוב והחלטתי מה אנחנו רוצים- הם לא מנדבים שום אינפורמציה אם אני לא מעלה את זה.

קונים כרטיסים למה שמעניין אותנו: זריקת גרזנים (יש דבר כזה), וירטואל ריאליטי, תערוכת הגופות וכמובן ארוחת הערב tournament of kings. רציתי גם כרטיסים לסירק דה סוליי KA אבל לא היו.

כשהכרטיסים בידינו (החסכון הוא של כ 50 $ עבור שנינו)- מתחילים בוירטואל ריאליטי שנמצא בשדרת החנויות של מלון לינק.

השדרה היא חיצונית ולא מקורה. החום מטורף . יש תור ויש לנו 40 דקות המתנה. נכנסים לגלידריה חמודה וקונים גלידה . יש להם בחוץ ATM לקפקייקס- רעיון חמוד. מכניסים כרטיס אשראי , בוחרים קפקייק, בוחרים ספרינקלס על הקפקייק, ומקבלים אותה מוכנה .

99d1496cf3c33e5f217ae817cf08a46e.png?l=6

הבן נהנה מאד ב vr.

כשיוצאים משם מגלים שאנחנו קרוב לסיזאר פאלאס. נכנסים לראות: כזה פאר הדר ויוקרה לא ראיתי אף פעם למיטב זכרוני. הכל גדול, מפואר, מרשים. מסתובבים שם בחנויות הכי יקרות בעולם – כיכר המדינה פחח לעומתם. המזרקות מדהימות. נשארים לראות את המופע של המזרקה כל שעה עגולה- נפילתה של אטלנטיס. ליד המזרקה יש אקוואריום שם זוכים להופעה מיוחדת של צוללנית שתפקידה לנקות את האקוואריום מבפנים. יש לה צינור נשימה שמנפיק זרם בועות רציף. המנטות עוברות שוב ושוב ונותנות לבועות לדגדג אותן בזמן שהצוללנית לוקחת סקוץ' כאחרונת עוזרות הבית ומשפשת במרץ את האבנים באקוואריום.

אחרי מופע המזרקה –ארוחה במסעדת צ'יזקייק פקטורי שנמצאת ממש שם. רוצה להכנס כהוקרה לפני מ"המפץ הגדול" שהיתה מלצרית בצ'יזקייק פקטורי. להפתעתי המסעדה לא דומה ומדי המלצריות לא דומים למדים של פני בסדרה. עדיין המסעדה מעוצבת יפה מאד, התפריט עשיר ומגוון, והמנות טעימות. זול זה לא , אבל מחיר סביר ושווה.

כשיוצאים מהסיזר פאלאס מוצאים את עצמנו מעבר לכביש ממש מול הר הגעש של מיראז' שבדיוק החל להתפרץ. כך זוכים לעשות וי גם על המופע הזה בו במקום.

מבקרים גם במלון ונציה עם התעלות הגונדולות והעיצוב האיטלקי- ההשקעה בתפאורה פשוט מהממת. אבל לא באמת יש לנו מה לעשות שם חוץ מלהסתכל, להצטלם ו...?

עייפים מהחוויות ומותשים מהחום חוזרים למלון למנוחה.

בערב יש לנו כרטיסים למופע האבירים במלון אקסקליבר. החניה במלון בתשלום של 8$.

המופע מתרחש בקומת מרתף, לפני הכניסה כל האזור מלא במכונות משחק רבות ומכוונות לילדים. אני עומדת בתור ארוך באופן בלתי נתפס , הבן משקיע את מיטב כספי במכונות משחק. וגאס או לא וגאס?

אני עומדת בתור ותוהה לעצמי איך יכניסו את כל כמות האנשים העצומה הזו לאולם? כשנכנסים אני מבינה: מדובר בזירה אליפטית עצומה בגודלה. הקהל יושב שורות שורות, כל אחד בכסאו , כשלפני כל שורת כסאות יש מדף בעובי כ 40 ס"מ המשמש כשולחן משותף. מלצרים מביאים לכולם את אותה ארוחה , רק השתיה ניתנת לבחירה. (אצלנו – דיאט קולה, נוט שייקן, נוט סטירד)

הארוחה בסגנון ימי הביניים- מרק טחון די טעים, כל אחד מקבל עופיון שלם, כמה תפוחי אדמה אפויים בקליפתם, גזע ברוקולי ולחמניה. לקינוח מקבלים סוג של מאפה בצק ממולא בתפוחים .

המופע – מושקע ביותר. מותאם לילדים – אפילו קטנים, וגם לגדולים. כולל צוות מיומן מאד הכולל המון יפים ויפות, תלבושות מושקעות, וכ 8 סוסים . מומלץ ביותר לילדים בנפשם בכל הגילאים. כשיוצאים מהמופע- עוד שעה של מכונות משחק, ולמלון לישון.

90cdc356149bca9c6d8ac782ba23b562.png?l=6

4.7.17 יום ג'

יום העצמאות האמריקאי- יום חג, ובכל זאת הכל פתוח כאילו כלום.

בדיקה מול משרד הכרטיסים- יש כרטיסים לka אבל הם יקרים מאד גם עם ההנחה. מוותרת ומזמינה לנו זוג כרטיסים דרך האתר של סירק דה סוליי. כרטיסים הכי זולים שהיו – 89$ לכרטיס. זאת אחרי שהובטח לי שאפשר לראות מצוין את המופע מכל נקודה באולם.

בינתיים – לבן יש מעט מידי חולצות וגם הן קטנות. שועטים לכיוון הפרימיום אאוטלט הדרומי, שנמצא בבניין מקורה. אוכלים ארוחת בוקר בדנקן דונטס- בייגל בגודל נורמלי עם ביצה אחת. בפעם הראשונה ארוחת בוקר סבירה בגודל סביר.

יש לנו הנחת VIP וגם כרטיס AAA – שניהם מקנים חוברת הנחות (אחת) שמתגלות כלא אפקטיביות (בנוסח : הנחה של 10% למי שקונה בסכום מעל 150$). לעומת זאת- יש היום הנחות יפות מאד של 4 ביולי. אז חוברת ההנחות נשארת לנוח בתיק .

משוטטים, מודדים, מתעייפים מזה די מהר.

היבול כולל 2 זוגות קרוקס – אחד לשנה הבאה( כולל מס- 53$, פחות ממה שעולה זוג אחד בארץ), 4 חולצות טריקו נחמדות בחנות ליווי'ס, 2 תיקים בקיפלינג בשבילי , וזהו, נגמר לנו הכוח לקניות.

עוזבים את הקניון ונוסעים לעוד אטרקציה מוזלת שקנינו: זריקת גרזנים. Axe throwing. מדובר בספורט קנדי, מסתבר. במתחם מקבלים הדרכה ושפע אזהרות על בהונות קצוצות וידיים כרותות . כל זוג מקבל שעה , מלאי של 4 גרזנים , ושתי פרוסות עבות של עצים עליהם זורקים את הגרזנים ומנסים שהגרזן יינעץ בעץ. זה נראה קל אבל אתגר לא פשוט. הבן מאושר. גם לי די כיף.

חטיבת עצים קנדית מעוררת תיאבון. משם נוסעים למיראז'- קנינו כרטיסים מוזלים לבופה שלהם בהמלצת משרד הכרטיסים. שילמנו 46$ לשנינו, שהם חסכון של 18$ יחסית למחיר הרגיל. אמנם זה מחיר גבוה לארוחה לשניים, אבל חייבים בופה בלאס וגאס, לפחות לצורך החוויה.

החניה במיראז' בתשלום- 7$ לשעתיים ראשונות.

הבופה נראה כמובן שונה לחלוטין מכפי שדמיינתי: במרכז רחבה ענקית עם המון שולחנות אוכל, ומסביב דוכנים נפרדים לסגנונות שונים של מאכלים: איטלקי, פירות ים, אמריקאי, סלטים (בפרשנות אמריקאית), סיני, יפני, דוכן שלם של קינוחים , מכונת פרוזן יוגורט, וכל סוגי השתיה החמה והקרה. יש גם יין ובירה חופשי, רק שאנחנו לא שותים אלכוהול.

שואפים לטעום מהכל, אז קצת מכל דבר, עדיין זה יוצא המון. מנופחים מרוב אוכל אנחנו חוזרים למלון לשלאף -שטונדה.

בשבע שוב יוצאים – הפעם למגדל אייפל המקומי במלון פריז. הכרטיסים לאייפל עולים עוד 10$ אקסטרא אם רוצים לעלות אחרי השקיעה, אבל זה שווה בהחלט את המחיר. מלון פריז מרהיב מבפנים, ממש חוויה פריזאית. אפילו השלטים בצרפתית. החניה: שוב בתשלום. הפעם 7$ לארבע שעות ראשונות. עולים למגדל אייפל אחרי המתנה לא קטנה בתור- תצפית יפהפיה על כל רחבי לאס וגאס המוארת באור יקרות. בגלל ש 4.7 אנחנו רואים המון המון זיקוקים בעשרות אתרים בעיר, זה קצת מצחיק כי אנחנו נמצאים הרבה מעל הזיקוקים והם נראים כמו פטריות אור קטנות. יש גם תצפית נוחה ונהדרת על מופע המזרקות של הבלאג'יו, ועל אלפי (לא מגזימה) התיירים שגודשים את כל האזור כדי לראות אותו.

כבר לחוצים בזמן בגלל המופע של סירק דה סוליי במלון MGM. כשנגמר מופע המזרקות מזדרזים לרדת למטה במעלית. גוגל מפס מגלה לנו ש MGM נמצא 0.9 מייל מכאן, אז יוצאים ברגל לצעדה מזורזת מאד, מפלסים דרך בין אלפי האנשים שבחוץ . צפוף . חצי שעה הליכה מאומצת ומתפתלת – מגיעים ממש לתחילת המופע.

המושבים הזולים שלנו מתגלים כמצויינים- אמנם מזוית צדדית אך ראינו הכל מצוין בלי שום בעיה.

המופע – אין מילים. מדהים. מקורי, נועז, מעניין, דרמה, מתח, הומור, אקרובטיקה מעוררת השתאות, תלבושות נפלאות, שימוש מתוחכם בעזרים , בבמות ובאולם כולו.. נפלא. לא ראיתי הופעות אחרות של סירק דה סוליי אז לא יכולה להשוות, אבל המופע הזה בפני עצמו היה שווה ביותר, והוכתר על ידנו בסופו של דבר בתור המופע הטוב ביותר שראינו בטיול, ובחיים בכלל.

ביציאה חזרה לרחוב כבר קרוב לחצות. הרחובות עדיין גדושים והומים. תנועת המכוניות- כמו בצהריים. מה שיש הרבה יותר זה שיכורים. המון שיכורים.

הבן מת מרעב. עוצרים בדרך ב FATBURGER, רשת שיש לה סניפים בכל ארצות ערב ואצלנו לא. הבן מזמין מנה של chilli cheese fries, שזה צ'יפס מעורבב עם גבינה צהובה מגוררת, ומעל יש צ'ילי עם בשר טחון וגבינה . בעצם דומה להמבורגר וצ'יפס רק בלי הלחמניה וההמבורגר נטחן לצ'ילי. יפה זה לא. טעים זה כן, לדבריו. מקנחים במילקשייק וממשיכים בצעדה עייפה לאוטו שחונה במלון פריז. מחיר החניה הכולל: 10$. לא נורא.

יום ד' 5.7.17

היום האחרון שלנו בוגאס – יום בהילוך נמוך יותר.

קמים מאוחר. קופצים למקדונלדס הקרוב לארוחת בוקר קטנה יחסית (מקמאפין עם ביצה). משם ממשיכים לתערוכת הגופות בלוקסור שלא הספקנו לראות בארץ.

כוחה של התערוכה הזו בזוועתיות שבה – מדובר בגופות אמיתיות של אנשים אמיתיים שמתו. הזדמנות לראות איברים פנימיים מכל הסוגים , ולחשוב כל הזמן שזה באמת היה בגוף של מישהו, זה לא מדומה. לי מאד הפריעה הידיעה שהאנשים האלה לא מקבלים שום קרדיט על תרומת גופתם (בידיעה? בהסכמה? לא ברור) לטובת הכיס של מארגני התערוכה. בסוף התערוכה יושבת רופאה אחת שופעת חיוכים ועונה על שאלות, אז שואלת אותה על זה. מקבלת תשובה אמריקאית דיפלומטית על כך שהם החליטו שההגנה על פרטיותם של המתים ומשפחותיהם יותר חשובה .

חזרנו לסטרטוספיר. בקומת המסעדות בוחרים במסעדה אסייתית ונהנים מארוחה טובה להפתיע וזולה . יש גם ארקייד קטן שהבן מבלה בו כחצי שעה.

עכשיו הגיע הזמן לבריכת השחיה בקומה 8.

הבריכה לא ענקית אך מספיקה. החום בחוץ נוראי. כשיוצאים מהמים מתייבשים תוך 2 דקות. מבלים שם כשעתיים בנעימים. מהבריכה אפשר לראות את המגדל ואת המשוגעים שקופצים ממנו בנג'י.

למרות שהתארחנו בסטרטוספיר לא עלינו למעלה למתקנים... פחדנו מידי. יכולים לראות מהבריכה את המתקן עם המושבים, איך הם שם נתלים באויר בגובה עצום וצורחים את הריאות שלהם החוצה.

לאמיצים בלבד.

אחרי הבריכה והמקלחת- הגיע הזמן שוב לכביסה. מחפשים בyelp , מוצאים מכבסה חביבה באזור ומעבירים שעתיים בנעימים עם תושביה מסבירי הפנים של לאס וגאס . בזמן הייבוש חוצים את החניה ואוכלים ארוחת ערב בפיצריה מקומית שאחר כך מתגלה כרשת גדולה של פיצות – ליטל סיזר. הפיצה המקומית – פפרוני בלבד. זה מה שאמריקאים אוהבים, זה מה שיש. אני מבקשת את החצי שלי בלי פפרוני וגורמת לבלבלה נוראית בקרב העובדים. לוקח להם עשר דקות להתעשת ולהבין שזה לא נורא מסובך. בסוף הם מצליחים לעמוד במשימה.

הערב עובר באריזה מחודשת של הכל במזוודות- מחר שוב יוצאים לדרך.

סיכום טיפים לאס וגאס:

  • לא יודעת איך ילדים אחרים, הבן שלי די מהר התעייף מהאטרקציות במלונות. הוא נמשך דווקא לוירטואל ריאליטי, זריקת גרזנים ופעילויות מסוג זה, שנמצאו לא במלונות, לפעמים אפילו לא בסטריפ. שווה לבדוק ולחפש גם פעילויות כאלה.
  • יותר ויותר מלונות גובים תשלום על החניה, בדרך כלל התשלום לא מאד גבוה.
  • רחוב פרימונט הרבה יותר מעניין ומרגש בעינינו מאשר המלונות, שווה ביותר להגיע לשם.
  • החום בקיץ נוראי בשעות היום. כדאי להצטייד בכובע רחב שוליים וקרם הגנה. לנסות לתכנן מסלול שיעבור כמה שפחות בחוץ וכמה שיותר בפנים- יש מעברים בין מלונות קרובים.
  • מאד נוח להתנייד במכונית. בגלל החום לא סביר ללכת ברגל. ידעתי שיש מונורייל ואוטובוס, ראינו אותם מידי פעם ושמחנו שאנחנו לא תלויים בהם ולא צריכים לחכות בחוץ. יש המון חניה בחניונים של המלונות, אין שום בעיה למצוא חניה . למרות שהיינו ב4 ביולי לא ראיתי פקקי תנועה חריגים אף פעם. לא היה רמזור שחיכינו בו יותר מפעם אחת.
  • כל ההופעות של סירק סה סוליי מתנהלות באולמות שהותאמו במיוחד להופעה. בכל ההופעות אפשר לראות את המופע מצויין מכל מקום באולם. לכן אפשר לקנות כרטיסים זולים ועדיין לראות את כל המופע באופן מושלם.
  • מופע המלכים במלון אקסקליבר מומלץ במיוחד לילדים בכל הגילאים, ולילדים בנפשם.

יום ה 6.7.17

קמים בבוקר מוקדם כשפנינו אל הגרנד קניון.

הנסיעה מוגאס – בדיוק כמו שגוגל מפס הבטיח – לוקחת 6 שעות

יוצאים בשמונה בבוקר. ארוחת צהריים ליד סליגמן בבופה סיני חדש (זה שמו: new china) – זול מאד – לשנינו כולל שתיה עם 3 רפילים – 25$ בלבד. האוכל טעים , מגוון ומספק. מומלץ. גילינו שקיבל ציון נמוך בגוגל, אז או שהם השתפרו או שדעתנו שונה. בהמשך גילינו שיש עוד סניפים שלהם.

