רפטינג על הנילוס הלבן

Jinja & Bujagali Falls- ביום שני אנחנו יוצאים מקמפלה לג`ינג`ה. אחרי הרפתקאות ותלאות בדרך הגענו אל המחנה שנמצא ממש מעל מפלי בוג`אגאלי – זרם אדיר של מים שנשפך בכמה מפלים. למחרת יצאנו לרפטינג - חוויה אדירה...
אנונימי
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: רפטינג על הנילוס הלבן
Thinkstock Imagebank ©

מטיילים בקמפלה

חיכינו שעה למונית בקמפלה,עלינו על מטאטו שלקח אותנו רק עד ל-old taxi park ומשם צעדנו ברגל ל-new taxi park. שם התיישבנו לשתות במסעדה קטנה בתחנה ואחר כך השארנו את התיקים עם מאיה ואורן ו"קופצים" למרכז כדי להחליף כסף. עד שמגיעים לבנק ברקליס לוקח כמה דקות אבל ההמתנה בפנים אורכת זמן רב (יותר מחצי שעה רק בשביל למשוך כסף) אבל בשלב הזה עוד לא התרגשנו , הרי אנחנו באפריקה והכל זורם בקצב אחר. נדמה שבאוגנדה ה"לאט לאט" הסטנדרטי מתנהל בהילוך איטי. בזמן שמוסא מחכה אני מספיקה לקנות כמה דברים בסופר וללכת לחפש צ`יינג` לדולרים של מאיה ואורן. סוף סוף אנחנו מקבלים כסף וקולטים שהשעה מאוחרת וכבר מחכים לנו יותר משעה. אנחנו ממהרים לצ`יינג` הקרוב כדי להחליף את הדולרים. בדיוק כשעמדנו לצאת מהצ`יינג` ולתפוס מטאטו ל-taxi park, נפתחו ארובות ובלי שום אזהרה או הכנה מראש החל לרדת מבול של גשם שוצף שתוך מספר שניות הפך את כבישי העפר של קמפלה לנהרות מים אדמדמים . כל מי שיכל , תפס מחסה ואפילו המטאטוים דהרו ולא עצרו כדי להעלות עוד נוסעים. חשבנו לנסות ללכת ברגל ולהתרטב קצת אבל הספקנו להגיע לחנות הסמוכה ושם עמדנו מתחת לגג הכניסה ספוגים עד לשד עצמותינו.

ניסינו לקחת מונית אבל הנהגים הנוכלים ניסו לעשות קופה ולנצל את המצב. הם דרשו מחיר מופרז שתמורתו היינו יכולים לנסוע במונית עד ג`ינג`ה. כשנוכחנו שהגשם לא נחלש החלטנו שאנחנו חייבים להגיע אל מאיה ואורן שמחכים לנו כבר כמעט שעתיים, ואנחנו אמרנו להם שנחזור תוך רבע שעה... קפצנו החוצה והתחלנו ללכת בגשם כשאנחנו שקועים במים שהגיעו לנו עד הקרסוליים ובמקומות מסוימים אפילו עד הברכיים. הצלחנו לעלות על מטאטו אבל לצערי הרב הוא קידם אותנו כמה מטרים ספורים עד ל-taxi park הישן. ביקשנו לצאת וללכת ברגל וכולם הסתכלו עלינו כאילו אנחנו מטורפים. גשם יורד בקמפלה והחיים כאילו עצרו מלכת . כולם יושבים בתוך המטאטו שתקוע בכניסה לפארק ומחכים בסבלנות ואין בכוונתם לרדת עד שהגשם ייפסק (גם אם זה יקרה מחר בבקר). כל נהגי המטאטו פשוט נעצרו במקומם ואף דוממו מנוע. אנחנו קפצנו מהרכב ישר לתוך בור מים שהרטיב אותנו מחדש . רצנו לפארק בתוך בורות המים .

