חופשה מאוחרת - יש שלג!
יצאתי עם שני ילדי (בת 17 ובן 14) לחופשת סקי בקלאב מד לז ארק (Les Arcs), שבצרפת, בסוף חודש מרץ 2010. נסענו דווקא בשבוע המאוחר הזה, לאור אילוצי בית הספר ועם חששות לגבי מצב השלג הצפוי. בחרתי באתר די גבוה - לז ארק שוכנת בגובה 2,000 מטר וגובה הפסגה הגבוהה ביותר הוא כ-3,200 מטרים.
טסנו עם חברת "סאן דור" בטיסה של קלאב מד ונחתנו בשדה התעופה של ג'נבה, בטרמינל הצ'ארטרים. מהר מאוד כבר היינו באוטובוס, בנסיעה לעבר צרפת. לאחר כשעה וחצי של נסיעה עצרנו למשך כחצי שעה, בתחנת דלק וקפיטריה (די מסכנה) ומשם המשכנו ללז ארק. עם הטיפוס לעבר הקלאב, התחלתי להיות מודאגת מחוסר השלג, אבל כשהגענו לגובה של כ-1,600 מטרים, הבחנתי בכל השלג מסביב ונרגעתי. לאחר כשלוש וחצי שעות נסיעה, הגענו אל העיירה וגררנו את המזוודות בשלג, אל הקלאב. נהנינו מקבלת פנים קצרה במהלכה קיבלנו מעטפה עם מפתחות, סקי פאסים וסרטים לפרק היד, שיסמנו אותנו כמי שזכאים לכל הכיבוד החופשי בקלאב.
%#top|לתחילת הכתבה%
הקלאב והעיירה
החדרים בקלאב (כידוע וצפוי מקלאב מד) הם קטנים והשירותים והמקלחת פצפונים. לדעתי, לאנשים גבוהים עלולה אף להיות בעיה לסגור את הדלת בשירותים. מתחם הקלאב מורכב משני מבנים: באחד, חדרי המגורים ובשני כל השאר. שלוש המעליות לחדרים הן איטיות ומעצבנות למדי. יש לרדת ולעלות מדרגות רבות כל הזמן, כדי להיות בלובי ובבאר, עוד מדרגות לחדר האוכל ועוד לחדר הסקי. בסך הכל, ספרנו עד לחדר הסקי 69 מדרגות - זה אמנם לא נורא, אבל כשחוזרים מהסקי, המדרגות בהחלט מורגשות. רמתו של האוכל בקלאב משתנה, יש ממנו בשפע וכמעט לאורך כל היום. לשמחתם של הילדים, ישנן כמה מנות קבועות: המבורגר, צ'יפס, פסטה (עם ובלי רוטב) ופיצה. כששבים לקלאב אחר הצהרים, מוצעים בקומת הבאר קרואסונים שונים וקרפים ובערב, לפני פתיחת חדר האוכל, שוב מוגש כיבוד קל. בחלק מן הימים הוצב גם שולחן באזור הכניסה לחדר הסקי (בחוץ), עם שתייה וכיבוד.
מופע הערב התחיל כל יום ב-21:45. הפעם אחרונה בה התארחתי בקלאב היתה לפני חמש שנים, כך שאינני יודעת מה קרה לצוות הבידור שלהם. יחד עם זאת, אם בעבר הם עוד איכשהו ניסו להצחיק, הרי שעכשיו גם זה לא קרה... לאחר המופע ניתן לרדת לאזור הריקודים. יש כמה שולחנות ביליארד (בתשלום של 2 אירו), שולחן כדור-רגל, חדר כושר קטן ושיעורי עיצוב ומתיחות. באזור התיאטרון ניתן לגלוש באינטרנט אלחוטי, ללא תשלום. לשם כך, יש לקבל קוד בקבלה ולהכניס אותו כסיסמה. אני עצמי לא הצלחתי להתחבר עם ה-iPod שלי, אבל ראיתי מחשבים ניידים שכן הצליחו.
