מאז חזרנו ממסענו הקודם, מצאתי עצמי מספר לחברים וזרים על האושר הרב שנפל בחלקנו. עם הזמן פגשנו במשפחות לפני צאתם למסעות משלהם. בעיקר הרגשנו שאנו מסירים מעט מן הפחדים הקודמים להחלטה שכזו. פחדים. שידענו שיעלמו מעצמם מרגע שינחתו במקום זר. עם הזמן, מצאנו שהדבר הנדוש ביותר לדבר בו היה מן הסתם עלויות. נושא שהיה למקור שיחה מידי בידי אחרים שעה שהיו בידיהם הנתונים המפתיעים.

ומה איתנו?
כמעט שנתיים מאז חזרנו.
הרוח היתרה, זו שכל מטייל מכיר ונושא אותה עם חזרתו, עדיין זכורה לנו. תחושות שעדיין מלוות אותנו מאז. חזרנו טובים ומאושרים יותר.

שבוע לפני מסענו החדש, עמוסים בשורות שורות של מטלות, יודעים שלא נספיק הכל, יודעים שהכל יסתיים ביציאה לשדה התעופה. הבית כבר מושכר, תכולת הבית נכלאה בחדר אחד מאחורי מחיצת גבס.

עדיין זכורה התחושה הנעימה בחזרה מהמסע הקודם. הבטנו בארגזי הקרטון האנונימיים שהכילו את רכושנו ושאלנו את עצמנו אם קודם נזרוק או קודם נפתח...אחרי שנה עם תרמילים גילינו שלא צריך הרבה כדי להיות מאושר.

הימים האחרונים היו מלאי עבודה ומשימות אך תחושה נעימה של קלילות כבר אחזה בנו. תחושה שהמסע כבר החל. הפרידות היו נעימות יותר, רכות יותר אך מרגשות לא פחות. מאי ועדי מיצו את הימים האחרונים בפרידות משלהן. כמה שעות לפני צאתנו לשדה עוד חגגה עדי את סיום בית הספר היסודי...

אני כותב עתה מאחוזת פאפגיו. כשעה נסיעה מקיטו הבירה. פעם היתה זו אחוזתו של סימון בוליבר. משחרר אקוודור מעולה של ספרד. היום היא ביתו של ערן אצלו אנו מתארחים. ממקום מושבי, על נדנדת החצר, עולה בי רצון עז לאחוז בבלוק הציור. בניין האחוזה שמור באופן מפתיע וקל לדמיין שהגנן העודר מולי בגינה המטופחת הוא אותו גנן. עם אותם פרחים, ואותה מזרקה שעה שפעמו כאן רעיונות החופש והשחרור. אולי אני מהתל בדפי ההיסטוריה, אך את הפעימות עדיין ניתן לחוש גם היום. מקום קסום ואני מאחל לערן שימצא את התשובות.

 הבנות כבר ערכו היכרות עם כלבי החווה והשלווה שאחזה בנו נפלאה. לפני שעתיים עזבנו את קיטו ההומה. לפני יומיים המראנו מנמל בן גוריון כשבועז, קברניט המטוס, מארח אותנו. נפרדנו לשנה מהחום המהביל של תל אביב, מהנופים המוכרים והאהובים שלנו, מחברים ומשפחה. להתראות. בטיסה מצאתי עצמי מוחק מטלות ממחברת ההכנה...

קיטו, קסם רב אין בעיר החדשה אך יש אוכל טוב, מכבסות ומקומות לינה קטנים. אוירה צעירה ורב לאומית של טיילים. רק השומרים והשערים הנעולים מזכירים לנו שללילה היורד על העיר יש כללים משלו. עיר של סידורים, ובבוקר, בסיועו הנפלא של לואיס ממלון גן עדן אנו רוכשים דיל לגלפגוס ומתכננים את צעדנו הקרובים. לואיס, דובר עברית שוטפת, בקי בהוויה הישראלית. ללא ספק יש לו מקום של כבוד יחד עם רפול מדלהי וסויסה מקטמנדו.

 בינתיים החלטנו שקיטו תחכה לנו. כך מצאתי עצמי על ספסל הנדנדה הזה, צופה בענן המשחיר מעל בית האחוזה המצדיק את מזג האויר ההפכפך האופייני כל כך לאזור. נראה שלא משנה עד כמה סמיך ענן הבוקר, יגלו ההרים הגבוהים את הודם עד סופו של יום.

מקום נפלא להתחיל בו מסע.

יעדי הכתבה