לאן לנסוע השנה?
דצמבר 2007. קר. קר בתל אביב. זקני צפת (וקשישי שדרות רוטשילד) לא זוכרים קור כזה, ואני? אני גולשת באכזריות נחושה באתר האינטרנט של למטייל, ומחפשת מקומות קרים יותר. קרים הרבה הרבה יותר מתל אביב בעאלק חורף שלנו. מדי ערב חזרתי מהעבודה ושברתי את הראש מול המחשב לאן לנסוע? איזה אתר סקי הכי כדאי? אחרי שהייתי במאיירהופן, אוסטריה ובסלבה גרדנה, איטליה, הגעתי למסקנה שחיי הלילה האוסטריים אינם מדברים אליי כל כך (אלכוהול בכמויות שיכולות להמית דב גריזלי מצוי, ולמחרת לקום לעשות סקי עם האנג אובר גדול יותר מההבנה שלי בכדורגל אנגלי? לא בשבילי), וחיי הלילה האיטלקיים אינם קיימים, אז אין ממש עם מי לדבר. גולשים ותיקים, מכירים את הפרפור הנעים בבטן כשצריכים לקבל החלטה משמעותית כל כך, כמו לאן לנסוע השנה. עצם החיפוש, עצם הגלישה והתהייה מרכיבים את אחת ההנאות הגדולות ביותר בהכנה לחופשת הסקי הקרובה.
נו, אז לאן כדאי לנסוע? חיפשתי מקום עם שלג מעולה, לא יקר מדיי, חיי לילה שבהם יהיה לי מה לעשות, קניות נורמאליות, לא רחוק מדיי משדה התעופה, כי העברות ארוכות מדיי מתישות אותי וגורמות לבזבוז מיותר של ימים? נו, אז באמת, יש מקום כזה? אז נפל הפור על מקום שמעולם לא חשבתי לנסוע אליו לחופשת סקי, וגרם להרמת גבה אצל כל מי ששמע לאן אני נוסעת לחופשת סקי. ציטוטים לדוגמא: "את נורמלית? לארה"ב לחופשת סקי?", "חסר לך אתרים באירופה שהחלטת לנסוע 18 שעות כדי לעשות סקי?", והכי טוב, היישר מפיה של אמא שלי: "אולי תפסיקי עם השטויות ותסעי שוב לאיטליה?" אז כן, החלטתי, ואני אקיים! לייק טאהו, קליפורניה, here i come!
לתחילת הכתבה
למה דווקא לייק טאהו?
אז, אכן, ההחלטה נראית קצת לא שפויה, ודאי כשאירופה קרובה כל כך, אבל תיכף אני אפרט למה דווקא כן. ראשית, הנסיעה הארוכה. נכון, לייק טאהו רחוקה למדיי מנתב"ג, אולם מכריי וידידי, המכירים אותי היטב, יודעים כי מרחקים אינם מהווים מבחינתי מכשלה. נהפוך הוא, ככל שהאתר רחוק יותר, כך אעדיף להגיע אליו עכשיו. כי אם אפשר עכשיו, אז למה לא? ברוח דברים אלה, הגעתי לאוסטרליה, ניו זילנד, איי סבלברד, הסמוכים ביותר לקוטב הצפוני, איסלנד, אלסקה המרהיבה, ואף אנטארקטיקה, היבשת המרוחקת מעט מאיזורנו. אז לייק טאהו בהשוואה לרשימה המכובדת הזו, מתחילה להראות קרובה למדיי. שנית, המחיר. נסיקת האירו, יחד עם צניחת הדולר בתחילת השנה, הפכו את הנסיעה למשתלמת כלכלית. נקודות שהצטברו לי בנוסע המתמיד של אל-על, יחד עם מבצע הוזלה של 300 נקודות ליעד בסוף שנת 2007, הפכו את עלויות הטיסה למגוחכות, ואף זולות מאירופה. הטיסה עלתה לי 1500 נקודות באל על, 285$ (דלק ומיסים) ללוס אנג`לס, ועוד טיסת ביניים של דלתא בעלות של כ- 200$ לרינו, נבאדה. שלישית, השפה. אנגלית. אין מה להרחיב.