מגיעים לגרנד קניון נשיונל פארק בשתיים בצהריים. אמצע המדבר, חום אימים יבש. באופן מפתיע הפארק עצמו ירוק , חורש עצים, שיחים, Elks כמעט עד שפת הקניון ממש. לא ברור לי מאילו מים כל אלה ניזונים.

החדר שלנו בתוך הוילאג' בפארק עצמו- maswick lodge, המלון היחידי שהזמנתי לא דרך בוקינג אלא דרך האתר של הפארק. בחדר אין מזגן, אך הבטיחו לי (התקשרתי במיוחד לבדוק) שבערב קריר ואין בעיה.

אחרי ההתמקמות בחדר מתברר שהבן עייף וממש לא בא לו על הגרנד קניון. הוא נשאר בחדר להתייחד עם הטלפון שלו, ואני יוצאת בעצמי לתור את האזור. המלון נמצא במרחק 5 דקות הליכה משפת הקניון , בנקודת BRIGHT ANGEL המומלצת כנקודת שקיעה, וממנה גם יוצאים סיורי הפרדות שיורדים לתחתית הקניון.

מהמפגש הראשון שלי עם הקניון- אני מאוהבת. חוויה באיכות דתית. שום תמונה לא מצליחה להעביר את התחושות שהוא מעורר במציאות.

307f52ec4a83e9b63127e81f0f08639e.png?l=6

בפורום נוטים לזלזל בגרנד קניון כי בדרך כלל רק צופים בו מלמעלה- דעתי שונה. הלכתי כמה קילומטרים טובים לאורך שפת הקניון במסלול האדום (מוביל מזרחה ויש בו נקודות תצפית יפהפיות). חלק מנקודות התצפית הן ממש על שפת הקניון בלי גדר ובלי כלום- כדאי להזהר שם, במיוחד עם ילדים. העמידה על שפת הקניון היא חוויה עצומה, רוחנית, מדהימה. במיוחד אם נמצאים לבד בלי פטפוטים מסביב. יש גם שביל שנקרא "שביל ההשראה" שמתחיל קרוב לתחנת השאטל הראשונה של המסלול האדום (ליד BRIGHT ANGEL)שביל ארוך עם הרבה סלעים לישיבה והתבודדות אם רוצים. מאותו מקום פחות או יותר מתחיל גם השביל שבו יורדים לתחתית הקניון באזור הזה, טיילים מיטיבי לכת יורדים חלק מהשביל ועולים אותו בחזרה, עליה קורעת. לי שפת הקניון מספיקה.

cfa096968526714415c91a9c5508e600.png?l=6

בתמונה אפשר לראות את השביל שיורד לתחתית הקניון.

שפת הקניון כל כך גבוהה שנשרי קונדור שדואים מעליו נמצאים מתחתי – אני רואה את החלק העליון שלהם, ולפעמים הם ממש בגובה שלי. יש במהלך המסלול מקום שמצויין כקן שנתי שלהם, שאחת לשנה בדרך כלל מתבגר שם גוזל של קונדור.

בתחנה האחרונה של המסלול האדום – hermit's rest יש שירותי שדה וקיוסק יקר עם מעט מאד אפשרויות. שכחתי להביא מים אז רציתי לקנות שם מים- יש להם רק מים בפחיות... המצאה שנתקלתי בה כאן לראשונה ולאחרונה. המחיר – 3 דולר לפחית מים בגודל של פחית קולה. מומלץ להצטייד מבעוד מועד ולא לקנות שם.

אני דואגת להיות בנקודת השקיעה בזמן השקיעה. השמיים מעוננים למדי, הראות לא טובה, והשקיעה לא מדהימה. עדיין יפה לראות את הצבעים המגוונים של סלעי הקניון משתנים עם ירידת השמש.

חוזרת לחדר מלאת חוויות, מוצאת שם ילד משועמם, רעב ועצבני. מתברר שבחדר אין ווייפיי.. אוי.

יוצאים לארוחת ערב ב food court של המלון. יש שם דוכן המבורגרים ונקניקיות, דוכן אוכל מבושל שנראה ממש לא מזמין, דוכן דלי עם כריכים ונקניקים, מקרר לסלטים ארוזים, פירות, דגני בוקר ומעדני חלב. התחושה היא שהמקום לא מקצועי- העובדים לא מיומנים, ההכנה לא תמיד טובה. ההמבורגר היה בינוני, את טבעות הבצל שלי שרפו . לא יותר מסביר, ודי זול (26$ לשנינו). יש גם מכונה למילוי עצמי של גלידה אמריקאית. מקנחים בגלידה.

התכנית שלי היא לקום מחר בארבע בבוקר כדי להספיק להגיע עם השאטל לנקודת הזריחה המומלצת (Yaki point) ולהיות שם בזריחה בשעה 5.20. התכנית של הבן היא לישון.

די מהר הלילה מתברר כסיוט אחד גדול. נכון שהאויר בחוץ התקרר (קצת), אך בתוך החדר עדיין חום של כבשן. יש שני מאווררים שרק מזיזים את האויר החם מצד לצד ולא ממש עוזרים. כל חצי שעה אנחנו מתעוררים שטופי זיעה. הצד החיובי- אין שום בעיה להתעורר בארבע בבוקר, והבן מחליט לצאת איתי לראות את הזריחה כי כל כך נורא בחדר.

טיפ: לא משנה מה אומרים לכם, אל תתפשרו על חדר ללא מזגן.

יום ו' 7.7.17

מחוץ לחדר האויר באמת קריר ונעים- לא מספיק כדי ללבוש סוודר, אבל קצת קריר.

אנחנו מגיעים לרחבה שלפני ה food court לחכות לשאטל הראשון שמגיע בארבע וחצי. חושך מוחלט בינתיים. אנחנו יושבים בשקט וזוכים לראות 2 נקבות elk גבוהות וגדולות מלחכות בדממה את הצמחיה ממש ליד הבניין. אנחנו שומרים על שקט כדי לא להבהיל אותן.

כשהשאטל מגיע סוף סוף אנחנו ועוד משפחה שממתינה לו זוכים בתצוגת תכלית של הייקיות האמריקאית. כל התחנות ריקות, אין נפש חיה בחוץ. ובכל זאת נהגת השאטל עושה את כל התהליך הרגיל: מגיעה לתחנה במהירות של 5 מייל לשעה. .עוצרת. מודיעה שהיא פותחת דלתות. פותחת את הדלתות. יושבת כך ומחכה בדיוק 2 דקות על השעון. מודיעה בקול שהיא סוגרת דלתות. סוגרת את הדלתות. יוצאת לדרך במהירות 5 מייל לשעה. אנחנו רוצים להגיע לזריחה וכבר עולה השאלה אם נספיק.. הגברת יודעת כמובן שזו הסיבה בגללה התכנסנו בשעה הזו, אך עדיין זה לא גורם לה לקצר את זמן ההמתנה בתחנות אפילו בכמה שניות. אנחנו והמשפחה השניה מגלגלים עיניים אחד לשני ומורטים שערות בייאוש. בסוף אנחנו מספיקים להגיע לנקודת יאקי בדיוק בזמן לזריחה ולא דקה אחת לפני. שם אנו מצטרפים לקהל קטן שהתאסף שם, חלקם עם כסאות מתקפלים וכוסות קפה, לצפות בזריחה על המקום מלא ההוד הזה.

הזריחה אכן יפה ומרשימה, אנחנו שמחים שהספקנו. המאמץ היה שווה.

בשאטל חזרה- הפארק עדיין ריק ושקט, ואנחנו זוכים לצפות בעוד להקה של 2 איילות עם 3 במבים לצד הדרך.

אנחנו בשאיפה לצאת מהגרנד קניון מוקדם כדי להספיק להגיע לפייג', הזמנו סיור בקניון אנטילופ התחתון לשעה אחת בצהריים. מתארגנים בזריזות לארוחת בוקר לא משהו בפוד קורט, והופ לדרך. פותחים רדיו והנה הידיעה שמדברים עליה ללא הרף: היום זה היום החם ביותר בשנה במדינת אריזונה. המקום החם ביותר באריזונה ביום החם ביותר בשנה – ניחוש? כן... פייג', בדיוק מחוז חפצנו. 109 מעלות פרנהייט (43 צלסיוס) בצל, ואין שם צל.

אנחנו שמים את מבטחנו באלטימה שתגן עלינו במדבר, ונוסעים כאילו כלום. ביציאה מהגרנד קניון מקבלים מתנה: 2 איילים ענקיים עם קרניים ענקיות מלחכים עשב בשלווה לצד הדרך, ולא מתרגשים מקבוצת האנשים הנרגשים שמצלמים אותם באטרף.

0639c9f22b8c70e68f43306f04463ad3.png?l=6

באמצע הדרך לפייג'- מכונית אחת עולה באש בצד הדרך ומדליקה את כל הגבעה עטורת הקוצים שלידה. מקוים לטוב וממשיכים בדרך.

בהפסקה בדרך פותחת מייל ומגלה הודעה : הסיורים בקניון אנטילופ להיום בוטלו בגלל החום.

מה עושים? לא מאבדים תקוה. תוך שעתיים וחצי של נסיעה במרחבים עצומים, רמות שטוחות , הרים צבעוניים , עדרי פרות באחו ואפילו עדר סוסים – מגיעים לכניסה לקניון אנטילופ התחתון, שם אלף איש צובאים על הפקידה של Ken's tours בניסיון לצאת לסיור בכל זאת.

באופן מפתיע ויעיל כולם מקבלים מענה. אנחנו נרשמים לסיור בשמונה ועשרים בבוקר למחרת. כאן מתעוררת בעיה חדשה- כבר קבעתי ושילמתי סיור בספינה באגם פאוול למחר בבוקר.

אחרי שסידרנו את הסיור למחר- פונים לאנטילופ מרינה. החום שוכב עלינו כמו שמיכת צמר. האגם כחול ויפה, אך הדרך למרכז המבקרים של המרינה – 10 דקות הליכה מהחניה- גורם לנו להגיע תשושים ומזיעים כאילו הלכנו שעה. לשמחתי הפקידה מסכימה בלי בעיות להזיז את השיט שלנו להיום בצהריים- מה יותר טוב מלהיות על אגם בחום הזה?

יש לנו שעתיים עד השיט שנקבע לאחת בצהריים- מנצלים את הזמן לסיור בחנות המזכרות (שום דבר מרגש), ולארוחת צהריים ארוכה ארוכה במסעדה הצמודה. יש מזגן, משתדלים לאכול לאט. מזמינים גם עוגת גבינה לקינוח. זאת הארוחה הכי יקרה שאכלנו עד היום- כולל מס ו19% טיפ חובה – 58$ . מנצלים את המזגן עד תום ועולים לספינה.

על הספינה, כמו שחשבתי, לא חם . נעים, יש רוח שהמים מקררים. השיט עצמו בן כשעה, לקניון אנטילופ מהצד הימי שלו ובחזרה. המדריך – קשיש אנרגטי וכריזמטי , מספר בדיחות, מספר על בניית סכר גלן והווצרות האגם, מסביר על תופעות גאולוגיות באזור.. מעניין ונחמד, השיט עובר בנעימים.

a2914c00139e3dd80daee030a3a931a6.png?l=6

אנחנו שוקלים אחרי השיט ללבוש בגדי ים ולשחות באגם, אבל כל כך חם שכשאנחנו מגיעים לאוטו אנחנו רוצים רק דבר אחד- מזגן וזהו. לכן חותכים משם ישר למלון- מוטל 6.

אחרי החוויה הלא נעימה של מוטל 6 במנטקה קצת חוששים, אבל כאן המלון ברמה אחרת. החדר רחב ידיים, הסדינים חדשים. נקי, מסודר, מפתיע לטובה. המחיר, כיאה לשמורה אינדיאנית, פי 2 מכל מוטל 6 אחר.

ישנים סייסטה בכיף ונותנים לחום לרדת. בשבע בערב אני מחליטה לנסוע לפרסת הסוס, מרחק של כ 10 דקות מהמלון.

מזג האויר כבר התקדר בינתיים, מעונן. נושבת רוח, נראה כאילו הגשם קרוב.

אני בטוחה שאני המשוגעת היחידה שתגיע לפרסת הסוס עכשיו, אבל יש שם המון אנשים, החניה מלאה. מהחניה רואים שביל קצר במעלה גבעת חול די תלולה, אני משוכנעת שזהו. שנינו עולים, וכשמגיעים לפסגה מתברר שזו רק התחלת השביל, יש עוד כחצי קילומטר לצעוד בחול עד למקום עצמו. הבן מחליט לחכות לי על ספסל בפסגת הגבעה, ואני יוצאת בגפי במורד השביל אל הפרסה.

גם כאן- תמונות לא מצליחות להעביר את העוצמה של המקום. מהמם ביופיו ועוצמתו. כולנו מדלגים מסלע לסלע על שפת העיקול ומנסים למצוא זוויות מוצלחות לצילום. זוגות אוהבים תופסים סלעים ומתיישבים להתחבק מול הפלא. אנחנו על צוק בגובה 300 מטר מעל הנהר. אין שום גדר בטחון או מעקה.

3851bf9207cae601662607b06530ea2f.png?l=6

השמש הולכת ושוקעת.

פתאום, משום מקום וללא שום אזהרה מתחילה לנשוב רוח חזקה מאד שמטיחה בנו המון חול .

הפחד לעוף לתהום הופך ממשי מאד באותו רגע. אני מתרחקת מהר מהשפה, מנסה לחזור בשביל למעלה, וחוטפת ערימות חול לפנים ולכל הגוף, בעוצמה שיוצרת שריטות בעור. רוב הזמן כל מה שאפשר לעשות הוא לעמוד עם הגב לרוח, ידיים מגינות על הפנים, ולחכות. אי אפשר לראות כלום, אי אפשר להסתכל. לראשונה קולטת איך אנשים מתים מסופות חול. בין פרץ רוח אחד לשני אני מצליחה להתקדם כמה מטרים, וכך לאט לאט עולה את השביל בחזרה, יחד עם רוב האחרים.

בפסגת הגבעה הבן מספר שגם שם התחילה אותה רוח והעיפה חול על כולם. , ילד אחד ממש עף ואביו קשר אותו אליו בחגורה.

יורדים חזרה לאלטימה נפעמים מעוצמת הטבע הפראי. שנינו מלאים בחול בכל הגוף, השערות, הבגדים, האוזניים.

עוצרים בבורגר קינג לארוחת ערב מהירה (אם יש בחירה- בבורגר קינג תמיד יצאנו הכי מרוצים, הכי טעים ומוצלח).

ביציאה מהמסעדה כבר תופס אותנו גשם.

המקומות והאנשים בפייג' נראים קצת עייפים, קצת מחוקים.. אולי זה החום.

יום שבת 8.7.17

קמים מוקדם ומזדרזים להגיע לקניון אנטילופ התחתון. סימני הגשם עדיין ניכרים על הכביש ואני חוששת ששוב יבטלו את הסיור בגלל חשש לשטפונות, לשמחתי זה לא קורה.

הסיור שלנו יוצא בזמן ממרכז המבקרים, אך בכניסה לקניון יש המתנה של 45 דקות...זאת כי יש כמה חברות טיולים, ונכנסים לפי התור, כל קבוצה בתורה לפי הזמן שנקבע לה. רוב ההמתנה היא בצל.

קניון אנטילופ מדהים. צילמנו אולי 200 תמונות. בתחילת הקניון המדריך מסביר או משנה בעצמו את ההגדרות של המצלמה כך שיתקבלו התמונות עם הצבעים הכתומים והסגולים בגלל חשיפה מוגברת לאור. במציאות הצבעים הם חומים אדמדמים, אך המרקמים של הסלעים והצורות- אותו הדבר. מצרפת שתי תמונות להשוואה, אחת עם חשיפת יתר ואחת רגילה.

22b89f9736e2edba13a0130150ac8132.png?l=6

9d955ced06f06c7834eed1589e94934d.png?l=6

מקום מאד מיוחד, חוויה להיות שם. הקניון לא ארוך, אך רובו ברוחב של אדם אחד בלבד, וכולם עוצרים לצלם, אז המעבר בו לוקח זמן. המדריך מצביע על מקומות מיוחדים, מצלם אותנו במקומות אחרים, מספר לנו על ילדותו בחוות סוסים באזור, עונה על שאלות ...

לדעתי למרות שפייג' קצת רחוקה , הביקור בה שווה ביותר. קניון אנטילופ, אגם פאוול, פרסת הסוס- כל אחד מהם חוויה ייחודית ועוצמתית בפני עצמה. אם יש עוד יום יומיים אפשר למלא אותם בכיף .

יוצאים מקניון אנטילופ ונוסעים לקניון ברייס, 3 שעות נסיעה, במהלכן עוברים מאריזונה ליוטה. הדרך מרהיבה: הרים שמגלים שכבות בצבעים שונים, יערות, שדות ירוקים – דרך יפהפיה. אזור כרמל מספק נוף פנורמי מרהיב של הרים , עמקים, ישובים קטנים וציוריים...