בפארק מצאנו את מאיה ואורן רגועים ולגמרי לא בהיסטריה שתיארנו. ישבנו כמה דקות להירגע ואחר כך ניצלנו את ההפוגה הקצרה בגשם כדי לעלות על מטאטו לג`ינג`ה. בהתחלה חשבנו ללכת לתפוס אוטובוס אבל אני מיהרתי להודיע שאין בכוונתי לחזור לתוהו ובוהו של תחנת האוטובוס והחלטנו לנסוע במאטאטו.כולם השתכנעו וכולנו עלינו על מטאטו. כמה דקות אחרי שכבר עלינו הבחנתי שתא קטן בתיק שלי פתוח. מיד חיפשתי את המשקפיים וגיליתי שהם נגנבו. ניסיתי להסתכל מסביב אולי נמצא את הגנב אבל בדיוק התחלנו בנסיעה. את כל הדרך העברנו בהעלאת השערות לגבי מי גנב לי את המשקפיים. אחת הנשים באוטובוס זזה באי נוחות כל הזמן ונראתה לחוצה. אנחנו החלטנו סופית שהיא החשודה העיקרית. כשמאיה תפסה אותה ממששת את רגליה מיד החלטנו שהיא הגנבת. אמרנו לנהג שייתכן שמישהו מהאוטובוס גנב לי את המשקפיים וביקשנו ממנו "לעשות רעש" ולגרום למי שגנב לי את המשקפיים להיבהל . הנהג ביקש מכל הנוסעים שירדו לפתוח את התיקים . הרגשנו אי נעימות לחפש בתיקים וחשבנו לוותר אבל כל הנוסעים קבלו הכל בהבנה ואמרו שאין להם בעיה והם מבינים, כולם חוץ מה"חשודה העיקרית" שפרצה בקללות וניסתה לברוח. ההתנהגות המוזרה שלה החשידה אותה עוד יותר, אבל לא היתה ברירה, לא יכולנו לעשות לה חיפוש גם על הגוף, ובלית ברירה ראינו אותה הולכת (אולי עם המשקפיים בכיס..?) ומוסא עודד אותי שאלוהים יעניש אותה...

לתחילת הכתבה

ראפטינג במפלי בוג'אנגאלי

בג`ינג`ה התקשרנו ל-speke camp והם באו לאסוף אותנו. המחנה נמצא 15 דקות מהעיר על גדות הנילוס . מיד שירדנו מהאוטו נפעמנו מהנוף המרהיב. המחנה נמצא ממש מעל מפלי בוג`אנגאלי - זרם אדיר של מים שנשפך בכמה מפלים. שמחנו מיד שהגענו יום קודם והתיישבנו ליהנות מהנוף ומשקיעה מדהימה. בשעת דמדומים הלכנו להתקלח במקלחת מוזרה שיש בה נוף למפלים (למי שהולך לכיוון המקלחת יש נוף מסוג אחר...). בלילה ירדנו מורעבים למסעדה והתבאסנו לגלות שצריך להזמין מראש אוכל עד הצהריים. מנהלי המקום הציעו לנו שנזמין אוכל מהתפריט בכל זאת או שנאכל את השאריות מארוחת הערב של העובדים. אנחנו לא רצינו לגרום להם טרחה רבה מדי והסכמנו ברצון לארוחת ערב שנשארה ואף הרגשנו מרוצים מההצעה של המנהל. כדי לא לגמור את האוכל לקחנו מנות קטנות יחסית והודינו למנהל. אחרי ארוחת הערב הלכנו לישון כדי לא להיות עייפים לקראת היום שלמחרת- יום הרפטינג. היה נעים להירדם לקול רשרוש המים וכולנו נרדמנו מהר מאוד.

יום שלישי- התעוררנו בהתרגשות לקראת הרפטינג. הסתכלנו שוב ושוב על זרם המים האדיר ולא האמנו שנצליח לשוט על מים כל כך סוערים ולצאת מזה בשלום. רפטינג על נהר הנילוס הוא אחד הנחשבים בעולם ויש כמה ראפידים (בעיקר הראפיד האחרון שעוברים ונקרא the bad place) שמפורסמים כראפידים רציניים בקנה מידה עולמי.הצטיידנו ויצאנו לדרך.המדריך האוסטרלי הסביר על המסלול שנעבור ומה לעשות במקרה שנופלים למים. אני חששתי מאוד ליפול למים והוא הרגיע אותי שאין סלעים במים וכשנופלים מוציאים אותך החוצה ובדרך כלל הכל בסדר. קצת הרגשתי אי נוחות עם ה"בדרך כלל" אבל החלטתי לשים בצד את החששות וליהנות.
הראפיד הראשון היה זה שראינו מהמחנה וכולנו התלהבנו כשעברנו את המים הסוערים לראשונה.