כמו כן, כסקיירית ברמה טובה, רציתי ללמוד סנובורד באווירה נעימה ובאנגלית ברורה, ומה מתאים יותר מאתר בארה"ב? רביעית- חיי לילה מפותחים בהחלט. לייק טאהו, ורינו, דומים ברוחם ללאס ווגאס. לא בדיוק, אבל מספיק קרוב כדי שחיי הלילה יעניינו אותי יותר מאשר חיי הלילה הדוממים בסלבה גרדנה, או הררי האלכוהול הזורמים ברחובות מאייהופן (לא הסגנון שלי- עניין של טעם אישי סובייקטיבי, מודה). חמישית, החוויה. אין כמו חוויות חדשות במקומות לא צפויים. זה טעם החיים! שישית- רמת השלג. במערב ארה"ב נערמים מדי עונה מטרים של שלג פאודר רך ונעים, ואחרי העונה השחונה של שנה שעברה באירופה לא רציתי לקחת צ`אנס. היו עוד כמה סיבות אבל אלה המרכזיות שבהן.
לתחילת הכתבה
איפה לעשות סקי? איפה לישון?
כמו שאומרים, שאלה יהיו הבעיות שלנו בחיים, אבל באמת שיש דילמה גדולה למדיי בבחירת האתרים לגלישה סביב לייק טאהו. ישנם האתרים המפורטים להלן שגלשתי בסופו של דבר רק בשניים מהם: Heavenly, ו-Mt Rose. האתרים הנוספים הם: קירקווד, סקיו וואלי (המומלצים בפורום), North Star at Lake Tahoe, Sierra at Tahoe, ו- Alpine Meadows. הסיבה לכך שבחרתי באתרים הנבחרים- מאונט רוז קרוב למדיי לרינו וההסעות אליו נוחות ביותר מהמלונות הראשיים בעיר, ו-Heavenly הינו אתר מפותח ביותר, עם בתי מלון מעולים (ויקרים למדיי). האיזור היפהפה (הנוף מהחוף לאגם הכחול- הורס!) נעים מאד לגולשים, עם חיי לילה מגוונים בשל מלונות הקזינו המציעים הופעות סטנד אפ, מוזיקה ובידור (לדוגמא, בזמן שהייתי באיזור התארחו במקום KC and the Sunshine Band- להקה וותיקה, קצת לפני תקופתי, אבל נחמד מאד).
המלון הנבחר בהבנלי היה Harvey`s Lake Tahoe- השייך לרשת מלונות Harrah`s, בהם אני משתדלת להתארח בהיותי בלאס ווגאס, וברינו התארחתי במלון Peppermill המעולה, שנבחר לאחד מהמלונות השווים ביותר בארה"ב (ובדיעבד, יש סיבה- אחלה מלון!). עלויות- מלון הארבי`ס- 620 דולר ל- 5 לילות (יקר- אבל שווה ביותר), ובפפרמיל ברינו- 135 דולר ל- 3 לילות בפאר שלא ניתן לתאר. הנסיעה נפלה על 24.1-3.2, פשוט כי רק אז היה מקום לטיסת בונוס של אל על. יתרון נוסף- מחירים סבירים באתרי הסקי, אחרי הכריסטמס ותחילת שנה, אז מטפסים המחירים פי 1.5, ולפני שיא העונה- ה- 15.2, שגם אז מטפסים המחירים. לצורך קבלת ההחלטה גלשתי רבות באתר www.Skiheavenly.com, מומלץ ביותר, ועזר לי בקבלת אינפורמציה רבה.
לתחילת הכתבה
ההגעה ל Heavenly Ski Resort
איך להעביר טיסה של 15 שעות בכייף? בשינה, כמובן! אל- על היא חברת הטיסה המועדפת עליי (באמת!), גם בגלל המקום ברגליים וגם בגלל השירות הטוב והסבלנות הרבה של דייליה לדרישות הנוסעים. ראיתי סרט או שניים ורוב הזמן נמנמתי בכייף, מתכוננת לג`ט לג המתקרב והולך (והוא הגיע, ובענק!). נחתתי בלוס אנג`לס מוקדם בבוקר, תקתקתי את דרכי החוצה, ועליתי במהירות לקונקשן לרינו- שעה וקצת. עת עליתי למטוס חשתי בדז`ה וו הולך ומתקרב- היה זה מטוס גיגית מהדגם בו טסתי לבולצאנו (ראה דיווח שלי לאתר הסקי של סלבה גרדנה, שנה שעברה)- שורת כסאות אחת בצד ימין, ושניים בצד שמאל. חיל ורעדה לקלאוסטרופוביים או אנשים שפוחדים מטיסות, או שניהם. הטיסה הייתה קצרה מאד, ונחתתי ברינו באחת בצהריים, הישר להסעת South Tahoe Express, היוצאת מדי שעה- שעתיים משדה התעופה של רינו לאיזור Heavenly והעיירה South Lake Tahoe, ומפזרת את האורחים במלונות הראשיים. אתר האינטרנט של ההסעה- www.southtahoeexpress.com. עלות- 43$ להסעה הלוך ושוב.
הגעתי למלון בסביבות שלוש (משך ההסעה כשעה וחצי). בחרתי לא לשכור רכב בארה"ב, כיוון שחששתי מנסיעה על שלג ועם גלגלי שלג. ברינו, אין בעיה כזו. באיזור Heavenly, השלג היה כבד מאד ולא הפסיק לרדת בכל הימים שהייתי באתר, כך שמדובר אכן בבעיה, למי שחושש כמוני מכמויות אדירות של שלג בנהיגה. מדי יום פיזרו עובדי החנויות מלח על כמויות השלג האינסופיות להמסתו. המלון המדהים מחובר למלון Harrah`s הסמוך במנהרה תת קרקעית, נוח מאד למי שלא רוצה למות מקור ובא לו לבקר במסעדה המפוארת של Harrah`s. המלונות קרובים מאד לגונדולה, מרחק של 5 דקות הליכה לא מאומצת. אחרי לוגיסטיקה והבנת הטריטוריה (העיירה קטנה), עם סופר מרקט גדול מאחורי הגונדולה המקשרת את העיירה להר, עשרות מלונות, מתוכם 5 מלונות קזינו מפוארים- Mont Bleu, Harrah`s היקר מכולם, Harvey`s, Horizon, ו- Lakeside המרוחק יחסית מהעיירה. כמו כן קיימת נציגות לרשתות המוטלים הידועות כמו מוטל 6, ובסט ווסטרן כל נפש. בעיירה 2 נציגויות לרשת הסנדביצ`ים המעולה Subway, ומסעדות רבות השייכות הן למלונות, והן באיזור הגונדולה, כולל נציגות של בית תה של נסטלה, עם שוקו חם ועוגיות שוקולד צ`יפס מפלצתיות, המוגשות עם חיוך ומתאימות לפני העליה להר הבנלי, ולאחריה.
מידע חשוב על אתר הסקי
התעוררתי בשלוש לפנות בוקר. זו הבעיה עם ג`ט לג, הוא אף פעם לא מודיע לך שהוא מתכוון להגיע, אבל הוא חונה עליך בכייף. אחרי נסיונות חוזרים ונשנים לנמנם, התייאשתי וקמתי, וירדתי לאכול ארוחת בוקר במסעדת המלון (ארוחת בוקר אמריקאית לחובבי הוואפל, הפנקייק, החביתות וסלט הפירות). בתום הארוחה, לבשתי עליי 3 שכבות ויצאתי לשטח. רכשתי הדרכת סנובורד למתחילים ל- 3 ימים+ציוד, בעלות של 350$ (!), ועם הסקי פס למתחילים עליתי להר.