עוצרים לארוחת צהריים ב kanab. על הכביש יש שורה של תחנות דלק ומסעדות נלוות. אחת מהן, מסעדת המבורגרים מקומית בשם BIG AL'S – מחליטים לנסות אותה וטוב שכך. טעים מעבר לצפוי למרות התפריט הנדוש. המחיר עדיין תחרותי, האוכל מאד טרי וההשקעה ניכרת בו. מומלץ בחום.

ממשיכים בנסיעה. מגיעים לברייס בשלוש אחר הצהריים, גשם. הכבישים רחוצים, לפני הכניסה לפארק ברייס יש כביש החולות האדומים או משהו כזה, צוקים אדומים על הכביש. יפה.

689ed91cc2c7fa7aec94fb6ead1f3e2b.png?l=6

הבן רואה הודו HOODOO (עמוד סלע אופייני לקניון ברייס) אחד ומחליט שהוא הבין את העניין. נשאר באוטו. אני חונה ליד sunset point וצועדת כ 800 מטר על גדת הקניון לכיוון ה sunrise point. רואה בדרך המון הודוס, מחליפי צבעים בין לבן לורוד לכתום ואדום, וגם המוני סנאים מזן שונה מאשר קודם , קטנים יפים ומאד אמיצים, נעמדים באמצע השביל וסומכים על העוברים ושבים שלא ידרכו עליהם.

1ea8fe16e38491f0f9945d87bea7fa9d.png?l=6

המראה של ברייס מרהיב עין, אך ממצה את עצמו די מהר. לטעמי אין מה לחפש שם מעבר לשעתיים שלוש.

f0644c66a2b48bbce928920594b191d4.png?l=6

מברייס ממשיכים לעיירה טרופיק- עיירה קטנה ומנומנמת בה נמצא המלון שלנו – AMERICA'S BEST VALUE INN, זול מאד (פחות מ 100$), מרווח, נקי, מסודר, כולל ארוחת בוקר, בחדר יש מקרר ומיקרו, מזגן שעובד טוב.. בקיצור יצא מוצלח. המלון נמצא ממש על הדרך, כך שלא מבזבזים זמן בהתברברות בתוך העיירה.

מתמקמים, אוכלים ארוחת ערב במסעדה צמודה בשם RUSTLER'S, לא זול אך ברמה גבוהה יותר ממזללות ההמבורגרים הקבועות שלנו.

השינוי בין אריזונה ליוטה מורגש תרבותית - כאן כולם נורא מנומסים ומאד ששים לעזור. בשמונה בערב כשהשמש שוקעת כולם הולכים לישון, המסעדות נסגרות, אנחנו חוזרים לחדר וצופים בסיינפלד. הגיע הזמן שגם הילד ידע מי זה ג'ורג' קוסטנזה.

יום ראשון 9.7.17

קמים בבוקר בכיף. מרגישים שהמלון היה שיחוק. גם ארוחת הבוקר נחמדה- יש מכונת פנקייקס שהבן נהנה ללהטט בה. חוץ מזה – התפריט הרגיל: לחם, חמאה, ריבה, מאפינז קטנים, דגני בוקר צבעוניים וחלב.

יוצאים לפארק זאיון בסביבות שמונה. יום א', הכבישים כמעט ריקים. הנוף משגע: אפרי עשב עצומים, הרים, יערות, בתי חווה בודדים פה ושם בלב השדות ובלב העצים, פרות, סוסים- כמו באגדות.

קרוב לזאיון: הפתעה... עדר שלם וגדול של בפאלו דוהר לו באחו לצד הכביש. כולל כמה עגלים חמודים. עוצרים לצלם. בצד השני של הכביש- שני סוסים עומדים ליד גדר ונותנים ללטף להם את האף..

50beaa75c849610b7d26746c89113465.png?l=6

חלק קטן מעדר הבפאלו ליד פארק זאיון

ממשיכים בדרך. כשמתקרבים לזאיון הנוף משתנה: צוקים עצומים בצבעים לבן ואדום , מראה מרהיב שהמצלמה לא מצליחה להקיף ולהעביר.

לפי הפקידה במלון יום א' הוא יום פחות עמוס בפארק, כי רוב האנשים מעדיפים להגיע בימי שבת. אם זה יום פחות עמוס לא רוצה להגיע ביום עמוס.. הרבה אנשים, הרבה רכבים, עומס תנועה. פקקים. בפתח הפארק (מכיוון טרופיק) יש מנהרה מאד ארוכה, שיכולה להכיל רק תנועה לצד אחד, אז כל פעם צד אחר של המנהרה חסום לדקות ארוכות עד שכולם עוברים מהצד השני. עומדים ומחכים. לפחות 10-20 דקות המתנה, ביום הלא עמוס הזה.

כל מגרשי החניה בתוך הפארק מלאים עד גדותיהם. אנחנו יוצאים מהפארק לצד השני, של ספרינגדייל, שם מוצאים חניה ברחוב ועולים על שאטל חינם שמחזיר אותנו לפארק.

כשאנחנו מגיעים ונכנסים (צריך לשלם כניסה, אך כרטיס הכניסה השנתי מכסה גם את הכניסה הרגלית ) כבר עשר בבוקר וחם מאד. נפלנו שוב על אחד הימים החמים – 100 מעלות פרנהייט שזה 37 צלסיוס בצל, ואין צל. מתמרחים בקרם הגנה, כובע רחב שוליים והרבה מים.

edff5adfcb7e09b62bcd863db643c441.png?l=6

נוסעים עם השאטל למסלול ה riverside walk , מסלול של מייל בערך לאורך נהר הוירג'ין. אתמול ירד כאן גשם, היום יש אזהרות רבות לגבי אפשרות של שיטפון. אסור להכנס ל narrows – ואדי עמוק וצר מאד, כי שיטפון שם משמעותו כמעט בודאות טביעה.

980cbec24bb9cca5f5b0ec0a51b65b9c.png?l=6הולכים לאורך הנהר, מנצלים כל הזדמנות לעצור, להכניס רגליים למי הנהר הצלולים והקרים.

נס "ומשה הכה על סלע ויצאו ממנו מים " מתרחש כאן לפחות 3-4 פעמים לאורך המסלול: הצוק השחור שליד השביל פשוט נוטף מים , מכוסה בשרכי שערות שולמית. הסבירו לנו: כשהמים מחלחלים ומגיעים לשכבה קשה הם נוזלים החוצה. כך, בחום הגדול ובאמצע המדבר הסלע מטפטף ושרכים מלבלבים.

d8eb1b02f9e4a0f0754abf4bbbdd9d89.png?l=6

גם פה סנאים בכל מקום, זן אחר ומיוחד לכאן. הסנאים כאן כבר הבינו שהתיקים מכילים אוכל. הם דואגים לבקר אישית כל תיק ותיק שנמצא על האדמה.

חוץ מזה... ראינו נחש!! התרגשות גדולה נרשמה מצידנו ומצד כל יתר הצופים, אדישות גמורה מצד הנחש היפה, שזכה בו במקום לשם ציון, חצה את השביל בנון-שלנטיות והתעלם לחלוטין מקריאות ההתרגשות והמצלמות מסביבו.

8f02e214575ce9f4393b5f707594bbe5.png?l=6

e4ae8f28e21655c8a17f43717fdcbf1b.png?l=6

גם 3-4 יעלים נקרו בדרכינו במהלך היום . יצאנו מרוצים בתחום בעלי החיים.

סוף מסלול ה Riverwalk , לפני שממשיכים ל narrows מתברך בבריכות רדודות ואשדות קטנים שאפשר להתרחץ בהם, כדאי להגיע עם בגדי ים ו/או בגדים להחלפה. אין איפה להחליף בדרך.

1036da1cf33120de8912aa36a8cc3cee.png?l=6

היו לנו תכנונים מרחיקי לכת להספיק כמה מסלולים. בסופו של דבר כשמסיימים וחוזרים לשאטל כבר רוויי חום וחוויות, השעה כבר שתיים בצהריים, חום אימים. מוותרים על מסלולים נוספים, ונוסעים לתחנה 5 – הלודג', שם אוכלים צהריים (המבורגר, אלא מה?) . מחוץ ללודג' הבנוי עץ יש מדשאה עגולה ענקית ובמרכזה עץ כלשהו (אולי צפצפה? לא הצלחתי לזהות) ענק, עצום בגודלו, שמצל על חלק גדול מהמדשאה. בצילו נחים מבקרים רבים, וגם אנחנו, אוכלים ונחים באוירת שאנטי מוחלטת. ליד הלודג' בצל יש גם כמה כסאות נדנדה חביבים.

a0fa02899e420fb209f90cd685b687d5.png?l=6

כשנמאס לי לנוח אני נכנסת לחנות של הלודג', מופתעת למצוא שם בנוסף לפיצ'פקעס התיירותיים הרגילים גם חפצי אמנות יפים מקוריים ומיוחדים, במחירים סבירים. חושבת לקנות כמה מהם כמתנות הביתה, אך המחשבה על 2 טיסות פנים שמחכות לנו מונעת ממני לקנות. החלטה שגויה שאני מצטערת עליה עד היום, כי הדברים שהיו שם לא ראיתי בשום מקום אחר.

למרות המנוחה אנחנו כבר לא מעלים בדעתנו לצאת שוב למסלול כלשהו, ומתכנסים לכיוון אלטימה הנצלית בחום.

זאיון יכול למלא בכיף יומיים שלושה , במיוחד למי שאוהב מסלולים אתגריים. סביר להניח שבימים פחות חמים היינו מספיקים יותר. השאטלים עובדים באופן סביר, בשום מקום לא חיכינו יותר מ10 דקות.

ממשיכים מספרינגדייל (זאת אמורה להיות עיירה, ראינו קצת בתים והרבה מוטלים) לכיוון הוריקיין, עיירה קטנה כ 20 דקות מספרינגדייל . המלון שלנו – econolodge hurricane – שוב הצלחה גדולה: במחיר של 87$ ללילה כולל ארוחת בוקר- חדר גדול, מיטות שוות, מקרר טלויזיה ומיקרוגל, כמובן מזגן. ציפיתי לחורבה בהתאם למחיר, וקיבלנו את אחד החדרים השווים. האם זה משהו ביוטה- מוטלים שווים במחיר מצחיק?

בערב יוצאים להזמין פיצה בדומינוז (כל היתר כבר סגור), ונתקלים בגשם שוטף. חוזרים עם הפיצה לחדר . לשמחתי אני מוצאת בטלויזיה את "על תבונה ורגישות", וצופה בו בפעם הרביעית או החמישית, הפעם בתחושה סוריאליסטית משהו: אמצע השומקום ביוטה, יום חם עם גשם בערב, ורומן תקופתי אנגלי בטלויזיה…

יום שני 10.7.17

מתכוננים להפרד מהמערב.

היום יום רגוע, קמים באיזי, ארוחת בוקר במלון, יוצאים לדרך חזרה ללאס וגאס- שלוש שעות נסיעה כולל הפסקה בדרך .

כשמגיעים לוגאס עוצרים קודם כל במכבסה שהכרנו כבר קודם, ומגיעים למלון סירקוס סירקוס עם בגדים נקיים במזוודה.

גם כשיוצאים מהמכבסה תופס אותנו גשם זלעפות מטורף- כבר קולטים שמזג האויר פה בלתי צפוי לחלוטין. הגשם חזק ורציני למשך כחצי שעה, ואז הופך לטפטוף קל ומפסיק.

מעבירה את אחר הצהריים בנסיונות אריזה כך שיהיה לנו נוח, כי גם בהמשך יש לנו כמה ימים של מעבר יומי ממלון למלון. מגיעה לרעיון הבא: בגדים ל4 ימים וכלי רחצה בשני הטרולים הקטנים, כשכל מה שאנחנו לא צריכים במיידי נשאר בשתי המזוודות בתא המטען ולא עולה איתנו לחדר.

החדר בסירקוס חביב ומספיק. המלון מיושן, מה שמורגש בעיקר בהמתנה ארוכה יחסית למעליות. הלובי מפוצץ, המון אנשים.

בערב מחליטים להפרד מוגאס ומהמערב בעוד ארוחת בופה, הפעם כאן במלון. הבופה לא יקר- 20$ לסועד, האוכל סביר בהחלט, המבחר גדול כמקובל בבופה. פחות מפואר מאשר במיראז' אך סביר.

אחרי הארוחה ניגשים ל business room בלובי ומצליחים בפעם הראשונה לעשות צ'ק אין ולהדפיס כרטיסי עליה למטוס! שמחה גדולה.

לסיכום המערב: היה גדול, רחב, מסביר פנים ויפה עד בלי די. ראינו שפע מטורף של נופים, סגנונות, בעלי חיים וגם נוף אנושי מגוון ומעניין. אם היינו צריכים לבחור מקום אחד לעבור לגור בו מהיום והלאה– אני בוחרת בסן פרנסיסקו. הבן בוחר את לאס וגאס.

11.7.17 יום שלישי:

הטיסה למזרח יוצאת ב 13.40 בצהריים. צריך להיות שם שעתיים קודם ולפני כן גם למלא דלק ולהחזיר את אלטימה חזרה לאלאמו. מתכננים לצאת ב 11.00, בדיעבד ועם מקדם ההתברברות שלנו- לא מספיק זמן.

קמים באיזי, ארוחת בוקר מצויינת בדלי שבלובי המלון- אותו התפריט, רק טרי ומשובח. מומלץ.

יוצאים לדרך- מכניסים לווייז תחנות דלק באזור. לוקח אותנו לסיבוב שאותו אני עושה 3 פעמים בלי למצוא שם תחנת דלק. בסוף מוותרים וממשיכים לכיוון שדה התעופה. כשמופיע סמל של שברון אי שם בדרך- שוברים ימינה וממלאים דלק.

בהחזרת המכונית שוב מתגלה היקיות האמריקאית במלוא הדרה: מגיעה אל שומרת בכניסה, מסתבר שהפניה להחזרת הרכב נמצאת לימיני, עברתי אותה ב 2 מטר. אין מאחורי אף אחד. השומרת רואה את זה , אך מנחה אותי חד משמעית להקיף שוב את כל הבלוק , להגיע מסביב ולהכנס. לוקח לפחות 10 דקות להקיף את הבלוק העצום עם כל החניות שסביבו. אני כבר לחוצה רצח שנפסיד את הטיסה. לשמחתי ההחזרה עצמה חלקה ומהירה בלי שום בעיה, מוסרים מפתחות וממהרים עם המזוודות לשאטל לשדה התעופה.

הפעם הטיסות של אמריקן איירליינס יוצאות בזמן: מלאס וגאס לשרלוט, ומשרלוט לבפאלו.

בדרך אנחנו זוכים לראות סערת ברקים אמיתית לצידנו ממש, בגובה שלנו במהלך ההמראה: חוויה מרגשת, קצת מפחידה.

טיפ לגבי הטיסות של אמריקן: מערכת הבידור שלהם כוללת בטיסות הקצרות יותר כניסה דרך האפליקציה שלהם בחינם. אם אין לכם את האפליקציה- הפסדתם, כדאי להוריד מראש. יש גם אפשרות לקנות שימוש בווייפיי במחיר מפולפל של 19$ לאדם לטיסה. קונה לבן ווייפיי שמתברר כחלש , לא עקבי ובלתי שמיש. אל תקנו ווייפיי. בטיסות שלנו לא היתה אפשרות להטעין את הטלפון, רצוי להגיע עם סוללות מלאות וסוללות גיבוי.

מגיעים לבפאלו בחצות, עד שהמזוודות מגיעות והשאטל למלון- כבר אחת בלילה. הפרשי הזמנים- 3 שעות מוקדם יותר מאשר בוגאס, נרגיש את זה בבוקר. המלון – COMFORT SUITS באזור שדה התעופה של בפאלו- חמוד ביותר, נוח ומנוהל היטב, מומלץ. נכנסים למיטות בשתיים וחצי בלילה.

12.7.17 יום רביעי:

בוקר ראשון במזרח ארה"ב. שמה השכמה לרבע לשמונה, זה מרגיש כמו רבע לחמש בבוקר בגלל הבדלי השעות.

משאירה את הבן לישון, יורדת לארוחת הבוקר – בייגל עם גבינת שמנת. תופסת את השאטל של המלון למשרדי אלאמו בשדה התעופה. יוצאת משם עם ניסאן רוג, חיה רעה בצבע שחור. יושבת איתו מאד גבוה מעל הכביש ומרגישה כמו חאליסי שרוכבת על הדרקון. חבל שההשכרה הזו היא רק ל 3 ימים. לוקחת גם איזי פס שמוכיח את יעילותו די מהר.

חוזרת למלון- כמובן שמתברברת קצת, אבל בסוף מגיעה.

