ב-אומרו
עוזבים את Dunedin בדרכנו ל-Oamaru לא לפני שנצרף עבורכם קטעים מיומנה של מאי...
מיומנה של מאי
"...נכנסנו למוזיאון והיו מלא דברים יפים לילדים. בהתחלה ישבנו במין במה עגולה על כיסאות ובאמצע דלי. הבמה מסתובבת וצריך לקלוע כדור לדלי. לא הצלחנו כי אתה מכוון לכיוון אחד וכשהבמה מסתובבת זה נזרק לכיוון אחר. המשכנו לחדר שהיו בו הרבה מצלמות שמצלמות חיות ומגדילות אותן על מסך ועוקבים אחריהם עם כפתורים שמזיזים את המצלמה ואפשר לבחון אותם. הייתה גם מכונה שבודקת את מהירות התגובה. אני עשיתי שיא חדש, 0.114 (אלפית השניה כמו שאבא אומר).
...נסענו בבוקר לחצי האי Otago שרואים בו נוף יפה וגם את האלבטרוס. זאת ציפור שיש לה את מוטת הכנפיים הגדולה בעולם, כשלושה וחצי מטר. בדרך ראינו כלבי ים וגם תינוק פינגווין כחול קטן. במוזיאון של האלבטרוסים ראינו אלבטרוס שמת אחרי שבלע קרס של חכה. החכה שייכת לדייגים של הטונה הכחולה שהיפנים חושבים שהוא דג מאוד מאוד טעים והוא שווה 50 אלף דולר ניו זילנדי שזה כמעט כמו מחיר של יאכטה..."
על חצי האי הקטן ב- Oamaru, Cape Wanbrow, נמצאת להקה קטנה של פינגווין צהוב העין ולהקה גדולה יותר של פינגווינים כחולים קטנים ומשעשעים שנקלטו באזור קינון מלאכותי וממשתתפים ב"הצגה לתיירים" ערב ערב. בשעה קבועה ניתן לצפות מרחוק בפרטים בודדים של פינגווין צהוב העין העולים אל החוף. ניתן לרדת לסיור קינים עם ג`ו, ניו זילנדי מקומי ואוהב ישראלים. אנחנו פספסנו אותו והסתפקנו בצהוב עין בודד מהתצפית הגבוהה. זהו רק חימום להצגה הגדולה של כחולי העין. מתואמים בדקות עם קולו של הקריין, עולים ראשוני הפינגווינים אל החוף בחסות החשכה היישר לאורות הבמה. חבורת תיירים ואנחנו יושבים על טריבונת עץ במרחק נגיעה ומצלמים. מחזה מגוחך ונפלא. כדאי? כמובן.
Oamaru עצמה נראית כאוסף חלומות נטולי דמיון של מהגרים המתרפקים על הארכיטקטורה הניאו-קלאסית. חזיתות עמודי שיש ואלמנטים דקורטיביים. מוזר. מזג האוויר היה קריר ואנו לא נשארנו לשוטט במבנים ה"עתיקים" ויצאנו לעבר Mt. Cook. שם לפי התחזית מצפים לנו ימים יפים.
דרך מרוצפת אגמים עוברת לאורך עמק Waitaki. כולם משתתפים במפעל הידרו-אלקטרי ענק המספק שמונים אחוז מצריכת החשמל בניו זילנד. כבל שהונח על קרקעית ים טזמן מחבר את האי הצפוני לחשמל. הסכרים הענקיים, עוצמת המים, הפרטים המכניים של פתחי הסכר, משהו מושך אותנו ואנו מוצאים עצמנו עולים סכר אחר סכר. בגדול שבהם, Benmore Dem, יש מוזיאון קטן. שווה ביקור. חצינו את העיירה Twizel בואך לאגם Pukaki. האזור מפורסם בתנאי הדאייה שבו. פעם אחרת, בדאון זוגי, אולי...
פנינו לכיוון גדתו המערבית של אגם Pukaki ונפלנו לכחול הזה. צבע האגם תכלת מטלי אחיד כאילו יצא זה עתה מבית היוצר. מין כחול כזה עשוי מי קרח המחממים את הלב, כחול כזה שאתה יודע שהצילום יהפוך אותו לכחול סתם. אפשר להסביר על מי הפשרה המתערבבים בקמח סלעים הנשחקים תחת משקלו של הקרחון וכיצד השמיים משתקפים בהם באור מסוים, ואפשר, אפשר רק להביט בהם ולהחסיר פעימה. חולפים לאורכו. עננים מסתירים את פסגות ההרים בפארק הלאומי Mt. Cook והקרחונים אבל טזמן והוקר נחבאים בתוכם. ככל שהתקרבנו הגביהו העננים חושפים בזה אחר זה פסגות מושלגות וכשאתה חושב שכבר ראית הכל מתפזר הענן ו- Mt. Cook מופיע כמעט מעליך מסתיר את השמים.
לתחילת הכתבה
טרק מיולר
אהבנו את המקום עוד לפני שהגענו אליו. מושך כמגנט. במרכז המבקרים נרשמנו מיד לבקתת Mueller ליום המחרת. השמיים כחולים, האוויר קריר ורכסי ההרים מוארים באור אחרון. מחר כבר נוכל לראותם מאדימים בשקיעה שעה שנתחמם בבקתה הקטנה. בינתיים התמקמנו ללינת לילה באתר ה-DOC שליד הכפר. מכאן יוצאים מספר מסלולים בני כמה שעות לצפייה באגם הקרחוני שלרגלי קרחון Hooker או בקצהו של קרחון Mueller המפותל. משדה התעופה הקרוב ניתן להמריא לטיסות נוף במסוק או מטוס ולנחות על רמה מושלגת. ויתרנו. הולכים לטפס מחר, לטפס הרבה.
היהלום שבכתר היה עבורנו המסלול הזה. טיפוס לא קל, כשלוש שעות של מדרגות גבוהות בנתיב כמעט אנכי. באמצע הדרך על מדרגה צרה שני אגמים קטנים המשקפים את ההר המושלג ולמטה, האגם הקרחוני, נהר ה-Hooker ועמק Pukaki. הענן שישב על ההר התפזר ואנו מגלים שעתיים נוספות של טיפוס פעם בשביל מפותל ופעם דרך מפולות סלעים. הילדות טיפסו בגבורה. כנראה שגם להן נותן הנוף הנפלא כוחות נוספים ולמרות ההבטחות והשבועות שזהו הטרק האחרון שהן עושות בחיים, למעלה, בבקתה, הן החליטו שהיה שווה. בקתת Mueller נמצאת על קו פרשת המים בקצהו הצפוני של רכס Ben Ohau. מעט מעליה נמצאת פסגתו של Mt. Sealy שהטיפוס אליה דרך בולדרים גדולים שווה כל רגע.
שכבתי שם מתחמם בשמש, מסביב מדרונות מושלגים ורעש מפולות שלגים וקרחונים משתברים. הלילה הירח מלא, השמיים נקיים ואור הירח חזר ושוכפל במדרונות הלבנים. בלילה נשמעים פצפוצי הקרח והמפולות כרעם מתגלגל. בשבע וחצי בבוקר החלה הזריחה. הירח התעכב מעל קו האופק כאילו לחזות אף הוא בשמש העולה. צילמנו ושתקנו. מקווים שהתמונות מעבירות אליכם משהו מהרגע.
הבקתה עצמה מיועדת לשנים עשר איש והתנאים בסיסיים. גזיה צריך לסחוב בתיק וכמובן גם אוכל. יש העושים את הדרך לבקתה ובחזרה ביום אחד. אפשרי בהחלט אבל מאבד את העיקר. הירידה קלה הרבה יותר אך כולנו מתעכבים ביציאה, מושכים דקות יקרות של אויר פסגות, של שמש מלטפת ונוף מדהים. "סוף הדרך" והבנות מוסיפות גם "פצצות לגבות". הטיפוס אגב הוא בן אלף מטר. קמפינג עם מקלחת חמה נמצא 22 ק"מ מכאן ליד אגם Pukaki ואנו מכבסים, מתקלחים ומשחררים רגליים לאחר הירידה התלולה. שווה כל מאמץ.
מיומנה של עדי על הטרק
"...יצאנו לטרק ששמו מיולר. התחלנו לטפס והיה די קשה. המשכנו ועשינו הרבה עצירות. העלייה הייתה בסך הכל אלף מטר. לא עלינו אף פעם כל כך הרבה. הגענו לשני אגמים, זה היה בדיוק באמצע הדרך ואז התחיל הקטע הקשה. היה מקום עם מלא אבנים גדולות ואחרי זה היה מקום עם מפולת. מאוד מפחיד וצריך לטפס ולהחזיק באבנים. היה שם כבר שלג ובסוף הצלחנו. כשהגענו למעלה ראינו מלא קרח וקרחון ענקי ומפולות. ראינו גם את הר קוק. קוק הוא הראשון ששט מסביב כל ניו זילנד והאנשים הראשונים שעלו על ההר היו אנגלים וקוק גם היה אנגלי אז הם החליטו לקרא להר בשמו כדי לעשות לו כבוד. הגענו לבקתה והיא הייתה קטנה מאוד ורק 12 איש יכולים לישון בה. אכלנו, ראינו את השקיעה והלכנו לישון. בבוקר ירדנו את הכל..."
במקום בו הכביש עוזב את אגם Pukaki לכיוון Timaru,ממשיך כביש צדדי לגדתו המזרחית של האגם. שם, על שפת האגם, תלינו את הערסל והתארגנו ללילה. את גילוי הפינה הנפלאה הזו אנו חייבים שוב לעתר ואושרי שהטיפים שנתנו לנו מלווים אותנו לאורך הדרך. המקום משקיף על האגם וברקע העמק הקרחוני ו- Mt. Cook. בערב החלה רוח חזקה, האגם געש וההר כוסה בעננים. שולחים לכם את המראה הזה הטבול באדום הזריחה.
מיומנה של עדי על אותו מקום
"...עצרנו באגם והחלטנו לישון שם. מאי ואני שחקנו בכלבים דלמטיים (מהמקדונלד) והיה ממש כייף. צבענו אצטרובלים וזה נראה כמו עצים למשחק. אבא סידר לנו את האוהל לקראת השינה ומאי ואני סידרנו את הבובות והסדינים ושמנו את כריות הסאטן וגם את שקי השינה כמובן. שכבנו באוהל ופתאום התחילה רוח חזקה והיו גלים חזקים ועוד בתוך אגם אין הרבה גלים, אין בכלל גלים, ואבא תוך שתי שניות העביר לנו את המיטה למעלה ותוך שניה היינו כבר עם ההורים ולא פחדנו ואז הלכנו לישון. בבוקר קמנו ונסענו למקום ששמו קרייסטצ`רץ` וחיפשנו קמפינג טופ 10. מצאנו, ויש פה בריכה, מקפצה, סאונה ופארק משחקים ענקי."
מכאן, בדרך נחמדה מ- Fairlie ל- Geraldine, פוסחים על Timaru, הגענו ל- Christchurch. Christchurch - בירת האי הדרומי, שוב מקום מסודר, Top 10, בריכה מחוממת, מגרש משחקים והעיר הגדולה. השמיים כחולים, כיכר הקתדרלה ומופעי רחוב, חשמלית עתיקה ומוזיאון מצוין עם אזור של "מותר לגעת" לילדים. מאחוריו הגנים הבוטניים. עיר יפה. לא הרחק נמצא מוזיאון המדע הקטן, "צריך לגעת", המציג תופעות פיסיקליות דרך המחשות והתנסויות. מוזיאון קטן וטוב נמצא במרכז האנטרקטי שליד שדה התעופה.
לימודים בבוקר, יציאה לעיר בצהריים ובריכה מחוממת בערב הפכו לשגרה. ארבעה ימים בילינו שם וביום הרביעי נסענו לאורכו ולרוחבו של חצי האי הגדול, מפרצים יפים ונופים מרהיבים. שני לועות הר געש יצרו את האי והפעילות הגעשית חיברה אותו לבסוף ליבשה. במוזיאון הקטן שבעירה Akaroa מציגים סרט על ההיסטוריה של המקום. למקום סיפורי דמים ויצרים החל ממלחמות השבטים המאורים והמשך בהתנצחות בין אנגליה לצרפת על אחיזה במקום, וכלה בעשרות רבות של צעירים שלא שבו ממלחמות העולם הראשונה והשניה בחפשם הרפתקאות. נראה שסיפור ההתיישבות כאן הוא ההרפתקה האמיתית ואנשים נראים מאושרים בעיירות הנופש שבחצי האי.
חלפנו את העיר באור אחרון שבעים משהייה בקמפינג מסודר. לאורך הכבישים ניתן למצוא אזורי מנוחה מסודרים שאם לא מצוין אחרת, אפשר להעביר בהם את הלילה. גם שבילים המסתיימים בחוף ים או קרחת יער מזמינים אותנו לא פעם. אנו אוהבים את הפינות האלו לבדנו. בעיקר את המקומות השקטים שאנו מוצאים ליד הים. אין כאן את אותה תחושת פחד הקיימת בארץ או במקומות רבים במערב. אף אחד לא מחכה לנו בחוץ, אנחנו והטבע בלבד. השמיים זרים לנו, מפת הכוכבים שונה, לא ניתן לראות את העגלה הגדולה ולא את הקטנה וכוכב הצפון מוסתר מאחורי האופק. בכל פעם מחדש אנו מתפעמים מאינסוף הכוכבים התלויים מעלינו. שביל החלב נראה כאן כאוטוסטרדה, מתעקל בקשת מאופק לאופק. ענני גלקסיות פזורים בשמיים. חץ הצפון, כחבר ותיק, מלווה אותנו גם כאן.
להתראות בדרך למקום המפגש של חיות הים- Kaikoura.
לתחילת הכתבה