הערת ביניים: אם יש נחש בגן העדן Heavenly, אזי כרגע פירטתי את שניהם: הג`ט לג (לוס אנג`לס מאחרת את ישראל ב- 10 שעות) ומחירי ההדרכה. אין מספיק מילים כדי לתאר כמה יקרה ההדרכה. מילא החבילה, שכללה סקי פס, ציוד והדרכה ל- 3 ימים, אבל ההדרכה ליחיד (שיעור פרטי) עליה שילמתי מאוחר יותר (ההסבר בהמשך) עלתה לי 350$ ל- 3.5 שעות. ללא ציוד (השכרת ציוד עולה כ- 42 $ ליום סנובורד, וכ- 32 $ ליום סקי, לא כולל נעליים, כיוון שיש לי נעליים משלי), וללא סקי פס (עלות סקי פס כ- 125 $ ליומיים מתוך שלושה ימים, וכ- 300 $ ל- 5 ימים מתוך 6 ימים). מטורף ודורש משכנתא מיידית. כששאלתי את אריק, המדריך הפרטי שלי כמה ימים אחרי כן "למה ההדרכה יקרה כל כך?" הוא ענה בפשטות- "כי הם יכולים". ולצערי הרב, זה נכון. יש לציין, כי ידעתי כמובן מראש מה עלות השיעור הפרטי, אולם לא הנחתי כי אזדקק לאחד כזה. כיוון שההתקדמות שלי בסקי הייתה מהירה יחסית, הנחתי כי שיעור קבוצתי בסנובורד יהיה מספיק. Big. Big mistake. הר הבנלי עצמו מורכב משני צדדים: הצד הקליפורני, והצד של נבאדה. מסתבר שלייק טאהו עצמו יושב על החיבור בין קליפורניה לנבאדה, וכך גם אתר הסקי.
אז למה החלטתי אחרי שעתיים שסנובורד זה לא בשבילי, מי המלאכים שעזרו לי לשנות את ההחלטה, ואיך אתר הסקי בסופו של דבר? בבוקר היום השני עליתי להר (לוקח כחצי שעה, יש לקחת זאת בחשבון) להדרכה שהחלה בעשר בבוקר- היינו 7 חבר`ה בהדרכה למתחילים, ואין לי מילים אחרות לומר זאת, אבל הייתי איומה, וזה היה גיהנום צרוף. אחרי שפיתחתי בטחון עצמי ביכולותיי כסקיירית, ואחרי אמירות של ידידים סנובורדיסטים שסקי זה נחמד, אבל סנובורד לוקח בהליכה, אמרתי שכדאי שאנסה גם את זה. הבעיה היא שאף אחד לא מכין אותך לכמה זה נורא, וגם עם הקסדה, הכפפות עם שכבת הקוואליר, ומגן התחת (שם מאד לא פואטי, ללבוש חיוני להגנה על החלק התחתון של הגוף), מצאתי את עצמי מבלה ב"הנאה" רבה בנפילות חוזרות ונשנות, מדריך ארגנטינאי לא נחמד במיוחד, וקבוצה מאד לא הומוגנית. הזעתי את עצמי לדעת, כאב לי כל הגוף, ובתום השעתיים בדרכי מטה מהגונדולה החלטתי 3 החלטות:
1. סנובורד זה נורא.
2. אין מצב שאני עולה על הקרש הזה שוב
3. מחר עושים סקי.