זמן קצר לאחר הגעתנו, ירדנו לחדר הסקי בקלאב, על מנת לאסוף את הציוד ששכרנו מהם מבעוד מועד. תהליך האיסוף עבר במהירות והחלטנו גם להוסיף סכום לא מבוטל, של 18 אירו לגולש, לביטוח הציוד. חדר ההשכרה אינו פעיל כל הזמן, לכן יש לשים לב לשעות הפתיחה, כדי לא להגיע לחדר נעול. לכל חדר יש לוקר ממוספר למגלשיים, עם מפתח ומקום ממוספר לייבוש והשארת הנעליים.
היציאה מן הקלאב נחשבת סקי אין/אאוט, אך בפועל צריך גם ללכת. מהקלאב מובילה מעלית כפתור כפולה וכדי להגיע אליה יש לגלוש בשביל, שבערך מאמצעיתו, מתחילים ללכת. בסוף ישנה גם עליה קטנה למעלית עצמה - לא כיף גדול. החזרה נעשית מאותו כיוון, כך שגם בחזרה ישנה עליה די חדה לקלאב. המתחילים (כולל הסנובורדיסטים) מטפסים לכביש והולכים ברגל ללז ארק 2000 ורק משם מתחילים לגלוש. קיימת מעלית אחת, ממנה ניתן לגלוש לקלאב ומגיעים אליה דרך שביל שהוא יותר "שביל-עיזים", עם כמה "בּאמפּים" בקצה – מתאים לבינוניים ומעלה.
הקלאב שוכן במרחק קטן מ-5 דקות הליכה מאזור החנויות של Les Arcs 2000. בקצה הרחוק של רחוב החנויות ישנו רכבל להולכי רגל, איתו ניתן להגיע לכפר הנמוך יותר והמעט יותר גדול: Les Arcs 1950. חנויות הסופרמרקט בשני הגבהים הן מהקטנות והעלובות שיצא
לי לראות בחו"ל, אי פעם, כך שאין מה להסתמך עליהן, מעבר לדברים בסיסיים ביותר. בלז ארק 2000 יש גם כמה חנויות לציוד סקי, מסעדות, בית מרקחת, מכונה למשיכת מזומנים ואולם באולינג נחמד (משחק עולה 5 אירו).
%#top|לתחילת הכתבה%
גלישה, מעליות, מסלולים ומה שביניהם
ביום בו הגענו ללז ארק, נרשמנו לקבוצות השונות ובבוקר חולקנו בין המדריכים. גלשנו כמעט שעה, עד שערכו לנו את "מבחני ההתאמה". באותו היום ולמחרת עוד הוסיפו והוציאו גולשים, כך שהקבוצה השתנתה ללא הרף, עד שלבסוף הקבוצה שלי מנתה תשעה גולשים. הימים הראשונים היו ימי שמש חמים והשלג נע בין קשה ודחוס לרך ומעט מרקי. זו היתה הפעם ראשונה שגופיה טרמית ומעיל סקי דק הספיקו לי (ואף היה לי חם איתם). ביום שישי בבוקר, כשעה לאחר תחילת הגלישה, החלה סופה, שאילצה את כל הקבוצות לחזור למלון בסקי באס או בגלישה (מה שלקח זמן, כי המעליות האטו ונסגרו בגלל הרוחות). בשעות הצהרים יצאה שוב השמש, מה שאיפשר חוויית גלישה נהדרת. הבחנו בגולשים רבים, שסוף סוף יכלו לעשות גם אוף פיסט - עד אז מצב השלג לא אפשר זאת ובכלל, הסכנה למפולות הייתה 4 מתוך 5, כך שהיה צורך בזהירות. יום שישי היה יום ההדרכה האחרון ויום שבת הוקדש לגלישה, ללא הדרכה. גם ביום שבת, החל משעות הצהרים, ירד שלג חזק שלא פסק עד הלילה וגרם לרוב האנשים לחדול מלגלוש.