 בשלב הזה כבר הבנתי שאין לי סיכוי להישאר על הסירה . לפני שהספקתי להבין מה קורה איבדתי אחיזה בחבל ובא גל עצום ופשוט לקח אותי אתו...השניות הבאות היו מפחידות מאוד. הרגשתי שאני נסחפת במים והזרמים כל כך חזקים שאני לא מצליחה לעלות על פני המים. בעטתי חזק ופחדתי שאין לי מספיק אוויר ואז הרגשתי את הראש שלי נחבט במשהו רך וידעתי שאני נמצאת מתחת לסירה. אחרי כמה שניות שנראו כמו נצח יצאתי פתאום מהמים. הראש שלי יצא מהמים והצלחתי לנשום ולהירגע כשראיתי את מאיה ואורן מחוץ לסירה במים גם כן . הסתכלתי סביב כדי לחפש את הסירה ואז הרגשתי שוב זרם מים אדיר שמושך אותי למטה וסוחף אותי רחוק רחוק ובמהירות מפחידה. הפעם ידעתי שאני אצא החוצה בסוף, אבל נבהלתי מהמרחק שהמים סחפו אותי .

סוף סוף יצאתי מהזרם החזק והמשכתי להיסחף לאט קדימה ואז ראיתי את סירת ההצלה שבאה והעלתה אותי מהמים. שוב הצלחתי לנשום אחרי שבלעתי כמויות עצומות של מים. הופתעתי לראות שכלפי חוץ, המים נראים די רגועים ולא הבנתי איך לא הצלחתי להעלות את ראשי מעל המים. ראיתי שנסחפתי מרחק די גדול מהסירה. אחרי שחזרתי לסירה שטנו במים רגועים ואפילו קפצנו מהסירה כדי לשחות. עצרנו לארוחת צהריים וכדי להירגע מההתרגשות של הרפטינג .

אחרי ארוחת הצהריים המשכנו לשוט בשלווה ואז הגענו אל אזור של ראפידים בדרגות 4 ו-5. המדריך הרגיע אותי ושכנע אותי להישאר על הסירה ואני שמחתי שנשארתי כשעברנו מפל אדיר (למרות ששוב איבדתי אחיזה מהעוצמה וברגע האחרון הצלחתי איכשהו לא ליפול למים). כשהסתכלנו אחורה לא האמנו שעברנו כזה מפל. לקראת הסיום ירדנו מהסירה ועקפנו ראפיד עצום (בדרגה 6) שמי שעבר אותו בחיים הוא בר מזל . עמדנו כדי לראות את הראפיד האחרון הידוע לשמצה - the bad place. הראפיד הזה הוא חלק קטן מהראפיד האימתני שעקפנו ואני החלטתי שפעם אחת ליפול למים הספיקה לי והצטרפתי אל סירת ההצלה שעברה את הראפיד בדרך הקלה. אנחנו חיכינו והסתכלנו על החבר`ה שנשארו על הסירה מתאמצים ככל יכולתם לחתור כדי להביא את עצמם לנקודה טובה- כלומר מתאמצים להביא את הסירה להתהפכות! ראיתי איך הסירה עולה על גל גדול ומתאזנת עליו לשבריר שניה, ואז מתהפכת וכולם נעלמים במים.

 קצת נבהלתי כשלא ראיתי את מוסא יוצא בצד השני אבל תוך שניות ספורות צצו כל הראשים ליד הסירה שלנו וכולם עלו בחזרה על הסירה. לא התחרטתי שויתרתי על התענוג הספיקה לי החוויה המבהילה שבלראות את מוסא מתהפך...חזרנו לקמפ כשכל הדרך כולם שותים בירה וראינו בצדי הדרך הרבה נערים מכוסים בעלים שיצאו לקראת טקס ברית המילה שלהם . נהוג לעשות את הטקס בגיל 14-15 בערך כדי לסמל את המעבר של הנער והפיכתו לגבר. באים לצפות בטקס כל אנשי השבט ולנערים אסור לצעוק או להראות סימני כאב. כשהגענו אל המחנה ערכו לנו ברביקיו דגים וכל אחד מאתנו השתלט על דג ענק שדגו לנו במיוחד.הרגשנו מרוצים מהחוויה שעברנו ועוד יותר שמחים שהחלטנו לבוא לאוגנדה ולעשות רפטינג.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה