נוחתים לתאילנד
סיפורנו מתחיל ביום שישי ה-15 ליוני, אי שם במטוס של חברת אייר אסיה, כשאנחנו עליו -; בדרך ממקאו שבסין לבנגקוק, בירת תאילנד. אז אי אפשר לומר שהתרגשנו מההגעה לתאילנד. שלושת השבועות הראשונים שהעברנו בה בפברואר, אחרי ניו זילנד, לא השאירו בנו את הרושם הטוב ביותר. זכרנו אותה בעיקר כמקום חם ולח מאוד ושהתאילנדים מציקים. האמת היא, שאמנם לא ציפינו לבילוי נהדר במיוחד, אבל שמחנו לקראת השופינג שמצפה לנו בבנגקוק (צריך לקנות דברים הביתה!).
בעצם בבנגקוק קרא לנו משהו די מוזר - למרות שלא ציפינו לכיף, היא הפתיעה אותנו במערביות ונוחות רבה ביחס למקומות שמהם באנו. מסתבר שהנאה ואהבה של מקומות תלויה הרבה במקום שממנו אתה מגיע, בנקודת המבט שלך... למחרת הנחיתה, יום שבת, טסנו למסעדת "המטייל" הישראלית ואכלנו ג`חנון טעים. אחחח טעם ישראלי... תענוג.
חוץ מלאכול פירה ושניצל ב"קשר הישראלי", החוויות שלנו בבנגקוק מסתכמות בעיקר בקניות:
1. קניון MBK -; אליו כללל הישראלים מגיעים. יש שם מלא דוכנים ובאסטות צפופים וזולים כמו בשוק (אפילו אפשר להתמקח בעדינות) אבל במיזוג. נאבדים בקלות. האמת שהסחורה שלהם לא מדהימה- העדפנו את הקניון הקרוב שדומה ל- MBK אבל נחמד ויפה יותר (גם הוא ממוזג) ונקרא The Platinum Fashion Mall.
2. אמא ואני נסענו לשוק סופשבוע בו היינו גם לפני ארבעה חודשים. יצאנו מהמלון כבר ב-7 בבוקר, ונסענו עם המונית שעה עד לשוק. ממש נהנינו שם- עד כדי כך שנשארנו בו 8 שעות ברצף... כשהגענו, רוב הדוכנים עדיין היו סגורים וחלקם היו בשלבי פתיחה- אוופס הקדמנו? לא! שתינו קפה מצויין בדוכן איכותי, ואז התחלנו להסתובב... עברנו כל כך הרבה דוכנים יפים, ובכל זאת בסוף היום הרגשנו שאנחנו יכולות לחזור שוב מחר ולמצוא דברים חדשים. השלל איתו יצאנו היה גדול ומשמח, ובין הפריטים היו חולצות, חגורות, תיקים, צעיפים, פסלים קטנים, שרשראות, כפכפים ועוד... צריך לזכור לבוא לשוק מוקדם, כי מהשעה 3 הוא מתחיל להיות עמוס בטירוף, חם וחנוק.
3. בקוואסן כמובן- ברחוב התרמילאים של בנגקוק יש המון חנויות ודוכנים עם מלא בגדים יפים ושטויות. יש דברים שאפשר למצוא בשוק סופשבוע יותר בזול אז כדאי לשים לב מה קונים. חוץ מהשופינג (שלא מעניין את הילדים יותר מדי), הבנים נסענו לפארק השעשועים Dreamland בבנגקוק. הפעם רשמו להם בקבלה של המלון את השם של הפארק בתאית... (בפעם הקודמת שהם ניסו להגיע לשם נהג המונית הביא אותם בטעות לסיאם פארק, לונה פארק די גרוע...).