מתארגנים עם כל הכבודה ויוצאים לדרך למפלי הניאגרה – הצד הקנדי. מורידים את כל המזוודות שהגיעו איתנו, מעכשיו עד לבוסטון 2 המזוודות הגדולות נשארות באוטו, רק הטרולים עולים איתנו לחדרי המלון. סידור נוח מאד.

עוד טיפ אריזה: התנהל דיון לגבי הצורך בקופסאות אריזה- לשמחתי הזמנה של קופסאות אריזה הגיעה יום לפני שיצאנו לדרך. הכנסתי את כל הגרביים לאחת, בגדים תחתונים של כל אחד בקופסא נפרדת- עזר מאד להתמצא במזוודות ולהתארגן בקלות.

מגיעים לקנדה- מעבר הגבול לוקח כ 25 דקות. עד אליו – לפחות פעמיים מעבר אגרה שהאיזי פס עוזר לנו לעבור במהירות.

בקנדה אין חבילת גלישה של גולן טלקום. אין ווייז, גם GPS לא עובד כי יש עליו רק מפות של ארצות הברית. אנחנו מתניידים בהתאם לשילוט המקומי , שהוא פחות ברור ונוח מאשר בארצות הברית. כרגיל מסתמכים בעיקר על מידע מהמקומיים . מגיעים לאזור מהכיוון המרוחק כי כמובן שטועים בדרך ומגיעים קודם לעיירה NIAGARA ON THE LAKE, עיירה מתוקה, בתים יפהפיים כמו בסרטים, בנויים אבן ועץ, גגות משולשים צריחים יפים, מסביב יער ירוק ודשאים בריאים ומעוררי קנאה.

היום בבפאלו מעונן וגשום מהבוקר, אך בניאגרה כרגע לא יורד גשם לשמחתנו.

מגיעים לרכבל ה WHIRLEPOOL – די מאכזב. ריחוף של כמה דקות מגדה אחת לגדה השניה מעל הנהר השוצף, אין שום זכר למפלים. אפשר לוותר.

משם ממשיכים לחניית המלון. לוקח לנו זמן, בסוף מגיעים למלון, שנמצא ממש על NIAGARA PARKWAY בניאגרה פולס הקנדית. המלון- TRAVELODGE FALLSVIEW נוח מבחינת מיקום. החדר בסדר, הכל קצת מיושן.

החניה במלון בתשלום של 15 דולר קנדי. גם כל החניות באזור- בעיר, ליד המפלים, מרכז המבקרים, המדרכות- כל החניה בתשלום. בהתחלה מתכננת לקנות EXPLORER PASS שכולל גם כרטיס יומי בשאטל המקומי שנקרא WE-GO. בשל מיקום המלון מחליטה לוותר וללכת ברגל, יוצא יותר זול פשוט להכנס לאטרקציות שמעניינות אותנו.

3aed5cb5daff571c641daf65401f9997.png?l=6

אחרי ההתמקמות בחדר- יוצאים לסיור רגלי באזור המפלים. קונים כרטיס לשיט אל המפלים- HORNBLOWER. חוויה שווה. יוצאים רטובים לחלוטין למרות שק הזבל האדום שמחלקים לנו על תקן מעיל גשם, ומאושרים. בירידה מהספינה יש כמה דוכני אוכל ומזכרות. קונים סושי לארוחת הצהריים, ואוכלים אותו תוך צפיה בחקיין אלביס ששר משירי אלביס ומצטלם בשמחה עם כולם תוך כדי.

ממשיכים ברגל לתצפית על מפל הפרסה המרהיב, ולמרכז המבקרים TABLE ROCK, בניין יפה מבחוץ ומבפנים. בתוך המבנה נמצאת האטרקציה NIAGARA FURY – סוג של סרט 4D שמספר קצת על ההיסטוריה של המפלים ומרטיב אותנו שוב. גם כאן מקבלים שכמיות גשם מניילון. נחמד, לא יותר.

3ee1667bce64b248c96efa516660efac.png?l=6

5dbedb1851d7ea76aea18e4beab3497a.png?l=6

מרכז המבקרים TABLE ROCK

יוצאים, עכשיו נרטבים גם מרסס המפלים (שמגיע עד הצד השני של הכביש...) וגם מהגשם שהחל לטפטף. נכנסים לבית קפה קרוב, מזמינים דונט ותה לי, נקניקיה בלחמניה לבן, וממתינים שהגשם יפסיק. בשלב הזה שנינו כבר עייפים ומרוטי עצבים, חוזרים למלון לשלאף שטונדה .

כשמחשיך יוצאים שוב, כדי לראות את המפלים מוארים. מחזה מרהיב , עומדים שם וצופים בצבעים המתחלפים, מנסים לזהות את שילובי הצבעים כדגלים של מדינות.

בהמלצת הפורום פונים משם לרח' קליפטון היל הסמוך: מגלים שם שמחה והילולה, אורות ניאון צבעוניים שמזכירים לנו את וגאס, ושונים כל כך מיתר העיירה המנומנמת.

נכנסים למבוך המראות שמתגלה כאתגר לא קטן, יש גם משחק לייזר קצר, בית פחד, ושיא השיאים- ארקייד ענק וזול שמבלים בו כשעה וחצי . בצמוד- מסעדת וונדי'ז בה אנחנו אוכלים ארוחת ערב (המבורגר) טעימה מהצפוי.

לקראת עשר בלילה עושים הפסקה באמצע קליפטון היל וממהרים חזרה לגדות הנהר לצפות במופע הזיקוקים שמתרחש בקיץ מידי ערב. כשנגמר- חוזרים לקליפטון היל. חוזרים למלון לקראת חצות, עייפים אך מרוצים.

טיפ: הבן שלי, בגיל כמעט 14, מתפעל מאד מנופים מיוחדים – למשך חצי דקה בערך. אחר כך הנוף מפסיק לעניין אותו והוא משתעמם בקלות. אפילו פלאי עולם כמו מפלי הניאגרה והגרנד קניון מעניינים אותו לדקה בקושי. מזל שהיה כאן את קליפטון היל להציל את המצב ולספק הנאות שמתאימות לו , אחרת היה לנו עוד יום של פרצופי שעמום ועצבים.

13.7.17 יום חמישי:

קמים בקנדה לגשם שוטף. יוצאים לדרך חזרה לארצות הברית. עיכוב של חצי שעה במעבר הגבול . הגשם לא מפסיק. מה קורה פה? אמצע יולי, ואנחנו בחורף... אמנם לא מאד קר, אבל גשם ברמה של שטפונות, ולאורך כל היום...

אחרי מעבר הגבול- נוסעים לכיוון ווטקינס גלן. הדרך מדהימה. כל הדרך- יערות עבותים, צמחיה צפופה וירוקה-ירוקה, בתי עץ צבעוניים עם גגות משולשים כמו שרואים בסרטים. יופי מדהים כל הזמן, הדרך צרה ומתפתלת עם תנועה דלילה. פשוט מדהים, למרות שאפור ומטפטף כל הזמן.

מקוים שאולי הגשם ייפסק, אך זה לא קורה. בכאב לב מוותרים על הטיול בווטקינס גלן וממשיכים לכיוון איתקה. שם הגשם נחלש קצת. מוצאים חניה במרכז העיר , נכנסים למסעדה שנקראת ASIAN

FOOD (הבן מת על אוכל אסייתי אז הוא סוחב לכיוון הזה הרבה). מקומיים נכנסים ואוכלים שם , אז אני רגועה שהמסעדה כנראה בסדר. האוכל לא מתחנף לחיך הישראלי כמו בארץ, אז לי קצת פחות טעים. מזמינה קופסת בנטו שמגיעה עם המון פריטים בפנים, חלקם יותר טעימים וחלקם פחות, מה שבטוח- ארוחה מעניינת.

f9bb407eab0b182c164d7bcebfb22e75.png?l=6

כשיוצאים מהמסעדה אני רוצה לטייל קצת מסביב, אך למזג האויר יש תכניות אחרות. הגשם מתחזק שוב. בכאב לב אנחנו נכנסים לאוטו השוורצע חייע שלנו וממשיכים בנסיעה לעיירה בשם סידני, שם מחכה לנו מוטל סופר8 . אנחנו מבלים ערב מתסכל במלון, הגשם ממשיך. אני מאוכזבת קשות מכך שכל התכניות של היום סוכלו על ידי הגשם. התחזית מדברת על המשך הגשמים בימים הקרובים. ממש מעצבן.

בסידני אני קונה 2 מטריות מתקפלות, אז לפחות אנחנו מצויידים עכשיו.

14.7.17 יום שישי:

עוד יום שרובו נסיעה- 6 שעות נסיעה עד בוסטון. ברוטו- לפחות 10 שעות.

הדרך- כמו אתמול. יערות רחבי ידיים, שדות ואחו ירוקים, שדות פרחים משובצים פה ושם בבתים ציוריים עם חיפויי עץ בצבעים שונים וגגות משולשים, ממש הארכיטיפ של ציורי ילדים. וכל כך הרבה מקום פנוי, שטחים פתוחים.. מעורר קנאה עזה. כמויות מים מטורפות: נהרות, אגמים, וירוק ירוק ירוק... ביולי. היום עדיין יורד גשם אך יש הפסקות, לפעמים רק מעונן .

בדרך עוצרים ב HOWE CAVERNS- מערות שהתגלו במקרה והתבררו כמערות נטיפים עם נחל שזורם בפנים. מערת הנטיפים שלנו יותר מרשימה בעיני, אך הסיור עדיין שווה. הוא כולל ירידה במעלית לעומק של 17 קומות, סיור מודרך ושיט בסירה על הנחל הקטן שבפנים. שווה עצירה של שעה-שעתיים.

c46a295b66048f226a377d3c5cf867a0.png?l=6

מהמערות ממשיכים לבוסטון. ככל שמתקרבים התנועה מתגברת, וכבר יש ממש פקקים.

מגיעים בארבע וחצי לכפר המשוחזר STURBRIDGE OLD VILAGE, מסתבר שהוא נסגר בחמש.. עוד פספוס . למה מקומות תיירותיים סוגרים בחמש כשהשמש שוקעת בסביבות שמונה? לא ברור לי.

ממשיכים בפקקים של סופשבוע לכיוון בוסטון. בשעה שבע בערב מגיעים בשעה טובה לעיירה MALDEN אל הבד אנד ברקפסט שלנו אצל אלבינה. מאלדן היא עיירה פרברית מצפון לבוסטון.

היתרונות כאן ברורים מאד : 80$ ללילה, בערך שליש או רבע ממחיר מלון זול בבוסטון. כשמדובר בשלושה לילות- החסכון ניכר. יתרונות נוספים: אלבינה, בעלת הבית, מקסימה ונחמדה, המקום נקי ומסודר. ארוחת הבוקר מוכנה בהזמנה, גם מבחינת תפריט וגם מבחינת שעה.

חסרונות: מרחק של שעה נסיעה בתחבורה ציבורית למרכז בוסטון. זה לא נורא אך גם לא קרוב.

חסרון נוסף: השירותים והמקלחת משותפים. זה לא מאד בעייתי כשמדובר ב 2-3 חדרים, אך פחות נוח מאשר בשירותים ומקלחת פרטיים.

אחרי שמתמקמים עושים צעדה של 10 דקות לכיוון המרכז המסחרי הקרוב , ואוכלים בבורגר קינג שזוכה אצלנו במקום הראשון מבין רשתות הפאסט פוד השונות.

אמורה להחזיר את הרכב בשדה התעופה של בוסטון מחר עד תשע בבוקר, אז הולכים לישון מוקדם יחסית. בגלל הפרשי השעות מהמערב עדיין קשה לנו ללכת לישון בשעה סבירה, לכן לוקחים מלטונין לראשונה. עובד עלינו כמו קסם- תוך חצי שעה נעצמות לנו העיניים ונרדמים.

15.7.17 יום שבת:

קמים כמו פנתרים בשבע בבוקר, אחרי שנת לילה טובה. נמצאים בלב שכונת מגורים שקטה ונעימה, משהו כמו מעמד בינוני -נמוך- כל משפחה בבית פרטי בן 2 קומות עם שטח דשא קטן לכל בית. הבתים מחופים מבחוץ בעץ, אך בירור מול אלבינה מעלה שהקומה הראשונה היא מלבנים, רק החיפוי החיצוני הוא מעץ, בעוד שהקומה השניה אכן בנויה כולה מעץ.

ארוחת הבוקר טובה ומוגשת בכלים מפונפנים להפליא (חרסינות, קריסטלים). לקינוח אני מקבלת מאלבינה שני כרטיסי חופשי שבועי לתחבורה הציבורית של בוסטון, שאורח השאיר לה, והם עדיין בתוקף! חיסכון של 24$ לשנינו.

נוסעים בשוורצע לשדה התעופה לוגאן בבוסטון – כ 20 דקות נסיעה בשבת בבוקר. ברגע האחרון נזכרת שלא מילאתי דלק, קפנדריה לתחנת דלק, והחזרת האוטו על הדקה לאלאמו. ההשכרה הזו היא הקצרה ביותר ולכן גם היקרה ביותר וכוללת גם קנס החזרה במדינה אחרת, אז יוצא לנו משהו כמו 100 דולר ליום חוץ מהאיזי פס. מעכשיו עד אורלנדו מתנהלים ללא רכב.

משדה התעופה לוקחים שאטל חינם לקו הT הכחול (T = התחבורה הציבורית בבוסטון, אוטובוסים רכבות וסאבוויי, כולם נכללים בכרטיס החופשי שבועי ).

יוצאים במרכז העיר – הבוסטון קומון. מרכז המבקרים שם בשיפוצים אז מתפקד ,אבל בצפיפות ובלגן בלתי אופייניים. כעת כבר קרוב ל 10 בבוקר, יום שבת. הפארק מלא תיירים, משפחות, ילדים. מרחבי דשא גדולים, רובם מוצלים למרבה המזל כי חם היום. יש דוכני מזון, משקאות , גלידות (שיא השיאים: קרונית שבעליה לא מכבס מילים ומוכר "fried dough " , ממש ככה ), בקיצור שמח. יש גם מוזיקה מרמקולים מובנים, ועוד נגני רחוב פה ושם שמוסיפים משלהם. אנחנו משוטטים קצת, בודקים את האנדרטאות המרשימות.

מגלים מעבר לרחוב צ'רלס את ה public garden – אני מתעלפת עליו: אחד הגנים היפים שראיתי . לא גדול מידי. עצים ענקיים ועתיקים , לחלקם מוצמדת לוחית מתכת עם שמו ושנת שתילתו. אגם גדול עם סירות, ברווזים, ברבורים. סנאים כמובן, בכל מקום. ערוגות פרחים מושקעות ויפהפיות , פסל מקסים של אמא ברווזה וברווזונים שמקבלים בשמחה את כל הילדים שבאים לרכב עליהם ולהצטלם. לקינוח: פסל מרשים מאד של ג'ורג' וושינגטון רוכב על סוס.

7b003240cb9cb74823abe8b31ef20a50.png?l=6

bf7b28f0d07ab8ba78766e159ae8427c.png?l=6

אחרי שספגנו אווירה – פונים לצעוד בשביל החירות, כשבדרך אנחנו עוקפים פה ושם קבוצות המודרכות ע"י מדריכים בתלבושת תקופתית מימיה הראשונים של בוסטון. מה שמציל את בוסטון ההיסטורית מבחינת הבן זה שהרבה אתרים בה מככבים במשחק המחשב fallout 4. מעניין אותו לראות את האתרים הללו במציאות. הולכים בשביל הלבנים האדומות, בכל פעם שמגיעים לאתר – בודקים אותו.

כשמגיעים לקווינסי מרקט ופנהיל הול – יש בחוץ מופעי אקרובטיקה מקומיים משעשעים ביותר ושווים, המוני צופים מסביב. אנחנו מוצאים פינה וצופים בכיף. אחר כך נכנסים לקווינסי מרקט – שוק אוכל מקורה מלא במסעדות רחוב. עמוס באנשים ובתורים. צפוף לנו מידי. הולכים עד הקצה ומגיעים למסעדה ענקית- המון שולחנות בחוץ, בפנים, בקומה שניה. קוראים לה Ned Devine's . עולים לקומה השניה השקטה והממוזגת, מקבלים שולחן ליד החלון שמשקיף לכיכר ולמופע רחוב שעוד לא ראינו. המנות שבחרנו (רוסטביף בלחמניה והמבורגר עם ירקות מאודים לשם שינוי ) לא זולות אך באיכות מרשימה וטעימות להפליא. יושבים ואוכלים תוך צפיה במופע.

ביציאה מהמסעדה ממשיכים לnorth street בקרבת מקום, לשוק האיכרים (כן, זה סוג של הובי אצלי לבקר בשוקי איכרים) . למרבה ההפתעה השוק הזה נראה מריח ומרגיש ממש כמו שוק הכרמל , כולל הצפיפות, הדוכנים הקרובים מידי זה לזה, האנשים שכמעט דורכים זה לזה על הרגליים כל הזמן, והמוזיקה המזרחית (במקרה הזה ערבית ) שמתנגנת בקולי קולות. חוץ מזה – המון ירקות ופירות טריים ויפים, חלקם מיוחדים.

בשלב הזה הבן כבר מראה סימני נרגנות מתקדמים. ביקרנו בכל אתרי הfallout ועכשיו כבר ממש משעמם לו. אנחנו הולכים עד ל OLD NORTH CHURCH ובזה מסיימים את המסלול האדום.

אני מציעה שיט – כרטיס החופשי שבועי כולל גם מעבורות שהן חלק מהתחבורה הציבורית. אנחנו בספק אם בשבת המעבורת עובדת. צועדים לנמל ולשמחתנו מוצאים מעבורת ששטה מנמל בוסטון לצ'רלסטון- שכונה שמאוכלסת בעיקר על ידי יוצאי צבא (כך הסבירו לי על המזח), 10 דקות שיט לכל כיוון. המעבורת חצי ריקה כי שבת. מתרווחים לנו בכיסאות על הסיפון העליון, נהנים מהבריזה , השלווה, ותמונת קו הרקיע של הסיטי של בוסטון. כחצי שעה של שלווה וכיף על הים.

07c011f1b5b58f3171249b079479046f.png?l=6

בירידה מהמעבורת חזרה בנמל בוסטון- דוכן של בן וג'רי מספק לנו אתנחתא מתוקה.

רוויי רשמים אנחנו פונים לתחנת T לכיוון מאלדן. הדרך חזרה לוקחת כשעה, ועוד 10 דקות הליכה מהתחנה ועד לבית של אלבינה- בול מה שגוגל מפס אומר...

בתכנון המקורי רצינו לקחת DUCK TOUR על הבוקר אחרי החזרת המכונית. היה כתוב באתר שאין צורך להזמין מראש. כשהגענו התברר שכל המקומות תפוסים עד שתיים בצהריים. לא קנינו כי לא ידענו איפה נהיה ומה נעשה בשתיים בצהריים. בסביבות שתיים הגענו שוב לדאק טורס ועכשיו היו מקומות רק למחר באחת בצהריים.. ויתרנו . המסקנה שלי- למרות הכל תמיד כדאי להזמין יום-יומיים מראש, עדיף מאשר לפספס.

16.7.17 יום ראשון

למרות מאמצים ושכנועים- הבן עומד על דעתו: הוא הבין את בוסטון, לא מעניין לו, לא רוצה לנסוע שוב לעיר. רוצה להשאר בחדר עם הטלפון והטלויזיה. אני מחליטה להיות אמיצה ולנסוע בעצמי לעיר. יוצאת לדרך בעשר בבוקר. יורדת ברכבת התחתית בככר קופלי המלאה בדוכני החתמה על עצומות מסוגים שונים. בודקת מלמטה את מגדל ג'ון הנקוק – נדמה לי שיש שם תצפית, אבל אין. התצפית היחידה היא בבנין הפרודנשיאל שנמצא במרחק כמה דקות הליכה משם.

d777d90afb044d74ebe27204eb399ab7.png?l=6

כנסיית טריניטי העתיקה משתקפת במגדל ג'ון הנקוק החדיש

התצפית עולה 19$ לאדם (ולא $12 כפי שדווח עד כה). התצפית היא של 360 מעלות בקומה סגורה בזכוכית וממוזגת, מתאים לי כי בחוץ כבר חם מאד. מחיר הכרטיס כולל גם אביזר אודאו שבכל נקודה מספר על בניין מסויים, היסטוריה של המקום וכד'. הנוף מדהים של כל העיר, והמידע מוסיף. על הקירות מול התצפית יש עובדות מעניינות וחידונים. בסך הכל נמצאת שם כשעה וחצי מהנות.

c0f82cafacbf7e07c72a51348466a2e0.png?l=6

החלק התחתון של הפרודנשיאל הוא חלק מקניון יוקרתי ביותר שמשותף לכמה בנייני משרדים באותו מתחם. נכנסת שם לחנות פפירוס ומתפעלת עד אין קץ מכרטיסי הברכה המיוחדים ושלל אביזרי נייר מקוריים ונהדרים. חנויות הבגדים יקרות מאד. בחלל שבין בנייני המשרדים יש פאטיו עם גינה פנימית קטנה ויפהפיה עם צל, מזרקה והמון ספסלים, אפשר לקנות קפה ולשבת שם בכיף.

38dc4898bce2f85a03cde95fe9168fe4.png?l=6

משתמשת בשירותיו הטובים של גוגל מפס וחורשת את מה שמעניין אותי לראות: שכונת בק ביי, שדרות קומונוולת' (קצת מזכיר את שדרות רוטשילד, רק יותר רחב, יותר עתיק, יותר יפה ויותר מושקע), שכונת ביקון היל, פארק האספלנייד לגדות הנהר צ'רלס. הכל במרחק הליכה זה מזה, אם כי אחרי כמה שעות אני בהחלט מרגישה את הרגליים. פה ושם נעצרת לאייסקפה , גביע פירות חתוכים.

ברחוב וושינגטון יש FOOD COURT הומה אדם עם כמה אופציות מעניינות, אסייתיות בעיקר. לכבוד הויתור שלנו על פילדלפיה כחלק מהטיול אני בוחרת לאכול פילדלפיה צ'יז סטייק, שמתגלה כתואם כריך רוסטביף עם גבינה . די טעים, לא מדהים.

עכשיו כבר ארבע אחה"צ, אני פונה לחזור למאלדן ולבן הנטוש. מנצלים את שעות הערב לחזרה על ריטואל הכביסה, הפעם במכבסת נפטון המקומית שמתגלה כיעילה ובעלת שירות אדיב במיוחד. אם מזדמנים לאזור- מומלץ .

לגבי הכביסה

  • לקחתי טיפ מהפורום לשים את הכביסה המלוכלכת בטרולי ולקחת אותו למכבסה. במקרה שלנו מדובר בעשר דקות הליכה, כך שהטרולי הופך את החיים שלנו לקלים יותר.
  • טרם נתקלתי בשימוש במטבעות רבע דולר במכבסה. בכל המכבסות עד כה יש מכשיר שמנפק כרטיס מגנטי עליו צריך לטעון כסף מכרטיס אשראי או במטבעות. בכל המקרים בהם נשארה לי יתרה בכרטיס- מכרתי אותו למישהו במכבסה.
  • לקחתי איתי מהארץ פסי כביסה במקום אבקה או נוזל , וכן דפים למייבש. שניהם קלים מאד, לא תופסים מקום, וממלאים את תפקידם נאמנה . בהתחלה קברתי את פסי הכביסה (שניים למכונה ) בתוך ערימת הכביסה, ונשארו משקעים של אבקת כביסה על חלק מהכביסה גם אחרי הייבוש. אז בפעמים הבאות הנחתי את פסי הכביסה מעל ערימת הכביסה במכונה, ולא היו יותר בעיות.

בזמן הייבוש נכנסים לסופרמרקט אסייתי סמוך הכולל גם מסעדה, ואוכלים שם ארוחת ערב- סושי, מרק ראמן , טובים וזולים.

מחר נוסעים לניו יורק באוטובוס.

אלבינה מציעה בנדיבות להסיע אותנו לתחנה המרכזית. נרגשת מטוב ליבה אני מסכימה בשמחה, ואז מתברר שהיא מבקשת 25$ על השירות... תמימה שכמוני. המחיר נשמע לי סביר ואם מישהו צריך להרוויח אז יאללה, שתרוויח. חסכה לנו כסף עם הכרטיסים לתחבורה הציבורית.

לסיכום בוסטון: היה לי כיף ומעניין. כדי שהמסלול יתאים לילדים צריך לכלול בו אטרקציות מתאימות, ילדים והיסטוריה זה רומן קצר מאד. (לפחות עם הילד שלי ).

17.7.17 יום שני:

קמים לארוחת בוקר מושקעת אחרונה אצל אלבינה. אחרי הארוחה אני מתפנה לסידור המזוודות המורכב – עדיין מצליחה להכניס טרולי אחת או שתיים לתוך המזוודות ובכך להקטין את נפח המטען.

ב 11 אלבינה מסיעה אותנו לתחנת South Station בבוסטון, כחצי שעת נסיעה. נפרדים ממנה בחיבוקים.

מכאן הכל הולך על רגל שמאל: מוצאים את האוטובוס שיוצא בשעה 12 לניו יורק , עומדים אחרונים בתור העמוס לאוטובוס. הכרטיסים כבר נקנו מראש מהארץ – כרטיסים של מגה-באס ב 15 $ לכרטיס. בשעה 12:20 עדיין אין זכר לאוטובוס. עוד 50 איש עומדים בתור, מביעים אי נחת במעבר מרגל לרגל, אבל אף אחד לא באמת מנסה להבין מה קורה. מרגישה את עצמי בתוך עדר פרות. בסוף מגיע מישהו מהנהלת התחנה. אני שואלת אותו למה האוטובוס לא מגיע. הוא מסביר שיש עיכוב ומבקש לראות מה כתוב בכרטיס שלי. אני נותנת לו את הכרטיס והוא אומר:" נכון שהאוטובוס הזה מאחר, אבל את בכלל בתור הלא נכון. זה התור של מגה-באס ולך יש כרטיס של גרייהאונד".

מסתבר שגרייהאונד זה בכלל תור אחר, וכמובן שהאוטובוס של 12 כבר מזמן נסע. הלכו להם 2 כרטיסים בשווי כולל של 30$. לא נותר אלא לגשת ולקנות כרטיסים חדשים, מעכשיו לעכשיו, לאוטובוס של שעה 13:00 ואלה כבר עולים 40$ לכרטיס...

האוטובוס יוצא בזמן הפעם. בתוך האוטובוס קור אימים מטורף, זרוע שמאל שלי נמצאת קרוב לפתח המיזוג ופשוט קופאת . כמובן שהאפשרות לא עלתה בדעתי ואין לנו סוודר. בסוף לוקחת כובע שיש לנו בתיק ומשתמשת בו כחוצץ ביני לבין פתח המיזוג.

ארבע שעות של נמנומים ובהיה בנוף הירוק , האוקיינוס האטלנטי והמון מכוניות – נכנסים למנהטן. נוסעים דרך הארלם בשדרה החמישית. לאט רואים אותה משתנה ככל שמצפינים, מהארלם לשדרה החמישית המוכרת מהסרטים, עם כל החנויות.

השעה חמש והמוני אדם ממלאים את המדרכות. אנחנו כבר מתים להגיע, לאכול, לעשות פיפי (יש שירותים באוטובוס אך אני מעדיפה לחכות). בפינת רח' 42 זרם העוברים והשבים לא מפסיק גם באור אדום והאוטובוס לא יכול להמשיך. הנהגת מצפצפת באלימות , והופ, קופצים עליה שני שוטרים. מכאן אנחנו מבזבזים שעה שלמה לצד הכביש בזמן שהשוטרים מבצעים את עבודתם באיטיות מדהימה. אני מעבירה את הזמן בבהיה דרך חלון האוטובוס בערב רב של אלפי אנשים שחוצים את הכביש מולי, מתפעלת מהרבגוניות שלהם.

סוף סוף הנהגת חוזרת, מתניעה מחדש ונוסעים לתחנה המרכזית port authority שנראית כמו תחנה מרכזית שמוכרת לי ממחוזותינו. עולים למעלה מהרציף, יוצאים לרחוב העמוס ולוקחים מונית למלון- ריברסייד טאוור ברח' ריברסייד פינת רח' 80, ב upper west side.

נהג המונית נוהג מהר תוך כדי התעסקות בטלפון הנייד שלו, חצי מהזמן לא מסתכל בכלל על התנועה הסואנת שסביבו. אם הייתי דתיה הייתי מברכת הגומל כשהנסיעה נגמרה.

המלון , כך מסתבר, נמצא בשיפוצים. נראה כחורבה . מקבלים מפתח אחד בלבד לחדר בקומה 14. המעלית זזה באיטיות שמזכירה לי סרטי אימה ישנים. ניגשים עם המזוודות, פותחים את הדלת ונתקלים בפרצוף עצבני של אישה שטוענת שהחדר שלה.

משאירה את הבן עם המזוודות בקומה 14, יורדת לאט לקבלה. פקיד הקבלה לא מאמין לסיפור שלי, ועולה יחד איתי חזרה לקומה 14 , שם הוא נזכר שהוא עצמו שיכן אותה בחדר הזה ושכח...שוב יורדים לקבלה באיטיות רבה , הבחור שוקע בסרעפים מול המחשב עד שמציע לנו חדר זהה רק בקומה 10. עולה לקומה 14, לוקחת משם את הבן עם המזוודות, ויורדים לקומה 10.

החדר- פצפון. המיטה זוגית, קטנה יחסית ולצידה מעבר של בקושי חצי מטר רוחב. כל הצנרת נמצאת מחוץ לקיר ולכן הרהיטים לא יכולים להצמד לקיר, ומקטינים את החלל עוד יותר. יש שולחן עם כיסא אחד, יש מקרר ומיקרו שהגישה אליהם קשה כי הם לרגלי המיטה , טלויזיה תלויה.

השירותים קטנים, הכיור פצפון, המקלחת מינימלית. הכל פיצי. אנחנו מתנהלים שם כל הזמן מתוך תיאום, כי אי אפשר אחרת.

מיד נזכרים בחדרון הפצפון שהיה לנו בלונדון בטיול אחר, איך בהתחלה שנאנו אותו ואחר כך התרגלנו. מקוים להתרגל גם פה.

פלוס אחד שיש בחדר: חלון עם נוף לפארק ריברסייד ולנהר ההדסון, כמובטח.

מארגנת את המזוודות כמיטב יכולתי בגומחה שמתפקדת כארון, ויוצאים לבדוק את הסביבה.

אנחנו נמצאים לא רחוק משדרות אמסטרדם שבהן יש המון מסעדות ובתי קפה. הבן בוחר במסעדה , אוכלים שם כדורי בשר על פסטה ונהנים. שתי מנות עם דיאט קולה וטיפ מסתכמות ב 46$. אני מבינה שפה מדובר במחירים מליגה אחרת.

18.7.17 יום שלישי

המקלחת בכוך הקטן שלנו מתגלה כסבירה לשמחתנו. אחרי מקלחת והתארגנות יוצאים להיכרות ראשונה עם מערכת הסאבוויי של ניו יורק.

בתחנה מספר 79- הפתעה! מקבלים אך ורק מזומן . מקוששת 66$ עבור שני כרטיסי חופשי שבועי. יש גם ATM צמוד לנתקעים.

את היום אנו מקדישים לדרום מנהטן. נוסעים בסאבוויי לבאטרי פארק- נסיעה של כחצי שעה בקו 1 האדום – זאת הנסיעה הכי ארוכה שלנו במנהטן. כשעולים מהסאבוויי הדבר הראשון שצד את העין הוא השלט הענק של מעבורת החינם לסטטן איילנד. בהחלטה של רגע נכנסים לתחנה שלה . עומד שם המון אדם עצום – לדעתי מעבר ל 2000 איש, ומחכים למעבורת. אני דואגת שתהיה שם צפיפות איומה, אך המעבורת בולעת את כל המון האדם הזה ועוד יש מקום.

הדרך לסטטן איילנד לוקחת כ 20 דקות , אותם אנחנו (וכל יתר התיירים) מנצלים לצילומי נוף של מנהטן, גשר ברוקלין ופסל החירות.

c4a4a383bc5334ff119c930b9832a989.png?l=6

פסל החירות מרגש אותי עד דמעות. המחשבה על המוני המהגרים והפליטים העניים והנואשים שהוא התגלה לעיניהם כסמל התקוה וההתחדשות הופכת אותי לשלולית. הייתי שמחה לבקר גם במוזיאון באליס איילנד ואולי למצוא שם את קרובי משפחתי הרחוקים שהגיעו לשם אי שם בתחילת המאה ה 20 , אך מניסיון מחליטה לחסוך את זה מבני קצר הסבלנות. בפעם אחרת.

606e98dd6c221759f4396fbcf8cb18d9.png?l=6

מעבר לכביש מהמעבורת יש מסעדה בשם Bon Pain (לחם טוב בצרפתית) , שאחר כך מתבררת כחלק מרשת מקומית. יש שם מבחר מכובד של כריכים, עוגיות, סלטים, אפילו פירות- האוכל מוצלח, טרי ולא יקר מידי. אוכלים שם ארוחת בוקר מהנה.

אחר כך ממשיכים בסאבוויי לאנדרטה של 9/11. המרחק אפשרי גם ברגל, אבל חם לוהט בחוץ.