וכך ירדתי מההר, להחזיר ציוד. אולם, הואיל ואני קשקשנית גדולה, התחלתי לפרט את היום המזוויע שהיה לי, ואז הצטרפתי לקבוצת תמיכה שהורכבה מארגנטינאים צעירים חובבי סנובורד שעבדו בחנות הציוד, שהפצירו בי לנסות שוב, בשל 3 עובדות:
1. מסתבר שלכולם היום הראשון מזעזע
2. היום השני פחות נורא
3. מהיום השלישי זה משתפר.
וכך החלטתי ללכת על הדרכה פרטית, עם המדריך המלך אריק דאסקו (מייל- [email protected]), בחור בן 20, עם יכולות הדרכה מעולות, סבלנות ברזל, והמון המון הבנה לפחדיי שהתגברו אחרי היום הראשון, ומאז הכל הלך הרבה יותר טוב. היה ממש נחמד פרט למזג האוויר הנוראי (היום היחידי בו זרחה השמש היה היום הראשון) ולאורך כל ארבעת הימים שנותרו לי באתר הטמפרטורה הממוצעת הייתה 10 (!) מעלות פרנהייט= מינוס 13 מעלות צלסיוס, עם רוחות מחרידות שהעיפו שברי שלג על פניי (מדי יום חזרתי לחדר עם כוויות קור כואבות גם כשהעליתי את הגייטר לצוואר לכיסוי החלק התחתון של הפנים, שהצטרפו לשרירי הירך והשוק מ"חוויית" הסנובורד הראשונית).
יש לציין כי בארה"ב המסלולים הם ירוקים הזהים לרמת המסלולים הירוקים-כחולים באירופה, כחולים קלים יותר וקשים יותר המקבילים למסלולים הכחולים-אדומים, ושחורים הנחלקים למעויין אחד (קשה) ושני מעויינים (קשה מאד, למקצוענים בלבד). המסלולים המועדפים עליי היו: ה- Big Easy הירוק, למתחילים, לחזרה לעניינים בסקי, ולתחילת ימי הסנובורד שלי, והמסלולים הכחולים הבאים: Dunes, Aries, Orion, Nova, Comet, Cascade - בצד של נבאדה, אל הצד הקליפורני מחבר ה- California Trail הכחול והקל להפליא, ומסלולים נחמדים בצד של קליפורניה הם ה-Round About שהוא מסלול כחול שמתחיל שטוח לגמרי למשך דקות ארוכות (קשה לסקיירים ובלתי אפשרי לסנובורדיסטים), והירוקים הנחמדים מאד פטסי`ס, מאמבו, מאגי`ס, סווינג טרייל, והוורלד קאפ והרידג` ראן הכחולים. בד"כ השיעורים מתקיימים בקצה הגונדולה, בצד של נבאדה, אולם בשיעור המתקדמים בסקי ביום השלישי (לקחתי שיעור קבוצתי ב- 80 דולר שהפקתי ממנו המון בענייני טכניקה, מה שעזר לי מאד בחופשת הסקי השניה שלי השנה בפילה), היה עליי להגיע לתחנת קליפורניה לודג`, בהסעת חינם שעוברת דרך המלונות (כ- 10 דקות). מקליפורניה לודג` יש מעלית כסאות ולא גונדולה, והירידה מההר פשוטה בהרבה. מפת המסלולים נמצאת גם באתר האינטרנט, מה שעוזר לתכנן את החופשה.
האוף פיסט לסנובורדיסטים נראה כמו גן עדן עלי אדמות, כיוון שהשלג היה פאודר מושלם שרק הוסיף ונערם מדי יום, ובדרכי מעלה בגונדולה, ראיתי המוני סנובורדיסטים (נוער בד"כ), שהתמודדו בצורה מעוררת הערצה עם האוף פיסט. לגביי, אגב, כל נפילה על השלג הייתה יחסית רכה על אף הכאב בגלל איכות השלג (הבנתי את ההבדל בנפילות שלי בפילה, איטליה. כואב הרבה יותר). השלג היה רך ונעים, רק חבל שהוא לא הפסיק לרדת כל הזמן... מדי יום ירדתי מההר אחרי ההדרכה, וסעדתי את ליבי במסעדות המלונות או העיירה, המגישות אוכל סביר עד מעולה, ברמות מחירים הגיוניות של 5 $ לסנדביץ בסאבווי, ועד 15-25 $ לארוחה במסעדת המלון, וצפונה, כמובן. מה שבטוח שתמיד יש מה לאכול.
חיי הלילה, פרט לקזינו (כמובן) שנותן חוויה לאס ווגאסית לגמרי, מציעים הופעות כמו הופעת סטנד אפ מצויינת של 2 סטנדאפיסטים קליפורניים- אחד מהם תסריטאי מפורסם (האנטומיה של גריי!). עלות ההופעה כ- 30$. כמו כן היו הופעות בהורייזון (שירי הביטלס), והופעה מעניינת במונט בלו של "פליטי" תכניות ב- nbc, abc וכד` עם כשרונות מיוחדים (כ- 25$). בקיצור, ואין מה להשוות לאתרי סקי אחרים באירופה מבחינת ההיצע והמגוון של ההופעות. במלונות הקזינו, כמובן, אין הרבה ילדים בשל ההקפדה על הימורים ושתיית אלכוהול מגיל 21, למרות שהיו ילדים באתר (כנראה התאכסנו במלונות אחרים).
באופן כללי, האתר צעיר להפליא, עם נוער דרום אמריקאי שמתפעל את חנויות הציוד, וכן מדריך את הגולשים, והמון סנובורדיסטים צעירים שהשתוללו בפארק השלג (בצד הקליפורני), ובאוף פיסט המעולה (בכל הפארק). אחת המדריכות באתר אותה פגשתי בעת שהלכתי להתחמם בצריף המדריכים עם אריק, הייתה צעירה יהודיה בשם אינה ששמחה לספר לי כשגילתה שאני מישראל, כי עלתה לישראל בשנות ה- 90, היגרה עם משפחתה לארה"ב, וכעת היא מתעתדת ללמוד בדרום אפריקה, רק בשביל החוויה.
הישראלי היחיד שפגשתי לאורך כל החופשה, היה בחור ישראלי מעמק הסיליקון שהגיע ללמד את חברתו סנובורד. כך שהמשפט הראשון בעברית ששמעתי היה קללה עסיסית בעת הנפילה...משהו שאני מבינה לגמרי...! יש לציין, אגב, כי כל האנשים שפגשתי לאורך כל החופשה היו ידידותיים להפליא- החל מהמוכרים בחנויות (כולל המדריך הרוחניקי לסקי וסנובורד לו תיניתי את סבלותיי מיום הסנובורד הראשון שלי, שלימד אותי למצוא את הצ`י שלי- על הבורד), וכלה באנשים שנתקלתי בהם בהופעות, בתור להשכרת ציוד, בהדרכה ובכלל. הייתי בהלם ממידת הפתיחות והנחמדות של האנשים, ששמחו לקושש שיחה בכל הזדמנות, ובעיקר בהזדהות שגילו עם מדינת ישראל. באמת עושה תחושה טובה והרגשתי אחלה לאורך כל החופשה. קוריוז מעניין נוסף: מסתבר שבאתר מסתובבים 2 דובים שחורים, ומדריך הסקי שלי מהיום השלישי סיפר לי כי יצא לו לפגוש בהם מדי פעם. קצת מפחיד כשמתחוללת סערה לדעת שבנוסף גם יכול להגיח לך דב מבין הרוחות והשלגים...
לתחילת הכתבה
המעבר לרינו- החיים הטובים
ביום החמישי ירדתי מההר בקושי רב, כיוון שסגרו את הגונדולה בשל תנאי מזג אוויר קשים, כך שהיה עליי לגלוש דרך הקליפורניה טרייל לאיזור הקליפורני, ולרדת מההר בגלישה, עד מעלית ה Gunburrel Express המובילה לקליפורניה לודג`, ומשם להסעה. היה עליי להספיק להסעה של הסאות` טאהו אקספרס ב- 13:45, המוביל לרינו. הצטערתי לעזוב את הארווי`ס, אולם לא ידעתי כי אני בדרך למלון הטוב ביותר ששהיתי בו אי פעם - הפפרמיל. משדה התעופה ברינו, מחכה ההסעה של המלון כך שירדתי מההסעה (בתשלום) להסעה אחרת (בחינם), והגעתי למלון. שודרגתי לחדר מעולה, ולמחרת ביליתי ברגיעה מוחלטת כדי לתת לשרירים לנוח. טוב, לא בדיוק רגיעה, אולם בשבילי גם קניות זה רגיעה. רינו אוחזת בכמה קניונים שווים ביותר, בהם הצטיידתי באיי פוד נאנו 8 ג`יגה ב- 200$, ובכמות בגדים ואקססוריז באאוטלטים המעולים שיכולה להספיק לצבא קטן. אכן, רגיעה מוחלטת, וחוויה מומלצת ללא גולשים שבינינו! כמו כן התפנקתי, כמובן, בארוחות בופה זולות להפליא ב- 11$ לארוחות בוקר ו- 12$ לארוחות צהריים. תענוג.
למחרת עליתי על ההסעה למאונט רוז- ישנן 2 הסעות ביום- 8:20 בבוקר -; הגעה לאתר ב- 9:00, ו- 10:20 הגעה ב- 11:00, שעולות כ 74$ להסעה הלוך ושוב (החזרה ב- 16:30) + כרטיס כניסה לאתר. האתר עצמו קטן וקומפקטי, מושלם לרמת הסנובורד שלי, אולם תנאי מזג האוויר המעפאנים ליוו אותי גם לאתר זה, ובכלל לאורך כל החופשה, כך שמצאתי עצמי מתרגלת סנובורד במסלולים הנמוכים, עם איכות שלג לא פחותה מזו של הבנלי. הראות הייתה על הפנים. אתר האינטרנט של האתר www.mtrose.com. במאונט רוז ביליתי פחות ימים, אולם התרשמתי כי מדובר באתר קטן, מושלם למתחילים, וכמובן, בערב מחכה רינו עם חיי הלילה הסוערים שלה.
המלצה ברינו: ההופעה המעולה Forbidden Broadway- כ- 35$, במלון אלדוראדו- בהופעת סאטירה קורעת מצחוק על מיוזיקלס שונים. מי שלא מכיר מיוזיקלס, או לא דובר אנגלית ברמה טובה, עדיף שיוותר, אולם מי שזכה לראות כמה מחזות זמר (מאמא מיה, עלובי החיים, שיקאגו, אנני, ואפילו מיס סייגון ועוד ועוד), יכיר ויוקיר את הדאחקות על חשבון המחזות. לדוגמא- הליקופטר צעצוע קטן שנוחת על השחקנים במהלך חיקוי למיס סייגון. פשוט גדול.
לתחילת הכתבה
סוף דבר- האם היה כדאי?
היה לי קשה לעזוב את המלון בסופו של דבר, אולם הפינוק היה סיום מושלם לחופשה מגניבה. האם אחזור על החוויה שוב? אין לי מושג. אכן אירופה קרובה יותר, תנאי מזג האוויר היו איומים לאורך כל החופשה (אריק המדריך סיפר לי כי בד"כ מדובר ביומיים סערה מקסימום. השנה זה היה יותר משבוע ברצף), ועלויות ההדרכה פושטות את העור, אולם היה מדובר בחוויה יוצאת דופן. לסיכום, לדעתי שווה בהחלט לכל חובב סקי להתנסות, כמו שאומרים מונטי פייטון- ב "משהו שונה לגמרי".
לתחילת הכתבה