לתחילת הכתבה
באי קו-טאו
בבוקר החמישי בבנגקוק, קמנו מוקדם במיוחד ונסענו עם אוטובוס קומותיים חדש ומצוין של חברת Lomprayah לכיוון האיים שבדרום מזרח תאילנד. אחרי נסיעה של 5 שעות הגענו למזח, וחצי שעה אחר כך, ב-13:00, יצאה המעבורת שלנו אל עבר האי Koh Tao בו אנו הולכים לבלות את השבוע הקרוב. המעבורת כל כך הפתיעה אותנו, גם היא הייתה חדשה מהירה ומצויייינת! (מן הסתם- מאותה החברה...). אחרי שירדנו מהמעבורת ב"אי הצב" החמוד, קפצו עלינו (כמו תמיד) כל הנהגים שרוצים להסיע אותנו למלון שלהם. החלטנו שניסע לחוף הדרומי ושם כבר נחליט בעצמנו באיזה גסט האוס לישון. כל הנהגים עיצבנו ועשו ביניהם הסכם לא לרדת מהמחיר 200 באט. כשעלינו למעלה ברחוב, עד לנהג שלא שמע את כל ההמולה, הוא ישר הסכים ל- 150 באט ואיתו נסענו...
אחרי רבע שעה הגענו לקצה האי, והתחלנו לעבור בין הריזורטים. לקח הרבה זמן, ובסוף החלטנו להישאר בריזורט טוב וכייפי עליו אנחנו בהחלט ממליצים. קוראים לו View Point Resort, והוא מושלם במיוחד. היתה לנו בקתת עץ מעוצבת בטוב טעם (רק שצריך לטפס אליה 70 מדרגות מגובה החוף...) עם מיטה זוגית גדולה (הביאו לנו שלושה מזרונים לחדר, והסתדרנו איתם על הרצפה...) ופרקט. בחדר היו שני מאווררים (חדר עם מזגן באי יקר בטירוף!), מקלחת גדולה עם מים קרים (לא צריך יותר מזה..) והחשוב ביותר- מרפסת עץ גדולה שצופה למפרץ הירוק ולים.
בשלוש מילים- הנוף היה מושלם! גם המסעדה של הריזורט נעימה וצופה לים, בקיצור מקום מומלץ אם כי קצת יקר. הבעיה במיקום הריזורט ובחוף הדרומי בכלליות היא שהחוף עצמו לא ממש נעים לסתלבט והמים רדודים וחמימים, לא ממש מזמינים אותך להיכנס אליהם- בכלל אי אפשר להגיע לחלק העמוק ברגל. בכל מקרה נחמד שם, והנוף יפהפה כבר אמרתי?! בנוסף אפשר לשכור בחוף קייקים לזוג, ואנחנו חתרנו בהם עד למפרץ הבא, הנוף שווה את המאמץ...
בבוקר היום השלישי סיכמנו עם גרמני שגר באי כבר 20 שנה לצאת לשיט עם עצירות לשנירקול בסירת העץ שלו תוך עצירה בריזורט שאליו נחליט לעבור. חשבנו לעבור לחוף Thian Og Bay שכולו מים צלולים ותכולים, עם חול זהוב ושני ריזורטים. אבל אז הסתבר לנו שבעל החוף הוא אדם מאוד לא נחמד שהתרגז הרבה מעבר למידה בגלל שאכלנו תירס שלא קנינו אצלו בחוף. המשכנו עם הסירה... עצרנו בכמה מקומות טובים לשנורקל לאורך האי, והיה ממש כיף. רוב האנשים באים לאי הזה כדי לצלול ולעשות שנורקל, האמת שבצדק.. ממש יפה וציבעוני שם, די הרבה דגים ואלמוגים -; ואפילו כמה כרישים חמודים.