מישל, המדריך שלי, היה טוב מאוד. למרות שבכל שנה אני גולשת בערך באותה הרמה (אני לא ממהרת לשום מקום), הוא הצליח ללמד אותי לא מעט דברים חדשים, בכל מה שנוגע לגלישה וגם דברים נוספים, הקשורים בסקי. גם בני, שהתחיל בסנובורד היה מרוצה מהמדריך שלו. כאשר יוצאים לגלוש עם המדריך, הוא זה שאחראי על ההתמצאות באתר, מה שגרם לי לא לעקוב באופן מדויק אחרי המעליות והמסלולים השונים. האתר הוא די גדול ויורד גם לעבר אזור פייזי-ולנדרי. למעוניינים, ישנה שם קרונית רכבל ענקית, שמעבירה לצידו השני של העמק ולאתר לה-פלאן. אנחנו הגענו רק עד לפייזי - גלישה בקבוצה 2B מהקלאב, עד לפייזי וחזרה עם הפסקת שתייה בדרך. כל הדרך ארכה פחות מחמש שעות, בלי למהר במיוחד. כאשר השלג הוא במיטבו, ניתן אפילו לגלוש עד לעיירה בורג' סנט מוריץ, השוכנת בעמק (בכיוון אחר מפייזי), אך כפי שציינתי קודם - פשוט כבר לא היה שלג בגבהים הנמוכים יותר ולכן אזור הגלישה היה יותר מוגבל.
בין גובה 1,800 ל- 1,600 מטרים, יש סנופארק, המתאים לרמת ילדים קטנים ומעלה. ביום שמשי הוא היה מלא באנשים. גם ביום מעונן ומושלג עברו בו אנשים, אך היה צריך לשים לב לאן גולשים, כדי לא למצוא את עצמך היכן שאתה לא רוצה להיות... כלפי מעלה - ישנה מעלית קרוניות (Veret) שניתן לרדת ממנה בגלישה או לקחת רכבל גדול (של 60 איש) עד לפסגה, ולצפות בקרחון הנשקף ממנה. מהפסגה הזו יוצאים מסלול אדום מאתגר (כך נאמר לי, אני לא גלשתי בו) ומסלול שחור. אנחנו עלינו רק לשם התצפית וירדנו ברכבל להמשך גלישה. אנחנו גלשנו לרוב מעל קו העצים, פשוט בגלל מיעוט השלג. כשמתקרבים לאזור פייזי, גולשים כבר במסלולים בין העצים.
באתר ישנן מעליות מכל הסוגים. היו מיושנות לשניים ושלושה גולשים, הייתה אחת עם כיסוי בועה לשישה גולשים (ארקבול 48) ומעט קרוניות שונות נוספות. לא זכור לי שראיתי מעליות כפתור או טי-באר, פרט לאזור הצמוד ללז ארק 2000.
המעוניינים בחופשה עצמאית בלז ארק, יוכלו למצוא מלון וחדרים גם בלז ארק 2000. אני משערת שישנה כמות גדולה יותר בכפרים הנמוכים יותר באזור לז ארק. אני הבחנתי באזורי חניה, שלדעתי היו בתשלום. קיימת אפשרות להגיע עד בורג' סנט מוריץ עם רכבת, שם לעלות בקרונית פוניקולר, עד לכפר בגובה 1,600. משם, ניתן לנסוע באוטובוס לאזורים הגבוהים יותר. אני משערת שיש גם אוטובוס שעושה את הדרך הזו. אנו עשינו את הדרך הזו באוטובוס וזה לקח כארבעים דקות - לרדת מהקלאב עד לבורג' סנט מוריץ. אחדים מהישראלים בקבוצה טסו בדיל של קלאב מד, אך לא דרך ג'נבה אלא לגרנובל. לדבריהם, זמן ההגעה לאתר הוא פחות או יותר זהה.
בשורה התחתונה, החופשה והאתר היו מהנים עבורי וגם עבור הילדים. בהשוואה לאתרים אחרים, מרכז העיירה נראה קטן ומסכן. יחד עם זאת חוויית הגלישה היתה נהדרת, למרות שהיו אזורים מרוחקים שכבר לא ניתן היה לגלוש בהם.
%#top|לתחילת הכתבה%
הכותבת משתתפת ב%https://forum.lametayel.co.il/forum_threadt/frm_id-25/|פורום הסקי של אתר למטייל%, תחת הכינוי "ענת".
שוחחו איתה שם!
גם דיווח זה משתתף בתחרות דיווחי סקי לשנת 2010 ומתמודד על הפרס הראשון: חופשת סקי חינם באתר Passo Tonale! %https://images.lametayel.co.il/images/site/images/taharut/ski.html|פרטים נוספים באתר התחרות >>%