(קטנה על הסאבוויי: המערכת די מבלבלת. לא ברור מה הכיוון שצריך לנסוע בו כשרוצים להגיע למקום מסויים. משתמשים במונחי uptown downtown שברורים כשנמצאים ממש בצפון או בדרום, לא מעבר לכך. בניגוד ללונדון ולבוסטון – כאן לא מודיעים בקול או בכתב מהי התחנה הקרובה. צריך לבדוק בזריזות את שם התחנה כשמגיעים אליה, ואם זאת התחנה שלנו- לרוץ החוצה. כמו תמיד אנחנו נעזרים שוב ושוב במקומיים כדי להבין לאיזה כיוון לנסוע).

האנדרטה מרשימה מאד. מסתובבים סביב ואני נזכרת איפה הייתי ומה חשבתי בזמן האירועים. הבן נולד שנתיים אחר כך, באותו תאריך בדיוק (11 לספטמבר, כן) אז גם הוא מרגיש חלק מהעניין.

רואים את הקניון המוזר החדש שנראה כמו שלד של דג, אך לא מתחשק לנו להכנס.

כבר צהריים, חם מאד.

הולכים ברגל כשפעמינו אל השור של וולסטריט. חייבת לראות אותו במו עיני . הדרך עוברת בגינת ליברטי בה יושבים המוני עובדי וולסטריט ואוכלים צהריים שקנו או הביאו מהבית, בצל העצים. יש כאן גם גזלן עם גלידה שמצדיק לגמרי את שמו כשהוא מבקש 10$ לגביע של גלידה רכה.

dd1bd4e1cea1b18e5c72db42d40bf7cd.png?l=6כיכר ליברטי

השור היפה של וולסטריט עומד על אי תנועה בלב הרחוב, מוקף מכל הכיוונים בתיירים שמחבקים אותו מצטלמים איתו. כולם , וגם אני, רוצים לגעת בשור ההצלחה.

effb506021efbd93b0dc83a62c70dd77.png?l=6

משם- נסיעה של 2-3 תחנות לצ'יינה-טאון, שהיא הרבה פחות יפה ומרשימה מאשר זו של סן פרנסיסקו, די מלוכלכת וצפופה. גם החום המעיק לא תורם. הרבה דוכני ירקות ופירות לא שגרתיים, דוכני דגים ופירות ים, חלקם מוזרים במיוחד, חלקם עומד בחוץ ללא קירור ...

אחי שלח לי מבעוד מועד כתבה על מסעדות דים-סם בניו-יורק, בעזרת YELP מוצאים את אחת המסעדות מהכתבה, ואוכלים שם ארוחת דים -סאם אותנטית. אני באופן אישי לא בהתלהבות, הבן חובב האוכל האסייתי מבסוט.

כעת כבר שלוש, אנחנו צועדים מרחק קצר לאיסט וילג' הסמוך. איזה כיף שם!

יושבים בגינת קופר הקטנה . צל, יונים וצמחיה. מתבוננים בעוברים ושבים, מתפעלים מהשלווה הקיבוצית השורה במקום, וגם מהחופשיות הרבה בה המקומיים מבטאים את עצמם . הלואי עלינו קצת מזה. אחר כך קמים ומשוטטים קצת ברחובות, מוצאים חנויות מיוחדות (למשל חנות מנורות שבעל המקום בונה בעצמו- דברים מקוריים ויפהפיים) . כשעוברים ליד ספר הבן מחליט שהגיע זמנו להסתפר. הספר עושה עליו עבודה נהדרת ומושקעת ב 18$ בלבד.. בסוף מתברר גם שיש לו משפחה ברמלה.

בשלב זה אנחנו כבר תשושים, חוזרים בסאבוויי חזרה למלון לנוח. למרות שהעיר ענקית, בסך הכל חצי שעה ואנחנו חזרה במלון. התעבורה מתבררת כנוחה ויעילה, בתנאי שיודעים לאיזה כיוון לנסוע.

לקראת שקיעה אני יורדת לבקר בפארק הסמוך למלון- ריברסייד פארק. הוא מתגלה כארוך מאד , יפהפה ומלא פינות חמד, פסלים ואנדרטאות, וגם נוף משגע של נהר ההדסון, במיוחד בשקיעה. ממש שווה ביקור.

eabcfd3556e2a2fc0350aa55f8335ae5.png?l=6

691c2658c4b2d46d53c7ff67bb10b22f.png?l=6

כשהשמש שוקעת – חוזרת בסיבוב דרך שד' ברודוויי, נתקלת שם בחנות של בארנס ונובל ונכנסת... יוצאת אחרי שעתיים מלאת התפעלות וקנאה: איזו חנות מדהימה...יכולתי להעביר שם עוד יומיים בכיף.

מחפשת לנו ארוחת ערב לחדר. בסוף הולכת על הבנאלי : כריכים וקרואסון שוקולד מסטארבקס, ומתמוטטת בחדר. הלכנו היום המון.

יום רביעי 19.7.17

החלטנו על יקיצה טבעית – ממילא לא נצא עד ששעות העומס יסתיימו. מתעוררים בתשע. הבן מראה כבר סימני שבירה , ואני משכנעת אותו ליום קל וקרוב לאזור שלנו.

מתחילים במעדניית Zabar's הקרובה למלון- מעדניה בת 82 שנה. יש שם המון אפשרויות לארוחת בוקר ולארוחות קלות בכלל, וגם חנות דלי צמודה יקרה רצח. המסעדה עצמה לא מאד יקרה והאוכל טעים וטרי. אוכלים בייגל סלמון וגבינת שמנת, לבן כריך רוסטביף ואייסקפה. אנחנו יכולים לאכול כאן כל בוקר במשך חודש ולא לחזור על אותה ארוחה פעמיים. עסקה שווה למי שמזדמן לאזור, אך הם סוגרים בשבע בערב... (למה???)

משם הולכים ברגל 2 בלוקים עד לסנטרל פארק. מגיעים לאגם, מגלים שם המון צבים וצמחיה עשירה.

חם מאד, הבן מצפה ליום קל ולא מוכן ללכת המון כמו אתמול. בדיוק ברגע זה עוצר לידנו בחור על אופניים וריקשה ומשכנע אותנו לסיור של חצי שעה ברחבי הפארק. הוא רוצה 50$, אני מתמקחת , בסוף מתפשרים על 25$. תוך כדי סיור אנחנו לומדים שהבחור מבנגלה-דש, אשתו והילדים שם, בחודשי החורף הוא נוסע להיות איתם, בחודשי הקיץ הוא עובד בפארק כבר שנים.

28d69d1e31dffd7de0c1205a9ba348a9.png?l=6

מקבלים סיור עם בריזה, הצבעה והסברים על פינות ואתרים חשובים בפארק. בסוף יורדים ליד הפינה של strawberry fields, משלמים לריקשאי עם טיפ של 5$ , והולכים לפינת ה imagine להתייחד עם זכרו של ג'ון לנון. יושבים על ספסל בצל, צופים בהמוני אדם שבאים להצטלם שם, ומקשיבים לאחד עם גיטרה שרוצח בשיטתיות את שירי הביטלז בזה אחר זה. מתישהו נמאס לו ואז הוא מתפנה לרצוח בעינויים את wish you were here של פינק פלויד. בשלב זה אני נשברת ואנחנו הולכים משם, בצל בין עלים ירוקים , מלווים בסנאים ועכברי שדה חמודים.

יוצאים מהפארק בדיוק בכניסה למוזיאון לטבע ברחוב 77. נכנסים ומבלים שם כמה שעות טובות- מעניין, שווה , במיוחד לילדים אבל לא רק. כל מי שהוא חובב בעלי חיים , חובב ביולוגיה ומתעניין במומיות ו/או דינוזאורים יתפעל וייהנה. התצוגות מאד מושקעות ומקוריות, במיוחד יפה החדר של חיי הים, עם הלווייתן הכחול שתלוי באמצע האולם.

במזנון המוזאון אנחנו קונים סלט לבן ופירות חתוכים לי, והנה נתקלים במשפחה שאנחנו מכירים מישראל. שמחה רבה, עולם קטן.

כשיוצאים מהמוזאון בשעות אחר הצהריים מחפשים מקום לארוחת צהריים מאוחרת. על הדרך רואים את shake shack עם תנועת סועדים ערה, ומחליטים לנסות. התפריט לא מקורי: שוב המבורגרים וצ'יפס. הביצוע טוב, והמחיר סביר.

חוזרים ברגל למלון . שוב הבן מחליט שהיום שלו הסתיים. אני רוצה לנסוע לטיים סקוור ולראות אותה בשעות הערב. אז נוסעת לבד ומגיעה לשם בשמונה בערב.

638f33d80e6b0e018b3274d1694cd6cc.png?l=6

המקום הומה כמו בצהריים. האורות והמסכים בכל מקום, המוני אדם גודשים את הרחובות. אני מסתובבת לי בכיף, אוכלת גלידה מstone cold creamery בתור ארוחת ערב (טעים, אבל בעיני עדיין בן וג'רי יותר מוצלח ).

מנסה כבר יומיים את הגרלת הלוטו של ברודוויי לכרטיסים למלך האריות. ללא הצלחה בינתיים.

יום חמישי 20.7.17

היום מוקדש לחלק המרכזי מערבי של העיר.

יוצאים בתשע , ארוחת בוקר ב ZABAR'S . אחר כך יורדים לתחנת הסאבוויי הקרובה ונוסעים עד לצ'לסי מרקט.

המקום לא גדול, חמוד, מסודר מאד יפה. חנויות יפות מאד. במיוחד יש לציין את חנות פירות הים המסודרת כל כך יפה ונקי עם תצוגה מרהיבה , וכן חנות שוקולד שיש בה המון פסלי שוקולד, למשל נעליים משוקולד, תיק משוקולד וכד'. קונים שם קצת פירות , יוצאים ועולים על ההייליין.

35c3a67fa53d030eedcc03e11bffbc52.png?l=6

הולכים לאורך ההייליין עד לסוף המסלול ליד הים. חם מאד ורוב הדרך לא מוצלת. כשמגיעים לספסל מוצל- עוצרים שם לכמה דקות, שותים ונחים, ואז ממשיכים. ההייליין מספק תצפית נחמדה על חלק מהרחובות, בניינים מוזרים שבנויים לאורכו, והצמחיה שבו מעניינת. ההשקעה העיצובית והאמנותית ברורה לחלוטין. חבל רק שלא דאגו לצל.. נראה לי שבימים פחות חמים הרבה יותר כיף שם.

00a8df3719defb2e7374bc521bb6d3f1.png?l=6

כשההייליין נגמר ממשיכים לאורך החוף (בצד של הצל) למזח 38 , לשיט ב beast- ספינת מירוץ שנוסעת עד פסל החירות וחזרה. הקופאי מסביר שהכל תפוס עד חמש. מתאכזבים קשות. מבקשת כרטיסים למחר בבוקר בעשר כשנפתח, הקופאי אומר שאי אפשר למכור עכשיו כרטיסים למחר.

אני תולה בו עיניים מתחננות ואומרת "" come on… please כשזכר הדאק טור המפוספס מבוסטון עוד טרי במוחי .. כאן הקופאי עושה את הדבר הכי לא אמריקאי שנתקלתי בו: הוא קם ממקומו בלי לומר מילה וחוזר אחרי כמה דקות עם 2 כרטיסים למחר בבוקר...בו בזמן אני שומעת את הקופאית השניה מסרבת בתוקף למכור כרטיסים למחר למשפחה אחרת. אני מודה לקופאי האמיץ שלנו מקרב לב אבל בשקט ...

החום גומר אותנו, מוזאון האינטרפיד הסמוך חשוף לשמש ולא בא בחשבון כרגע. אולי מחר.

בין הקופות של הסיורים הימיים לבין האינטרפיד יש מסעדה קטנה ודי מגעילה שמוכרת המבורגרים ונקניקיות. אבל לידה יש שני דברים חשובים:

1. שירותים חופשיים ונקיים יחסית

2. מזרקות רצפה כאלה שאפשר להכנס ולהתרטב- מי שנמצא שם כדאי להגיע עם בגד ים או פשוט עם נכונות להרטב, הריענון מגיע ממש במקום בחום הזה.

הולכים ברגל לאוטובוס שמביא אותנו למרכז רוקפלר, ל top of the rock. אחרי התצפית של בוסטון אני קצת מאוכזבת: ראשית ,כל האופרציה ממוסחרת ומתוזמרת עד להקיא. שנית – התצפית היא פשוט מרפסת. אין שום הסבר, שום הכוונה, שום שלטים שמצביעים על בניינים מיוחדים ומסבירים מה הם... כלום. גם לא אפשרות למכשיר אודאו עם הסברים או כל דרך אחרת לקבל קצת מעבר לצפיה פשוטה. לא יודעת מה מציעים בתצפיות האחרות- בבוסטון היה יותר כיף. יחד עם זאת אין ספק שניו יורק יפה ומעניינת, ועדיין כדאי להגיע לתצפית.

d7ffb9950e61f67bc26f2424effe1894.png?l=6

יורדים למטה ומסתובבים קצת במרכז רוקפלר. הבן לא מתחבר לחנות נינטנדו אך שוקע עמוק בחנות הלגו, כחובב לגו מושבע בילדותו, ואנחנו יוצאים משם עם 2 ערכות חדשות .

עצירה במסעדת Friday שהעלתה את רף המחירים לטירוף של 46$ עבור המבורגר עם צ'יפס, מקלות מוצרלה ו2 קולה דיאט..

כבר שש בערב, ואנחנו עושים את דרכנו חזרה למלון. כשמגיעים לחדר- מי זה דופק על החלון? גשם! זלעפות! באמצע יולי!

יושבים לנו בכוך וצופים במרתון סיינפלד והמפץ הגדול לסירוגין.

אני נשברת, מוותרת על הלוטו וקונה זוג כרטיסים לליון קינג במחיר הלא ייאמן של 170$ לכרטיס.

זו פעם נוספת בה יכול להיות שהייתי משיגה יותר בזול אם הייתי קונה מראש ולא מחכה לרגע האחרון. לפעמים משתלם לחכות ויש הוזלות, מנסיוני כאן לאחרונה- עדיף לקנות מראש.

יום שישי 21.7.17

יוצאים שוב מהכוכון בתשע בבוקר , ארוחת בוקר בזייבר במיטב המסורת הקצרה שלנו פה.

מזדרזים לסאבוויי – עדיין שעת העומס, דווקא מעניין לצפות בקהל הנוהר לעבודה . יורדים בטיים סקוור ועולים על אוטובוס לכיוון מזח 83, שם מחכה לנו השיט ב beast בשעה עשר.

31c82f113161357a1e8ffeadc1ae36db.png?l=6

כמובטח, השיט שמח ומבדח: מוזיקה מקפיצה, גלים , ומידי פעם עוזר הקפטן משפריץ על כולנו עם רובה מים. השיט די קצר אך לגמרי שווה. יוצאים משם צוהלים ועם עוד כמה תמונות של גברת החירות.

הגזלן החוצפן ליד מזח 83 רוצה 3.5 $ עבור בקבוק קולה ... לא קונה.

חשוב לדעת: מי הברז ראויים לשתיה בכל מקום. יש מקומות בהם הם פחות טעימים, דווקא בניו יורק היקרה רצח מי הברז טעימים לגמרי, אפשר לקנות כמה בקבוקי מים ולמלא אותם במלון שוב ושוב.

ממשיכים למוזיאון האינטרפיד הסמוך. גאים לזהות את ישראל מיוצגת גם במטוסי הקרב ההיסטוריים וגם בתצוגת הרחפנים החדשה והשווה. המוזיאון מתאים מאד לחובבי צבא, מכונאות , קרבות והיסטוריה. חלק ניכר מהמוצגים נמצאים תחת כיפת השמים, אך רוח הים מקלה על החום, אז לא סובלים נורא. יש הדגמות של החיים על נושאת מטוסים, וגם צוללת. חלק מרגש של נאסא על מעבורות חלל, קפסולות חזרה לארץ , בקיצור מעניין. נמצאים שם עד שתיים בצהריים.

39487c2837780116fdba369e22b57029.png?l=6

בדרך לאוטובוס נתקלים במתחם מסעדות ממוזג בשם גות'הם- בפינת שדרה 10 ורחוב 44. השם שובה את דמיוננו (באטמן וגו') , נכנסים ואוכלים ... המבורגר, אבל מושקע וטעים במחיר סביר יחסית למנהטן באחת המסעדות בשם GENUINE. אם אתם בסביבה- עסקה משתלמת.

מהמסעדה מתנהלים חזרה למלון. בניגוד לחששות המוקדמים רוב הנסיעות שלנו במנהטן לוקחות מקסימום 30 דקות, אז ריאלי לחזור למלון למנוחה בצהרי היום הלוהטים.

בשש בערב מתארגנים ליציאה שוב לאזור טיים סקוור- להצגה "מלך האריות". הכרטיסים עולים הון, אבל ההצגה שווה: מחשבה מקורית ורעננה, התפאורה, הביצוע – חוויה חד פעמית. שמחים שהלכנו.