החלטנו להישאר בריזורט בחוף המזרחי של האי, שנקראים (החוף והריזורט) Laem Thian. הסתבר שזו הייתה החלטה נבונה במיוחד. הריזורט מבודד מכל ציוויליזציה, וכדי להגיע אליו ברכב צריך לעבור נסיעה בטנדר בדרך בוצית עם עליות וירידות מטורפות לגמרי שמתאימה רק לרכבי 4X4. מפחיד... במיוחד כש- 12 אנשים מצטופפים בבגאז` של הטנדר (בשביל לשרוד נסיעה כזו חייבים רכב 4X4, נהג טוב והרבה מזל...). אני חושבת שעדיף לבוא לשם עם סירה, כמו שאנחנו עשינו. החוף של הריזורט אמנם לא חולי אלא מלא בשברי אלמוגים, אבל הוא עדיין מאוד נחמד. במים הרדודים יש המון דגים ששמחים כשמאכילים אותם ובמים העמוקים יותר יש אפשרות לצפות בכרישים (במרחק שחייה מהריזורט) ובעוד חיי מים סוערים.
בריזורט יש אווירה נעימה כזו של אי בודד... יש בו כ-10 יחידות בונגלו, וחדרים זולים יותר אשר נמצאים בבניין- רובם עם נוף לים, מאוורר, ומחיר זול במיוחד- 300 באט לחדר זוגי. בקיצור, ממליצים! בנוסף, בגסט האוס מציעים לכל מי שישן שם לצאת כל יום בשעה אחת לטיול קצר בחינם בסביבות הגסט האוס- קופצים מסלעים בגובה 6, 8 ו-10 מטרים למים, ואחר כך משנרקלים קצת ומחפשים כרישים.
את שני הלילות האחרונים באי החלטנו להעביר בפינוק משתי סיבות עיקריות- לכבוד הטיולדת ה-11 של הטיול שלנו (11 חודשי טיול!), ולכבוד סוף הטיול- כי בעוד חמישה ימים חוזרים לארץ וצריך להתפנק קצת לפי זה! אז למה אני מתכוונת בפינוק?? -; ישנו ב- "Sensi Paradise Resort"- ריזורט יוקרתי ומפנק... הוא מסודר בצורה ממש יפה (מערבי אבל עם טאצ` תאילנדי), הבקתות מפוזרות בין עצים וצמחייה שמזכירה ג`ונגל פראי, המון פרחים ומלא ספסלים ופינות חמד לשבת בהם. הנוף מהבקתה הוא ישר לים ובקיצור תענוגג של מקום. היה שווה את הכסף. יחד עם זה, למרות שהמקום נהדר, אני לא חושבת שאפשר להכיר את האי על סמך שבוע של שהות בריזורט. כדאי לצאת גם לעוד ריזורט באחד החופים האחרים...
ב- 26 ליוני חזרנו עם מעבורת ליבשת ומשם באוטובוס של "לומפראיה" עד לבנגקוק... בחזרה ללחות. טוב נו, תופתעו לדעת שעשינו עוד קצת קניות... ואפילו יצאו לנו שני מפגשים הזויים לחלוטין - עם גיא והדר, שני ישראלים שהפעם האחרונה שראינו אותם הייתה בניו זילנד (לפני חמישה חודשים) ועם קנדי שהכרנו בצפון תאילנד לפני ארבעה חודשים... עולם קטן! וזהו, הימים עברו, גם משפחת שחר קרצ`בסקי הספיקה להגיע ובילינו עוד ערב ביחד, ובערב ה- 30.6 הגענו לשדה התעופה. דמעות של עצב (איך הטיול שלי כבר נגמר?!?!) ועם זאת התרגשות (אני כבר מתה לפגוש את כולם!!) בעיניים... הביתה.
Traveling Numerous Miles Is Like Reading Numerous Books… (פתגם סיני עתיק)
לתחילת הכתבה
בחזרה בארץ
כבר כמעט ארבעה שבועות שאנחנו בארץ... מה??!!? זה מוזר לחשוב על זה. כל כך מוזר. 11 חודשים נהדרים תמו. לחשוב שראינו את כל המקומות המדהימים האלה, להסתכל על עשרת אלפים התמונות מהטיול ולחשוב לעצמי "וווואוו- שם הייתי, את התמונות האלה ראיתי בעיניים". בטיול שלנו זכינו לראות כל כך הרבה דברים שלא היה יוצא לנו לראות בשום הזדמנות אחרת.
פגשנו בהמון תרבויות ששונות משלנו - החיים הסטלניים והטובים של האוסטרלים והניו זילנדים, החיים הקשים ועם זאת מלאי האמונה של עמי דרום מזרח אסיה. הצלחנו לצאת מהבועה של ארץ ישראל, לצאת מהשגרה של בצפר, עבודה, גן... ולהגיע לחיים שהם גן עדן. חיי סאטלה בהם ההתלבטות היומיומית היא "באיזו מסעדה נאכל צהריים?" ובמקרה החמור באמת `לאן ניסע?? סין או לאוס??`.
הטיול הזה בהחלט איחד וגיבש אותנו כמשפחה. אנחנו מרגישים שכולנו קרובים יותר, ומכירים אחד את השני הרבה יותר טוב. אנחנו יודעים מה כל אחד אוהב ולא אוהב, ואיך אפשר לשמח כל אחד מבני המשפחה. "100% זמן משפחה" כמו שנכתב בכתבת הפתיחה שלנו… אנחנו מרגישים חסינים, "קרביים"- נראה לי שנצליח לישון עכשיו באיזה ג`יפה ובכל זאת נהנה, לפחות מהחוויה (אם תחשבו על זה… בסופו של עניין הסיפורים הכי מצחיקים ומעניינים מהמזרח הרחוק הם על נסיעה מטורפת, שירותים ברמת זיהום שלא הכרנו קודם ועוד דברים הזויים שכאלו).
אז כן, חזרנו לארץ וכולם שואלים אותנו "איך היה? ומה המקום שהכי אהבת?" -; איך בכלל אפשר לענות על שאלות כאלו? הרי זה ברור מאליו שהיה מדהים, הכי מדהים ומושלם שיש, מה כבר אפשר לצפות מטיול בעולם? ולגבי המקום שהכי אהבתי? תראו, זה קצת קשה להצביע על מקום אחד בהתחשב בזה שהייתי בהמוני מקומות מושלמים ואת כולם מאוד אהבתי. אני לא יכולה לבחור מקום אחד שאותו הכי אהבתי. מה שכן, אני יכולה להגיד שלאוסטרליה ולסין אני רוצה לחזור. אני מרגישה שאת שתיהן רק טעמנו ועדיין לא מיצינו את כל מה שיש להן להציע (אגב לא הייתי מתנגדת לחזור לניו זילנד- בשביל עוד קפיצת באנג`י...).
הזהירו אותנו שמקבלים שוק כשחוזרים לארץ, אני חושבת שמרוב הכנות בכלל לא קיבלנו שוק. מה שכן... בנסיעה הראשונה בכבישי הארץ אני זוכרת שהתלהבתי לראות דגלי ישראל בכל מקום, ומתישהו כשעברנו ליד איש עם חולצה בעברית כמעט שאמרתי להם "היי! תראו! הנה ישראלים". תוך פחות משבוע הבית שלנו היה כמעט מסודר לגמרי, כמו לפני שעזבנו. פתאום אנחנו מרגישים שהבית שלנו ענקי - ושוב, הכל יחסי בחיים, אחרי שבמשך שנה גרנו בחדר אחד ביחד, חדר לכל אחד מרגיש כמו מותרות של ממש.
נכון שלא הכל טוב בארץ, אבל אין מה לומר -; אין כמוה! בנסיעות פה אני רואה כל מיני מקומות יפים ויש לי ממש הרגשה שאנחנו צריכים לטייל בארץ שלנו יותר עכשיו, שנראה את כל פינות החמד שיש לה להציע. ואפילו שהיא קטנה, אני בטוחה ללא ספק שיש לה הרבה. ולמסקנה הכי גדולה מהטיול שלנו, איתה גם אסיים את סדרת הכתבות שלנו...:
אין כמו שנה כזאת של טיול כזה עם משפחה שכזאת!! נפלא!!