מחר מסיימים את פרק ניו -יורק ברגשות מעורבים: מצד אחד מעניין, גדוש, מהיר, מלהיב. מצד שני: חם נורא, צפוף, קצת גס רוח וחסר סבלנות לפעמים. מבחינת הבן- עומס חושי שקשה להתמודד איתו, לכן הוא כל הזמן עייף ומעדיף להשאר בחדרון .

יום שבת 22.7.17

היום נפרדים מניו-יורק ונוסעים לאורלנדו, לפרק האחרון בטיול שלנו.

הטיסה ב 18:40 מניוארק.

מנצלים את הבוקר לאריזות. פקיד הקבלה החביב מסכים לשמור על המזוודות עד אחר הצהריים, וכך חוסך לנו את הצורך להסחב איתן לעיר ולמצוא שמירת חפצים.

מנצלים את הזמן ל"סתימת" כמה חורים : הספריה העירונית המרהיבה והמופלאה שמשאירה אותי בפה פעור. גן בריאנט הצמוד אליה מתגלה כפנינה עירונית גאונית: ירוק ומוצל, מלא חיים , בתי קפה, משחקים שונים ומשונים, כר דשא – הכל מכל במתחם לא גדול, ובטוב טעם.

97755cd8e17d8b6c97d14cd196f064b4.png?l=6

אולם בספריה העירונית

d7db8ff15650e1fbb41dbcf8ee8f8b04.png?l=6

פינה בפארק בריאנט הסמוך

ליד פארק בריאנט יש סניף גדול של WHOLE FOODS – ממלאה משימה מקצועית וסורקת את החנות . רוב המוצרים מצויים גם אצלנו במחירים זולים יותר. יחד עם זאת- מקררים מלאים בתצוגה יפהפיה של ירקות ופירות חתוכים מראש ורעננים, לפעמים בתוספת רטבים או גבינות וכד' – מעוררים בי קנאה עזה. מתי אצלנו?

c0b454447bed6451a4c118ba4433d5ae.png?l=6

לא רחוק מהספריה נמצאת GRAND CENTRAL STATION, דוגמא ומופת לתחנה מרכזית : יפה, נקיה, מקושטת , מוארת, תענוג. בקומה התחתונה- שפע מסעדות מעניינות. מנצלים את ההזדמנות לארוחת צהריים- הבן אוכל סלט קיסר בתוך קערית מכובדת שעשויה מבצק מטוגן- מנה מקורית.

מהתחנה יש רכבת שאטל ישירות לטיים סקוור, ומשם חוזרים למלון.

התכנון המקורי היה לקחת מונית מהמלון לשדה התעופה ניוארק אך פקיד הקבלה וגם נהג המונית שעוצרת ברחוב תמימי דעים: לא כדאי. צריך לשלם מס גבוה על חציית גבול מדינת ניו יורק. אז נהג המונית לוקח אותנו על מטעננו לתחנת פורט אוטוריטי, שם יש אוטובוס אקספרס ישר לשדה התעופה ניוארק. לא מספיקים להגיע וכבר נמצאים על האוטובוס שיוצא תוך 5 דקות.

הפקקים באזור מטורפים: האוטובוס יוצא מהתחנה ברחוב 42, לוקח לו 20 דקות להגיע לרחוב 40... כבר רואה בדמיוני את הטיסה יוצאת בלעדינו. למרבה המזל מרחוב 40 ועד לשדה התעופה הנסיעה עוברת חלק ואנחנו מגיעים בזמן.

הטיסה ביונייטד איירליינס- גם כאן יש תרגולת של תשלום בעד בידור- לכל אחד יש מסך אך כדי לראות עליו סרטים או תכניות טלויזיה צריך לשלם 8$ לאדם. משלמים. הטיסה בליווי סרט עוברת ביעף .

מגיעים לאורלנדו בשמונה בערב, לוקחים מאלאמו מכונית – ג'יפ בצבע אדום לוהט, ענק. איזה כיף!

הדרך לקיסימי עוברת תוך ההתברברויות הרגילות, לווייז וגם לGPS לוקח זמן להתאפס אחרי טיסה, אבל בסוף מגיעים.

אחרי החור הטחוב בניו יורק – החדר שלנו במוטל SATISFACTION KISSIMEE נראה ומרגיש כמו ארמון. מטבחון מצוייד להפליא, כולל אפילו כלי אוכל וסכו"מ. יש גם מכונות כביסה וייבוש חינם (רק צריך לתפוס אותן פנויות , מה שמסתבר כמשימה לא פשוטה) . המחיר כאן ל 8 לילות הוא כמו לילה וחצי במאורה שלנו בניו יורק.

יום א 23.7.17

המזל ממשיך לתעתע בנו.

בבוקר קמה מוקדם ומצליחה לתפוס את מכונת הכביסה פנויה. עד שהכביסה והייבוש נגמרים – השעה כבר קרוב ל 10.00.

סמוך למלון יש תחנת דלק עם חנות נוחות גדולה ושופעת כל טוב. קונים שם אמפנדס ונקניקיות לארוחת בוקר (ארוחת בריאות זה לא) , קונים קצת צידה לדרך , והופ- כבר 12 בצהריים.

לפי התכנית נוסעים לקייפ קנברל , וגם לשיט בשמורת MERRITT ISLAND בתקוה לראות בעלי חיים מקומיים ובעיקר פרות ים manatees.

בדרך מקיסימי לקייפ קנברל מתקדרים השמים- מה מתקדרים? שחור משחור לגמרי, מפחיד... בפתאומיות גמורה מתחיל גשם זלעפות מטורף, כזה שלא רואים מטר קדימה, מלווה בברקים ורעמים . זה לא גשם הצהריים הרגיל- זו ממש סופה. אנחנו מתקשרים ומתברר שהשיט התבטל בגלל מזג האויר. אכזבה קשה בשבילי.

הקטע הנחמד: כשהגשם מתחיל המגבים פתאום מתחילים לעבוד בלי שהפעלתי אותם. הם גם משנים את קצב הניגוב בהתאם לעוצמת הגשם.. אנחנו תוהים אם קיבלנו מכונית עם מודעות עצמית... אחר כך מתברר שהמגבים מכוונים על אוטומט, אופציה שעד היום לא ידעתי שקיימת בכלל...

חונים וצועדים לכניסה של מרכז המבקרים של נאסא בסנדלים רטובים ומטריות. המקום מרשים מאד, בהחלט שווה ביקור של כמה שעות. גולת הכותרת עבורנו - סימולטור הטיסה שמשקשק אותנו טוב טוב . יש עוד הרבה דברים מעניינים לראות שם, חלקם מאד מרגשים (אותי לפחות).

יוצאים מקייפ קנברל בסביבות שש וחצי . הפעם הדרך לקיסימי יבשה. לצידי הכביש אנחנו זוכים לראות תנין אמיתי משכשך בנחל לצד הדרך, ובהמשך גם עופר עם נקודות לבנות על הגב שרועה לצד הכביש. כמו כן- המון ציפורים מסוגים שונים, כולל אנפות ענקיות ואפורות .

החום וכמויות המים האדירות גורמות לכל האזור להיות ירוק עד, מדושא ועבות לאורך כל השנה- מאד מוצא חן בעיני, למרות הלחות המעצבנת. כמויות המים לא ייאמנו- אין שכונה בלי אגם פרטי, אין רגע בלי מראה של מים איפשהו מסביב - ים, או אגם, או נחל בכל מקום.

עוצרים בוולמרט, עושים קניות ומבררים על כרטיסים לדיסני. הכרטיסים נמצאים בדוכן התכשיטים שכרגע כבר סגור. מבררת מה ההנחה, מסתבר שמדובר בהנחה של 2 $ לאדם.. לא שווה להגיע במיוחד בשביל הנחה כזאת. מחליטה לוותר.

קונים שפריצרים ב 8$ האחד, כמה חטיפים, בקבוקי מים, מתנות... מתכוננים לפארק מחר.

יום ב' 24.7.17

קמים מוקדם יחסית, אוכלים ארוחת בוקר בחדר (גבינת שמנת פילדלפיה המקורית טעימה מאד, בארץ היא הרבה פחות מוצלחת, איך זה קורה?)

התכנית שלנו היום היא להגיע לדיסני הוליווד סטודיוז. לפני שלוש שנים ביקרנו בדיסנילנד פריז, שם היינו במג'יק קינגדום שכמעט זהה לזו שבאורלנדו. בהוליווד סטודיוז יש הבדלים משמעותיים.

מגיעים לדיסני הוליווד סטודיוז בתשע ורבע, מופנים למגרש חניה 5. יש שאטל הסעה לפארק שמגיע כל הזמן. בקופות אין תור בכלל, קונים כרטיס ונכנסים.

החום נוראי ומעיק , יש המון אנשים. אני שטופת זיעה רק מלנשום. השפריצרים עוזרים מעט .

עולים על כמה מתקנים שווים, חשוב לציין במיוחד את הרייד של אירוסמית – שווה ביותר. גם סיור הסרטים הגדול הוא כיף גדול. סימולטור הטיסה 3D של מלחמת הכוכבים גם טוב. ההסבר על פעלולי סרטים אינדיאנה ג'ונס הוא בעינינו פחות מוצלח מאשר בפאריז- שם זה היה מרדף מכוניות.

0f9fb0ec50afab3f89e568d0eb0106c0.png?l=6

בשלוש אחר הצהריים אנחנו מרגישים שהחוויה מוצתה לחלוטין. החום הלח קשה לנו. אבל יש מופע פנטזמיק בתשע בערב... מחליטים לנסוע ל DOWNTOWN DISNEY כשפנינו במיוחד ל DISNEY QUEST - ארקייד ענק על פני 3 קומות.

מגיעים חונים, והנה... שוד ושבר. הדיסני קווסט סגור לרגל שיפוצים עד סוף יולי... אכזבה קשה . משוטטים בין החנויות- אין לנו הרבה מה לעשות שם. מנצלים את המזגן של חנויות המזכרות, קונים עוד חרב אור (השניה היום) , כוס אייס קפה בסטארבקס. קונים שוקולד יקר רצח בחנות ג'יררדלי – מה שלא הספקנו לעשות בסן פרנסיסקו. השוקולד הטעים הראשון שנתקלתי בו מתוצרת ארצות הברית. שווה טעימה בהחלט.

מעבירים איכשהו את הזמן עד שבע בערב, ונוסעים חזרה לשמור מקום בפנטזמיק. החניה וגם כרטיס הכניסה הם יומיים, אז אין בעיה לצאת ולחזור.

עדיין חם ומחניק גם אחרי השקיעה. המופע יפה ומרשים, אך להגיד שהוא יותר יפה מאילומיניישנס במג'יק קינגדום זו לדעתינו הסחפות פראית. אילומיניישנס היה הרבה יותר יפה בעינינו.

חוזרים למלון מותשים לחלוטין לקראת חצות. התחזית מדברת על גל חום שיימשך מחר ואף יתחזק. ברור לנו שאין לנו כוחות לעוד פארק מחר. לפיכך עושים שינוי תכניות:

מוותרים על הפארקים של דיסני, ממילא אף אחד מהנותרים לא ממש מלהיב את הבן, ואני יכולה לוותר.

נשארו שני הפארקים של יוניברסל. מחליטה לקנות את האקספרס פאס למרות המחיר השערורייתי , פשוט לא רואה איך אנחנו נהנים משעות עמידה בתורים בחום הזה. מחליטים על יום מנוחה ואז יום פארק, וחוזר חלילה. לפי התכנית הזו- מחר יום מנוחה.

יום ג' 25.7.17

הבן מתעקש היום להשאר בחדר.

אני מחליטה לנסות את מזלי שוב עם השיט במריט איילנד באחת בצהריים, מרחק של שעה וקצת נסיעה מקיסימי.

אין קופצים על ההצעה, מחליטה לנסוע לבד.

אנחנו מבלים בחדר עד 11 בבוקר, ואז יוצאים לחנות בתחנת הדלק ליד המלון. הבן מצטייד בהוט-דוג וחטיפים, אני מצטיידת בדלק. הוא חוזר לחדר המלון ואני פונה שוב לנסוע לכיוון קייפ קנברל אל השיט.

ווייז משתף פעולה , והנסיעה עוברת בנעימים, עד שאני מגיעה לכתובת הרשומה , ומוצאת את עצמי על גדות האוטוסטרדה ליד הים, באמצע שומקום, בחברת 3 דייגים אסייתיים שלא מבינים מה אני מחפשת פה. טלפון מהיר לבעל הספינה שמתקן את הכתובת קצת. השעה עשר דקות לאחת, השיט יוצא באחת.

דווקא עכשיו אין קליטה. ווייז לא מגיב. ה GPS לא מכיר את הכתובת. גוגל מפס מראה לי מסלול של רבע שעה לפחות מהמקום בו אני נמצאת. נוסעת לפי גוגל מפס, בעצם חוזרת חזרה בדרך שבה הגעתי, מתברברת נפלא כמו שאני יודעת. באיזשהו שלב אני רואה מהכביש את הספינה כבר שטה לה בדרך לשמורה. איזה דיכאון, מפספסת את השיט הזה פעם שניה.

חוזרת לקיסימי עם אבן בלב, והבנה שפרות ים בטיול הזה לא אראה. זאת אחרי שמחפשת בגוגל ומבינה שבכל אתרי הצפיה שנמצאים במרחק שעה נסיעה מכאן – בעונה הנוכחית הן לא נמצאות. זה בעיני הפספוס הגדול של הטיול הזה.

בדרך חזרה רואה את ROSS- DRESS FOR LESS שרציתי לבדוק מתחילת הטיול. עכשיו יש זמן ואני לבד, אז מחליטה להכנס – טעות מספר 2 היום. זה כמו מין חנות עודפים יד שניה , בליל לא ברור של בגדים שנשארו בעודפים מאז ומעולם. צפוף, בלגן, המון אנשים. מקוששת לי כמה פריטים. המחיר באמת זול יחסית לחנויות רגילות. התור לקופות לוקח לפחות שעה. נוטשת את הפריטים וחוזרת למלון במצב רוח קרבי. יום מבאס .

מחליטה להציל את המצב בכל זאת, ומזמינה כרטיסים למופע של בלו מן גרופ ביוניברסל להערב.

המופע מקסים! נהנינו מכל רגע. גם הסיטי ווק של יוניברסל מוצא חן בעינינו. לפני המופע אוכלים בפנדה אקספרס- עוד משהו שרצינו לעשות מתחילת הטיול . הציון : מספיק בקושי. הכל נורא חריף . המנות גדושות וענקיות כמיטב המסורת האמריקאית, אבל החריפות מוגזמת בכל מנה ומנה.

כשיוצאים מחניון יוניברסל כבר כמעט חצות. התנועה בכבישים כאילו שמונה בבוקר. פקקים שלא ראיתי בשעות היום. אנשים לא עובדים פה? אמצע השבוע!

התכנית למחר- יוניברסל סטודיוז.

יום ד 26.7.17

בניגוד לעצות הרווחות בפורום אני מחליטה להוריד את מרכיב הלחץ מהבוקר. אם אנחנו קונים את האקספרס פס אז אין סיבה למהר ולהגיע ראשונים לפארק.

קמים באיזי, אוכלים ארוחת בוקר בחדר, מגיעים ליוניברסל סטודיוז בעשר וחצי.

למזלי הגדול לא הצלחתי לקנות כרטיסים דרך האפליקציה. אין ברירה אלא לעמוד בתור של חצי שעה ויותר לקופות בפתח הפארק, מה שמתברר כיד הגורל.

כשמגיע תורנו אנחנו נופלים על קופאית בת 80 בערך (לא מגזימה). ממש ישישה. אני חושבת בלב "אוי ויי". הישישה נחמדה מאד, מוכרת לנו כרטיסים ליומיים לשני פארקים , ושואלת מאיפה אנחנו.

אני אומרת מישראל, והיא צווחת בגיל, תופסת לי את היד ומנשקת אותה (הכל בקופה של יוניברסל...), מתפקעת מאושר, מבררת מהיכן בדיוק, אני מספרת לה על ראשון לציון, המושבה של הברון דה רוטשילד, היקב וכו'... היא קורנת משמחה.

כשמגיעים לאקספרס שאמור לעלות 170$ לכל אחד מאיתנו לכל יום , הישישה ממתיקה לי סוד שידוע רק למעטים: יש גם אקספרס פס מארבע אחר הצהריים, שעולה רק 60$ לאדם. היא אומרת: "עכשיו 11. תעלו על מתקנים לא פופולאריים, תאכלו צהריים, תסתובבו בחנויות... מארבע עד שהפארק נסגר בעשר תספיקו לעלות על כל המתקנים שתרצו ". עכשיו תורי לרצות לנשק אותה.

חסכה לנו 440$ בדקה אחת...אנחנו כמובן לוקחים את עצתה, וקונים את האקספרס פס מארבע אחר הצהריים.

עד ארבע אנחנו מסתובבים, רואים את ההצגה של אפקט הפחד (יש אנשים אמיצים בעולמנו), מסתובבים בחלק המקסים והשווה ביותר של הארי פוטר – עולים על סחרחרות מסוגים שונים, אוכלים צהריים בנחת ולוקחים את הזמן במזגן, רוקדים עם האחים בלוז המקסימים.

בארבע בדיוק אנחנו מתייצבים במתקנים הפופולאריים, עוברים ממתקן למתקן לפי הסדר, נכנסים כמעט מיידית לכל מתקן. עד עשר בלילה אנחנו מספיקים בדיוק כל מה שתכננו. ממש כיף לנו כי:

פחות חם מאשר בבוקר ובצהריים

לא עומדים בתורים מתישים

מספיקים הכל

חסכנו המון כסף (לא שזה משנה הרבה בתמונה הכוללת של הטיול, סתם נותן הרגשה טובה) .

המתקנים טובים, שווים, כיפיים כולם. הכי מפחיד – נקמת המומיה, אבל הוא נהדר, לא לוותר.

על רכבת ההרים האדומה הענקית אנחנו לא עולים- פוחדים... J

המצעד בשעה שבע שונה מאד מדיסני- מכיל רק 3-4 מיצגים, נעצר בכל פינת רחוב עם מופע רקדנים ואקרובטים מסביב- נחמד ועליז, לא חובה.

eb1ddf39d850fdf0a07c8f9691df05cc.png?l=6

24c3f482316cdc69012bcc048a291af3.png?l=6

db26fe8a60b34bd4dce34ad0fa938001.png?l=6דרקון יורק אש על גג גרינגוטס

חוזרים למלון בשעה 23.30, מותשים אך מרוצים מאד. לטעמנו יוניברסל מרשים ומתאים לגילאים שלנו יותר מדיסני.

יום ה 27.7.17

יום מנוחה אחרי יוניברסל.

קמים מאוחר, בלי שעון מעורר. הבן נשאר במלון להתייחד עם הטלפון הנייד.

אני עושה גיחה לוולמרט הגדול ברחוב VINELAND כדי לבדוק באין מפריע את מצאי הבגדים והמזכרות. מסתבר שמדובר בבילוי של שעות ארוכות.

וולמרט זה כמו להכנס לחנות בגדים ענקית יחד עם שופרסל דיל יחד עם הום סנטר ואופיס דיפו, הכל תחת גג אחד.

הפעם מתמקדת בבגדים, מוצאת המון חולצות פשוטות באיכות טובה ובזול (5-8 $ לחולצה). מכנסיים פחות מוצאת. הבגדים היוקרתיים יותר קיימים אך לא לטעמי.

ממשיכה לאזור האוכל העצום וקונה קצת אספקה לחדר.

חוזרת בסביבות שתיים בצהריים מותשת (קניות זה מעייף). תופסים בטלויזיה סרט מוזר של מ. נייט שמאלאן (לא זוכרת איך קוראים לו) , ואחר כך שני פרקים של חוק וסדר שעוד לא הגיעו לארץ. תמיד אפשר לגוון עם סיינפלד שרץ פה בלופ כמעט בכל שעות היממה.

מזמינים כרטיסים לדינר שואו ברחוב אינטרנשיונל דרייב באורלנדו. הדינר שואו נמצא בתוך הבית ההפוך - WONDERWORKS. קונים גם כרטיסים למוזיאון עצמו.

אחר הצהריים נוסעים ומזהים מיד את הבית ההפוך. יש חניה בצמוד אליו, בתשלום.

aee319f670f3a9a5a1ab26a56b79ceb7.png?l=6

בפנים- ששון ושמחה, במיוחד לילדים אבל גם בשבילנו: מתקנים שמדמים רעידת אדמה, דימוי הוריקן, מתקנים שונים ומשונים מפוזרים על פני 3 קומות. בקומה השלישית יש לייזר טאג, קולנוע 3D, ומבוך חבלים שווה ביותר.

אנחנו לחוצים בזמן בגלל הדינר שואו, אז מספיקים לרפרף על שתי הקומות הראשונות, ומתייצבים בזמן.

ארוחת הערב קצת עלובה לטעמי (סלט שקונים משקית בסופר, פיצה נחותה ולקינוח בראוני בלתי אכיל , והרף שלי באמת לא גבוה בממתקים). ההופעה- סוג של קוסם קומי- גם לא ברמה גבוהה, אך חביבה.

כשיוצאים מהארוחה עוד יש שעה וחצי עד לסגירת המוזיאון, אז עולים בזריזות לקומה השלישית, שם הבן מנצל את הזמן עד תום במבוך החבלים ובלייזר טאג.

396bf9b9398f91276a45c014195d0cc5.png?l=6

בדרך חזרה לחניה מגלים במתחם הסמוך ארקייד גדול ומפואר, מבטיחים לעצמנו לחזור אליו בשבת, מה שאומר שזמן הקניות שלנו מצטמצם.

מחר מתוכנן יום ארוך- גם קניות וגם פארק. אתגר אמיתי.

יום ו' 28.7.17

הוחלט מראש שבגלל האקספרס פס שמתחיל בארבע – אין טעם לשוטט בפארק יוניברסל אי ההרפתקאות לפני שלוש אחר הצהריים. אז יש לנו בוקר פנוי.

יוצאים מהחדר בעשר ונוסעים לפרימיום מול באורלנדו (רחוב VINELAND). המול בנוי כמו כל המולים- פרוש על שטח עצום תחת כיפת השמיים. המזגן היחידי בשטח הוא בתוך החנויות- סידור מצוין עבור בעלי החנויות, פחות טוב עבורנו הקונים. משוטטים שם עד שתיים בצהריים. קונים חולצות לבן, קרוקס לי, ועוד קצת פה ושם. שנינו מוצאים את נושא השופינג מתיש נפשית וגופנית.

המרחק מהמול ליוניברסל – כמה דקות נסיעה בלבד. מגיעים לאזור החנויות של יוניברסל ובוחרים לאכול במסעדה נוספת שראינו כמה פעמים ולא הספקנו להכנס – BUBBA GAMP, מסעדה שכולה הומאז' לסרט פורסט גאמפ. חוויה: המסעדה הענקית מלאה באמרות שפר מהסרט, פריטים שונים שקשורים בסרט, התפריט כמובן בנוי על שרימפס . במהלך הארוחה המלצר מעביר חידון על פרטים שונים בסרט. על הקיר מסך ועליו כמובן מוקרן.. הסרט פורסט גאמפ, למי שצריך להזכר. מזמינים גם שייק פירות שהומלץ על ידי המלצר ואכן היה טעים מאד, בכוס מהבהבת שמקבלים כמתנה ולוקחים הביתה. מחיר הארוחה מעלה את הרף שוב ומוכתר כארוחה היקרה ביותר בהחלט שאכלנו בארצות הברית : כולל מס, לא כולל טיפ- 60$ לשנינו. נו שוין, חיים רק פעם אחת.

3c852bcfb4a19c470d0dee98ab24942e.png?l=6

פונים משם בהתרגשות לאי ההרפתקאות. עוברים את הקופות הריקות בשעה זו, והנה נפתחות ארובות השמיים ומתחיל גשם , מבול כבד שמרטיב מכף רגל ועד ראש תוך שתי דקות, ונמשך חצי שעה ללא הפוגות. כולם רטובים כאילו נפלו לתוך אגם. אין פינה אחת יבשה בכל האזור. אפילו בתוך החנויות רטוב . כולם וגם אנחנו שולפים מטריות ושכמיות גשם חד פעמיות, אך זה לא עוזר הרבה.

כשהגשם נחלש מעט אנחנו מדלגים מחנות לחנות וממחסה למחסה, ומגיעים לרייד של ספיידרמן. נחמד מאד.

894ddfb03306607c10ee8b848bf2d361.png?l=6

רכבות הרים אקסטרימיות זה לא בשבילנו, אז מוותרים על הענק הירוק ועל הנפילה של ד"ר דום.

מפלי פופאי מתגלים כשיט בנהר שוצף בגיגיות עגולות- כמו בסופרלנד רק הרבה יותר טוב. יוצאים משם ספוגי מים (שוב). אין מצב לעלות על הרייד הזה ולהשאר יבשים. למרות שנכנסים לאחד מאתרי הייבוש (כמו להכנס לתוך תנור טורבו למשך 5 דקות תמימות) אנחנו נשארים די רטובים עד סוף הערב, למרות החום הגדול זה די מעיק. מומלץ לדאוג לבגדים להחלפה ומגבות.

f591901f45071d0706738704e3138e49.png?l=6

כיף גם בחלק של קינג קונג, מתקן פארק היורה הממזרי.. כל מתקן שנכנסים אליו הוא מצוין.

החלק של הארי פוטר בשני הפארקים נפלא- מושקע, מלא פרטים קטנים מהספרים, תענוג אמיתי לחובבי העולם של הארי פוטר. עולים על מעוף ההיפוגריף- רכבת הרים אבל לא אקסטרימית. את הרייד של הארי פוטר אנחנו עושים פעמיים רצוף כי הוא כל כך מוצא חן בעינינו. זאת מתבררת כטעות, כי שנינו יוצאים משם עם בחילה שמונעת את המשך העליה על מתקנים. מכאן והלאה אנחנו רק מתרשמים מבחוץ.

2bcd4820a56d954dcfe2e002e7d778ab.png?l=6

גם כאן כרטיסי האקספרס הופכים את חוויית הפארק לכיפית מאד כי כמעט לא מחכים בשום מתקן.

טיפ חשוב: כמעט בכל מתקן נדרשים להכניס את התיקים לתאי שמירת חפצים. התאים קטנים יחסית, לא פעם נאבקנו קשה כדי להכניס את התיק פנימה. כדאי לארגן את התיקים כך שלא יהיו רחבים מידי, או לקחת תיק מתקפל נוסף . שמירת החפצים בדרך כלל בחינם אז אפשר לקחת עוד תא לתיק נוסף.

יוצאים מהפארק עם סגירתו לקראת 22.00, מותשים ומרוצים. נוסעים למלון, בדרך עוצרים ב KFC-– קונים בדרייב-ת'רו ולוקחים לחדר. אני לא מתלהבת – שומני מידי, מלוח מידי. הבן טורף ונהנה.

הטיול שלנו מתקרב לסיומו. סיימנו עם הפארקים. מחר יום מנוחה וכביסה, בערב שיט בסירת אויר, וביום א- הטיסה הביתה.

שבת 29.7.17

אני מקדישה את הבוקר לטיול נוסף לוולמרט, בניסיון להשיג מזכרות ומתנות.

בוולמרט הגדול יש מחלקה שלמה של מזכרות דיסני מכל הסוגים. אני מתפלאה לגלות שהמחיר דומה מאד לזה שבחנויות דיסני בפארקים, אז לא שווה לטרוח ולקנות הכל בוולמארט, בחנויות דיסני המבחר גדול יותר.

גם בשפריצרים אותו סיפור- בוולמארט השפריצרים יותר זולים, אך אלה שבדיסני יותר חזקים והרבה יותר יעילים. בסופו של דבר האקספרס פס ייתר לגמרי את השפריצרים, לא היה בהם צורך.

חוזרת לחדר עם משלוח נוסף של KFC (הילד התמכר...).

בשש וחצי בערב יוצאים לשיט שהוזמן מראש בסירת אויר ב BOGGY CREEK – מרחק של כחצי שעה נסיעה מקיסימי.

המקום מקסים- לגדות אגם, בקתת עץ שכוללת את מגורי המשפחה, מסעדה, חנות (עם ראשים של תנינים אמיתיים ז"ל). יש גם בית גידול קטן לתנינים. אחרי שהם גדלים הם עוברים ל GATOR LAND באורלנדו. לגדות האגם יש מזח עם כ 8 סירות אויר.

aeeb605421330a45aa42148616bd0efd.png?l=6

אז כמו בפתיחה של CSI MIAMI יושבים בסירת אויר , הקפטן (בחיי...) מפעיל אותה. חובשים אוזניות כי רעש המנוע חזק מאד, ויוצאים לשיט של כשעה בשקיעה. מאד יפה. המון צמחי מים מסוגים שונים, לפחות 10 סוגי אנפות, עגורים, ברווזים ועופות מים שונים. דגמנו גם משפחת איילים שרעו על הגדה, ו... תנינים. לדברי הקפטן גרים באגם כ 6000 תנינים, ראינו מתוכם כ 3. אחד היה ילדון קטן, עוד אחד די בינוני, ואמא אחת ששמרה על קן, מתוכו אמורים לבקוע כ 50 תנינונים בסוף הקיץ. הקן נראה כמו ערימת זרדים על פני המים, הביצים נמצאות מתחת לפני המים.

951b3385d19673caf73d11585f8038f5.png?l=6

בלי מוזיקת רקע מאיימת התנינים נראים הרבה פחות מפחידים מאשר בסרטים, הם היו עסוקים בעיקר בלברוח מאיתנו.

3d0861dedb2c5fe00c71394c25cafde2.png?l=6

כיף לסיים את פרק אורלנדו בחוויה אמיתית , של טבע אמיתי , זה היה קצת חסר לי אחרי המנה הגדושה של הפארקים.

25398e226b32f4552bbdc6a8d7e9626e.png?l=6

בדרך הביתה – הבן רוצה כריך בסאבוויי, בעקבות פרסומת שמבטיחה כריך מנצנץ ויפה בטעמי גן עדן. הילד לומד שוב שיש פרסומות ויש מציאות.

יום ראשון 30.7.17

היום מתחילים את המסע חזרה לארץ.

עדיין נשאר לנו חוב קטן- לנסוע לארקייד שראינו באינטרנשיונל דרייב באורלנדו.

אורזים בזריזות , נוסעים שוב בגשם שוטף לארקייד. זה הארקייד הכי חדש, נוצץ, נקי ומפואר שראינו בכל הטיול. מספיקים לשחק במכונות שונות, הבן נכנס למשחק של VR ונהנה עד הגג.

75acf4873d4433ba91dafc31a0c895f1.png?l=6

אוכלים ארוחת צהריים במסעדה הצמודה לארקייד- המבורגר מושקע במיוחד עם גבינה ובייקון – ארוחת פרידה ראויה מארץ ההמבורגרים.

10885b1f5d78db7e8c6029332bf80de3.png?l=6

משם ממהרים לשדה התעופה שנמצא במרחק של רבע שעה. הפעם שילמתי מראש על מיכל דלק, אז לא צריך למלא לפני ההחזרה. מחזירים את הג'יפ האדום החמוד שלנו ויורדים באותו בנין לטרמינל.

הכל מתנהל ללא תקלות עד שמגיעים לשער וממתינים שם לכניסה למטוס. פתע פתאום מופיעה כתובת אדומה על המסך – הטיסה נדחתה , במקום בשלוש וחצי היא תצא בחמש וחצי, מה שאומר שאנחנו לא מספיקים לקונקשן ממיאמי למדריד.

אנחנו וכל יתר הממתינים נעמדים באנחה בתור מול דיילי הקרקע שצריכים עכשיו למצוא לכולם טיסות חלופיות. לוקח לדיילת שעה (לא בהגזמה, באמת שעה) למצוא לנו קונקשן אחר שיביא אותנו בסופו של דבר לארץ. אז בסוף הטיסה שלנו היא מאורלנדו לשרלוט, משרלוט ללונדון, ומלונדון לארץ.

כל זאת כשהמזוודות שלנו כבר נלקחו לטיסה המקורית... הדיילת מבטיחה להעביר גם את המזוודות.

מכאן הטיסות עוברות חלק עד לטיסת אל על מהיתרו לנתב"ג. הם לא שמעו על המזוודות שלנו, מתחילים בירורים מקיפים וטלפונים לאמריקן איירליינס, בסוף המזוודות נמצאות , עולות איתנו לטיסה ובא לציון גואל.

כבר במטוס אל על אנחנו קצת בהלם תרבות. אין יותר צ'יזבורגר. בקבוקים ריקים וניירות מתגוללים על השטיח. השירותים במצב מחפיר. מערכת הבידור מיושנת וגרועה, אי אפשר לראות כלום. מעבירים טיסת 5 שעות בנמנומים, משחקי ארץ עיר וכד'.

נוחתים בארץ ב 22.30.

זהו. תם ונשלם. עכשיו נתב"ג נראה כמו עולם שלישי עם רעש, צפיפות וחוסר שמירה מינימלית על מרחק בינאישי.

אבל מחיאות כפיים לטייס שהצליח לנחות- זה יש רק אצלנו. J

(טוב, נו, גם באיבריה)

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של נירה אולנד_3531410?

לכל הפוסטים של נירה אולנד_3531410 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

כל הכבוד

השב  · 

נירה !

השב  · 

אחלה טיול ותודה על הבלוג המושקע

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה ללוס אנג'לס

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד כרטיסים לאטרקציות לחסוך את התור
ולבלות יותר
ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×